פסק דין 1. ביום 7.9.99 הגיש התובע לביה"ד תביעה כנגד החלטת הנתבע מ20.5.99- הדוחה תביעתו להשלמת הכנסה מן הטעם כי קצבתו עולה על ההכנסה המזכה בהשלמת הכנסה. בדיון שנתקיים ביום 13.2.00 טען התובע כי דחה את קצבת הזיקנה שלו עד גיל 70. ומשכך, שילם במשך 5 השנים (שבין גיל 65 ל70-) לביטוח לאומי סך של 129,000 ש"ח, וזה יותר ממה שיכול הוא לקבל קיצבה. לדבריו, השתכרותו החודשית היא 2,500 ש"ח ולא יתכן כי המל"ל יעמוד על קוצו של יוד, ויתחמק מתשלום כמאמרו של אחד מהשופטים בפס"ד בענין פגיעה בעבודה. ב"כ הנתבע טענה כי ההכנסה המובטחת עפ"י חוק הבטחת הכנסה התשמ"א1980- (להלן : "חוק ה"ה") היא 2,400 ש"ח - ומשכך, בדין נדחתה התביעה להשלמת הכנסה. 2. המוסד לביטוח לאומי הוא תאגיד הפועל עפ"י חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה1995- (להלן : "החוק"), שמטרתו רווחת האוכלוסיה, ועוסק הוא בביטוח התושבים בענפי "ביטוח" שונים, באופן הדדי ועפ"י הוראות החוק. אין מדובר בקופת חסכון ובהחזר תשלומים למבוטחים, המשלמים דמי ביטוח. כך, למשל, גבר מבוטח משלם עבור ביטוח אמהות אף כי אינו יולד וכו'. לפיכך, אין לקבל טענתו של התובע לענין תשלומיו במשך 5 השנים שמגיל 65 ועד לגיל 70. גיל קצבת זיקנה הקבוע בחוק לגבר הוא 70 שנה, ואם הכנסתו אינה עולה על ההכנסה המירבית - גיל 65 (סעיף 245). 3. כעולה מדברי התובע, הכנסתו בתקופת 5 השנים לא עלתה על ההכנסה המירבית והוא בחר לדחות זכאותו לתשלום קצבת זיקנה, כך שיקבלה מגיל 70 ואילך. בגין זאת זכאי התובע לתוספת דחיית קצבה כאמור בסעיף 249 לחוק. משגיל 65 הינו גיל הפרישה מהעבודה, בחר התובע - משיקוליו-הוא - להמשיך ולעבוד עד גיל 70. יתכן, איפוא, כי במשך 5 השנים שילם התובע כטענתו דמי ביטוח בשיעור 129,000 ש"ח ותוספת דחיית הקיצבה המשתלמת מגיל 70 נמוכה מסכום זה (לא נהיר עפ"נ כמה שנים עתידיות ערך התובע חישוביו) - אלא שקצבת השלמת הכנסה משתלמת לא ב"תנאי חסכון" אלא עפ"י תנאי זכאות כפי שנקבעו בחוק הבטחת הכנסה. 4. ס' 2 (א) (4) לחוק הבטחת הכנסה, קובע הזכאות העקרונית להבטחת הכנסה לגבר מגיל 65 ומעלה, ובכפוף ליתר תנאי הזכאות. משמקבל התובע קיצבת זיקנה עם תוספת דחיית קיצבה (ויתכן אף עם תוספת ותק או תוספת לבת-זוג) ומשהכנסתו היא כ2,500- ש"ח לחודש, וההכנסה המינימלית המובטחת היא 2,400 ש"ח - ממילא אינו זכאי להשלמת הכנסה. 5. בכל הכבוד, אין דעתי כדעתו של כבוד השופט שצוטט ע"י התובע - בעובדות שתוארו בפניי אין כדי זכאות לגימלה עפ"י החוק - ואין עסקינן ב"התחמקות מתשלום". המל"ל חב חובת שוויון כלפי מבוטחיו, ושומה עליו לפעול עפ"י החוק, ולא עלה בפניי - אחרת. לאור כל האמור - נדחית התביעה. אין צו להוצאות. ניתן היום ט"ו באדר ב' התש"ס, 22 במרץ 2000, בהעדר הצדדים. ש. מאירי, שופטתקצבת זקנההבטחת הכנסה