שרברב - ליקוי בכפות הידיים - תוצאה של פגיעה בעבודה

פסק דין 1. התובע עותר להכיר בליקוי ממנו הוא סובל בכפות הידיים תוצאה של פגיעה בעבודה במשמעות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"). 2. בכתב ההגנה נטען כי לתובע לא אירעה כל פגיעה בעבודה או שורה של פגיעות זעירות במובן תורת המיקרוטראומה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק. מחלת התובע אינה מופיעה ברשימת מחלות המקצוע כהגדרתם בחוק ובתקנות. עוד נטען כי אין קשר בין עבודת התובע ומחלתו הבאה על רקע מצבו הבריאותי-הקונסטיטוציונלי וכי השפעת העבודה על מחלת התובע הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. לאחר בחינת חומר הראיות וסיכומי ב"כ הצדדים, להלן החלטתי: 3. התובע, יליד שנת 1933, עבד כשרברב במחלקת המים בעיריית בת-ים, משנת 1967 ועד שנת 1996 ולאחר מכן עבר לעבוד במחלקת הביוב שבעיריית בת-ים. בתצהירו מתאר התובע את מהות עבודתו כשרברב: "הייתי מניח צינורות מים באדמה, הייתי מתקן "פיצוצים" של צינורות מים, עבדתי עם מפתחות צינורות כשמים היו זורמים ובאקלים שונים, בחורף ובקיץ". בהודעתו בפני חוקר המוסד (נ2/), כמו גם בעדותו בבית הדין פירט התובע את הפעולות השונות שעשה במסגרת עבודתו כגון: חפירה בקרקע לצורך הנחת צינורות המים, שימוש במפתחות צינורות, אתי חפירה ופטישי אוויר וכיוצ"ב, תיקון "פיצוצים" בצנרת המים ופתיחת סתימות בביוב עפ"י הצורך. התובע העיד כי עבודות האינסטלציה בוצעו במקומות שונים כגון: כבישים, מדרכות, לעיתים באדמת חמרה ולעיתים באדמה חולית. (נ2/) במסגרת עבודתו השתמש התובע בכלי עבודה שונים ומגוונים במשקל שונה כמו גם היה שוני מבחינת סוג, גודל ומשקל בצינורות המים שהונחו בקרקע במסגרת עבודתו. 4. על מנת להכיר בפגיעה כ"תאונת עבודה" כתוצאה ממיקרוטראומה, יש להצביע על שורה של אירועים, אשר כל אחד מהם גורם לנזק, ואשר מהצטברותם מביאים לתוצאה, היא הפגיעה המוכרת: כ"תאונת עבודה". על מנת שימונה מומחה יועץ רפואי על המערער להניח תשתית עובדתית בענין פגיעות חוזרות ונשנות, זהות או דומות, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה, כדי שניתן יהיה להניח אותה בפני המומחה. (דב"ע מד/ 0-90 צבי שפיר נ' המל"ל, פד"ע טז', 93). אשר על כן, במקרה שלפנינו יש לבחון האם הוכח בבית הדין האזורי אירוע תאונתי (תנועה) החוזרת ונשנית והגורמת לפגיעה שאין להשיבה, או אין ספור פגיעות זעירות החוזרות בתדירות ממושכת על עצמן. (דב"ע לו/ 0-75 המל"ל נ' טואיטו, פד"ע ט', 8, 13; דב"ע מח/ 0-77 מזרחי נ' המל"ל, פד"ע יט', 538, 540; דב"ע נא/ 0-116 המל"ל נ' כמליה חורי, פד"ע כה' 25). 5. עבודתו של התובע כמתואר לעיל אינה מלמדת על ביצוע פעולות או תנועות חוזרות ונשנות או על רצף של אירועים זעירים בעלי אופי "תאונתי", הניתנים לאיתור בזמן ובשטח, בגדר פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים. התובע ביצע, במהלך עבודתו פעולות מגוונות ושונות, תוך שימוש בכלי עבודה שונים, בפרקי זמן שונים ועפ"י הצורך. העובדה שמדובר בעבודה הכרוכה במאמץ או בתנאים לא נוחים כמו מגע עם מים, אינה הופכת את "המאמצים הקשים" לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות עפ"י תורת המיקרוטראומה. בהעדר תשתית עובדתית מוכחת ליישום תורת המיקרוטראומה, אין הצדק להעברת הענין למומחה רפואי. 6. באשר למחלת מקצוע - לטענת ב"כ התובע יש להכיר במחלת התובע בגדר "מחלת מקצוע" כהגדרתה בפרוטוקול 26 לתוספת השנייה. 26 הנ"ל היא: "דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכול בכף היד או במרפק". בצד ציון המחלה בתוספת מפורטות העבודות ותהליכי הייצור, שבהתקיימם במקרהו של מבוטח הלוקה במחלה, תוכר מחלתו כ-"מחלת מקצוע" לענין סעיף 79 לחוק. לענין פריט 26 מצויין: "עבודות המחייבות תנועות חד-גוניות של האצבעות, כף יד או מפרק, לפי הענין, החוזרות ונשנות ברציפות". מכל מקום, גם בהנחה שמחלתו של התובע נקבעה כמחלת מקצוע, הרי שבענינו שלא התקיים בתובע התנאי הקבוע בטור 2 לתוספת ולצדו של פריט הליקוי הנדון. כפי שקבעתי לעיל, לא הוכח כי עבודת התובע מהווה רצף של תנועות חד-גוניות חוזרות ונשנות כמתחייב עפ"י התוספת וכאחד התנאים המצטברים להכרתה של המחלה כ-"מחלת מקצוע" במובן החוק. הלכה פסוקה היא: "שאין לך מחלת מקצוע במובן החוק, אלא זאת ששמה נקוב בתוספת לתקנות האמורים, ונתמלאו בה כל התנאים המקנים לה, במצטבר, מעמד של מחלת מקצוע". (דב"ע לד0-16/ אריה ליטבק נ' המוסד; דב"ע נה0-168/ המוסד נ' אסתר גופשטיין). 7. לאור האמור לעיל, משלא הונחה התשתית העובדתית המצדיקה יישום תורת המיקרוטראומה ולא הוכח כי מדובר במחלת מקצוע, הרי שבדין נדחתה תביעת התובע להכיר במחלתו בגדר פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק. 8. אשר על כן - דין התביעה להידחות. 9. ניתן לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. כף הידאינסטלציהתאונת עבודה