בדיון מחדש אין החמרה במצב - ערעור החלטת הועדה הרפואית לעררים

פסק דין 1. בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום: 18.07.99, בדיון מחדש, אשר קבעה כי אין החמרה במצבו של המערער ולא חל שינוי בדרגת הנכות הצמיתה בגין הפגיעה בעבודה מיום: 02.08.82. 2. המערער טוען כי הועדה לעררים לא פירטה את ממצאי בדיקתה ולא נימקה החלטתה כלל ועיקר. חווה"ד הפסיכיאטרית של ד"ר בירגר, עליה הסתמכה הועדה נערכה בצורה רשלנית מבלי שהתבססה על ממצאים קליניים-רפואיים אלא מבססת את מסקנותיה על צפיה בלבד בקלטת הווידאו שנערכה בחודש 03/97. 3. העובדות הצריכות לענין: א. בתאריך: 02.08.82, נפגע המערער בברך ימין. הפגיעה הוכרה כפגיעה בעבודה עפ"י חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995. ב. ועדה לעררים מיום: 20.09.93, קבעה למערער דרגת נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 35 1 (ב') למבחנים. ג. בתאריך: 04.06.96, הגיש המערער בקשה לבדיקה מחדש של דרגת הנכות בטענה של החמרה במצב. ועדה רפואית לעררים קבעה שאין החמרה. על קביעה זו הוגש ערעור לבית הדין (תיק מס': נז01-343/). ד. עפ"י פסק הדין שניתן בערעור זה, ע"י כב' השופטת שגיא ביום: 17.07.97, הוחזר ענינו של המערער לועדה על מנת שתבהיר, תפרט ותנמק מאיזו בעיה נוירולוגית סובל המערער, על סמך מה קובעת הועדה כי המערער סובל מבעיה נוירולוגית ומה השפעת הבעיה האמורה על התובע. כן נפסק כי "הועדה תחזיר ותבחן, לאור האמור ולאור ממצאיה, את שאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה שנפגע המערער בעבודה לבין ההחמרה במצבו". ה. הועדה הרפואית לעררים אליה הוחזר הענין, קבעה כי אין החמרה במצב תוך הסתמכות על חווה"ד של הנוירולוג ד"ר דוידוביץ, מיום: 27.01.98, אשר שללה פגיעה נוירולוגית אורגנית וקבעה כי המערער "סובל מהפרעה בהליכה על רקע פונקציונלי". הועדה המליצה על בדיקה פסיכיאטרית בישיבתה מיום: 18.05.98. המערער הגיש ערעור לבית הדין על החלטה זו. (תיק מס': 01-648/98). עפ"י פסק הדין שניתן בערעור ע"י כב' השופטת סלע, ביום: 21.10.98, הוחזר התיק לועדה "על מנת שהמערער ייבדק על ידי רופא פסיכיאטר כפי שהציעה הועדה בישיבתה מיום: 18.05.98. עם קבלת תוצאות הבדיקה, תיתן הועדה החלטה מנומקת בהתייחסה לפסק דינה של כב' השופטת שגיא בתיק מס': נז01-343/ מיום: 17.07.97". ו. הועדה הרפואית לעררים, אליה הוחזר הענין, קבעה בהחלטתה מיום: 18.07.99, כי אין החמרה במצב, ועל כך הוגש ערעור זה שבפניי. 4. המערער הופנה לבדיקה פסיכיאטרית ע"י ד"ר בירגר, בתאריך: 08.03.99. בחווה"ד מציין הרופא: "לאור העדר ממצאים נוירולגיים ואורטופדיים יש מקום לשקול אבחנה של מצב פונקציונלי". הומלץ על ביצוע "מעקב מחוץ לבית במטרה לראות האם הפרעות ההליכה הן עקביות או לא". כאמור הועדה הרפואית לעררים בישיבתה מיום: 18.05.98, שללה פגיעה נוירולוגית תוך הסתמכות על חווה"ד הנוירולוגית של ד"ר דוידוביץ לפיה מבחינה נוירולוגית אין עדות לקשר סיבתי בין מצבו של המערער והתפקוד הנוכחי לבין הפגיעה בעבודה. 5. בתאריך: 18.07.99, נערכה חוו"ד נוספת של ד"ר בירגר, בעקבות צפיה בקלטת ווידיאו אשר צולמה בחודש 03/97. חווה"ד קובעת ש"קיים פער משמעותי ביותר בין הממצאים בבדיקות הרפואיות (אורטופדית, נוירולוגית, בדיקות E.M.G וכו') לבין ממצאים בסיטואציה שאינה של בדיקות רפואיות וממצא זה מצביע על מרכיב התחלתי ברור". חווה"ד שללה כל נכות פסיכיאטרית שהיא הקשורה לתאונה. 6. הועדה לעררים, לאחר שעיינה בפסק הדין מיום: 21.10.98, בכל התיעוד הרפואי שעמד בפניה כמצויין בסעיף 18 לפרוטוקול, ובחווה"ד של ד"ר בירגר הגיעה למסקנה שלא חלה החמרה במצבו של המערער. 7. קביעת הועדה כלל אינה מנומקת והועדה הסתפקה בקביעה לקונית כי "אין החמרה". אשר על כן, מוחזר התיק לועדה על מנת שתנמק החלטתה. ניתן היום, ח' ב אדר ב תש"ס, (15 במרץ 2000), בהעדר הצדדים. ורדה סמט - שופטת רפואהדיוןהחמרת מצבועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר