תביעה בקשר לנופש לעובדים במלון

פסק דין כללי 1. במועד הרלוונטי לתובענה התקשרה התובעת (להלן גם: חברת אינטרנציונל), חברה מוגבלת במניות המספקת שירותי תיירות ונופש, עם הנתבעת 1 (להלן: חברת עתיד), אף היא חברה מוגבלת במניות, בקשר לנופש לעובדיה במלון מריוט בנצרת. הנתבע 2 (להלן: פרעם) מנהל חברת עתיד והנתבע 3 (להלן: פרידמן) היה בקשרי מסחר עם האחרונים. 2. על פי הנטען בכתב התביעה הזמינה חברת עתיד מהתובעת סוף שבוע לעובדיה במלון מריוט בנצרת בעלות 37,825 ₪ (הסכום נכון ליום הגשת התובענה). חברת עתיד חבה כמי שהתקשרה בחוזה ופרעם ופרידמן חבים כערבים לחיוביה מכח התניה החוזית שבסעיף 6 לחוזה ביניהם. גרסת הנתבעים הנה, כי התובעת התחייבה באמצעות מי שהתיימר לייצגה לשאת בעלות הנופש, ובדרך זו להחזיר חוב שחב להם אותו נציג. כן נטען, כי פרידמן אינו קשור לחברת עתיד ואין לייחס לו חבות לחיוביה. העובדות הצריכות להכרעה 3. בין חברת אינטרנציונל לבין חברת עתיד נכרת חוזה לפיו התחייבה הראשונה לספק שירותי נופש לקבוצת עובדים של השנייה על ידי אירוח סוף שבוע במלון מריוט בנצרת. עלות הנופש כנקוב לעיל ואינה שנויה במחלוקת. קבוצת עובדי חברת עתיד ובני משפחתם, בהם גם פרעם, התארחו במלון מריוט וקבלו את השירות המוזמן. עד כאן העובדות מוסכמות. 4. המחלוקת בין בעלי הדין נעוצה בשאלה מה הוסכם והאם מי שהתחייב בשמם היה מוסמך לעשות כן. לגרסת התובעת כפי שפורטה בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית נטלו כל הנתבעים התחייבות לשאת בתשלום בעד השירות שסופק. חברת עתיד הנה בעלת החוזה ואילו פרעם ופרידמן ערבים לחיוביה בהתאם לאמור בסעיף 6 לחוזה שנכרת ביניהם. 5. לטענת חברת אינטרנציונל, ביום 29.9.03 חתם פרידמן בשמו של פרעם וחברת עתיד על חוזה ביניהם בנוכחות נציג חברת אינטרנציונל, שאינו עובדה. לאחר מכן הועבר החוזה באמצעות פקס לחברת עתיד, כשהוא חתום על ידי מי שמוסמך לחתום עליו בשם התובעת. בכך נכרת החוזה ועל הנתבעים אפוא לשלם את סכום התביעה. סעיף 6 לחוזה, עליו מסתמכת התובעת קובע לאמור: "נציג הקבוצה או הנוסע ו/או הארגון הח"מ אחראים לתשלום מלא של חוזה זה ללא קשר לארגון הקבוצה המלון ו/או החבילה או הטיול והם מתחייבים לשלם את מלוא סכום חוזה זה ובמידה ויש להם תביעה יגיעו אותה בנפרד ולא יעקבו כל תשלום בקשר לכך" (השיבושים הלשוניים במקור). אין חולק כי לפי לשון תניה זו חב גם מי שחתום על החוזה בתור נציג הקבוצה או כנוסע או כארגון ועליו החובה לשלם בעד השירות שסופק. 6. גרסת הנתבעים הנה כי בין הנתבעים לבין אחד בשם סרג'יו ברלינסקי (להלן: סרג'יו) אשר הציג את עצמו כבעל קשרים ענפים בספרד, התנהל משא ומתן לביצוע עסקה משותפת בספרד. סוכם בינם לבין סרג'יו כי אם העסקה לא תצא אל הפועל יחזיר להם את ההוצאות הרבות שהוציאו לקידומה. העסקה אכן נכשלה, לא לפני שהנתבעים או חברה הקשורה עמם הוציאו כספים למימון כרטיסי נסיעה לספרד ובחזרה, אירוח אורחים מספרד בארץ ועוד, המסתכמות באלפי שקלים. כאשר פנו לסרג'יו מסר להם, כי רכש את מניות חברת אינטרנציונל העוסקת בתחום התיירות והציע להחזיר את החוב באמצעות נופש לעובדי חברת עתיד על חשבון חברת אינטרנציונל. פרעם הסכים לכך ובין השניים סוכמו הפרטים בעל פה. כעבור זמן מה הופיע במשרדי חברת עתיד סרג'יו ומאן דהו אחר אשר הציג עצמו כאיש מחברת אינטרנציונל. באותו מבנה מצויים גם משרדי חברות אחרות בשליטת פרעם שבאחת מהן (חברת חומה ומגדל בע"מ) בנו של פרידמן הוא אחד מבעלי המניות. בעת הביקור שהה רק פרידמן במקום. סרג'יו הציג טיוטת חוזה שעתיד היה להחתם בינו לבין בעלי מניות חברת עתיד וגם מסר לפרידמן עותק ממנו, אחד מהשניים הוציא חוזה של חברת אינטרנציונל ובקשו שפרידמן יחתום, תוך שסרג'יו חוזר ומדגיש כי הנופש יהיה על חשבון חברת אינטרנציונל. פרידמן הבהיר כי אין לו מעמד כלשהו בחברת עתיד וכאשר השניים הפצירו בו לחתום כי החתימה דרושה כעניין פנימי של חברת אינטרנציונל חתם על המסמך בחתימתו הוא מבלי שקרא את תוכנו, וכתב בכתב ידו את שמו של פרעם כנציג חברת עתיד. לפרעם נודע על קיומו של החוזה ועל חתימת פרידמן רק כאשר קיבל לידיו את כתב התביעה. פרעם הוסיף, כי בטרם יציאתם לנופש פנה אליו איש מבית המלון וביקש לקבל את פרטי כרטיס האשראי שלו, כמקובל בהזמנות מסוג זה. הוא סירב תוך שהפנה אותו לסרג'יו. בעקבות זאת, לא נדרש שוב למסור פרטים אלה. עוד הוסיף, כי בעת שהותו במלון שהה בו גם סרג'יו והוא שימש כמעין מקשר בין הקבוצה לבין עובדי המלון ובקשות או טענות של מי מהנופשים הופנו אליו. 7. אף כי בשלב ראשון הכחישה התובעת קשר כלשהו עם סרג'יו, התברר בחקירתו הנגדית של העד ויילר מטעמה, כי אכן התנהל עמו משא ומתן שלא נשא פרי. כן התברר, כי בפגישה האמורה עם פרידמן נכח אחד בשם רמי תלמיד (להלן: תלמיד), העובד בעבור חברת אינטרנציונל באופן עצמאי ומקבל ממנה עמלות בעד עסקאות שנרקמות בסיועו. כן אישר העד ויילר, כי לסרג'יו היה חדר לעצמו ולבני משפחתו במלון מריוט. עצם ידיעתו על כך מאפשרת להסיק כי היו דברים בגו וכי לסרג'יו היה מעמד כלשהו בעסקה הנדונה. 8. גרסת התובעת, כי החוזה חתום על ידה הועבר במועד מאוחר יותר לחברת עתיד באמצעות פקס לא הוכחה כדבעי. אמנם חתימת החוזה אינה שנויה במחלוקת אך מועד המצאתו לחברת עתיד הנו בעל חשיבות לביסוס גרסת התובעת, שהרי אם נכונה גרסתה והחוזה חתום על ידה הועבר לידי חברת עתיד לאחר הפגישה בה חתם עליו פרידמן, היה בשתיקת פרעם כדי לתמוך במסקנה כי הוסכם כי חברת עתיד תשא בתשלום. התובעת יכולה היתה להוכיח על נקלה שהעבירה את החוזה לחברת עתיד ואת מועד העברתו על ידי הצגת אישור פקס ועדות מי שטיפל במשלוח הלכה למעשה. 9. סרג'יו עזב ככל הנראה את הארץ ועקבותיו נעלמו. תלמיד, הנמצא בקשרים עסקיים עם התובעת, לא הוזמן על ידה להעיד. המנעות זו פועלת לרעתה, ואין אלא להסיק, כי לו הוזמן היה בעדותו כדי לתמוך בגרסת הנתבעים דווקא. גם המנעות התובעת מלזמן איש מבית מלון מריוט אשר יכול היה לסתור את גרסת פרעם לעניין כרטיס אשראי או לעניין מעמדו של סרג'יו בבית המלון פועלת אף היא לרעתה. 10. גרסת הנתבעים נתמכת גם בעובדה שכאשר נשלחה רשימת העובדים המשתתפים בנופש למשרדי חברת אינטרנציונל נרשם "לידי סרג'יו". איש לא מחה ואיש לא שאל מיהו אותו סרג'יו ומה הקשר שלו לעסקה. 11. על יסוד האמור לעיל אני קובעת כי נסיבות חתימה על החוזה מיום 29.9.03 כמו גם עובדת שהותו של סרג'יו בבית המלון ומעמדו היו כגרסת הנתבעים. המצב המשפטי 12. התובעת מסתמכת כאמור על התניה בסעיף 6 לחוזה. לדעתה מהווה טענת הנתבעים טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב ועל כן אין לקבלה. גרסת הנתבעים סותרת אמנם את התניה האמורה ברם נוכח נסיבות החתימה על המסמך כפי שפורטו לעיל כמו גם העובדה, שלא נסתרה, כי החוזה חתום על ידי התובעת לא הועבר לפרעם או לאיש מטעם חברת עתיד כך שנודע על החתימה רק עם קבלת התביעה, אין בחוזה כדי לחייב את מי מהנתבעים. פרידמן הסביר את נסיבות חתימתו על המסמך, כך שמבלי להתייחס לסוגיית השליחות העולה מגרסתו, אין מקום לחייבו על פיו שכן חתם לאחר שהוסבר לו כי אין במסמך כדי ליצור חיוב כלשהו, יהא תוכנו אשר יהא. 13. המסקנה מהאמור לעיל הנה שלא הוכח על ידי התובעת כי נכרת חוזה בינה לבין הנתבעים או מי מהם לפיו השלושה או מי מהם אמור לשאת בעלות השירות. מאידך, יש יסוד למסקנה, כי סרג'יו, אשר הציג עצמו כבעל השליטה בחברת אינטרנציונל וגם התנהג ככזה, יחד עם נציג אחר שלה הציגו בפני הנתבעים מצג לפיו מי שנושאת בעלות הנופש היא התובעת. 14. חרף האמור לעיל, יש לקבוע כי בנסיבות ראוי לחלק את הנטל בין שני בעלי הדין. זאת משום שהנתבעים נושאים באשם תורם. הנתבעים סמכו בעיניים עצומות על המצגים שהציג סרג'יו. כאשר הציג עצמו כמי שרוכש את השליטה בחברת אינטרנציונל לא עשו פעולה כלשהי לאימות המידע שמסר, אף כי לא היה קושי לעשות כן. 15. בנסיבות אלו, ומשאין חולק שחברת עתיד קבלה שירות לפי המוסכם מצד אחד, ומצד שני תרמו פרעם וגם פרידמן באשמם להצלחת מעשה התרמית של סרג'יו, הרי מן הראוי לחייב את הנתבעים במחצית החוב. סוף דבר 16. על יסוד האמור לעיל ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת סך של 18,912 ₪ כשסכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום הגשת כתב התביעה המקורי (23.12.04) ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות ישא כל צד בהוצאותיו. בית מלוןנופשבתי מלון (תביעות)