פסק דין 1. נציגי הציבור הוזמנו ולא הופיעו, ולא מסרו נימוק לאי הופעתם. כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהעדרם. 2. התובע הגיש תביעה לפיצויי פיטורים מהנתבעת. בתביעה טען התובע כי עבד הנתבעת מ- 1.8.96 ועד 13.7.97 וכי שכרו לצורך חישוב פיצויי פיטורים היה בסך 2,207 ש"ח. כן תבע התובע דמי הבראה. 3. הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כי התובע התפטר מעבודתו ולפיכך אינו זכאי לפיצויי פיטורים. לעניין דמי ההבראה טענה הנתבעת כי התובע לא עבד שנה מלאה, וכי שכרו כלל דמי הבראה, כמצויין בתלושי השכר שלו. הנתבעת טענה עוד כי התובע החל לעבוד ב- 25.8.96. 4. בדיון שהתקיים בפני טען התובע (עמ' 1 לפרוט') כי החל לעבוד ב- 1.8.96, כפי שנרשם בתלוש השכר שלו (ת1/). התובע טען כי פוטר ב- 13.7.97, וכי פיטוריו נעשו כדי להמנע מתשלום פיצויי פיטורים ודמי הבראה. התובע הסתמך על הרישום ב- ת2/, אישור המעביד על שכר, בו נרשם כי סיבת הפסקת העבודה היתה "עבודה זמנית". 5. מטעם הנתבעת העידו חשבת השכר של החברה, הגב' לינדה נחמני, ומר אורן וייס, סמנכ"ל הנתבעת. העדה העידה כי שמעה מסמנכ"ל הנתבעת, מר אורן וייס, על כוונת התובע להתפטר, וכי ניסתה לשכנע את התובע להשאר, אך הוא סירב להשאר אפילו שבוע נוסף, עד למציאת מחליף. העדה טענה כי היא נוהגת לרשום לכל העובדים את המילים "עבודה זמנית" בטופס האישור על שכר. עד הנתבעת מר אורן וייס העיד כי התובע התפטר מעבודתו עקב אי שביעות רצון מתנאי השכר שלו, וסירב להמשיך לעבוד עד למציאת מחליף. 6. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 7. לאחר שעיינתי בחומר הראיות החלטתי לדחות את התביעה מן הטעמים דלהלן: א. התובע לא הרים את נטל הראיה ולא הוכיח כי פוטר. ב. בפני שתי גירסאות סותרות לעניין נסיבות סיום ההתקשרות. גם ללא התייחסות לטענות הנתבעת לגבי אי אמינותו של התובע בדיווחיו, - אין בידי להעדיף את גירסת התובע על זו של הנתבעת. ג. מעבר לצריך לעניין אציין כי גם לו הייתי מקבלת את הסתמכות התובע על ת2/ ועל האמור בו - הרי שב- ת2/ נרשם כי הפסקת העבודה היתה עקב היות העבודה "עבודה זמנית". כלומר, אם התובע מבקש לאמץ את האמור ב- ת2/ כלשונו, הרי שסיבת הפיטורים (כטענת התובע) היתה עקב היות העבודה עבודה זמנית. לפיכך, גם לו הייתי מקבלת את הטענה - אין בכך כדי להוכיח את הטענה כי הפיטורים נעשו כדי להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים. ד. אשר לדמי הבראה: (1). התובע לא עבד שנה תמימה, ולפיכך אינו זכאי לדמי הבראה. (2). בתלושי השכר נרשם באופן ברור כי השכר לשעה כולל דמי הבראה. 8. התביעה נדחית. 9. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 1,000 ש"ח + מע"מ, צמודים כדין החל מהיום. 10. ניתן לבקש רשות ערעור משופט של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק דין זה. ניתן היום כ"ד ב אדר א תש"ס, 1 במרץ 2000 בהעדר הצדדים. ח. שגיא, שופטת דמי הבראה