פסק דין 1. בפסק זה תדון השאלה מה התוקף המשפטי להתקשרות חסוי בהסכם לקבלת שירותי טלפון סלולרי והאם האפוטרוס על החסוי חב באופן אישי בהתחייבויות החסוי בהתאם לאותו הסכם. 2. העובדות שאינן במחלוקת בתביעה הינן כדלקמן: א. נתבע מס' 2 (להלן: ''האב'' או ''האפוטרופוס'') הינו אביו של נתבע מס' 1 (להלן: ''הבן'' או ''החסוי'') וביום 1/9/98 נתן בית המשפט צו (להלן: "צו המינוי") לפיו התמנה האב כאופטרופוס על רכוש בנו (להלן: "האופטרופוס"). ב. ביום 30/7/00 התקשר החסוי בהסכם עם התובעת לקבלת שירותי טלפון סלולרי (להלן: "ההסכם הראשון") ולצורך כך הוא חתם על הוראת קבע (להלן: "הוראת הקבע") לחיוב החשבון אשר התנהל על שמו בבנק לאומי (להלן: "חשבון הבנק"). הבנק אישר הוראת הקבע. ביום 27/3/01 חתם החסוי על הסכם שני לקבלת מכשיר וקו טלפון נוסף מהתובעת (להלן: "ההסכם השני"). ג. חשבון הבנק חוייב על פי הוראת הקבע וזאת ממועד ההתקשרות ועד ליום 8/7/01. לאחר אותו מועד הוראת הקבע לא כובדה. מכאן התביעה. טענות התובעת: 3. במועד חתימת ההסכם הראשון והשני לא ידעה כי הבן הוכרז כחסוי וכי מונה לו אופטרופוס. 4. האופטרופוס ידע על ההתקשרויות בינה לבין החסוי כבר מתחילתן ועל אף זאת, הוא לא עשה מאומה כדי למנוע שימוש החסוי במכשירי הטלפון ובקווים אשר רכש ממנה. 5. האופטרופוס לא מילא את תפקידו כראוי ולא דאג לטפל ברכוש החסוי בהתאם לצו המינוי. כמו כן, האופטרופוס איפשר המשך ניהול חשבון הבנק ללא כל הגבלה, לראשונה הודיע לתובעת על מתן צו המינוי בחודש מאי 2001 וגם אז לא טרח להמציא לה צו המינוי. בהתאם לכך התובעת הייתה מנועה לבטל את ההתקשרות עם החסוי. טענות הנתבעים: 6. יש לבטל את ההסכם הראשון והשני הואיל ובמועד חתימתם נתבע מס' 1 כבר הוכרז כחסוי והאופטרופוס לא נתן הסכמתו להתקשרות הנ"ל. בהתאם לכך גם אין לחייב את הנתבעים או מי מהם בסכום התביעה. 7. לראשונה נודע לאופטרופוס על התקשרות החסוי עם התובעת בחודש מאי 2001 כאשר גילה באופן מקרי כי ברשות בנו שני מכשירי טלפון ניידים. בעקבות זאת הוא הודיע לתובעת כי בנו חסוי ומסר לה צו המינוי. על אף זאת, התובעת סירבה לקבל לידיה מכשירי הטלפון ולבטל את ההתקשרות עם החסוי. דיון: 8. האפוטרופוס פנה לתובעת בבקשה לביטול ההתקשרות עם בנו באמצעות מכתבו מיום 15.5.01 בו נאמר כדלקמן: "הנדון: פלאפונים מס' 050-626438, 051-846481. אני הח"מ אפוטרופוס על החסוי יוגב ברזלי תעודת זהות 02466625-7 אשר רכש אצלכם את מכשירי הפלאפון הנ"ל ולא באישורי לכן אבקשכם לבטל את החוזים ולהודיעני להיכן להחזיר את המכשירים הנ"ל". אין במכתב זכר לצו המינוי ולא נאמר בו כי הוא מצורף אליו. יתרה מכך, בעקבות משלוח המכתב הנ"ל שלחה התובעת לאפוטרופוס מכתב מיום 3/6/01 בו הודיעה לו כי לא עלה בידה ליצור איתו קשר טלפוני ובהתאם לכך הוא התבקש לפנות אליה, אולם, לפנייה הנ''ל לא ניתנה כל תשובה מטעם האפוטרופוס. 9. האפוטרופוס טען כי מסר צו המינוי לנציגת התובעת, גב' עדי מרצקי, ובהתאם לכך היא הוזמנה מטעמו למתן עדות בתביעה. בחקירתה לא זכרה העדה את הפגישה עם האופוטרופוס אשר, לטענתו, במהלכה מסר לה צו המינוי והיא הוסיפה באומרה : "אני אומרת לך שלפני שהתחיל הדיון בתביעה אתה נפגשת איתי מחוץ לאולם בית המשפט ושאלת אותי האם אני פקידה מטעם הבנק. אתה בעצמך לא זיהית אותי" (שם, עמ' 19 לפרוטוקול הדיון). העדה הותירה עליי רושם אמין ואני מאמין לדבריה, מה גם והאפוטרופוס לא העלה כל הסתייגות מעדותה, כמצוטט לעיל. בנסיבות העניין, כאשר האפוטרופוס עצמו אינו מזהה את הפקידה אשר לטענתו מסר לידיה צו המינוי, הדבר אומר דרשני ומערער את אמינות גרסתו. 10. טענת האפוטרופוס כאילו רק בחודש מאי 2001 נודע לו על התקשרות החסוי עם התובעת, אינה הגיונית ואינה אמינה בעיני, וזאת מכל הטעמים כמפורט להלן: א. האפוטרופוס אישר בחקירתו כי מספר הטלפון הנייד שהיה ברשותו במועד הרלוונטי לתביעה הינו 052-2417246 (שם, עמ' 22 לפרוטוקול הדיון). לתצהיר התובעת צורף פירוט שיחות הטלפון אשר קיבל החסוי בהתאם להסכם הראשון, ממנו עולה כי במהלך כל התקופה בוצעו עשרות שיחות טלפון בין הבן לבין אביו. האפוטרופוס נשאל לעניין זה בחקירתו ומסר תשובה בלתי משכנעת באומרו "כאשר אני מקבל שיחת טלפון לא מעניין אותי מאיזה טלפון מתקשרים" (שם, עמ' 22 לפרוטוקול הדיון). אין זה הגיוני ולא יעלה על הדעת כי אביו של החסוי, שהינו גם האפוטרופוס שלו, מקבל עשרות טלפונים מבנו מבלי לדעת כי ברשותו טלפון נייד. ב. החסוי מתגורר עם האפוטרופוס באותה דירת מגורים וחזקה כי נודע לו על שימוש בנו החסוי בטלפון הנייד זמן סביר לאחר חתימת ההסכם הראשון. ג. חשבון הבנק אשר התנהל על שם החסוי חוייב במשך כשנה תמימה בהתאם להוראת הקבע בגין שימוש החסוי בשירותי התובעת. בחשבון הנ''ל היה האפוטרופוס מיופה כח החל מיום 14/9/98 (מוצג נ/1) וע-כן, סביר להניח כי נודע לו על אותם חיובים זמן קצר לאחר ביצועם. האפוטרופוס נחקר לעניין זה ,אולם, הוא מסר תשובה בלתי משכנעת באומרו "אני לא ראיתי בעצמי וסמכתי על הבנק" (שם, עמ' 23 לפרוטוקול הדיון). ד. לטענת האפוטרופוס הוא הודיע לבנק על מתן צו המינוי, אולם, ועל אף זאת, הוא הצטרף כמיופה כח בחשבון לצד החסוי אך לא במקומו (מוצג נ/1). הדבר מחזק את המסקנה כי האפוטרופוס לא נהג כמתחייב ממנו ולא המציא לגורמים הרלוונטים, והתובעת בכלל זה, את צו המינוי. 11. בסעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאופטרופסות, תשכ"ב- 1962 (להלן: ''חוק הכשרות'') נקבע העיקרון, לפיו, כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרותו בחוק או בפסק דין. חוק הכשרות אינו מסדיר באופן ישיר כשרותו של חסוי לבצע פעולות משפטיות, אף סעיף 9 שבו הוסדר עניינו של פסול דין, שם נקבע כי, על פעולה משפטית אשר ביצע פסול דין יחולו, בשינויים המחוייבים, הוראות סעיפים 4-7 לחוק ובסעיף 4 נקבע כי פעולה משפטית של קטין, פסול דין בהקשר לסעיף 9, טעונה הסכמת נציגו אשר יכולה להינתן מראש או למפרע. כמו כן, בסעיף 5 לחוק הכשרות נקבע כי פעולה משפטית של קטין שנעשתה ללא הסכמת נציגו, ניתנת לביטול, משמע אין היא בטלה מעיקרא. 12. כאמור, נתבע מס' 1 הינו חסוי, אולם הוא לא פסול דין. הכרזתו של אדם כחסוי שוללת באופן חלקי בלבד את כשרותו לבצע פעולות משפטיות, והיא נופלת בהיקפה משלילת כשרותו המשפטית של פסול דין. הדבר עולה מפורשות מנוסח צו המינוי בו נקבע כי האפוטרופוס מתמנה על רכושו של החסוי אך לא על גופו. כמו כן, הדבר עולה מסעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות, בו נקבע כי בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס "לאדם אחר שאינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לענייניו, כולם או מקצתם" וזאת להבדיל מהגדרת פסול דין בסעיף 8 לחוק הכשרות לפיו אין כל מגבלת זמן או עניינים עליהם מתמנה האפוטרופוס, אלא המינוי נעשה כאשר "אדם שמחמת מחלת-נפש או ליקוי בשכלו אינו מסוגל לדאוג לענייניו" . 13. כב' השופט אנגלרד (בדימוס) התייחס בספרו "פירוש לחוק החוזים, הכשרות המשפטית" להבחנה בין המונחים "נשללה" ו- "הוגבלה" בסעיף 2 לחוק הכשרות וציין כי כאשר אי הכשרות מוחלטת אזי פעולתו העצמית של הבלתי כשר בטלה ומבוטלת מעיקרא. מאידך, כאשר עסקינן בהגבלת כשרות אזי הבלתי כשיר יכול לבצע בעצמו את הפעולה אלא שהיא טעונה הסכמת הנציג או אישורו (שם, עמ' 49). 14. משהגעתי למסקנה כי כשרותו המשפטית של החסוי נשללה באופן חלקי בלבד אזי התקשרותו עם התובעת ללא הסכמת האפוטרופוס מראש בשני ההסכמים, הראשון והשני, אינה בטלה מעיקרא אלא אך ניתנת לביטול. אולם, משנדחתה טענת האפוטרופוס כאילו לראשונה ידע על התקשרות בנו עם התובעת בחודש מאי 2001, אלא קודם לכן, ועל אף זאת הוא נקט בצעדים חלקיים בלבד לביטולה בחודש מאי 2001 ואף המשיך בניהול שיחות טלפון עם בנו ממכשיר הטלפון אשר קיבל בהסכם הראשון, לאור כל אלה מתחייבת המסקנה כי האפוטרופוס ידע, הסכים ונתן אישור להתקשרות החסוי עם התובעת. 15. לא מצאתי ממש בטענות התובעת כנגד האפוטרופוס, שכן, לא הוכח כי היותו של נתבע מס' 1 חסוי תרמה ליצירת החוב או הותירה את התובעת בפני שוקת שבורה המונעת ממנה לממש זכויותיה כלפי החסוי. כמו כן, התובעת מסתמכת לעניין זה על סעיף 57 לחוק הכשרות אף כי עניינו באחריות האפוטרופוס כלפי החסוי בגין נזק שגרם לו או לרכושו, בעוד כי כאן עסקינו באחריות האפוטרופוס לצד שלישי ומכל מקום לא הוכח כי נגרם נזק לחסוי, כמצוות הסעיף הנ"ל. 16. סוף דבר, אני מקבל את התביעה נגד נתבע מס' 1 ומחייב אותו לשלם לתובעת סך של 12,199.14 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 2/1/03, ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, נתבע מס' 1 ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתם ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל. התביעה נגד נתבע מס' 2 נדחית בזאת על הסף ללא צו להוצאות. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום כ"ז באב, תשס"ה (1 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים. ר. חדיד, שופט חוזהסלולר (תביעות)חסוי (אפוטרופסות)טלפוןשאלות משפטיות