אחת הדרכים המומלצות להבין דיני ביטוח היא לעיין בפסקי דין - להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת ריבה שרון בבית משפט השלום בראשון לציון העוסק בנושא ביטול פוליסת ביטוח רטרו אקטיבית - חידוש אוטומטי של פוליסה הקדמה: בפני תביעה כספית שהגישו התובעים בגין נזקי ברד מיום 15.10.02 (להלן,- "האירוע"), שנגרמו לרכבם שפרטיו בכתב התביעה (להלן: "הרכב"). הנתבעת 1 הינה חברת הביטוח איילון בע"מ אשר לטענת התובעים- הייתה, במועד הרלבנטי לתביעה, המבטחת של הרכב בפוליסה מסוג ביטוח מקיף. הנתבעת 2 הינה סוכנות לביטוח. משך שנים רבות עובר לירידת הברד הנ"ל - ערכו התובעים באמצעותה ביטוחים שונים, ובכלל זה- ביטוחים לרכבם הפרטי. הנתבעת 1 דחתה את תביעת התובעים לפיצוי במסגרת פוליסה לביטוח מקיף, בנימוק כי לא הייתה קיימת אצלה כזו בתוקף ובמועד האירוע. הצדדים אינם חלוקים לעניין עצם קרות האירוע ולכך שנגרמו בעטיו נזקים לרכב התובעים,כי אם לעניין היקף הנזק ושוויו הכספי עוד חלוקים הצדדים בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי אצל הנתבעת 1. כן קיימת מ חלוקת בשאלת אחריותה הישירה של הנתבעת 2, אם בכלל, להעדרו של כיסוי ביטוחי מקיף לרכבם של התובעים במועד האירוע ואף לאחריות שילוחית של הנתבעת למעשי הנתבעת 2, ככל שיקבע כי התרשלה כלפי התובעים טענות התובעים: בתמצית וכאמור, כי בינם ובין סוכנות הביטוח- הנתבעת 2, קיימת מערכת יחסים ארוכת שנים, בת כ- 20 שנה, שבמהלכן- כאמור, רכשו באמצעותה פוליסות ביטוח שונות לרכב, לבית ואחריות מקצועית. לטענת התובע 1- לא התערב בשיקוליו המקצועיים של מר פיני דורון - מנהל הנתבעת 2 בבחירת המבטח, הפוליסה, המחיר (סעיפים 11, 12, 29 לתצהיר התובע). מוסיפים התובעים וטוענים כי התשלום עבור פרמיות ביטוח מבוצע באמצעות הוראת קבע עבור פוליסות הביטוח המופקות אוטומטית על ידי סוכן הביטוח (סעיף 9 לתצהיר התובע). אין חולק כי עובר לאירוע, היה רכבם של התובעים מבוטח בפוליסה לביטוח רכב אצל הנתבעת 1, משך מספר שנים, באמצעות הנתבעת 2. אין חולק גם כי פוליסת הביטוח לרכבם של התובעים לשנת 2001/2 פגה ביום 30.9.02, עובר למועד האירוע נשוא התביעה. טוען התובע 1 כי פוליסת הביטוח לשנת 2001/2 שהייתה לרכב אצל הנתבעת 1, חודשה אוטומטית ביום 1.10.02 לתקופה שעד ליום 30.9.03. מצרף הוא לראייה רשימת פוליסה לתקופה הנ"ל (סעיף 3 לתצהירו). בעדותו- מסביר התובע כי בדבריו 'חידוש אוטומטי'- כוונתו לחידוש על ידי הסוכן, על פי שיקול דעתו של האחרון, ולא להתחדשות מאליה של פוליסת הביטוח. לאחר האירוע נבדק רכבם של התובעים על ידי שמאי הנתבעת 1 אשר העריך את הנזק כפי ראות עיניו. בעקבות דין ודברים עמו, שינה השמאי את חוות דעתו, על ידי הגדלת הסכום אותו נקב בחוות דעתו. רק לאחר שחתמו התובעים על שטר קבלה שהפיקה הנתבעת 1- חזרה בה הנתבעת מההסכמה על פי השטר, בנימוק כי במסגרת הפוליסה קיים חוב כספי בגין חודש האירוע, 10/03 (סעיפים 5-8 לתצהיר התובע). מצהיר התובע 1 שרק אז פנה לנתבעת 1 ונחשף לטענתה כי הנתבעת 2 ביטלה את פוליסת הרכב שהייתה לו אצל הנתבעת 1. טוען התובע כי פעולת ביטול הפוליסה על ידי הנתבעת 2 נעשה ללא ידיעתו, ללא אישורו, מבלי שיבקש לעשות כן (סעיפים 18-17 לתצהירו). בכך- הותיר אותו הסוכן ללא כיסוי ביטוחי לתקופה שבמהלכה התרחש האירוע לחילופין- טוען התובע כי הנתבעת 1 יצרה מצג לפיו הפוליסה הנה בתוקף, וזאת על ידי כך ששלחה שמאי מטעמה לבדיקת הרכב כשבועיים לאחר האירוע. מוסיף וטוען הוא כי מאז ומתמיד שילם את פרמיות הביטוח כסדרן, כאשר הפרמיה לחודש 10/03 ממילא אמורה להשתלם רק לאחר קרות האירוע, כך שאין יסוד להתנערות הנתבעת 1 מקיומו של כיסוי ביטוחי בנימוק של אי תשלום פרמיה. עוד טוען הוא כי מעולם לא קיבל ממנה הודעה כדין בדבר ביטול הפוליסה (סעיפים 18-21 לתצהיר התובע). מכל אלה טוענים התובעים כי התנערותה של הנתבעת 1 מכיסוי ביטוחי הינה משוללת יסוד, חסרת תום לב ובניגוד לדין. לחילופין- טוענים הם כי סוכן הביטוח התרשל כלפיהם בכך שביטל את הכיסוי הביטוחי לרכב ללא ידיעתם, ללא הסכמתם, בטרם עשיית כיסוי אחר, ובכך חשפה אותם לסיכון שהתממש. התובע חולק על חוות דעתו של שמאי הנתבעת 1 ולראייה - מצרף הוא חוות דעת של השמאי מר ויקטור עידן, שאף נחקר עליה בבית המשפט (סעיף 28 לתצהיר התובע ו- ת/6). התובע עותר לפסיקת ריבית מיוחדת לפי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 טענות חברת הביטוח : חברת הביטוח - הנתבעת 1 טענה כי הנתבעת 2 לא שימשה כשלוחתה בכל הקשור למקרה דנן. עוד טוענת היא כי למעשה- הרשימה שצורפה לתביעה (ת/2 לתצהיר התובע 1), לא באה לעולם ולא הקנתה כיסוי ביטוחי כלשהו, כי מדובר בטיוטא שהונפקה אך ורק על ידי וביוזמת הנתבעת 2 וללא אישור ו/או ידיעת הנתבעת 1 וכי מטרתה הייתה, ככל הנראה, להיות הצעה לביטוח אשר לא השתכללה. מוסיפה הנתבעת 1 וטוענת כי "חזקה שהתובעים ידעו כי הפוליסה לא חודשה, משעה שלא שילמו דמי ביטוח כלשהם לנתבעת". כן טוענת הנתבעת כי ככל שניתן לדבר על יחסי שליחות בין סוכן הביטוח (הנתבעת 2) לבין חברת הביטוח, הרי שאלה קיימים בינו לבין חברת "הכשרת הישוב" שבה הציעה הנתבעת 2 לתובעים לבטח את רכבם. כמו כן- וככל שיוכח כי סוכן הביטוח התרשל כלפי התובעים, אינה חבה בגין התרשלותו, שכן יחסי השליחות המעוגנים בסעיף 33 לחוק לא נועדו למקרים מעין אלה טענות סוכנות הביטוח מטעם הנתבעת 2 העיד מנהלה- סוכן הביטוח מר פיני דורון, שטען כי "במהלך חודש ספטמבר 2002, בעת ביקורו של התובע במשרדי הנתבעת 2, הובהר לו כי פוליסת הביטוח לרכבו פוקעת ביום 20.9.02 וכי באותו ביקור הוצעה לתובע פוליסת ביטוח חדשה" ... "על מנת להקים פוליסה חדשה זו, נתבקשו התובעים להמציא לנתבעת אישור מיגון הרכב כל זאת בטרם הוצאת פוליסת ביטוח חדשה, דבר אשר לא נעשה על ידי התובעים באותה עת... התאפשרה אך ורק לאחר המצאת אישור המיגון על ידי התובעים, דהיינו רק ביום 20.10.02", "פוליסת הביטוח בהכשרת הישוב הוקמה לבקשת התובעים ובאישורם בלבד, כל זאת רק לאחר המצאת אישור מיגון כנדרש" (סעיפים 5,6 לתצהיר עד הנתבעת 2). וכן: "התובעים ידעו גם ידעו על מועד פקיעת פוליסת הביטוח בטרם עת, הן משיחות הטלפון שהיו בין הצדדים, הן מנוסח המכתב אשר נשלח... והן ביום בו ביקר התובע 2 במשרדי הנתבעת והוצעו לו פוליסות ... בחברות ביטוח שונות" (סעיף 12 לתצהירו). מצהיר מר דורון: "מעולם לא נתבקשתי על ידי התובעים ... לחדש את תקופת הפוליסה לשנה נוספת... משלא פנו התובעים, לא בכתב ולא בעל פה לנתבעת בבקשה להאריך את תוקף הביטוח, הרי שהנתבעת לא מורשית לעשות כן ובפועל לא עשתה כן" (סעיף 8 לתצהיר עד הנתבעת 2) ומכחיש נחרצות כי פוליסות ביטוח אחרות אשר נרכשו מהנתבעת 2 התחדשו אוטומטית מדי שנה (סעיף 9). לגרסתו- "הנתבעת, כדרך שבשגרה, דאגה לפנות אל התובעים בכתב ולהודיע להם שפוליסת הביטוח עתידה לפקוע... מתבקשים התובעים לדאוג לחידוש הפוליסה. כך, אף נעשה במקרה נשוא התובענה" (סעיף 9 לתצהירו). לראייה, מצרף עד הנתבעת 2 לתצהירו מכתב מיום 18.9.02 שסומן כנספח ב', החתום על ידי 'שרונה', מופנה לתובע 2 ובו פרטי הצעת מחיר לחידוש ביטוח לרכב מוסיף עד הנתבעת 2 כי "שלא כמנהגם מימים ימימה, לא דאגו התובעים להודיע לנתבעת, בכתב או בעל פה, על חידוש פוליסת הביטוח, כפי שנהגו לעשות כדרך שבשגרה" (סעיף 10 לתצהירו) ומצרף הוא העתק ממכתבים שקיבל בעבר מבני משפחת התובעים, שיש בהם, לטענתו, כדי להוכיח כי בעבר נעשו פעולות חידוש הביטוח על סמך הנחיותיהם. מטעם הנתבעים הוגשה- לעניין הנזק, חוות דעתו של השמאי מר עמי וקסלר אשר נחקר אף הוא על חוות דעתו הדיון בבית המשפט : בחנתי את טענות הצדדים, את העדויות, את הראיות שהוגשו. נתתי דעתי להתרשמותי מהעדים במהלך עדותם בפני ובראי כלל הראיות. מכל אלה באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבעות להתקבל, ואבאר. מכח סעיף 33 (א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, קיימת חזקה לפיה סוכן הביטוח הינו שלוחה של המבטחת לעניין מו"מ לקראת כריתת חוזה הביטוח ולכריתת חוזה הביטוח עצמו וחלים עליו דיני השליחות הרגילים כאמור בחוק השליחות, התשכ"ה - 1965. וזוהי לשון הסעיף: 33. שליחות לעניין החוזה (א) לעניין המו"מ לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב. (ב) לעניין חובת הגילוי בכריתת חוזה הביטוח, יראו את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העבודות הנכונות של עניין מהותי כידיעת המבטח". "36. תחולת חוק השליחות על שליחות כאמור בסעיפים 33 עד 35 יחולו הוראות חוק השליחות, התשכ"ה - 1965, בשינויים המחוייבים על פי סעיף 2 לחוק השליחות, תשכ"ה - 1965: "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח". כאמור בספרם של מאיר יפרח ורפאלה חרל"פ "ששון- דיני ביטוח" מהדורה שנייה עמ' 85: "לגבי עניינים מסוימים ייחשב סוכן הביטוח שלוחו של המבטח, ומעשיו ו/או מחדליו יחייבו את האחרון. עניינים אלו מפורטים בסעיפים 33 עד 35 לחוק". ובעמ' 88: "בנושאים לגביהם נקבע בחוק שסוכן הביטוח הוא שלוחו של המבטח, הנטל לפקח על פעילותו של סוכן הביטוח ולוודא שהסוכן פועל בהתאם להרשאה שקיבל מן המבטח - יוטל על המבטח כאשר נקבע כי סוכן הביטוח התרשל, הרי שמתוקף פעילותו כשלוח של המבטחת- יש לחייב את האחרונה בשיפוי התובעים בגין הנזק שנגרם להם. בע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אורים, פ"ד מה(2), 811, נקבע:"על המבטח לוודא ששלוחו פועל בהתאם להרשאה ועליו לוודא שהוא בוחר לו סוכן ביטוח מהימן שיפעל לשביעות רצונו. כמובן, שכאשר חורג הסוכן כשלוח מההרשאה יעמדו למבטח התרופות המנויות שבחוק השליחות תשכ"ה- 1965". איני סבורה שמר דורון חרג, במקרה זה, מההרשאה שנתנה לו חברת הביטוח מקובלת עלי טענת הנתבעים כי פוליסת ביטוח מסוג מקיף לרכב אינה מתחדשת אוטומטית, מאליה. ברם- התובע הסביר שאין כוונתו להתחדשות אוטומטית של הפוליסה, מאליה, וכי דבריו כוונו לכך שבמשך שנים רבות, עם תום תקופות ביטוח ופקיעת הפוליסות בשל כך, דאגה הנתבעת 2 לחידושן, על פי שיקול דעתו של הסוכן (עמ' 12 ש' 17-21, עמ' 13 ש' 5-7). התרשמתי לחיוב מעדותו של התובע 1 בהקשר זה, מכנות דבריו. הוא הותיר בי רושם מהימן ודומה כי דבריו "אני סמכתי באופן עיוור על הבן אדם"; "כשאני אומר חידוש אוטומטי כוונתי שהסוכן דאג במשך 20 שנה זה נמשך כך, שכאשר מסתיימת תקופת ביטוח אחת הוא דואג שיהיה ביטוח חדש ולא משנה לי ולא אכפת לי באיזו חברה הוא היה בוחר"; "וודאי שאני מודע לחשיבות של ביטוח ושאסור לנסוע בלי ביטוח ובדיוק בגלל זה הסיבה הזאת אני כאן, מעלו באמון שלי" (עמ' 12, ש' 21 ; עמ' 13, ש' 31-32), בנימה בה נאמרו, באו ממעמקי לבו, ממקום אמיתי לא נעלם מעיני נ/3 - מכתב מיום 18.9.02, על גבי נייר מכתבים של הנתבעת 2 המופנה אל התובע 2, והכולל פרטי הצעת מחיר לחידוש הרכב נשוא התביעה לחודש אוקטובר 02'. איני רואה ליתן משקל לסיפא המכתב, עליו חתומה הגב' שרונה - פקידת הנתבעת 2 שלשונו: "נא תשובתך בהקדם". אני מאמינה לתובע 1, כי במערכת היחסים ארוכת השנים שנתגבשה בינו ובין הסוכנות- הנתבעת 2, משפט סיום זה "המזמין" כביכול מענה, לא באה אלא כנוסח פורמלי ושגרתי במכתבים מסוג זה, כי מדובר במכתב שמטרתו דיווח, כאשר בפועל- הסוכן היה בוחר היכן ובאילו תנאים להמשיך את הכיסוי הביטוחי שעל הפרק. בנוסף- טענת עד הנתבעת מר דורון לפיה נדרש מיגון על ידי המבטחת החלופית אותה הציע לתובעים, אינה מתיישבת עם העובדה שב- נ/2 הנ"ל אין זכר לדרישת מיגון, שהינה למעשה תוספת ושינוי מאשר נדרש על ידי הנתבעת 1- שהייתה המבטחת על פי פוליסה תקפה אותה עת. טענת מר דורון כי "במקרה הזה, הלקוח לא הסכים לפוליסה" (עם המגון עמ' 14 ש' 1-2) מופרכים על פניהם, שכן- בפועל פעל התובע 2 להמצאת איור והסוכן פעל לעשיית הפוליסה בהכשרת היישוב בחודש נובמבר 02'. עיון בנספח 2 לתצהיר התובע 2 מעלה כי ביום 2.10.02 הופקה, במסמך של הנתבעת 1, 'רשימה לביטוח רכב פרטי' עבור רכבם של התובעים, לתקופת ביטוח שתחילתה יממה קודם לכן, קרי- ה- 1.10.02, ממש בתום תקופת הביטוח הקודמת. דא עקא, בעמ' 2 לרשימה הנ"ל (שתצלומה, כפי שהוגש, הינו באיכות גרועה), מצויין כי מצ"ב אליה טופס ההצעה, כי מס הבולים שולם, כי קיים אישור של מאן דהוא ששמו אינו קריא וכן מצויין מס' זיהוי של גורם מאשר. בנוסף- נכתב כי בתשלום כל הפרמיה בתוך 30 יום מיום תחילת תקופת הביטוח, ינוכו דמי האשראי. במילים אחרות -על פי הרשימה, נכון למועד הפקתה- קרי, לפני אירוע הברד, היה כיסוי ביטוחי, במועד האירוע, וכן לא נדרש פרעון מידי של דמי הביטוח כתנאי לתקפותה סעיף 14 (א) לחוק חוזה הביטוח קובע כי "דמי ביטוח ישולמו עם כריתת החוזה או זמן סביר לאחר מכן". העיקרון הינו שאם מבקשת המבטחת להתנות את כריתת החוזה בתשלום דמי הביטוח מראש, עליה לעשות כן במפורש ולוודא שהלקוח מודע לדרישה זו. (ר' גם ספרו של שחר ולר/ חוק חוזה הביטוח, התשמ"א, 1981, מהדורת 2005, כרך 1, עמ' 347). עדות התובע לפיה הייתה קיימת לטובת הנתבעת הוראת קבע לתשלום דמי הביטוח לא נסתרה, ובמכלול הנתונים דלעיל, בשים לב אף לכך שמקרה הביטוח התרחש בחלוף כשבועיים ממועד תחילת תקופת הביטוח, לא היתה סיבה לחשד מצידו כי "חשבון הבנק שלו התעשר" בהעדר גביה בגין אותה פוליסה באותו חודש וכי אין לו כיסוי ביטוחי לא הוכח שהסוכן פעל להעברת הוראת הקבע שהייתה לתובעים לטובת הנתבעת 1, עוד מהתקופה בה היה רכבם מבוטח אצלה והסוכן אף לא טען כי עשה כן. כל אותות האמת מובילים לכך שהסוכן המשיך את הביטוח ב"איילון" לא הנחה את התובעים לשינויים בהוראת קבע, מתוך כוונה לחפש בהמשך ביטוח זול יותר אותו מצא ב"הכשרת היישוב". הנטל לפקח על פעילותו של סוכן הביטוח ולוודא כי פעל בהתאם להרשאה שקיבל מהמבטחת, מוטל על כתפי האחרונה (ר' למשל- ע"א 702/89 אליהו- חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים ואח', פד"י מה (2) 811, 817). מעשיו ומחדליו של הסוכן יחייבו את המבטחת גם לו ראיתי לקבל את טענת הנתבעת 1 כי הנתבעת 2 הפיקה רשימה על דעת עצמה, לא היה בכך כדי לפטור אותה מאחריות שילוחית למעשי סוכנה. משייפתה הנתבעת 1 את כוחה של הנתבעת 2 להפיק פוליסות מתוך המערכת הממוחשבת שלה, בשמה ועל מסמך שלה, עליה לשאת בתוצאות ובכיסוי הביטוחי הנובעים מהרשאה זו. דא עקא שלא מצאתי, ולו גם נימוק אחד, שיסביר כיצד הופקה רשימה לפוליסה עוד ביום 2/10/02, לפני האירוע. לא מן הנמנע, ואני מציינת זאת כאמרת אגב וכהנחה שבהגיון, כי הסוכן הפיק רשימה בתום תקופת הביטוח הקודמת (שפקעה, כזכור, ביום 30/9/02), ובמקביל- פעל למציאת כיסוי ביטוחי זול יותר (בהכשרת הישוב, למשל). משהתגלעה המחלוקת בין התובעים לנתבעת 1, ומשהאחרונה ביטלה את הפוליסה, בדיעבד, כמפורט להלן,- בחר הסוכן להיצמד לסיפור לפיו לא חודשה הפוליסה משום שהמבוטחים לא הורו לו לעשות כן. עם זאת- אין ולא היה בפיו הסבר לקיום הרשימה ולמועד ההפקה הנקוב בה במסמך ה"תוספת בדבר ביטול פוליסה" (נ/6) מיום 4/11/02- המציין ביטול רטרואקטיבי של הכיסוי, החל מיום 1.1.02,- אין, בעיני, כדי לבטל את הנובע מהרשימה נ/2 הנ"ל. התוספת הופקה כמעט 3 שבועות אחרי האירוע וכשנה לפני שהנתבעת 1 שלחה לתובעת 1, ביום 13.11.03 שטר קבלה וסילוק, במסגרתו נוכתה השתתפות עצמית, כפי שנעשה כלפי מי שהינו מבוטח כדין. לא צויינה בפני ולו גם עילה חוקית אחת לביטול הכיסוי הביטוחי שנחזה להיות תקף, לא הוכחו משלוח הודעה כדין או התראה בדבר כוונה לביטול הכיסוי בגין אי תשלום או מכל סיבה אחרת. דא עקא, במסמך הביטול יש כדי ללמד כי גם לדידה של הנתבעת היה במועד האירוע כיסוי תקף, אלא שהיא מצאה לבטלו, חד צדדית ורטרו אקטיבית, אחרי שהוברר כי קרה מקרה ביטוח, שבגינו יש צורך לשלם למבוטחים רבים. ודוק. הנתבעת שלחה שמאי לבדיקת הרכב. בהקשר זה אישר הסוכן: "כשהפוליסה לא בתוקף לא שולחים שמאי מסוכנות הביטוח" (עמ' 32, ש' 11). לטעמי- יש לראות בדברים אלה, כמו גם בשטר הקבלה שנשלח אליהם בהמשך- משום הודאת בעל דין בדבר תקפות הפוליסה במועד האירוע. כמות הרכבים שניזוקו, ה"בוקה ומבולקה" ששררו ודאי, אינם יכולים לעמוד לנתבעות. שכן- מועד בדיקת הרכב על ידי שמאי הנתבעת היה ה- 28.10.02, כשבועיים אחרי האירוע, כשה"סערה שככה" (נ/4). בהתנהלות כגון דא של מבטח יש, לטעמי, משום חוסר תום לב ונסיון להתחמק מחובות כלפי מבוטח, שצפוי להפוך- ממקור לרווח, לתובע ומשולם הנתבעת 2 - סוכנות הביטוח בחרה להעיד מטעמה את מנהלה ובעליה - מר פיני דורון, שהינו בעל עניין בתוצאות התביעה ונמנעה מלהעיד את הגב' שרונה שהינה פקידת החידושים החתומה על המכתב ועובדת בסוכנות גם כיום. ההימנעות מהבאת עדות זו, שיכולה הייתה לשפוך אור על נוהג חידוש הביטוחים של התובעים במסגרת הסוכנות, ועל נסיבות הפקתו של נספח 2 לתצהיר התובע 1, פועלת לרעת הנתבעות. איני רואה לזקוף לחובת התובעים את אי העדתה של התובעת 1, שכן ממילא, מעדות הסוכן ומ- נ/2 עולה כי השיחות שהסוכן טוען לקיומן וכן המכתב הנ"ל - הופנו ונערכו מול מר הלוי ולא עם אשתו עוולת הרשלנות : תחולתה במקרה זה של עוולת הרשלנות: מן הראיות שבפני, מצאתי כי סוכן - הנתבעת 2 הפר את חובת הזהירות והמיומנות המקצועית ואף הנאמנות המוטלת עליו כלפי המבוטח בקשר להפקת פוליסת ביטוח, חרף היותו שלוח של המבטחת. סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נ"ח) התשמ"ד- 1984 קובע: "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתה עושה עוולה"; וסעיף 36 לפקודת הנזיקין מוסיף: "החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף" סוכן ביטוח חב חובת זהירות כלפי לקוח המבוטח באמצעותו. בע"א 343/74 גרובנר נ' עיריית חיפה, פ"ד ל(1), 141 קבע בית המשפט כי אמת המידה שגובשה בעוולת הרשלנות ואשר על פיה ייבחן אם קמה אחריות בעילת רשלנות היא מבחן הציפיות. "חובת הזהירות אינה קמה אלא משום שיכול אתה לחזות מראש שניים אלה: ראשית, כי המעשה או אפס המעשה עשוי להזיק; ושנית, כי אדם פלוני עלול להיפגע ולסבול נזק בעטיו לטעמי- לא יכולה להיות מחלוקת כי סוכן ביטוח, שיש לו יחסי עבודה ממושכים עם לקוחו (אם לא מעבר לאלה) במשך כ- 20 שנה, וכאשר מדובר בלקוח המקפיד לרכוש באמצעותו סוגי ביטוחים שונים לדירה, לרכב, לגוף, יכול ואף צריך לצפות שאותו מבוטח- לא יבחר ביודעין להותיר עצמו חשוף לסיכונים בהעדר ביטוח. גם לו האמנתי למר דורון כי לא חידש את הכיסוי בהעדר הוראות מהלקוח לעשות כן, (ואיני מקבלת את גרסתו) הרי שיש ב'קבלת הדין' על ידו משום רשלנות. שהרי- הוא בעל הנסיון, המקצועיות. העדר תשובה מצד התובעים לפניותיו, כגרסתו, צריך היה "להדליק אצלו נורה אדומה" מפני הסיכון העומד בפניהם בהעדר ביטוח. עליו היה לדעת ולהתריע באזני התובעים מפני הסכנות האורבות בפניהם כתוצאה מחריגה ממנהגם להיות מבוטחים ברצף משך שנים. לא השתכנעתי כי מר דורון עשה דבר מה, או די, למילוי חובת הנאמנות שלו כלפי התובעים. דא עקא שסוכן הביטוח ידע כי במקרה של אירוע ביטוחי כדוגמת אירוע הברד או תאונת דרכים, התובעים לא יהיו מבוטחים ולא יהיו זכאים לשיפוי על נזקיהם, כפי שאירע בפועל ראה לעניין זה דברי כבוד השופט ברק (כתוארו דאז) בע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1), 113, שלא נס ליחם: "במסגרת עוולת הרשלנות אין דורשים, בדרך כלל, מאדם לצפות (במישור הנורמטיבי) את שאינו ניתן לצפייה (במישור הפיזי), אם כי דורשים ממנו לצפות את שניתן לצפייה הפרת חובותיו של הסוכן כלפי התובעים: אשר להפרת חובותיו של הסוכן כלפי התובעים, נאמר לא אחת כי סוכן הביטוח הינו זה הבקי בענייני ביטוח, הוא זה המקיים קשר אישי עם המבוטחים, יודע ומכיר את מועדי הכיסוי והפקיעה, את התנאים המהותיים הרלבנטיים לקיומו של כיסוי, המבוטח מצפה לקבל מהסוכן ייעוץ מקצועי ומצפה לקבל שירות בסטנדרט ראוי של זהירות, נאמנות. על הסוכן לוודא שמבוטח קיבל לידיו פוליסה, להעמידו על משמעות שינויים החלים בתנאי הפוליסה, לוודא שהוא מודע למשמעות אי העמידה בתנאי הכיסוי, לבחון עבורו את ההצעות הטובות ולוודא שהכיסוי שנרכש ראוי ומספיק, להזהיר את המבוטח טרם פקיעת תקופת הביטוח.במקרה דנן - היה על הסוכן לציין, במכתב, נ/2, כי "תשומת לבך לכך שמועד פקיעת הביטוח קרוב וכי יש לחדשו שאם לא כן... וכו'. לאור התרשמותי מהתובע 2 כאדם אחראי, העומד על זכויותיו, לא סביר בעיני כי היה מתעלם מאזהרה כזו- בין אם בכתב ובין אם בעל פה. ראה בהקשר זה בספרו הנ"ל של שחר ולר/"חוק חוזה ביטוח מכלל הראיות שנשמעו, השתכנעתי כי במהלך שנים רבות נרקמה מערכת שחברו בה יחסים עיקריים וידידותיים אשר התפתחו לכלל אמון הדדי ויחסי גומלין בין משפחת התובעים ומשפחת הבעלים ומנהלי סוכנות הנתבעת 1 בראשית התקופה בניהול אביו של עד הנתבעת 2- מר פיני דורון, ולימים- בניהולו של האחרון (ראה בהקשר זה, למשל, עמ' 9 ש' 22-24; עמ' 10, ש' 3-4). כן השתכנעתי כי במערכת יחסים קבועה והדוקה זו, הותירו התובעים בידי הנתבעת 2 ומנהלה - מר דורון, את עשיית הביטוחים הנחוצים להם ולרכושם, לרבות את בחירת המבטחות, בחינת תנאי הפוליסות שרכש עבורם, עלותן, פיקוח ודאגה לחידוש הפוליסות מעת לעת וכו' (עמ' 10, ש' 3-4, ש' 13-15). היקף, סוג, כמות הביטוחים שהיו לתובעים באופן קבוע (עמ' 10 ש' 22-24), העובדה (שאינה שנויה במחלוקת) כי עובר לאירוע הברד היה רכבם מבוטח ברציפות בביטוח מקיף,- כל אלה תומכים בטענתם כי הינם אנשים אחראים, שאינם חוסכים ברכישת כיסויים ביטוחיים מסוגים שונים, וכי אינם מהזן שיתמהמה ויסתכן בהעדרו של כיסוי ביטוחי לשם חיסכון (עמ' 10 ש' 24-22). השתכנעתי כי מר דורון היה ער ומודע לאמון ללא סייג שנתנו בו התובעים, כי טיפוח תלות זו שלהם במקצועיותו, וכי לא פעל כמתחייב וכמצופה ממנו. אני סבורה כי במקרה זה- יש לקבוע כי הייתה קיימת פוליסת ביטוח מקיף תקפה אצל הנתבעת 1, וכי לחילופין- אחראי סוכן הביטוח (הנתבעת 2) באופן ישיר כלפי התובעים, מכח הפרת חובת הזהירות שלו כלפיהם, כפי שמפורט להלן דברי עד הנתבעת 2 כי התובעים ידעו גם ידעו על מועד פקיעת הביטוח בטרם עת וכי "לא דאגו" להודיע לנתבעת, בכתב או בעל פה, על חידוש פוליסת הביטוח", אינם מהימנים עלי. מה גם שבמקום אחר, הודה - ובכך יצא המרצע מן השק: "לא קיבלתי כל הוראה בכתב ולא בעל פה לבטל את פוליסת הביטוח באיילון שלא חודשה" (עמ' 35 ש' 14). השתכנעתי- כאמור לעיל, כי מכתבו של מר פיני דורון לתובע בדבר דרישות מיגון, נשלח ללא הסבר מלווה כי מדובר בתנאי מתלה ודחוף לקיומה של פוליסה, כאשר- על רקע מערכת היחסים הנמשכת, הניחו התובעים שרכבם מבוטח כל העת וכי אין דחיפות בהמצאת פרטי המיגון, שאם לא כן- יוותרו ללא כיסוי מר דורון צירף לתצהירו מזכרים שקיבלה הנתבעת 2 מהתובעת 1, ומכתבים נוספים ממשפחת התובעים וביקש לראות בהם תימוכין לטענה בדבר נוהל של הודעת ודרישת התובעים לחידוש פוליסות בעבר. לא מצאתי כי יש באלה כדי לתמוך בגרסתו. שכן - אותם מזכרים ספורים שצורפו והחתומים על ידי התובעת 1, מתוך תקופה בת 20 שנות התקשרות עסקית, נוגעים לביטוח דירת התובעים ואינם עוסקים בסוגיית חידוש הפוליסה. על פני הדברים, יש במסמכים אלה משום מענה לשאלה שהופנתה אליהם על ידי הסוכן בעקבות חידוש שבוצע על ידו, לעניין התרחשות או העדר נזקים ומקרה ביטוח בתקופת הביטוח החולפת. דא עקא שהמזכרים המפרטים בקשה לחידוש פוליסת ביטוח לרכב, חתומים על ידי בתם של התובעים, הגב' ענבר הלוי - שהייתה, כפי שנאמר, לקוחה נפרדת שהופנתה לסוכנות בהמלצת התובע 2, ופעלה באופן עצמאי ובנפרד (עמ' 10 ש' 30). ברי- שלא ניתן לקבוע כי אותה מערכת יחסי אמון "יד חופשית" שהייתה קיימת בין הסוכנות והתובעים קיימת בהכרח בין בתם של התובעים התרשמתי כי מר דורון הפגין "זכרון סלקטיבי" כאשר אמר: "אני לא זוכר אם יש לי עוד דוגמאות לכך שהתובע ביטל או לא חידש את הפוליסה" (עמ' 34, ש' 1-2). בכך יש בעיני כדי לעורר חוסר אמון. אם אמנם נהגו התובעים כטענת מר דורון באופן חריג מכפי נוהגם מימים ימימה, היה הדבר חייב "להדליק בראשו נורה אדומה" והיה עליו לדאוג להם לכיסוי זמני עד להמצאת המיגון עבור מבטחת אחרת, זולה יותר. לדעתי וכאמור לעיל, מר דורון חידש את הביטוח אצל הנתבעת 1 מתוך כוונה לבטלו ולהחליפו בהמשך, לאחר קבלת האישור בדבר עמידה בתנאי מיגון של מבטחת אחרת (הכשרת היישוב). המסקנה המתבקשת מפעולת הסוכן, גם על פי גרסתו, הינה כי הוא הפר את חובת הזהירות החלה עליו כסוכן כלפי כל מבוטח, כאשר חובה זו מוגברת במערכת היחסים הייחודית שהייתה קיימת בין הצדדים דכאן, תוך שהוא מעמיד את התובעים בסיכון ממשי, צפוי, שאף התממש הנזק: כפי שצויין לעיל - נבדק רכב התובעים על ידי שני שמאים: שמאי הנתבעת 1- מר עמי וקסלר, שבדק את הרכב כשבועיים אחרי האירוע, ושמאי התובעים -מר עידן ויקטור, שבדקו כעבור כשנה, נוכח המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר לגובה הנזק. השמאים נחקרו על חוות דעת. טרם אפרט את מסקנתי- ראיתי לציין "פנינים" שעלו ממסכת העדויות באשר לאופן בדיקת רכב התובעים על ידי שמאי הנתבעת מספר התובע : "שת. כשענק הביטוחים לא רצה לשלם לי את השמאות השנייה, אחרי שהלכתי למוסך ולא רציתי שהרכב יהיה חשוף למים, אישית הלכתי לתקן את המסיט. רק אז הסתבר לי שהמסיט הוא פי שניים יותר יקר ממה שחברת הביטוח "איילון" רשמה בשמאות מטעמה ואז נדלקו לי נורות אדומות ופניתי לוקסלר הזה, הוא אמר לי שהוא מתקן לי מ- 2,200 ל- 6,000, זה נראה לי עוד יותר מוזר כי המסיט לא עולה 6,000 ואז פניתי לשמאי רכב באופן פרטי, שמו מר ויקטור עידן, והוא ראה את הרכב ואת השמאות והתיקון והוא עשה לי שחור כי הוא צילם על סמך תמונות, הוא הראה לי כזו כמות של נקודות שלא מתאימות שקיבלתי סחרחורת, שהשמאי וקסלר לא ציין אותם" (עמ' 15, ש' 20-27). מעיד שמאי התובעים, מר ויקטור עידן: שת. "אחרי שבדקתי את הרכב לא חשבתי לפנות בעצמי לעמי וקסלר ולשוחח איתו, ובכלל לא הפתיע אותי הפערים הגדולים בין מה שהוא כתב ובין מה שאני כתבתי, השמאים מטעם חברות הביטוח קיבלו כמויות נזקים רבה, עשו את העבודה בשיטת הסרט הנע והקדישו זמן קצר מאוד לבדיקה מול בדיקה שאני ערכתי באופן יסודי לרכב שהגיע אלי. לא יכול להיות שבדיקה של שלוש ארבע דקות תהיה שוות ערך לבדיקה של שעה וחצי. שת. אני שמעתי מהמבוטח שבדיקתו של וקסלר ערכה 4-3 דקות ומאחר שאני ערכתי הרבה בדיקות לנזקי ברד, אני שמעתי טענות דומות של מבוטחים אחרים לגבי משך הבדיקה על ידי השמאים של חברת הביטוח. להבהרת העניין חברות הביטוח נתנו למשרדי שמאים ספציפיים באזורים מסוימים את כל נזקי הברד והמשרדים קרסו מהעומס אשר לטענת הנתבעת בסיכומים כי יתכן והיה אירוע ברד נוסף מאז, משיב השמאי: "שת: אם אתה שואל אותי האם יכול להיות שהנזקים שמצאתי קשורים באירוע נוסף שהתרחש בשנה לאחר מכן או באותה שנה אני משיב שלא היה אירוע נוסף אני יודע זאת כי הרבה לקוחות פנו אלי בגין אותו אירוע ברד מתאריך 15.10.02 שאני לא יכול לשכוח אותו מפאת חריגותו והכמויות העצומות של הרכבים שהגיעו אליי ובין לבין לא היה אירוע נוסף. שת. אני לא שאלתי את בעל הרכב לגבי אירוע נוסף כי לא היה דבר כזה ואתה גם רואה את האיפיון של הברד ולכן זה היה מיותר" (עמ' 11 ש' 1-6). דברי מר עידן בהקשר זה לא נסתרו, זכרה של טענה זו- לא בא בכתבי הטענות, ואף שמאי הנתבעים אישר: "לשאלתך האם אני מכיר אירועי ברד חריגים שהתרחשו בשנים האחרונות, אני משיב שלפי חוות דעתי ב- 15.10.02 אני למד שהיה אירוע ברד חריג". בעקבות אותו אירוע ברד ב- 15.10.02 אני בדקתי אלפי רכבים (עמ' 19 ש' 8-10). וכן: "בין ה- 15.10.02 ועד היום לא היה אירוע גדול נוסף של ברד שאני טיפלתי בו, באיזור המרכז. היה רק אירוע אחד שידוע לי באיזור ירושלים" (עמ' 27, ש' 5-6). "לו היה אירוע מסיבי של ברד באיזורינו, כזה שגורם נזק לפח, בין אוקטובר 2002 ועד היום הייתי יודע על כך לעניין היקף הנזק, אישר שמאי הנתבעות: "שת. גם כשיש הרבה סימנים מבחינה תקציבית- הכל לגופו. לא ראיתי את התמונות של השמאי ויקטור עידן, אלא את חוות הדעת. שת. אם אתה אומר לי שנמצאו על ידי ויקטור עידן על גג הרכב 46 פגיעות ברד מסומנות ושואל האם משמעותה של כמות כזו הינה להשאירו כפי שהוא כנגד פיצוי מתאים או החלפת הגג כולו ולקיחת דבר זה בחשבון בפיצוי, אני משיב שאני לא אדע מה הסימונים האלה, על כמה חורים מדובר, יכול להיות שמדובר על 46 נגיעות שרובן בכלל נגיעות קלות של נזקי ברד ואז ניתן לתקן את זה בלי להשאיר סימנים כמעט" (עמ' 19, ש' 27-33); ועוד: "אני לא ספרתי כמה סימנים היו על גבי הגג"; "אני גם לא ספרתי כמה סימנים היו על מכסה המנוע" (עמ' 20 ש' 4,5,10,20). באשר לשיטת קביעת שוויו של הרכב, אישר: "שת. אני לא בדקתי את מד האוץ. שת. "אין לי פה את רישיון הרכב כך שאני לא אוכל לומר לך את גילו המדויק של הרכב ביום האירוע. שת. "שווי הרכב הינו נגזרת של שנת ייצור, קילומטרז, בעלים. שת. "כאשר קבעתי את שוויו של הרכב נכון ליום האירוע, כמפורט בחוות דעתי, הסתמכתי על הקוד שהוא היה מבוטח לפיו, שזה סוג רכב בלבד. הקוד לא מתייחס לכמות בעלים, גם לא לקילומטרז. שת. "נכון שאם מבוטחים הינם יד ראשונה הם זכאים לתוספת. שת. לשאלתך מדוע לא בדקתי את זכאות המבוטחים האלה של ההפחתות או תוספות הנובעות מכמות בעלים, קילומטרז וכו' אני משיב שאני לא יכול לומר לך מדוע לא בדקתי ויתכן שבטעות הדברים האלה לא נלקחו בחשבון. ש. האם בגלל זה שינית את חוות דעתך כאשר הוא הסב את תשומת לבך שיש טעות בציון הקילומטרז בחוות דעתך למשל?ת. "אני לא זוכר איך הייתה פנייתו, בעל פה או בכתב. ירדתי מהמשרד למטה ובדקתי שוב את הרכב" (עמ' 20, ש' 20-32; עמ' 21 ש' 1-2); וכן: "אני קבעתי אחוז אחד ירידת ערך בגין הצביעה למרות שמדובר בחלק רציני משטח הרכב על סמך שפעלתי על פי הנוסחא בדו"ח ועדת ששון. אציין שוועדת ששון זוהי המלצה בלבד ואינה מחייבת ובכל זאת הלכתי לפיה. אני מאשר ששווי הרכב ששימש בסיס להערכתי נמוך בשוויו לאור טענותיך בדבר מד אוץ נמוך, אך מדובר בתוספת זניחה. אני לא אמרתי שלא מגיעה לו. בטח שמגיעה לו" (עמ' 25, ש' 27-32); שת. "יכול להיות שהמבוטח שלח אליי ערעור בעקבות חוות הדעת הראשונית. שת. אם כתוב על ידי שהייתה פנייה כזו אז יכול להיות שהייתה פנייה בעל פה או בכתב. ש. אני מפנה אותך לת/3 לתצהיר התובע. בעקבות אותו מכתב אתה ביצעת תיקון של חוות דעתך? ת. הוא ערער על חלק שהוא רכש, אם אני לא טועה הוא גם הביא לי חשבונית, אני קבעתי שהוא עולה פחות והוא אמר שעלה יותר, אני מאשר שאני קיבלתי את ת/7. תאריך החשבונית הנ"ל הוא 12.11.02. שת. אכן זה פחות מחודש אחרי אירוע הברד. שת. לפי המסמך, מוסך השחר בדק את הרכב וציין את הקילומטרז במד האוץ. אני מאשר לך שאין לי הצעת מחיר לגבי אף אחד מהפרטים ואף לא לגבי אף אחת מעלויות התיקונים שפירטתי בחוות דעתי והכל מבוסס על הערכתי על סמך נסיוני והידע שלי" (עמ' 21, ש' 17-18). למרות שהעיד תחילה כי בדק את הרכב פעמיים, אישר בהמשך כי את השינוי בחוות דעתו הראשונה- ערך ללא בדיקת הרכב (עמ' 21 ש' 1, עמ' 23 ש' 29), אך במקום אחר סתר עצמו (עמ' 25, ש' 24-26): שת. "אין מצב ולא יכול להיות שכאשר הוא בא אליי בפעם השנייה ולמרות שהייתי מודע לכך שבבדיקה הראשונה הייתי תחת לחץ של זמן ושל אנשים, שקיבלתי את טענותיו לגבי מכסה המנוע על סמך ההיגיון והקרבה למסיט והניסיון מהרכבים האחרים שמאי הנתבעת הודה איפוא כי: "הבדיקה שלי נעשתה אכן תחת לחץ מאחר והייתה כמות גדולה של רכבים, וכל בעל רכב רוצה באותו רגע, בשביל זה קיבלתי את ערעורו, בדקתי את זה פעם נוספת והוספתי את מה שהוספתי"; וכי "אני לא זוכר אם הבדיקה נעשתה בתיאום מול המוסך" (עמ' 24, ש' 18-21). וכן: בעת נזקי הברד- אנשים הגיעו למוסך, ירדתי עם כל אחד לרכב ועברנו סביב לאוטו כדי שעוד זוג עיניים יסתכל על זה למרות שאני הסתובבתי מסביב לרכבים ואחרי הלכה שיירה של 30 איש. כל רכב, היה עוד שובל של אנשים שבאו לראות מה קורה עם הרכב והיה לחץ של אנשים ויכול להיות שפספסתי חלקים שנפגעו" (עמ' 26, ש' 30-33). אשר לפרטי הנזק שבחוות הדעת לעומת כאלה שבשמאי התובעים, אישר שמאי הנתבעת: "נכון שאת המכסה ראיתי רק בפעם השנייה; לגבי המסיט- יכול להיות שמנזקי הברד היו חתיכות קרח גדולות שנפלו בדיוק על המסיט, סביר שזה היה באירוע; במסה הגדולה- היו חלק מנזקי הברד שרק בשכיבה מהצד אפשר היה לראות את הנזקים מהברד" (עמ' 25 ש' 11-12). "שת. בפגיעות שניתן לראות בקלות בלי לשכב מהצד, המחיר לצבע לא משתנה והפחחות זה עוד שעת עבודה זאת אומרת שכל התיקון יעלה עד 1,000 ש"ח וזה מדובר על נזק שרואים אותו ולא צריך לשכב מהצד. אם אני נותן הערכת תיקון של מכסה מנוע בעלות של בסביבות 1,000 ש"ח ומעלה זה משהו שרואים אותו בעת הבדיקה ולא צריך לשכב מהצד או להתאמץ כדי לראות אותו. שת. בבדיקה הראשונה לא ראיתי נזק של מכסה מנוע למרות שזה עלה 1,000 ש"ח וזו פגיעה שניתן לראות אותה כי באותו יום היו הרבה בעלי רכבים עם פגיעות ויכול להיות שלא ראיתי את זה מהלחץ של העבודה (עמ' 25, ש' 14-20). אין לי ספק שבאופן ביצוע הבדיקה, השמאי לא שכב מהצד עוד הוא מאשר: שת. "אני מתבונן בחוות דעתו של ויקטור עידן וקורא אותה לראשונה. מבלי שאכנס לשאלת הגורם לנזקים שהוא מציין, ואני בוחן גם את התמונות בצבע, עלויות התיקונים שהוא מציין עומדות במתחם הסבירות, למרות שבחלק מהפריטים הן על הצד הגבוה. אני סבור שלא היה צריך דחיית חוות הדעת מטעם הנתבעת: אני דוחה מכל וכל את האמור בחוות דעת שמאי הנתבעת. בחקירתו נשמט הקרקע תחתה; הוברר כי בדיקתו את רכב התובעים ואומדן הנזקים הייתה שטחית, לא מקצועית כמצופה משמאי ותיק ובעל ניסיון כשלו. הלחץ שנוצר נוכח ריבוי הרכבים שניזוקו כתוצאה מאירוע הברד באותו חורף- אינו מצדיק את אופן הבדיקה, ובמבחן התוצאה, נדמה כי המטרה הייתה להספיק כמה שיותר, בכמה שפחות נזק לשולחתו. הדעת אינה סובלת את תיאור השמאי בדבר אופן הבדיקה וכמות הרכבים שהועברו לבדיקתו בתוך פרק זמן קצר. באלה, ונוכח התוצאה הכספית המקפחת את המבוטח יש משום הפרה בוטה של חובת מבטח לנהוג בהגינות ובאחריות כלפי מי שמשלם במיטב כספו, כדי להבטיח לעצמו פיצוי כספי הולם ביום פקודה. אני רוצה להאמין ומקווה שאין בכך משום תמימות, כי המקרה של התובעים הינו סנונית יחידה מבין הרכבים הרבים ואינו אחד מני רבים שקופחו ואינם יודעים על כך. לאחר שבחנתי את חוות הדעת מטעם השמאים המכובדים, את פרוטוקול חקירתם הנגדית, מהתרשמותי מהשמאים, ולאחר שאף נתתי דעתי להשתלשלות העניינים שקדמה להוצאות חוות הדעת, לאופן בדיקת הרכבים, אני מעדיפה - באופן נחרץ וחד משמעי, את חוות הדעת מטעם התובעים התובעים לא תיקנו את הרכב מאז האירוע, ספק אם יתקנוהו ולמעשה העידו כי הם ממתינים לסיום הדיון כדי למכרו. לאור כל האמור לעיל- אני רואה לאמוד את הנזק על פי חוות דעת שמאי התובעים מר ויקטור עידן, כאשר אקח בחשבון את עלות התיקון - ללא מע"מ וכן את ירידת הערך שקבע, כדלקמן ריבית מיוחדת : סעיף 28 א לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981: וזוהי לשון הסעיף: "28א. ריבית מיוחדת מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי ביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שהיה עליו לשלמם לפי סעיף 27, רשאי בית המשפט לחייבות בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28 מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28. לעניין זה, 'ביטוחים אישיים' - ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן, ולמעט ביטוח האחריות בע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, בעמ' 778 (להלן: פרשת אליהו), מפרט כב' הנשיא (כתוארו דאז) שמגר- איזהו הטעם של חברת הביטוח לתת כדי לבסס טענה כי פעלה בתום לב בדחותה את תביעת המבוטח: "יודגש הטעם שתעלה החברה חייב להיות ענייני ואמיתי. בית המשפט לא יעניק מחסה לחברה המבטחת המנסה להתחמק מחובותיה בטענות שעל פניהן אין בהן ממש. אחד האמצעים שבית המשפט יכול להיזקק להם במקרה כמצוין לעיל הוא סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, המקנה לשופט סמכות להגדיל את שיעור הפיצוי באותם מקרים שחברת הביטוח עשתה שימוש בהליך המשפטי כאמצעי לעכב את התשלום ולהתיש את המבוטח" הטעמים שהעלתה הנתבעת במקרה זה שבפני אינם עומדים במבחן של טעם "ענייני ואמיתי", מהסוג שנקבע בפרשת אליהו הנ"ל, שכן- תום הלב הנדרש מחברת הביטוח, הינו תום לב מוגבר: "יחסי הכוחות הבלתי שווים מצטרפים למאפיינים נוספים של חוזה הביטוח: זהו הסכם הנושא פני עתיד והצופה את הארוע הביטוחי; גיבוש זכותו של המבוטח מותנית בקרות אותו ארוע; המבוטח נתפס כבעל המידע הרב ביותר באשר לרקע העובדתי ולנסיבות מושא הביטוח. מצד שני, המבטח הוא בעל כח רב כלפי המבוטח, כי עם קרות הארוע הביטוחי נתון המבוטח לעיתים קרובות לחסדי המבטח, אשר לו שילם פרמיות טבין ותקילין. המבטח יכול עתה לגרום להתמוטטותו הכלכלית של המבוטח אם לא יקיים או ישהה התחייבותו ולא ישפהו כדי לסייע בהחזרת המצב, במידת האפשר, לקדמותו." - פרשת אליהו הנתבעת- במקרה זה, חזרה בה מהסכם אליו הגיעה עם התובעים והתחמקה מהכיסוי הביטוחי לרכבם; השמאי מטעמה אמד את נזקם בשיעור נמוך מכפי שוויו האמיתי; הסוכן היפר את חובתו כלפיהם; מכל האמור לעיל ובגוף פסק הדין, אני בדיעה כי המקרה שבפני הינו מהסוג שנכון לעשות בו שימוש בס' 28א הנ"ל לחוק חוזה הביטוח סוף דבר: חברת הביטוח וסוכנות הביטוח ישאו, יחד ולחוד, בפיצוי התובעים באופן ובסכומים כדלקמן: עלות התיקון, כולל חלפים, עבודות וללא מע"מ: 10,820 ש"ח. הסכום הנ"ל ישא הפרשי הצמדה ממועד חוות הדעת (17.8.04) ועד היום, וכן-ישא, לאחר ההצמדה, בכפל ריבית הקבועה בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א- 1961. זאת- לאחר שהפעלתי, בנסיבות העניין וכמפורט לעיל, את הוראות סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981. ירידת ערך: 18,725 ש"ח, נכון להיום. מהסכום המתקבל מס"ק א1 א(2) - ינוכה שווי ההשתתפות העצמית, שהיה על התובעים לשאת בו, על פי תנאי הפוליסה אצל הנתבעת 1. ליתרה יווספו שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק בשיעור של 20% על הנזק. לנ"ל תיווספנה הוצאות משפט של התובעים, אותן אני מעמידה- בנסיבות העניין, על סכום גלובלי בסך של 10,000 ש"ח. הפיצוי על פי פסק הדין ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן- יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועלרטרואקטיביותפוליסהביטול פוליסה