צו מניעה אוסר לפרסם מכרז למנות מנהל חדש

החלטה הקדמה: בחודשים האחרונים, דמה בית הספר העל יסודי "כל ישראל חברים" בתל-אביב, על כ- 1,700 תלמידיו וכ- 130 מוריו, לספינה מפוארת המיטלטלת בסערה. הטלטלה העזה לא נגרמה מבחוץ - על ידי גלי הים, אלא בספינה פנימה - עקב מחלוקות קשות בין המורים - הצוות, לבין המנהל - הקברניט הותיק, שניווט את הספינה בהצלחה משך שנים רבות לפני כן. משהוחלט להרחיק את הקברניט מההגה, שככה הסערה, התייצבה הספינה והתלמידים והמורים חזרו ללימודים על מי מנוחות. אולם, הקברניט שכבודו ומעמדו נפגעו קשות, עותר לבית הדין ומבקש להשיבו להגה הספינה ולמנוע בחירת קברניט אחר במקומו. 1. מהות הבקשה: בפנינו בקשה למתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבה לפרסם מכרז ולמנות מנהל חדש למשיבה תחת המבקש וכן לאסור עליה למנוע מאת המבקש להמשיך בעבודתו כמנהל המשיבה. כן מבוקש כי הצו הזמני כאמור, יורה על:ביטול החופשה שנכפתה על המבקש,החזרתו לעבודתו ולתפקידו כמנהל המשיבה וזאת עד למתן פסק דין בתיק העיקרי, (להלן - "הבקשה"). תצהיר המבקש צורף בתמיכה לבקשה ומטעם המשיבה צורף תצהירה של יו"ר דירקטוריון המשיבה הגב' תירוש (להלן:"הגב' תירוש"). המצהירים נחקרו במהלך הדיון בבקשה על תצהיריהם. 2. זהותם של הצדדים: א. המבקש, יליד 1946, הינו מורה העוסק בהוראה מזה 31 שנה ומזה 14 שנים מנהל את בית הספר של המשיבה. ב. המשיבה, הינה תאגיד על פי חוק הפועל כחברה פרטית, עירונית ולה בית ספר על יסודי, (להלן - "בית הספר"). בראשה עומדים עשרה דירקטורים, מחציתם מטעם אליאנס איזראליט אוניברסל ומחציתם מטעם עירית תל- אביב- יפו. בראש דירקטוריון המשיבה עומדת הגב' תירוש, כנציגת עיריית תל-אביב וכאשת חינוך. 3. הרקע לבקשה: הבקשה מתייחסת לסכסוך חריף ויוצא דופן כאשר מחד, ניצב המבקש- מנהל בית ספר תיכון ותיק ומנוסה אשר כדברי המפקח על אותו בית הספר : "14 שנה הוא מנהל את בית הספר ואיש לא כתב עליו תלונה קטנה אחת", (נספח י"ג לבקשה), ומאידך, טוענת המשיבה, כי מורי בית הספר בתמיכת אירגון המורים, קראו עליו תיגר, והעלו דרישה חד משמעית לסילוקו. לדידה של המשיבה , הקרע העמוק שבין הצדדים, הוביל למשבר חמור בבית הספר, עד כדי אי שליטה במצב. המשבר והקרע בין הצדדים כאמור, שהתגלה מאז פתיחת שנת הלימודים תש"ס - 1999, הלך והחריף ובעטיו, התחוללה מסכת מורכבת של מאבקים במהלכם הגישו המורים שתי הודעות בדבר הכרזה על סכסוך עבודה במשיבה, נקטו בעיצומים ואף השביתו את בית הספר במשך מספר ימים במהלך חודש 12/99. לטענת המשיבה, בית הספר הגיע אז למצב של אנרכיה מוחלטת. ביום 30.12.99 הוזמן המבקש למשרדה של הגב' תירוש, ובפגישה עימה נמסר לו כי ביום 29.12.99 החליט דירקטוריון המשיבה על הוצאתו לחופשה כפויה עד ה- 30.8.2000 - עד סוף שנת הלימודים, ועל הפסקת עבודתו באותו מועד - 30.8.2000. באותה פגישה הוצע לו להתפטר תוך פרישה של כבוד והוא סרב. ביום 5.1.00 קבל המבקש מכתב מהגב' תירוש (נספח כ' לתצהירו),הנושא תאריך 3.1.00 וכותרתו:"סיום עבודה בפועל וסיום התקשרות". באותו מכתב נאמר כי בעקבות החלטת הדירקטוריון מיום 29.12.99 הוא נדרש לצאת לאלתר לחופשה וזאת כאמור, עד סיום עבודתו ב- 30.8.00. במקביל מונתה החל מיום 4.1.00 גב' כגן כמנהלת בפועל של בית הספר, נשללה מהמבקש זכות החתימה ונאמר לו כי עליו לפנות את חדרו ולהמנע מלהופיע בבית הספר, אלא אם יוזמן לכך על ידי מחליפתו. 4. עיקרי טענות המבקש: א. תנאי עבודתו במשיבה,לרבות, התנאים ביחס להפסקת העבודה, מוסדרים בהוראות תקנון שירות עובדי הוראה (להלן - "התקנון"). התקנון חל על המשיבה ועל יחסיה עם המבקש. על פי התקנון כדי לפטר מנהל יש צורך בקיום מספר שלבים: קבלת דו"ח מפורט של המפקח, דיון בועדת הפיקוח, משלוח מכתב אזהרה ומתן הזדמנות נוספת למנהל לשנות את דרכו. הפסקת עבודתו של המבקש במשיבה כמפורט לעיל, נעשתה בניגוד להליכים הקבועים בתקנון. על כן יש לבטל את החלטת הדירטוריון בנדון. ב. גם ב"בקובץ הוראות ונהלים בנושא כוח אדם בהוראה בעבודת המפקח",(להלן- "קובץ ההוראות"), אשר הוצא מטעם משרד החינוך והתרבות,נקבע כי ההליך לפיטורי מנהל קבוע ייעשה בשלבים. גם תנאים קבועים אלו, בקובץ ההוראות, לא מולאו טרם פיטורי המבקש. ג. המשיבה הינה תאגיד עירוני הנושא אופי ציבורי, ולפיכך יש לראותה כגוף "דו מהותי", שעליו חלות הוראות מתחום המשפט המנהלי ומשכך חלה על המשיבה החובה לאפשר למבקש להשמיע טענותיו, טרם ההחלטה בדבר פטוריו. זכות הטיעון של המבקש, הופרה על ידי המשיבה מאחר ולא ניתנה לו הזדמנות, טרם החלטת הדירקטוריון על הפסקת עבודתו, להשמיע טענותיו ולהגיב על הטענות המועלות נגדו. ד. למבקש ובני משפחתו נגרמה עוגמת נפש רבה עקב המהלכים והפעולות בהם נקטה המשיבה. ה. פרסום המכרז למינוי מנהל חדש לבית הספר, ומינוי מנהל חדש, יגרום למבקש נזק בלתי הפיך, אשר יקשה להחזירו לעבודה באם יזכה בתביעתו, מאחר ומנהל חדש יכהן בתפקיד תחתיו. ו. מאזן הנוחות מצביע על כך,כי הנזק אשר יגרם למבקש עקב אי החזרתו לעבודה הינו, רב מהנזק שיגרם למשיבה. יש לקחת בחשבון בענין זה את גילו של המבקש, אשר יקשה עליו למצוא עבודה חדשה ולצבור בה זכויות. המבקש מילא תפקידו נאמנה במשך 14 שנה והביא את בית הספר להשגים רבים, גם המפקח על בית הספר לא העלה כל טענה לגבי ליקויים בתפקידו ומשכך, לא יגרם לבית הספר כל נזק אם תבוטל ההחלטה על סיום עבודתו. 5. עיקרי טענות המשיבה: א. החלטת הדירקטוריון מיום 29.12.98 בדבר פיטורי המבקש נתקבלה לאחר שכל חברי הדירקטוריון השתכנעו כי בית הספר לא יוכל לתפקד כל עוד המבקש משמש כמנהל. מדובר בסיטואציה יוצאת דופן וחסרת תקדים. משבר האמון בין המבקש למורים בבית הספר היה כה עמוק עד שלא ניתן היה לגישור וכל החלטה אחרת חוץ מהפסקת עבודת המבקש היתה מביאה את בית הספר למצב של תוהו ובוהו מוחלט. ההחלטה להפסיק את עבודת המבקש בבית הספר היתה האופציה היחידה להרגעת הרוחות ושיקום בית הספר. ב. התקנון ו/או קובץ ההוראות לא חלים על הצדדים דנן. התקנון מציג הנחיות פנימיות בלבד במשרד החינוך ואין להן נפקות אלא אם אומצו במפורש והדבר לא נעשה על ידי המשיבה. זאת ועוד, המבקש בהבדל מהותי ממנהל של בית ספר עירוני רגיל,ניהל את כל התקציב של בית הספר, שכרו היה גבוה משכר של מנהל בית ספר עירוני אחר בהתאם לדרגה והוותק שצבר.בעצם יש לראותו כמנכ"ל חברה עירונית, ולבחון את סמכויותיו ותנאי שכרו בהתאם. עוד טענה המשיבה, כי גם המבקש עצמו, תיפקד בעצם כמנכ"ל המשיבה ולא כמנהל בית ספר רגיל ולא ראה עצמו מחויב לתקנון. לדוגמא - בניגוד לאמור בתקנון, לפיו, על כל מנהל בית ספר ללמד 6 שעות לימוד שבועיות, הוא לא עסק בהוראה כלל. לחילופין, טענה המשיבה כי התקנון אינו דן כלל בפיטורי מנהל בית ספר על יסודי וממילא לא הופר. לחילופי חילופין, טענה המשיבה, כי אין התקנון עוסק בפיטורים מהטעם בו פוטר המבקש. לדידה, המבקש פוטר בשל "אי התאמה" ואי יכולת להמשיך לנהל את בית הספר, ולא מטעמים פדגוגיים. בפיטורים שכאלו, אין צורך בקיום ההליך הקבוע בתקנון. לטענת המשיבה, בכל מקרה כל ההליכים הקבועים בתקנון ו/או קובץ ההוראות, מוצו משנתן הארגון היציג , ארגון המורים העל יסודיים, את הסכמתו לפיטורי המבקש. ג. המבקש ידע, עוד טרם ההחלטה מ- 29.12.99, כי על הפרק עומדת שאלת הפסקת עבודתו, וניתנה לו זכות טיעון הן ב- 18.11.99 והן ב- 13.12.99, עת נשמעה עמדתו בכתב ובעל פה לגבי הפסקת עבודתו. ד. כל עכוב בפרסום מכרז למנהל המשיבה יגרום לכך שלא ניתן יהא לבחור את המועמד המתאים, מה גם שלמועמד שייבחר לא יוותר די זמן להכנת שנת הלימודים הבאה, לרבות הליך שיבוץ מורים וקליטתם. ה. המשיבה טענה טענות סף לגבי "שיהוי" ו"מעשה עשוי". לדידה, המבקש השתהה למעלה מחודש בהגשת הבקשה. כיוון שכך יש לדחות את בקשתו מחמת שיהוי. כמו כן הצווים המבוקשים, הינם צווי עשה, למעט ענין מניעת פרסום המכרז. מדובר במעשה עשוי, והבקשה נועדה לשנותו ולא לשמור על מצב קיים, ולכן יש לדחותה. ו. מדובר בבקשה לצו שמהותו באכיפת יחסי עובד - מעביד, המחייבים אמון אישי ושיתוף פעולה מלא בין המבקש לבין המורים, דבר שלא ניתן לביצוע. ז. יצויין, כי המשיבה הצהירה בתחילת הדיון ובסיכומיה, את ההצהרה בהתאם להלכת "גור אריה". לפי הצהרה זו "היה ובסופו של ההליך העיקרי יהיה עליה לבצע דבר מה מכח פסק דין, ניתן יהיה לבצע את ההוראה והיא אכן תבוצע על ידי המשיבה". 6. החובה ליתן זכות שימוע במקרה דנן: לאחר ששמענו את חקירת המצהירים מטעם שני הצדדים ועיינו בבקשה על נספחיה, בתצהיר התגובה על נספחיו ובסיכומי הצדדים, מצאנו לקבל את טענות המבקש ביחס להליך הפגום שננקט לגבי הפסקת עבודתו. נראה ולו לכאורה, כי לא ניתנה למבקש זכות השימוע טרם קבלת החלטה זו. מצאנו, כי המשיבה לא העניקה למבקש את ההזדמנות לשטוח בפניה את טענותיו טרם הוחלט על פגיעה בזכויותיו - על הפסקת עבודתו. אין בקביעתנו זו, כדי להביע עמדה בקשר לעצם ההחלטה בדבר הפסקת עבודתו, לגופה. בכך יוחלט במשיבה לאחר שיקויים למבקש הליך שימוע נאות, כדין. ברור לנו, כי מדובר בהחלטה בבקשה לסעד זמני ולפיכך, קביעותינו הינן לכאוריות בלבד, והכל עד למתן פסק הדין בתביעה לגופה. לאור זהותה והרכבה של המשיבה כאמור לעיל, שוכנענו, כי המשיבה הינה גוף "דו מהותי". לא מדובר בחברה פרטית גרידא, שחלים עליה רק כללי המשפט הפרטי. מדובר בחברה עירונית הנושאת אופי ציבורי והמספקת שרותי חינוך לציבור. כיוון שכך, חלות עליה גם הוראות מתחום המשפט המנהלי, בצד שיקולים של המשפט הפרטי. בהקשר זה נפסק ברע"א 294/91 חב' קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' ליונל אריה קסטנבאום, פ"די מו (2)464, בפסקה 8 על ידי המשנה לנשיא מ. אלון : "גוף שאופיו הוא דו מהותי... יחולו עליו הן כללי המשפט הפרטי והן נורמות המשפט הציבורי. הנורמות והכללים האמורים יופעלו תוך התחשבות באופיו המיוחד של הגוף, ולייחוד זה, השפעה הן על העקרונות מתחום המשפט הפרטי והן על הנורמות מתחום המשפט הציבורי". אחת הזכויות המהותיות מתחום המשפט הציבורי שיש להחילה גם על חברה דו מהותית, הינה "זכות הטיעון" או "זכות שימוע" לעובד טרם הכרעה בענינו . בהקשר זה נאמר: "גוף ציבורי הכפוף לכללי המשפט המנהלי, מחוייב ליתן לעובד שלו המועמד לפיטורין - זכות טיעון או זכות שימוע, טרם הכרעה בענינו. ביה"ד הארצי לעבודה חזר ופסק, כי 'פיטורים שנעשו ללא שימוע או ללא שימוע נאות, נוגדים את כללי הצדק הטבעי ולכן אינם כדין'. לאחרונה מסתמנת מגמה בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה להרחבת מסגרת הנהנים מנורמות של המשפט המנהלי גם על גופים 'דו מהותיים', הנותנים שרות לציבור. לפיכך, נראה, שגם גופים כאלו - ובעיקר גופים 'המספקים שרות חיוני לציבור' חייבים בהענקת זכות טיעון לעובד, טרם הכרעה בפיטוריו , זכות שיכולה גם לנבוע מחובת תום הלב של המעביד כלפי עובדו". ( ספרו של כב' השופט י. לובוצקי, סיום יחסי העבודה, הוצאת לשכת עורכי הדין, תש"ס - 1999, בעמ' 64, תוך ציטוט מפסקי הדין , דב"ע נ"ז/ 3-68 , אריק שקד נ' הסוכנות היהודית, פסק הדין מיום 21.5.98, וכן דב"ע נ"א/ 3-1 מפעלי ים המלח בע"מ נ' דוד שינין , פד"ע כ"ב 271). לגבי מהותה - תוכנה של זכות השימוע, כבר נפסק: "הזכות היסודית להישמע תחילה, בטרם מתקבלת החלטה הפוגעת בזכויות כאמור, אינה תלויה לא במידת ידיעותיה של הרשות ולא בהתנהגותו הקודמת של הנפגע" ובהמשך: "על פיטורין... אין מוסד ציבורי יכול להחליט מבלי להביא את האשמה בפני העובד, ומבלי לתת לו אפשרות לנקוט עמדה ביחס לאותם נימוקים ולהסביר את פשר התנהגותו או להכחישה". (בג"צ 290/65 זאב אלתגר נ' ראש העיריה ועירית ר"ג פד"י כ(1) 29 בעמ' 34 , 39 ). מאחר ועסקינן בבקשה לסעד זמני, לא מצאנו בשלב הזה אפשרות לקבוע עמדה ביחס לתחולתו של התקנון ושל קובץ ההוראות על הצדדים דנן. הנושא יתברר בדיון בתיק העיקרי. בשלב הזה, מאחר ושוכנענו ולו לכאורה, כי לא הוענקה למבקש זכות השימוע טרם קבלת ההחלטה על הפסקת עבודתו, ממילא הגענו למסקנה, כי יש לבטל החלטה זו - (כפי שיפורט בהמשך ), עקב כך. לפיכך, בשלב הזה, לא מצאנו לקבוע עמדה סופית באשר לתקנון וקובץ ההוראות ותחולתם במקרה דנן. המקור להחלת חובה השימוע על המשיבה, נובע בכל מקרה הן מחובת תום הלב של המעביד כלפי עובדו, והן מכוח כללי המשפט המנהלי המוחלים כאמור על גופים דו מהותיים מתוקף אופיים המיוחד כממלאי תפקיד הנושא אופי ציבורי. החובה לשמור על הגינות, צדק וסדרי מנהל תקינים בכל הליך פיטורים, היא חלק מן החובה לבצע עבודה בתום לב. זכות הטיעון היא חלק מחובת תום הלב. כך נפסק : "ההליך של שמיעת העובד מתחייב מהיחסים המיוחדים בין עובד ומעבידו הדורשים הגינות שהיא למעלה מחובת תום הלב. הליך זה, חייב להיות כן ואמיתי ולא הליך הנעשה כדי לצאת ידי חובה". (דב"ע מ"ח / 3-148 שקם בע"מ נ' גרינברג, פד"ע כ' 141, 143). בספרו של פרופ' זמיר "הסמכות המנהלית", (נבו הוצאה לאור בע"מ, תשנ"ו - 1996 כרך א', מעמ' 479 ואילך), עוסק המחבר בעקרונות של המשפט הציבורי שחלים על גוף דו מהותי. לדידו, מכח חובת תום הלב, ניתן להחיל על גוף דו מהותי חובות מיוחדות הנובעות מן האופי הציבורי של הגוף: " דומה כי המשפט הפרטי, מספק כלים המאפשרים להחיל על גוף דו מהותי חובות מיוחדות, הנובעות מן האופי הציבורי של הגוף, בלי להזקק ליבוא של חובות אלו מן המשפט הציבורי. בעיקר ניתן לעשות שימוש לצורך זה במושג של תום לב שיש לו תחולה, לפי חוק החוזים, (חלק כללי), התשל"ג - 1973, גם בשלב של משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, (סעיף 12), וגם בשלב של ביצוע החוזה, (סעיף 39), התוכן של תום הלב עשוי להשתנות מענין לענין, וכך גם מגוף לגוף לפי המהות של הענין והגוף . בהתאם לכך, אפשר לפתח בתוך המסגרת של המשפט הפרטי את החובות המיוחדות המוטלות על גוף דו מהותי ורק לשאוב השראה מן המשפט הציבורי".(שם בעמ' 482-3). מכל האמור עולה, כי בין אם נשאב את החובה ליתן לעובד זכות שימוע מן המשפט הציבורי, כחובה החלה על גופים דו מהותיים, מכח אופיו הציבורי המיוחד ובין אם נבסס אותה בחובת תום הלב, החלה על המעביד כלפי עובדו נראה, כי המשיבה לא קיימה חובה זו המוטלת עליה לגבי ההליך שננקט למבקש. 7. אי מתן זכות השימוע : שוכנענו ולו לכאורה, כי בישיבת הדירקטוריון מיום 29.12.99, הוחלט על פיטורי המבקש מבלי שניתנה לו זכות שימוע בנדון. הודעה על כך נמסרה לו לראשונה בפגישה עם הגב' תירוש ביום 30.12.99, וזאת לאחר שההחלטה בדבר סיום עבודתו, כבר התקבלה. אז, לדבריו, הוצע לו להתפטר ב"פרישה של כבוד". מקובלת עלינו עדותו של המבקש בנדון בעמ' 4 לפרוטוקול שורות 12 - 3: "לא קיבלתי כל הודעה בדבר זימון הדירקטוריון ביום 29.12.99, לרבות הודעה בדבר העובדה שבאותה ישיבה אמורים לדון בענין פיטורי. זה היה אחרי שתי ישיבות של דירקטוריון שגיבו את מעשי... לא הייתי נוכח בישיבה ב- 29.12.99. באותה ישיבה לא ניתנה לי הזדמנות להתייחס לטענות המורים נגדי." לא מצאנו לקבל את טענת המשיבה בסיכומיה, לפיה:" המבקש ידע לכל אורך הדרך, כי על הפרק עומדת שאלת הפסקת עבודתו" וכי ניתנה למבקש זכות טיעון בישיבת הדירקטוריון מ- 18.11.99 ואף נשמעה עמדתו לגבי פיטוריו בכתב ובעל פה, בישיבת הדירקטוריון מיום 13.12.99. גירסה זו של המשיבה עומדת בסתירה לעדותה של הגב' תירוש בעמ' 13 לפרוטוקול לפיה, ב- 20.12.99, טרם החליטה המשיבה על פיטורי המבקש ומכאן גם שלא יתכן שביקשו ממנו עוד קודם לכן, ב - 13.12.99 כטענת המשיבה, להשמיע טענותיו לגבי פיטוריו: "... אנו עשינו לאורך כל הדרך מאמץ וב- 20.12.99, עוד קיווינו שאולי תמצא הדרך שהוא כן ישאר מנהל". ( עמ' 13 לפרוטוקול שורות 19 - 18). נייר העמדה שהוגש על ידי המבקש לקראת ישיבת הדירקטוריון מיום 13.12.99, (נספח י' לתצהיר המבקש), לא נועד להתייחס לעמדתו של המבקש לגבי פיטוריו הוא, אלא יש בו משום התייחסות למשבר בבית הספר בכלל. על מנת שהליך שימוע יהיה כן ואמיתי, יש לקיימו טרם קבלת החלטה סופית בדבר פיטורי העובד. יש להודיע לו, כי החלטה כזו תידון במועד קרוב, ויש לאפשר לו להכין את טיעוניו בהקשר זה בצורה נאותה. מצאנו, כי בענינינו לא התקיימה אף אחת מהדרישות כאמור לגבי שימוע, טרם קבלת ההחלטה בדבר הפסקת עבודתו של המבקש. הוא לא ידע על קיום ישיבת הדירקטוריון ב- 29.12.99 שדנה בפיטוריו, לא זומן אליה וממילא לא התבקש ולא איפשרו לו להעלות את טיעוניו בענין. לא זו אף זו, עד לאותה ישיבה , נראה מהחומר שהוצג לפנינו, כי דירקטוריון המשיבה הביע ולו לכאורה, דווקא תמיכה בעמדת המבקש כנגד מורי בית הספר. בהקשר זה, לדוגמא, הדירקטוריון גינה ביום 20.12.99 את שביתת המורים, (נספח י"ב לתצהיר המבקש). גם מכתבו של המפקח מיום 20.12.99, למר ארז יו"ר הנהלת אירגון המורים העל יסודיים, (נספח י"ג לתצהיר המבקש), יש בו משום תמיכה בעמדות המבקש. יצויין, כי עוד ב- 8.12.99 הביע דירקטוריון המשיבה את רצונו ללמוד את הבעיות המועלות על ידי מורי בית הספר והחליט על מינוי "ועדה סוקרת" שתילמד את הנושא בשיתוף הגורמים המקצועיים. אולם, ועדה כזו לא הוקמה, ולא התקיים מבחינת הדירקטוריון הליך מסודר ועינייני של לימוד נושא הסכסוך לגופו. המשיבה טענה בסיכומיה, כי באי כח המבקש לא העלו במכתביהם, מיד לאחר ה- 30.12.99, את הטענה לפיה כביכול לא נערך למבקש שימוע ולפיכך, יש לראותו כמי שויתר על טענה זו. לחילופין, טענה המשיבה בסיכומיה, כי העובדה שהמבקש "כמס" טענותיו בענין זה, יש בה משום חוסר תום לב וחוסר הגינות. הגם שאכן ראוי היה, כי הטענה בדבר אי מתן זכות שימוע תועלה על ידי המבקש מיד בסמוך ל- 30.12.99, על מנת לאפשר למשיבה לתקן מחדל זה מיוזמתה, הרי שאין לראות בהעלאת הטענה על ידי המבקש רק בבקשה משום ויתור עליה, או משום חוסר תום לב, באי העלאתה קודם לכן. מדובר בזכות מהותית של המבקש ושוכנענו ולו לכאורה, כי הוא לא ויתר עליה. אשר לטענות שהעלה המבקש לראשונה בשלב הדיון בבקשה ובסיכומיו, לגבי כשרות דירקטוריון המשיבה ואי הדיווח לרשם החברות על החלטותיו - מקובלת עלינו עמדת המשיבה בנדון, כי הטענות כאמור לא נטענו בבקשה עצמה, לא בתצהיר המבקש ולא בכתב התביעה ולפיכך, יש בהן משום שינוי חזית, ועל כן הן נדחות. 8. אשר לטענה בדבר "מעשה עשוי " : מצאנו לאבחן בענין זה בין ההחלטה לגבי הפסקת עבודתו של המבקש לבין ההחלטה לגבי הוצאתו לחופשה. לגבי ההחלטה על הפסקת עבודתו של המבקש - במכתב מיום 3.1.2000, בו הודיעו למבקש על סיום עבודתו נאמר, כי:"תסיים עבודתך כמנהל בית ספר "אליאנס" תל אביב ב- 30.8.2000 ועד לאותו מועד תימצא בחופשה על חשבון בית הספר ".(נספח כ' לבקשה). בעת הגשת הבקשה, שהה עדיין המבקש בחופשה וטרם סיים עבודתו כמנהל בית הספר. דהיינו, טרם נותקו יחסי העבודה בין הצדדים. בשלב הזה מונתה לו ממלאת מקום בלבד. טרם מונה לו מחליף קבוע. כיוון שכך, למעשה לא חל שינוי כלשהו לגבי איוש תפקידו ולא נעשה כל מעשה בלתי הפיך לגבי משרת מנהל בית הספר. לפיכך, אין כאן בקשה שהוגשה לאחר "מעשה עשוי" ויש לדחות את טענת המשיבה בנדון. לעומת זאת, לגבי ההחלטה על הוצאת המבקש לחופשה - כאן המצב שונה: בעת הגשת הבקשה שהה כבר המבקש מזה כחודש בחופשה ולפיכך, בהקשר זה מדובר כבר ב"מעשה עשוי" ולענין זה, מתקבלת טענת המשיבה. (נתייחס לכך בהמשך, בסעיף 10 להחלטה זו). יצויין, כי כאמור לעיל, מאחר ובמועד הגשת הבקשה טרם נותקו יחסי העבודה בין הצדדים, הרי שאין לראות בבקשה משום דרישה לאכיפת יחסי עבודה ולכן נדחית טענת המשיבה בנדון. 9. טענת ה"שיהוי": צו מניעה זמני עקב "שיהוי" תתקבל , יש להוכיח, כי עבור הזמן גרם לשינוי המצב ולפגיעה באינטרסים ראויים להגנה. הגם שהחלטת המשיבה בדבר הפסקת עבודתו של המבקש נמסרה לו ב- 5.1.2000, והבקשה הוגשה ב- 9.2.2000, לא מצאנו לקבל את טענת ה"שיהוי" שנטענה על ידי המשיבה. לגבי "שיהוי" נפסק: " לא הרי 'שיהוי' כהרי התיישנות. עבור הזמן כשלעצמו, אין בו כדי להוות 'שיהוי'. בבסיסו של ה'שיהוי' עומדת העובדה, כי עבור הזמן גרם לשינוי המצב ולפגיעה באינטרסים ראויים להגנה. בין אם אלה אינטרסים של הרשות השלטונית, בין אם אלה אינטרסים של אדם אחר, ובין אם זהו אינטרס הכלל, ובאיזון הכולל, השמירה על אינטרסים אלה חשובה היא יותר מהשמירה על האינטרס של העותר, שעתירתו נדחתה בשל ה'שיהוי". (בג"צ 453/84 איתורית שרותי תקשורת בע"מ ואח' נ' שר התקשורת ואח' , פד"י ל"ח (4), 617 בעמ' 621). המשיבה טענה בסיכומיה, כי השתהות המבקש בהגשת הבקשה, גרמה למהלכים ששינו את המצב בשטח - בבית הספר מיסודו. כוונתה למינוי הגב' כגן כממלאת מקום המבקש וכן כלשונה :" בית הספר חזר לתיפקוד מלא ותקין, הרוחות נרגעו והמשיבה החלה בהכנות הדרושות לצורך הוצאת המכרז לאיוש המשרה". לדידה של המשיבה, השבת המבקש לניהול בית הספר יזעזע שנית את המערכת ויהפוך את הקערה על פיה בצורה חמורה ביותר. לא מצאנו בטענות המשיבה כאמור ולו לכאורה, משום ראיה על כך שעבור הזמן מ- 30.12.99 ועד הגשת הבקשה, היה בו כדי לשנות את מצבה לרעה. גם אם הבקשה היתה מוגשת מיד בסמוך לאחר ה- 30.12.99, הנסיבות הנטענות על ידי המשיבה כאמור לעיל, היו זהות. לא ניתן להתעלם בהקשר זה מ- 14 שנות הניהול של המבקש, לעומת החודש וחצי שלגביו כביכול, נטען שיהוי . ענין הרגעת הרוחות בבית הספר וחזרתו לתפקוד מלא ותקין הינם תוצאה של חלוף הזמן, שלגביו נפסק, כמצוטט לעיל, כי אין בו כשלעצמו כדי להוות עילה לשלילת הסעד הזמני. לפיכך, בהעדר נזק מוכח למשיבה עקב השיהוי או פגיעה באינטרסים כלשהם, נדחית טענה זו. זאת ועוד . מצאנו בהקשר זה לקבל גם את טענת המבקש לפיה, נוכח חילופי המכתבים שבין באי כח הצדדים עד בסמוך למועד הגשת הבקשה, נראה, כי היה נסיון לפתרון המחלוקת מחוץ לכתלי בית הדין ולכן שוכנענו, ולו לכאורה, כי המבקש לא השתהה בהגשת הבקשה. 10. סיכום: לאור כל האמור לעיל, מצאנו, כי המשיבה לא העניקה למבקש כלל את זכות השימוע טרם שהחליטה על הפסקת עבודתו ב- 29.12.99. שוכנענו ולו לכאורה, כי הפסקת עבודתו של המבקש בוצעה לאלתר, ללא כל התחשבות ומבלי שניתנה לו כל אפשרות להביע את עמדתו בהקשר זה. אין בטענות שהושמעו כנגד התנהגותו של המבקש, ותלונות המורים כנגדו, אפילו יהיו חמורות ביותר, כדי להצדיק את ההחלטה לגבי סיום עבודתו לאלתר מבלי שניתנה לו האפשרות להשמיע את טענותיו בנדון, להביא את דבריו ולנסות לשכנע את הדירקטוריון, כי אין לפטרו כלל. נראה לכאורה, כי לאחר 14 שנים שכיהן כמנהל בית הספר יש בהודעת המשיבה אליו מיום 3.1.2000, לפיה, עליו לפנות את חדרו בדחיפות ולהמנע מלהופיע בבית הספר אלא אם יוזמן לכך על ידי מחליפתו, כדי לגרום לו עוגמת נפש ועלבון צורב. יש לזכור בהקשר זה, את האמור במכתב המפקח מיום 20.12.99, (נספח י"ג לבקשה), לפיו:" 14 שנה הוא מנהל את בית הספר ואיש לא כתב עליו תלונה קטנה אחת...". לפיכך, הננו מבטלים את החלטת המשיבה מיום 29.12.99, בדבר הפסקת עבודתו של המבקש ומורים למשיבה לקיים למבקש הליך שימוע כדין. נראה לנו, כי המקרה דנן הוא מסוג המקרים בהם ההפרה של חובת השימוע גורמת לביטול ההחלטה שהתקבלה אך אינה מונעת קבלת החלטה חדשה לאחר שימוע . במקרים כאלה על בית הדין להחזיר את הענין לגורם המוסמך, בענייננו - דירקטוריון המשיבה, כדי שידון בו מחדש ויקיים שימוע כהלכתו. כך נפסק לאחרונה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 300337/98 תעיזי אריאן נ' הנהלת בתי המשפט ואח' , פסה"ד מיום 20.1.00 (טרם פורסם), (פיסקה 14 לפסק הדין), בעקבות בג"ץ 3486/94, 2911/94 באקי נ' מנכ"ל משרד הפנים ואח' מסאלחה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה עירון ואח' פד"י מ"ח (5) 291, 307 - 306 . בנסיבות הענין, איננו מוצאים להתערב בהחלטת המשיבה להוציא את המבקש לחופשה וזאת, בעיקר לאור האוירה הקשה ששררה בבית הספר בחודשים האחרונים, ומשבר האמון הקשה שבין המורים למבקש המהווה שיקול מכריע בבחינת איזון האינטרסים שבין הצדדים. בנוסף לכך ההחלטה שניתנה על ידי המשיבה בנדון, היא בבחינת "מעשה עשוי", כאמור בסעיף 8 לעיל. לפיכך, איננו מורים על החזרתו של המבקש לתפקידו בפועל והוא ימשיך בחופשתו עד לאחר שיקויים לו הליך שימוע כדין, ובכפוף לתוצאותיו. בשלב הזה, ועד לאחר הליך השימוע שיבוצע למבקש, לא יפורסם המכרז בדבר מינוי מנהל למשיבה. המשיבה תהיה רשאית לפרסם את המכרז, אם יהיה צורך בכך, לאחר שיקויים למבקש הליך השימוע ובהתאם להחלטת הדירקטוריון שתתקבל לאחר מכן. בהקשר זה רשמנו לפנינו את הצהרת "גור אריה" שניתנה על ידי המשיבה והתחייבותה שלא ליצור מצב בלתי הפיך, עד שינתן פסק הדין. הצדדים ידווחו לבית הדין בתוך 45 יום מהיום על תוצאות הליך השימוע כאמור לעיל, ועל החלטת הדירקטוריון לאחר השימוע. התיק העיקרי יקבע לדיון מוקדם ביום 25.6.2000 בשעה 13:00. מקובלת עלינו טענתו של המבקש, כי עקב מחדלה של המשיבה כאמור והפגיעה בזכותו, נגרמו לו ולמשפחתו עוגמת נפש רבה והוצאות מרובות. לפיכך, הננו מחייבים את המשיבה לשאת בהוצאות המבקש ובשכר טרחת עורך דינו, לאור קבלת הבקשה בסך של 4,000 ש"ח בצרוף מע"מ כדין. המזכירות תודיע לצדדים על מתן ההחלטה ותשלח להם את העתקה. ניתנה היום, כ"ט ב אדר א תש"ס, (6 במרץ 2000), בהעדר הצדדים. נ.צ. גב' קלישבסקי נ.צ. גב' הלר א. לקסר - שופטת צו מניעהמכרזצווים