78% אחוזי נכות בגין פגיעה בעבודה

פסק דין 1. לפני שני ערעורים על פי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 6.1.00 אשר קבעה למערער % 78 אחוזי נכות (כולל ת' 15) בגין פגיעה בעבודה מיום 6.6.93. 2. המשיב הגיש ערעורו ביום 31.1.2000, וביום 1.2.2000, הגיש המערער אף הוא ערעור לבית הדין בגין החלטת אותה ועדה (ערעור ב'). שני הערעורים אוחדו, אך לצורך הנוחות ייקרא מר אברהם יהושוע בשם - המערער (המשיב בערעור ב') והמוסד לביטוח לאומי ייקרא - המשיב (המערער בערעור ב'). 3. המערער ביקש כי נכותו תוכר מיום 6.6.93 במקום 1.7.94 וטען כי מצבו קשה, כמתואר בפרוטוקול. המשיב טען כי הרכב הועדה לא היה כדין, והיה עליה לכלול גם מומחה בתחום העיניים. כן טען המשיב כי הועדה טעתה בכך שהותירה על כנה את החלטת הדרג הראשון וקבעה למערער 20% נכות צמיתה בגין הגבלת שדה ראיה למרות שקבעה בעצמה כי אין סימוכין לקביעת הנכות הקשורה לעיניים. המשיב טען כי הועדה טעתה בכך שקבעה למערער 40% לפי ס' ליקוי 91(2) הדן בפיגור שכלי קל וזאת מבלי שנימקה החלטתה. כן טען המשיב כי הועדה טעתה בכך שהתעלמה מחוות דעתו של ד"ר קוריצקי, מומחה לנוירולוגיה שעמדה לנגד עיניה. המשיב אף טען כי לא היה מקום לקבוע למערער אחוזי נכות לצמיתות. 4. בעת הדיון פירטה ב"כ המשיב את תולדות הועדות הרפואיות אותם עבר המערער: המערער נפגע בעבודה ביוני 93' . ועדה לעררים מ- 10.8.95 קבעה לו 20% נפשי לפי פריט 34 ג', ו- 20% בגין העיניים וביחד 36%. ערעור לבית הדין בתיק נו01-783/ הסתיים בפסק דין שהחזיר את הענין לועדה לענין ת' 15. ועדה לעררים ישבה בעקבות פסק הדין, ביום 1.4.96 הפעילה את ת' 15 במלואה וקבעה 36% + 18% לפי ת' 15 וביחד 54%. ההליך שבפנינו הוא במסגרת הליך החמרה שהגיש המערער ב- 8.12.98. הועדה מהדרג הראשון התכנסה בינואר 99', ולאחר בדיקות נוספות קבעה ביום 16.7.99 כי קיימת החמרה במצבו והעניקה לו 78% כולל ת' 15. 5. על החלטת הועדה מהדרג הראשון הוגש ערעור רק על ידי המערער, ואילו המשיב (המוסד לביטוח לאומי) לא ערער עליה. 6. באשר לערעור המערער - ערעורו של המערער אינו ברור, וכנראה שהוא מכוון למועד לגביו נקבעה הנכות הרפואית על ידי הועדה. מדובר בהליך של דיון מחדש על פי ת' 36 לתקנות בדבר קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה. קביעה בהליך כזה אינה יכולה להיעשות לגבי התקופה שקדמה למועד הגשת הבקשה להחמרת מצב. לפיכך - נדחה ערעורו של המערער. 7. באשר לערעור המשיב - עלינו לזכור כי מדובר בהליך של דיון מחדש לפי ת' 36, אשר הנפגע יזם אותו. הועדה מהדרג הראשון אכן קבעה כי קיימת החמרה, ולאחר הפעלת ת' 15 העניקה למערער 78% נכות צמיתה. המשיב לא ערער על החלטה זו, והועדה הרפואית לעררים דנה בערעור שהגיש המערער על החלטת הועדה מהדרג הראשון. 8. משלא ערער המשיב על החלטת הועדה מהדרג הראשון בפני הועדה הרפואית לעררים, לא היתה ועדה זו חייבת מיוזמתה לנקוט פעולות העלולות להפחית את אחוזי הנכות שנקבעו למערער על ידי הועדה מהדרג הראשון. ת' 30 לתקנות בדבר קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה קובעת כי "הועדה לערעורים רשאית לאשר החלטת הועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד". "רשאית" - אך לא חייבת. 9. במקרה דנן, אכן ניכר מדו"ח הועדה כי היא חשה אי נוחות באשר לקביעת הועדה מהדרג הראשון, והיא ביטאה זאת בסיום הפרוטוקול כאשר כתבה כי היא ממליצה לבדוק מחדש את המקרה הנ"ל ולפתוח את התיק מחדש. אך נראה כי הועדה בחרה שלא לעשות זאת בעצמה, בעיקר נוכח העובדה כי המשיב כלל לא ערער על החלטת הועדה מהדרג הראשון, הרכבה, ממצאיה, וקביעתה. לפיכך - לא נפלה טעות משפטית בקביעת הועדה, אשר מילאה את תפקידה בכך שבחנה את החלטת הועדה מהדרג הראשון לאור ערעורו של המערער, ואכן - דחתה אותו. לאור האמור לעיל - נדחה גם ערעורו של המשיב. 10. מאחר שהערעורים נדחו הדדית - אין צו להוצאות. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. נכותאחוזי נכותתאונת עבודה