בגיל 22 נפסקה קצבת שארים למרות שנותרה עוד שנה עד תום השירות הסדיר בצה"ל

פסק דין בפנינו תביעתה של התובעת לקבלת קצבת שארים עבור בנה - חפיף בועז, (להלן - "הבן"). התביעה מתייחסת לשני חלקים : א. לגבי התקופה שהבן למד בישיבה ביתיר, (להלן - "הישיבה"), עד שהחל לשרת בשרות חובה בצה"ל, ואז לא קיבל את הקיצבה כאמור . ב. עם הגיעו לגיל 22 נפסקה הקיצבה שהוענקה לו, למרות שנותרה לו עוד כשנה עד תום שרותו הסדיר בצה"ל. לגבי החלק הראשון של התביעה : לדברי התובעת, וכפי שציינה בכתב התביעה: הבן "למד בישיבה קדם צבאית ביתיר במשך שנה ולאחר מכן, החל בשרות חובה". במהלך שנה זו, לא קיבל את קיצבת השארים. בדיון הגישה ב"כ הנתבע את האישור נ1/ משלטונות צה"ל , החתום על ידי רמ"ד תכנון ושוחרים, רס"ן בלום והקובע, כי בתקופת הלימוד בישיבה, חפיף בועז - הבן, אינו "שוחר". סעיף 238 (2) לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב ) תשנ"ה - 1995, (להלן - "החוק"), קובע לגבי זכאותו של "ילד" שטרם מלאו לו 20 שנה, לקיצבת שארים, את התנאי: ובלבד שעיקר זמנו מוקדש לסיום לימודים במוסד חינוכי על יסודי או שהוא "שוחר" במסגרת קדם צבאית של צבא הגנה לישראל. בהעדר מחלוקת אשר לאישור שניתן מצה"ל נ1/ , שלפיו כאמור, הלימוד בישיבה כפי שלמד הבן, אינו מאפשר להכיר בו כ"שוחר", לפיכך, נדחית תביעת התובעת באשר לתקופת לימודו של הבן בישיבה. אשר לחלקה השני של התביעה המתייחס לתקופה שבה הבן משרת בצה"ל, אולם עבר את גיל 22, כאן למרבה הצער, הוראות החוק הן ברורות וחד משמעיות ומאפשרות את מתן הקיצבה רק ל"ילד", טרם מלאו לו 22 שנים. כך קובע במפורש סעיף 238 (3) לחוק, ומאחר וכאמור גילו של הבן עולה על 22 שנים, לא ניתן לקבל את התביעה. בנסיבות כאמור, התביעה נדחית. ניתן היום א' ב אדר ב תש"ס, 8 במרץ 2000 במעמד הצדדים. נ.צ. מר בן חיים א. לקסר - שופטת צבאצה"לקצבת שארים