עובד חשוף לרעש - ירידה בשמיעה

פסק דין 1. לפני תביעה לפסק דין הצהרתי בה נדרשתי לקבוע כי ליקוי השמיעה של התובע הוא בגדר פגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. העובדות נקבעו בהחלטתי מיום 28.12.99 ואלה הן: א. התובע, יליד 1953, עובד בחברת בת של מקורות (חב' שחם) כחרט מיום 1.1.75. התובע היה חשוף לרעש. ב. לפי דברי התובע החל בשנת 83' להבחין בירידה בשמיעה. בשנת 87' - 88', בעקבות המלצת רופא, חדל התובע לעבוד ברעש והוא עובד כמלגזן. ג. תיאור עבודתו בין השנים 75' ו- 87' הוא: התובע עבד במדור שיפוצים בו שיפצו משאבות, צינורות וכל ציוד השאיבה. שרטוט מקום עבודתו של התובע צורף לתיק (מסומן ת1/). בסמוך למקום עבודתו של התובע היתה קיימת במסגריה כבדה שבה בסמוך למקום עבודתו של התובע היתה קיימת מסגירה כבדה שבה בוצעו עבודות בעזרת כלי עבודה פניאומטיים (פטישי אויר, איזמלי אויר וכו'). ד. דו"ח בדיקות רעש במקום עבודתו של התובע נעשה במרץ 90', מסומן נ2/. התובע העיד כי לא עבד עם אזניות או אטמי אזניים. 3. כמומחית רפואית מונתה ד"ר נחמה אורי, אשר נשאלה ואליה הופנו השאלות הבאות: א. מהי מחלתו של התובע? ב. האם מחלת התובע היא מחלת מקצוע לפי רשימת מחלות המקצוע הקבועה בחוק הביטוח הלאומי? ג. האם יש קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין עבודתו כפי שתוארה בהחלטה דלעיל? ד. אם התשובה לשאלה הקודמת היא חיובית - האם מחלתו של התובע היא תוצאה של תהליך תחלואי, או שהיא תוצאה של אירועים זעירים (מיקרוטראומות) - פגיעות זעירות וחוזרות בשמיעתו של המבוטח שניתן לאתר בזמן או במקום? ה. אם קבעת כי היו פגיעות זעירות - האם יש לראות במחלת המבוטח תוצאה של אותן פגיעות קטנות וחוזרות, שבמצטבר גרמו להופעת מחלת השמיעה ממנה סובל המבוטח? במלים אחרות, ההיתה כל פגיעה כנ"ל בעלת אופי בלתי הפיך (IRREVESIBLE) כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים? ו. אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית - האם תנאי עבודתו של התובע כפי שתוארו בהחלטה, השפיעו על התפתחות המחלה הרבה פחות מאשר נתוניו האישיים (גורמי סיכון) של התובע, אם היו כאלה? 4. המומחית הרפואית קבעה כי מחלתו של התובע היא ירידת שמיעה תחושתית עצבית בשתי האזניים, וקבעה כי אין מדובר במיקרוטראומות, כיוון שהירידה בשמיעה אצל התובע לא נבעה מחשיפה לרעש. מדובר בתהליך תחלואי הנמשך בהדרגה גם לאחר שהתובע הפסיק לעבוד. השוואת הבדיקות לאורך השנים מראה ירידה הדרגתית בשמיעה עם עקומה שטוחה שאינה מתאימה לחשיפה לרעש. המומחית הרפואית חזרה על קביעתה גם בתשובה לשאלות ההבהרה. 5. קביעת המומחית הרפואית היא קביעה חד משמעית, לפיה אין קשר בין מחלת התובע לבין עבודתו. לפיכך - אני קובעת כי ליקוי השמיעה של התובע אינו בגדר פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק. התביעה - נדחית. אין צו להוצאות. שמיעהמטרד רעש