פסק דין 1. נציג הציבור השני הוזמן ולא הופיע, ולא מסר נימוק לאי הופעתו. כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהעדרו. 2. המערער הגיש ערעור על החלטת ועדת הערר שליד שירות התעסוקה בהרצליה, אשר קבעה כי המערער סירב לקבל שתי עבודות שהוצעו לו מטעם שירות התעסוקה. 3. המערער פירט בתצהירו את נסיבות המקרה: "אני עבדתי בחברת "גזית" ופוטרתי עקב צימצומים בכ"א במאי 97'. החל מסוף חודש 5/97 ועד 29.10.97 חתמתי בלשכת התעסוקה. אני באמת רציתי שימצאו לי עבודה בלשכה ובמקביל גם פניתי באופן עצמאי וחיפשתי עבודה. לשכת התעסוקה הפנתה אותי לעבודה לאבידר ביטחון שירותי שמירה. ראיין אותי אדם ששאל אותי האם אני משרת במערך הילואים. אני השבתי שלא, הוא שאל אותי מדוע והשבתי כי יש לי פטור מצה"ל בגלל אי התאמה ואז המעביד רשם שאני לא מתאים ושלח אותי בחזרה ללשכה. לאחר מכן נשלחתי לטלמרקטינג. הראיון היה בלשכת העבודה עצמה בהרצליה. היה שם בחור שניהל איתי שיחה וכן היתה שם בחורה שישבה בצידו ולא דיברה מילה והיתה פסיבית. הבחור שאל אותי אם אני רוצה לעבוד והשבתי לו שבוודאי, הוא ראיין אותי, סיפרתי לו היכן עבדתי ובאיזה תחום. הוא שאל אותי האם ספציפית עבדתי בטלמרקטינג והשבתי שלא, אבל הוספתי שלא איכפת לי ללמוד ולעסוק בכך. הראיון הסתיים ואת הטופס אמר הבחור כי יעביר ישירות ללשכה ולא דרכי ובהתייצבות שלי הבאה אצל הפקיד רמי מודחי בשירות התעסוקה הוא טען שסירבתי לעבוד בטלמרקטינג. אני אמרתי שלא היו דברים מעולם ואמרתי לו: "תרים עכשיו טלפון, אני עכשיו ברגע זה מוכן להתחיל לעבוד בטלמרקטינג". אציין שהפקיד סירב לעשות כן למרות שהחברה נמצאת 5 מטר מהלשכה. " 4. מטעם המשיב הוגש תצהירו של מר מודחי עמי, פקיד ההשמה בלשכת התעסוקה הרצליה, אשר העיד: "אני טיפלתי בלשכת תעסוקה הרצליה במערער בתיק זה, פתיחי אבישי. ביום 28.7.98 הפניתי את המערער לעבודה בשמירה, לחברת "אבידר בע"מ". המערער לא נתקבל לעבודה בחברה זו, משום שבשעת ראיון העבודה אמר למעסיק, כי תקף קצין במסגרת שירותו הצבאי, ובכך גרם לאי קבלתו לעבודה. ביום 4.8.98 הפניתי את המערער ל"מרכז הבטוח לילד" לעבודה בטלמרקטינג. המערער חזר אלי עם ההפנייה שעליה רשם המעסיק כי הוא "טוען שלא מתאים לו טלמרקטינג". המערער נרשם אצלי כדורש עבודה ובמשך 60 ימים לרישומו בלשכה לא היה מעוניין כלל לקבל עבודה. בהתאם לחוק הפניתי אותו לשתי העבודות הנ"ל, שהיו מתאימות עבורו, אך הוא לא רצה ולא הראה נכונות לקבל אף אחת מהן. אני משוכנע שהמערער היה יכול וצריך לעבוד בעבודות הנ"ל, אך הוא לא רצה לעבוד, ועל כן רשמתי לו "סירובים" לגבי עבודות אלו. " 5. המצהירים נחקרו על תצהיריהם. הצדדים סיכומו בעל פה. 6. לאחר שעיינו בכל החומר שבפנינו אנו קובעים כי הסירוב שנרשם למערער לגבי העבודה בחברת השמירה היה בלתי מוצדק ויש לבטלו. הסירוב לגבי העבודה בחברת הטלמרקטינג נרשם כדין והוא עומד בתקפו. נימוקי החלטתנו הינם כדלקמן: א. מחומר הראיות עולה כי חברת השמירה סירבה להעסיק את המערער משהוברר לה כי שוחרר משירות מילואים על רקע של תקיפת קצין. עובדה זו נאמרה למראיין של חברת השמירה ע"י המערער, בתשובה לשאלה שנשאל. אין כל פסול בכך שהמערער אמר את האמת ולא הסתיר את העובדות לגבי נסיבות שיחרורו משירות מילואים. אין לדרוש ואין לעודד מתן תשובות שקריות ומצגים כוזבים, אף אם הם עשויים לסייע בקבלת עבודה. משנדחה המערער ע"י חב' השמירה לאחר שאמר את העובדות לאמיתן - אין לרשום לו סירוב. ב. אשר לעבודה שהוצעה למערער בחברת הטלמרקטינג: פקיד ההשמה, שדיבר טלפונית עם המראיינת בחברת הטלמרקטינג העיד כי המראיינת דיווחה לו כי המערער טען שהעבודה המוצעת אינה מתאימה לו. כך נרשם גם על טופס ההפניה לעבודה. המערער, הטוען כי לא סירב לקבל את העבודה - יכול היה לחזור מיד אל המשרד בו נעשו ראיונות הטלמרקטינג ולהודיע על הסכמתו לקבל את העבודה. מחומר הראות עולה כי תשובת המראיינת ניתנה לפקיד ההשמה מיד בתום הראיון עם המערער, כך שהיה סיפק בידי המערער לחזור אל המראיינת, לברר מדוע רשמה שאיננו מעוניין בעבודה ולהביע את נכונותו לעבוד. משלא עשה כן - אין לו להלין אלא על עצמו. 7. אין צו להוצאות. ניתן היום ט"ז ב אדר ב תש"ס, 23 במרץ 2000 בהעדר הצדדים. נ.צ.- מר ר.בילוגורסקי ח. שגיא, שופטת - אב"ד ערעורדמי אבטלהעררועדת עררשירות התעסוקה