האם הגורם הישיר לכאב ברגל היא החבלה בעבודה ?

פסק דין 1. ביום 16.6.97 הגישה התובעת כתב תביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 5.4.97 לפיה נדחתה התביעה להכיר באירוע מיום 9.6.96 כתאונת עבודה. ביום 8.4.98, משניתן סיוע משפטי, הוגש כתב תביעה מפורט. 2. התובעת טוענת כי הגורם הישיר לכאב ברגל היא החבלה שתוארה, כי לא סבלה מכיבים ברגלה קודם לאירוע, אף כי היו לה ורידים בולטים וכי החבלה שתוארה היא שגרמה להופעת הכיב, ולחלופין, להחמרת מצבה. 3. לאחר שמיעת עדותה של התובעת ומנהל בית האבות, הוחלט, על אף הספק הרב באמינות גירסתה של התובעת, לקבוע כי לכאורה קיבלה התובעת מכה באיזור הכיב שברגלה, ביום 9.6.96 בשעת בוקר וכי הפסיקה עבודתה באותו יום. בהתאם להחלטה מונה מומחה-יועץ רפואי, פרופ' א. שרמק מבי"ח רמב"ם בחיפה (להלן : "המומחה") לצורך מתן חוו"ד רפואית. 4. העובדות שהובאו בפני כבוד המומחה הן כדלקמן : א. התובעת, אשה הסובלת ממשקל יתר, עובדת ככח עזר בבית אבות. ב. התובעת נחבלה ככל הנראה ביום 9.6.96 עת קיבלה ברגלה מכה מזרוע מתכתית של כסא גלגלים. ג. התובעת שכבה במיטה יום-יומיים, ואח"כ פנתה לרופא. ד. לרופא ציינה כי נחבלה באזור כיב שכבר היה קיים באותה רגל. לכבוד המומחה הוצגו השאלות הבאות: א. מהי המחלה שאובחנה בתובעת ברגלה הימנית? ב. האם האירוע כמתואר בעובדות לעיל, גרם או החמיר מחלתה הנ"ל? ג. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין בוא מחלתה ובמועד שבאה? ד. האם השפעת האירוע על מחלתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים שהיו בתובעת במועד בו באה מחלתה? כבוד המומחה השיב בחוות דעתו מיום 8.6.99 וקבע כדלקמן : א. האבחנה ברגלה הימנית של התובעת הינה אי ספיקה ורידית כרונית קשה עם כיב ברור. ב. האירוע כפי שתואר בעובדות שבהחלטת בית הדין והעובדות הנובעות מהרישומים הרפואיים בקופת חולים מכבי, לא גרם וגם לא החמיר המחלה ברגלה הימנית של התובעת. ג. לא קיים קשר סיבתי בין האירוע הנדון לבין בוא מחלתה והמועד שהופיעה. ד. לאירוע אין השפעה על מחלתה. מחלתה היתה קיימת לפני האירוע הנדון והאירוע לא החמיר את מחלתה ברגלה הימנית. 5. בתשובה לשאלות ההבהרה שאושרו הבהיר כבוד המומחה כי - "במצב של אי ספיקה ורידית כרונית, הנפיחות נובעת מיציאת נוזל (פלסמה) מכלי דם ורידיים גדושים ברמות התפצלויותם ההיקפיים לריקמה הרכה שבסביבתם, לכן נוצרת נפיחות, אך לא מדובר בלימפאדמה. אי הספיקה הורידית הינה הראשונית והיחידה במקרה הנדון והיא שגרמה לבצקת ולא לימפאדמה". 6. בסיכומיה עתרה התובעת לקבלת תביעתה בין היתר בנימוק כי לו העביר ביה"ד כל שאלות ההבהרה למומחה היה זה משנה דעתו, וזאת בעקבות התייעצות ב"כ התובעת עם מומחה מטעמו, "ועפ"י רצונה המפורש והעיקש של התובעת" (ההדגשה במקור). הנתבע בסיכומיו עתר לדחיית התביעה בהסתמך על קביעתו של המומחה, לפיה אין קשר בין מחלת התובעת לתאונה הנטענת, ואף לא קשר של החמרה. 7. עיון בהחלטת העובדות מלמד כי הוחלט על מינוי מומחה אך למען הספק והזהירות ומן הטעם כי ולו ספק בענין קיום האירוע - יהיה לטובת המבוטח. יתר על כן, כעולה מהחומר שבפניי - לא הוכחה חבלה בכיב הקיים אלא באיזור הכיב הקיים. לאור האמור נתבקש המומחה לבחון עד כמה המכה שקיבלה התובעת גרמה לכיב או החמירה כיב קיים, ובהתאם הוצגו השאלות. חוות דעתו של המומחה הינה ברורה, המומחה מפרט העבודות שנקבעו והחומר הרפואי שהונח בפניו, כולל הסבר הממצאים. המומחה מציין כי מדובר באישה הסובלת ממשקל יתר, אצלה אובחנה אי ספיקה ורידית כרונית קשה ברגל ימין עם כיב וכי האירוע שתואר לא גרם למחלתה ואף לא החמירה. משמדובר בענין רפואי, ומשחוות הדעת ברורה ומנומקת תוך התבססות על החומר שבפניי, ומשמדובר באירוע שנקבע רק בספק - אין מנוס מדחיית התביעה. אין צו להוצאות. שאלות משפטיותרגליים