תביעה בגין ביטול הוראות התשלום לאחר חתימה על הוראת קבע לחיוב חשבון הבנק לצורך תשלום פרמיה ביטוח

אחת הדרכים המומלצות להבין דיני ביטוח היא לעיין בפסקי דין - להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופט גד גדעון בבית משפט השלום בבאר שבע העוסק בנושא תביעה של חברת ביטוח בגין ביטול הוראות התשלום לאחר חתימה על הוראת קבע לחיוב חשבון הבנק לצורך תשלום פרמיה רקע עובדתי : זהו פסק דין בארבע תביעות כספיות שהגישה התובעת נגד הנתבעת. התביעות הוגשו בבית משפט השלום בפתח תקוה, אוחדו בהסכמת הצדדים, והועברו לבית משפט זה. הוחלט לקבל את התביעות, מן הנימוקים שיפורט להלן. הנני מתנצל בפני הצדדים על האיחור במתן פסק הדין. הנתבעת ביטחה כלי רכב של התובעת, שהינה חברת הסעות, על פי פוליסות ביטוח נזקי רכוש וצד ג'. יצויין, כי הפוליסות שועבדו לבקשת הנתבעת, לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ. הנתבעת חתמה על הוראה לחיוב חשבון הבנק שלה, לצורך תשלום הפרמיה הביטוחית, אך במהלך תקופת הביטוח בוטלו הוראות התשלום. הנתבעת שילמה סכומים שונים ע"ח החוב ולטענת התובעת, נותרה הנתבעת חייבת לה, את הסכומים הנתבעים, בגין יתרות הפרמיות שלא שולמו. סכום התביעות הכולל הינו 18,166 ש"ח הדיון בבית המשפט : התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית של מר עדי חיים, האחראי מטעמה על תביעות פרמיות, אשר פירט את החוב. לתצהיר צורפו המסמכים הרלוונטיים לתביעות, לרבות רשימות הביטוח, העתקי ההצעות, דפי חשבון המפרטים את התנועות הכספיות בפוליסות, ואת יתרת החוב בגינן, וכן מכתבי ההתראה שנשלחו אל הנתבעת הנתבעת הכחישה את התביעה, וטענה, כי ביטלה את הפוליסות, באמצעות סוכן הביטוח, לאחר שהתובעת סירבה לשלם לה, את תגמולי הביטוח המגיעים לנתבעת לטענתת, בגין נזקים שארעו לרכביה. עוד טענה, כי התשלומים ששילמה עד מועד הביטול, גבוהים מן התשלומים להם הייתה זכאית התובעת עד אז. הנתבעת טענה, כי היא זכאית לקזז מכל סכום שיפסק לזכות התובעת, את הסכומים המגיעים לה לטענתה, בגין הנזקים שנגרמו לרכביה הנתבעת הגישה תצהיר של מנהלה, מר נחמיה אפללו. מר אפללו הצהיר, כי לאחר שהתברר לנתבעת, כי התובעת אינה מתייחסת כראוי לתביעותיה, פנה אל הסוכן, דוד שהרבני, הורה לו לבטל את הפוליסות, ודרש לקבל בחזרה חלק מן הכספים ששילמה הנתבעת. לטענת מר אפללו, ביקש הסוכן לעכב את ביטול הפוליסות, לתקופה שבמהלכה ינסה לגרום לכך, שהתובעת תשלם לנתבעת את תביעותיה. מר אפללו טען, כי באותה פגישה, מסר לסוכן שני שיקים, בסך 13,500 ₪ כל אחד, לכיסוי החוב בגין הפרמיות. לדברי מר אפללו, ביטלה הנתבעת קודם לכן את הוראות הקבע לתשלום הפרמיות, משום שהעבירה את פעילותה הכספית לבנק המזרחי. הסוכן ביקש ממר אפללו לטענתו, למסור לו הוראת קבע חדשה, והנתבעת אכן נתנה הוראת קבע חדשה לתשלום בבנק המזרחי. לטענת מר אפללו, התברר לנתבעת להפתעתה, כי לאחר הפגישה בינו ובין הסוכן, נמשך ביום 10.4.02, סך 43,566 ₪, מחשבון הבנק של הנתבעת. לטענתו, הסוכן ניסה לגבות סכום נוסף - 16,386 ₪ מן החשבון, אלא שהדבר נמנע, משום שהנתבעת כבר ביטלה קודם לכן את הוראת הקבע. לדברי מר אפללו, הגישה הנתבעת תביעה לתשלום פיצוי, בגין נזק שארע ביום 9.5.02, לאוטובוס שבבעלותה (שמספרו 7248615, להלן: "האוטובוס"). בשל נזק שארע לו בנסיעה באיזור צפת, כאשר התובעת שילמה רק חלק מחשבון התיקון ולא את כולו בנוסף, לדברי מר אפללו, ארעה תאונה בה היו מעורבים מיניבוס של הנתבעת (שמספרו 7374715, להלן: "המיניבוס"), ורכב צד ג', בגינה שילמה הנתבעת לצד ג' סך 8,922 ₪, על פי פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות, וגם סכום זה לא שילמה התובעת. הנתבעת הגישה תצהיר משלים של מר אפללו, בו פירט את הסכומים ששילמה הנתבעת לתובעת, ואת אופן חלוקתם, על פי הפוליסות השונות. בתצהיר זה טען, כי שתיים מהפוליסות, בוטלו תוך 30 ימים ממועד קבלת ההתראה ששלחה התובעת לנתבעת, שכן במכתבי ההתראה נכתב, כי אם לא תשולם יתרת הפרמיה שנדרשה תוך 30 ימים, תבוטל הפוליסה האמורה בכל מכתב, בתום תקופה זו. לטענת מר אפללו, הכספים ששילמה הנתבעת לתובעים, עד מועד ביטול הפוליסות, כיסו את מלוא החוב, ולמעשה שילמה הנתבעת כספים ביתר התובעת הגישה תצהיר משלים, של מר עדי חיים. בתצהיר זה פירט את התשלומים ששילמה הנתבעת לתובעת בפועל, ואת אופן חלוקת התשלומים בין הפוליסות. מן התצהיר ומהקבלות שצורפו אליו נלמד, כי הנתבעת שילמה ע"ח חובה בגין הפרמיות, סך 43,566 ₪, ביום 10.4.02, באמצעות הוראת קבע, וסך 27,000 ₪ בשני שיקים ע"ס 13,500 ₪ כל אחד, ביום 24.2.02 וביום 24.3.02, ונותרה חייבת את הסכומים הנתבעים. מר חיים התייחס לדרישות הנתבעת לתשלום, בגין שלושה מרכביה. לטענתו, לא רצתה הנתבעת לתבוע את הפיצוי בגין רכב הנתבעת (מס' 3085915) שנשרף, נוכח חוות דעת מומחה, אשר הטילה את האחריות לשריפה על צד ג', אשר ביצע תיקון במערכת המזוג של הרכב. הנתבעת ביקשה וקיבלה אישור על העדר תביעות בגין הפוליסה של אותו רכב, שהעתקו צורף לתצהיר. מר חיים טען, כי התובעת שילמה ישירות למוסך, את תמורת תיקון האוטובוס, במסגרת הסדר מוסכים, כמפורט בקבלה שצורפה לתצהיר. אשר לדרישת הנתבעת בגין המינובוס - עמד מר חיים על כך, כי בהודעתה על מקרה הביטוח שצורפה לתצהיר מר חיים, הודיעה הנתבעת, כי למיניבוס לא נגרם כל נזק. לטענתו, ניתן פסק דין נגד התובעת בבית המשפט לתביעות קטנות, בגין נזקי צד ג' עקב התאונה, כאשר הנתבעת לא פנתה קודם לכן מעולם אל התובעת, ולא הודיעה לה כי הוגשה נגדה תביעה ע"י צד ג'. יוער, כי מפרוטוקול הדיון בתביעה שהגיש צד ג' נגד הנתבעת, ונגד הנהג מטעמה בבית המשפט לתביעות קטנות, עולה, כי איש מטעם הנתבעת לא התייצב לדיון, ופסק הדין ניתן בהעדר הנתבעת, אם כי בנוכחות הנהג (ולאחר שמיעת ראיות). פסק הדין חייב את הנתבעת בפיצוי צד ג', יחד ולחוד עם נהגה בחקירתו הנגדית, העיד מר חיים בין היתר, כי אינו מכיר את הנתבעת, אך טיפל באופן אישי בגביית חובות הפרמיה שהותירה. מר חיים העיד, כי הפוליסות לא בוטלו בחודש ינואר 2002, על אף שהוראות הקבע של הנתבעת לחודשים נובמבר ודצמבר 2001, לא כובדו, וחרף מכתבי ההתראה אשר נשלחו אל הנתבעת בחודש דצמבר 2001, (ובהם, כאמור, התראה כי הפוליסות תבוטלנה אם לא ישולמו חובות הפרמיות תוך 30 ימים). העד טען את אופן חלוקת התשלומים שהתקבלו מאת הנתבעת בין הפוליסות השונות. העד אישר, כי הנתבעת לא יכולה היתה להתנגד לביטול הפוליסות ע"פ מכתבי ההתראה , אך עמד על כך שהפוליסות היו משועבדות. העד נחקר על מסמך פירוט התנועות בפוליסה שצורף לתצהירו, ונשאל על סכומים בהם זוכו החשבונות תחת הכותרת "ביטול משפטי". לדבריו, מדובר בפעולה חשבונאית בלבד, שנועדה לאפס את יתרת הפרמיה, כאשר החוב דווח כחוב אבוד לרשויות המס. לטענת העד, לאחר שהנתבעת שלמה את חובה בגין הפרמיות, חוב אשר נוצר עקב בטול הוראות הקבע, המשיכו הפוליסות ועמדו בתוקף, אלא שלאחר שגם הוראות הקבע לחודשים מאי ויוני 2002 לא כובדו, בטלה לדבריו שלוש מתוך ארבע הפוליסות. הפוליסה הרביעית לא בוטלה לדבריו, משום שעד מועד ביטול הפוליסות האחרות, שילמה כבר הנתבעת כ 85% - 90% מן הפרמיה בגין הפוליסה. העד טען, כי החוב הנתבע בת.א 5697/04 (בגין פוליסה מס' 150645866), מורכב מקרן חוב בסך 2,000 ₪, וחוב בגין השתתפות עצמית, בגין תאונה העד העיד, כי לא ידוע לו אם הנתבעת הודיעה, כי לא תתבע את התובעת בגין רכבה שניזוק בתאונה (ואשר בגינו ביקשה אישור על העדר תביעות). אשר לטענת הקיזוז של הנתבעת בענין הסכום ששלמה לצד ג', בהתאם לפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, טען, כי הנתבעת לא פנתה אל התובעת על מנת שתייצגה בתביעה, וכי התובעת לא היתה צד לתביעה האמורה בחקירתו הנגדית, העיד מר אפללו, כי מיד כאשר קיבל הודעת ביטול בגין הפוליסות, מסר לסוכן הביטוח שיקים לצורך תשלום החוב. לדבריו, יש לו טענות כלפי סוכן הביטוח, דוד שהרבני, אשר לא טיפל כראוי בענייניו" מר אפללו העיד, כי הנזק אשר נגרם למיניבוס של הנתבעת, נגרם בשל שריפה שמקורה בכשל חשמלי במערכת מיזוג האוויר. מר אפללו אישר, כי תבע את החברה אשר הרכיבה את מערכת המיזוג ברכב, ולטענתו, עשה זאת משום שסוכן הביטוח הודיע לו כי לא יוכל לתבוע את התובעת בגין הנזק, משום שפוליסת הביטוח של המיניבוס בוטלה בשל חוב הפרמיה שלא שולם. העד טען, כי העובדה שביקש מן התובעת אישור על העדר תביעות בגין המיניבוס, מעידה דווקא על כך שהפוליסה בוטלה, משום שלטענתו, אלמלא כן, רשאית היתה הנתבעת לתבוע את התובעת בגין הנזק למיניבוס. מר אפללו אישר, כי הקשר שלו עם הנתבעת נעשה באמצעות הסוכן בלבד. העד נשאל מדוע לא הוזמן הסוכן כעד למשפט והשיב: "לא הזמנתי אותו לעדות כי ידעתי שהוא מטעמכם". בהמשך (עמ' 5-6 לפרוטוקול) נחקר מר אפללו באשר לנסיבות ביטול הפוליסות וטען: "כשאני רציתי ללכת לבטח את הרכבים בחברות אחרות, שהרבני אמר לי בוא תתן לי כסף עבור החוב, ונתתי לו שיקים עבור החוב ושיבטל את הפוליסות. הוא ביקש הוראת קבע וראיתי שהוא לא מתייחס ואמר שהוא חייב הוראת קבע. בסכומים גבוהים. לא הלכתי לבטח אצל מישהו אחר, חשבתי שהרכבים יסעו עם ביטוח חובה בלבד וללא ביטוח מקיף. ראיתי שאני משלם ולא מקבל תמורה, התקשרתי לבנק שיעשה לי ביטוח, מאחר ויש שעבוד לטובת הבנק והם צריכים לעשות ביטוח. או הבנק או מי שקניתי ממנו את הרכב חייב לעשות ביטוח זה מה שאמרו לי. סיימתי לא מזמן לשלם עבור הרכבים. עברתי לסוכן ביטוח אחר, יותר זול ומטפל בי יותר טוב. הבנק לא מאשר שאשאר עם ביטוח חובה בלבד, הבנק ועזרה בלילאוס שאצלו קניתי את הרכב אמר שאם אני לא מביא לו את הפוליסה אנו מבטחים את הרכב. זה לא רשום בתצהירי מכיוון שהוא שלח לי ביטול על זה. אין לי פוליסת ביטוח מהבנק. הבנק וחברת הביטוח היו בקשר ביניהם. הבנק פנה אלי באופן טלפוני וגם עזרה בלילאוס. אני לא מבוטח על ידי הבנק אלא אני מבוטח בסוכנות ביטוח רמות. יש לי ביטוח חובה וחלק ביטוח מקיף. שילמתי את החוב כמו שאמר לי הסוכן, ואמר לי שצריך הוראת קבע חדשה, סתם בשביל להציג לבנק, הוא עבד עלי ורימה אותי, הוא משך סכום גדול ולאחר מכן משך סכום גדול וביטלתי אותו. לא הגשתי עדיין תביעה נגד סוכן הביטוח. סוכן הביטוח אמר לי לשלם 27,000 ₪ לא היה צריך אחרי זה לגבות עוד 43,000 ₪". ביחס לדרישות הנתבעת לקבלת תגמולי ביטוח עבור נזק לאחד מרכבים אישר מר אפללו, כי הנזק אינו תוצאה של תאונה, כי אם של חבלה זדונית שבוצעה ברכב, כאשר אדם: "... פתח את היוניט של השמן והשמן פרץ והלך מנוע....". מר אפללו נשאל, מדוע נכתב בטופס ההודעה על התאונה שאירעה למיניבוס, כי לא אירע נזק למיניבוס, והשיב כי: "... זה מה שהנהג אמר לי הטענות בסיכומי הצדדים : התובעת טענה בסיכומיה, כי הוכיחה קיום החובות הנתבעים, וכי יש לדחות טענות הנתבעת, הן לענין ביטול הפוליסות על ידה, והן לענין קיזוז תגמולי הביטוח בגין נזקיה הנטענים של הנתבעת. התובעת טענה, כי עדותו של מר אפללו לא הייתה מהימנה, נוכח הסתירות שהתגלו בה, וכי יש לדחות את כל טענות הנתבעת הנוגעות לסוכן, מר שהרבני, באשר הנתבעת נמנעה מלהעיד אותו, כעד מטעמה. התובעת טענה, כי הנתבעת לא הוכיחה כי שלמה את חובה בגין הפרמיות הנתבעת טענה בסיכומיה, כי יש להעדיף גרסת מנהלה על פני גרסת עד התובעת, אשר הודה, כי אינו מכיר את הנתבעת. הנתבעת חזרה וטענה, כי הפוליסות בוטלו, נוכח האמור במכתבי ההתראה ששלחה אליה התובעת. הנתבעת טענה גם, כי העובדה שהתובעת דווחה לרשויות המס על חוב הנתבעת, כחוב אבוד, מעידה על כך שהפוליסות בוטלו על ידה. הנתבעת חזרה וטענה, כי היא זכאית לקזז את תגמולי הביטוח שלא שולמו לה ע"י התובעת, שדחתה דרישותיה. הנתבעת טענה, כי לא היה טעם בהבאת סוכן הביטוח כעד מטעמה, נוכח מערכת היחסים העכורה בין הסוכן ובין מנהל הנתבעת. הנתבעת טענה, כי יש לפסוק לזכותה הוצאות משפט בגין הליכי ביניים שהתקיימו בתיק ובשל אופן הגשת התביעות וניהול הדיון ע"י הנתבעת הכרעת בית המשפט : סבורני, כי אין לקבל טענות הנתבעת, בדבר ביטול הפוליסות ביוזמתה, באמצעות הסוכן, ובדבר התרמית שביצע כלפיה הסוכן. הנתבעת לא הביאה כל ראיה להוכחת טענות אלה, מלבד עדות מנהלה, מר אפללו. עדות זו הינה בגדר עדות יחידה של בעל דין, אותה יש לבחון בזהירות, ואין לסמוך עליה ממצא עובדתי, אלא מקום שבית המשפט משתכנע, כי הינה עדות מהימנה. בענייננו, התקשיתי ליתן אמון בגירסת מר אפללו, בין היתר, בשל הסתירות שנתגלו בחקירתו הנגדית, ואשר עליהן עמדה התובעת בסיכומיה. זאת כאשר העיד בתחילה, כי כאשר ביקש לבטל את הפוליסות, סבר ".... שהרכבים יסעו עם ביטוח חובה וללא ביטוח מקיף", יתכן שהעד עצמו עמד על חוסר ההגיון בגירסה זו, כאשר מדובר היה ברכבים שהנתבעת רכשה זה לא מכבר ואשר שועבדו לבנק, שכן העיד מיד לאחר מכן, כי "... התקשרתי לבנק שיעשה לי ביטוח. מאחר ויש שעבוד לטובת הבנק והם צריכים לעשות ביטוח", והוסיף כי "... או הבנק או מי שקניתי ממנו את הרכב חייב לעשות ביטוח טענות אלה, לא רק שסותרות את הטענה הראשונה, לפיה תכנן העד, כי רכבי התובעת יסעו עם ביטוח חובה בלבד, אלא שקשה גם למצוא את ההגיון שבבסיסן, כאשר הנתבעת רכשה את הרכבים ולא שכרה אותם. מכל מקום, לא הומצאו ההסכמים שבין התובעת לבין הבנק, או בינה ובין מוכר הרכבים, ואין כל תימוכין לטענות אלה. קשה גם לקבל את גירסתו של העד, לעניין מסירת הוראות הקבע החדשות ע"י הנתבעת לסוכן הביטוח, על רקע הטענה כי הנתבעת דרשה מן הסוכן לבטל את הפוליסות, ופרעה את יתרת חובה בגין הפרמיות עד מועד הביטול. על פני הדברים, הטענה אינה נראית סבירה, שכן אין הגיון למסור הוראות לתשלום, בגין פוליסות שבוטלו. ההסבר שנתן מר אפללו לדברים בחקירתו, כאילו מסר את הוראת התשלום לסוכן, משום זה אמר לו "... שצריך הוראת קבע חדשה, סתם בשביל להציג לבנק ....", הינו הסבר שאינו מניח את הדעת, וקשה לקבלו כאמור, הנתבעת, השתיתה חלק נכבד מהגנתה, על טענות הנוגעות ליחסים בינה ובין סוכן הביטוח, טענות אשר ללא ספק נטל הראיה והשכנוע להוכחתן רובץ על הנתבעת. בנסיבות אלה היה על הנתבעת להזמין את הסוכן להעיד כעד במשפט ומשנמנעה מלהעיד אותו, יש לזקוף מחדל זה לחובתה. יש על כן לדחות כאמור טענות הנתבעת לענין ביטול הפוליסה על ידה. אין לקבל טענת הנתבעת, לפיה בוטלו הפוליסות ע"י התובעת, לפי האמור במכתבי ההתראה, ולאחר שחלפו 30 ימים ממועד קבלתם, והחוב הנטען לא שולם. זאת, נוכח פעולותיה של הנתבעת עצמה, אשר לאחר שקיבלה את מכתבי ההתראה (אשר נשלחו אליה ביום 23.12.01), מסרה שיקים והוראת תשלום חדשה בבנק המזרחי, לצורך תשלום חובותיה בגין הפרמיות. ביצוע פעולות אלה על ידי התובעת, והמנעות הנתבעת מביטול בפועל של הפוליסות באותו שלב, מעידים על הסכמת הצדדים להמשיך את היחסים החוזיים, על פי פוליסות הביטוח כאמור, טענה הנתבעת בסיכומיה שבדפי פירוט התנועות בפוליסות, שצורפו לתצהיר מר חיים, נרשמה פעולה של "ביטול משפטי", ולצידה הפחתת חוב, וכן נתלית היא בעדות מר חיים, לפיה החוב נרשם כ"חוב אבוד". הנתבעת טוענת, כי בפעולות אלה, יש לראות מחיקה של החוב ע"י התובעת. טענות אלה יש לדחות. ברי, כי הרישום החשבונאי של החוב בספרי התובעת, והדווח לרשויות המס על חוב אבוד, בהתאם לכללים הנהוגים ברשויות אלה, הם לבדם, אינם מהווים ויתור על החוב או מחיקתו כלפי הנתבעת (ר' לעניין זה רע"א 1310/07 אגוזי נ' הבנק הבינלאומי הראשון), והתובעת רשאית בנסיבות אלה לפעול לגביית מלוא החוב התובעת הוכיחה את סכומי החוב הנטענים בתביעות. דרך חישוב החוב פורטה בתצהיר מר חיים, ובדפי פירוט התנועות בפוליסות. הנתבעת לא חלקה למעשה על האמור במסמכים אלה, באשר הן תצהיר מר אפללו בו הוצג תחשיב שערך הוא עצמו, והן סיכומי הנתבעת יצאו מנקודת הנחה (שנדחתה לעיל), לפיה הפוליסות בוטלו במועד מוקדם, מן המועד בו בוטלו למעשה. לא נטען ולא הוכח, כי אילו מן הסכומים, או מועדי התשלום הנקובים במסמכים האמורים, אינם נכונים, ויש על כן לקבל טענות התובעת לענין סכום החוב. אין לקבל טענות הנתבעת , לפיהן עומדת לה זכות קיזוז , ביחס לתגמולי הביטוח בגין הנזקים לרכבה סבורני כי הנתבעת לא הוכיחה, כי היא זכאית לקבל תגמולי ביטוח בגין הנזק שארע לאוטובוס. מקריאת המסמכים שהוגשו עולה, כי לאוטובוס ארעו נזקים בשני ארועים שונים. אין מחלוקת, כי התובעת נשאה בעלות תיקון נזק שנגרם לשמשות האוטובוס בגין ארוע מיום 11.10.01, על ידי תשלום ישירות למוסך בו בוצע התיקון, כעולה מדו"ח שמאי ומחשבונית התשלום שצורפו לתצהיר מר חיים (נספח כ"ג). הנתבעת טענה, כי על התובעת להשיב לה עלות תיקון נזקים שנגרמו לאוטובוס, בגין ארוע אחר, שארע ביום 9.5.02. בתצהיר מר אפללו לא פורט מה היה טיב הארוע, אלא רק נכתב, כי מדובר באירוע ביטוחי. לתצהיר מר אפללו צורפו מסמכים מהם עולה כי ביום 9.5.02, הוכנס האוטובוס למוסך, ובוצעו בו תיקונים בחקירתו הנגדית, הבהיר מר אפללו, כי הארוע הביטוחי אליו התייחס בתצהירו, היה חבלה מכוונת שנגרמה לאוטובוס, ע"י אדם ש "...פתח את היוניט של המשמן והשמן פרץ והלך מנוע...". פרט לעדות מר אפללו בענין זה, אין כל ראיה כי הנזק הנטען אכן נגרם כתוצאה מחבלה מכוונת, ולא בשל תקלה או כשל מכני של האוטובוס. מר אפללו לא פירט בתצהירו, מי ביצע את המעשה, וכיצד נודע לו, כי הנזק הינו תוצאה של מעשה זדוני כנטען. מר אפללו לא העיד, אם ראה את מעשה החבלה הנטען, או שהסיק כי המדובר במעשה חבלה, בשל הנזק שנגרם לטענתו לאוטובוס. מעבר לאמור, הרי שפוליסת הביטוח של האוטובוס לא הוצגה, לא הוכח כי הנתבעת זכאית לתבוע למעשה תגמולים בגין נזק למעשה זדוני ע"פ הפוליסה טענת הקיזוז בגין הנזק : אשר לטענת הקיזוז בגין הנזק, עקב שריפת רכב הנתבעת - ענין זה לא פורט בתצהיר מר אפללו , אלא רק הוזכר במשפט אחד במכתב ששלח ב"כ הנתבעת אל התובעת, ואשר צורף לתצהיר. הנזק הנטען לא הוכח על ידי הנתבעת, ובחקירת מר אפללו אישר, כי הנתבעת בחרה לתבוע ישירות את צד ג' שגרם לסברתה לנזק, ואף דרשה וקבלה לענן תביעה זו, אישור על העדר תביעות בגין הפוליסה . משפעלה כך, ולא הגישה תביעה לתגמולי ביטוח בטרם תבעה את צד ג' כאמור, הרי שויתרה בכך על זכותה לתגמולי ביטוח בגין האירוע. מר אפללו טען בחקירתו , כי מי שיעץ לו לפעול באופן האמור, היה הסוכן מר שהרבני, אך משלא הובא הסוכן כעד, ובהעדר ראייה אחרת להוכחת הטענה, אין לקבלה יש לדחות גם את טענת הקיזוז, בגין נזקי התאונה בין המיניבוס ורכב צד ג', לרבות בגין הפיצוי שנפסק לחובת הנתבעת, בבית המשפט לתביעות קטנות. הוכח, כי הנתבעת הודיעה לתובעים, כי למיניבוס לא נגרם כל נזק, ולא הודיעה לתובעת על הגשת התביעה נגדה, ואף לא דאגה להתייצבות נציג מוסמך מטעמה למשפט. כך, נמנעה מן התובעת, האפשרות לבחון מראש את המצב המשפטי באותו ענין, ולכוון את ניהול הגנתה של הנתבעת, או לחלופין להתפשר עם צד ג'. מעבר לכך - הנתבעת לא צרפה קבלה או אישור, על תשלום הסכום הפסוק לצד ג', זאת, כאשר מפסק דינו של בית המשפט הנכבד לתביעות קטנות עולה, כי חלק כלשהו מן הסכום אמור להיה להיות משולם באמצעות חילוט פקדון, שהפקיד הנתבע הנוסף באותה תביעה - מי שנהג ברכבה של הנתבעת, עובר לתאונה אין מחלוקת בין הצדדים, כי עקב מתן פסק דין באחת התביעות, אשר בוטל לאחר מכן, ע"י בית המשפט הנכבד בפתח תקוה, גבתה התובעת מן הנתבעת סך 2,055 ש"ח (במסגרת תיק הוצל"פ 2004806044). ב"כ התובעת, אף שלחה אל ב"כ התובעת הודעת קיזוז ביחס לסכום האמור, והודעה זו צורפה אל סיכומי הנתבעת. לפיכך, יש לקזז מסכום התביעות, את הסכום ששולם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ששולם . לשיטה אחרונה, התביעות מתקבלות הוצאות משפט : אשר להוצאות המשפט, הרי שבנסיבות הענין, ולאחר שהבאתי בחשבון, גם הוצאות הבקשה, לענין הסמכות המקומית שהגישה הנתבעת, ואשר התקבלה (בש"א (פ"ת) 3598/03), ואת העובדה כי דיון ההוכחות התעכב עכוב משמעותי, בשל איחורו של עד התובעת, מה שלא איפשר לשמוע את סיכומי הטענות בתביעה בעל פה כמתוכנן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, שכ"ט עו"ד בגין התביעה בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ, וכן הוצאות המשפט בסך 500 שקליםבנקמסמכיםהוראת קבעחשבון בנקפרמיה