פסק דין 1. ביום 3/2/99 הגיש התובע תביעתו לביה"ד ובה טען כדלקמן: התובע אדם בן 59 עבד 6 שנים כשומר מטעם חברת תנופה (להלן: "הנתבעת") בסופרמרקט "זיל וזול" עבור רשת קואופ, ופוטר מתפקידו משום שהנתבעת הפסידה המכרז בקו-אופ. משכך, פנה לנתבעת בבקשה כי תמצא לו עבודה בעלת אופי דומה לעבודתו הקודמת בשל מצבו הבריאותי הירוד, מצב שהורע במשך תקופת עבודתו בנתבעת. לאחר מס' שבועות הודיעה לו הנתבעת כי זקוקה היא לעובד בחניון משאיות כבדות, ולאחר שבדק המקום התברר לו כי העבודה מצריכה טיפול בכספים והוצאת חשבוניות, דבר שיתקשה לבצע משאינו יודע קרוא וכתוב בעברית, ואף מפאת בריאותו, שכן אינו יכול לסבול את רעש המשאיות. כך הודיע לנתבעת, אך נאמר לו כי אם לא יתייצב לעבודה ראה הדבר כאילו מנתק הוא הקשר עם החברה ולא יהא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. התובע הגיע לחניון ומשלא הצליח להתגבר על כמות המשאיות, ביקש מהנתבעת עבודה חלופית, וזו ביקשה ממנו להמתין עד שיצרו עימו קשר. משלא עשתה כן פנה אליה ואז הודיעה לו הנתבעת כי היא אינה חייבת לספק לו עבודה משום שהוא זה שעזב עבודתו ואם רוצה הוא לקבל פיצויים, עליו להביא אישור מרופא תעסוקתי. משפנה לרופא תעסוקתי נאמר לו כי הוא אינו יכול לטפל במקרהו כיוון שבאותה עת כבר לא נחשב עובד. לפיכך, תובע הוא פיצויי פיטורים בסך של 12,000 ש"ח, דמי הבראה בסך של 1,040 ש"ח, וימי חופשה בסך של 912 ש"ח. 2. בהגנתה עתרה הנתבעת לדחיית התביעה בנמקה כדלקמן: אכן הופסקה העסקתו של התובע בקואופ, אך לא עבודתו בשירות הנתבעת. לתובע הוצעה עבודה כשומר באותם תנאים ובאותו שכר בחניון משאיות, ולאחר שבדק את העבודה בחניון הסכים להתיצב לעבודה במשמרת אחה"צ ולכן מנוע הוא מלטעון כי אינו יכול לבצע העבודה בשל אי ידיעת השפה העברית, מה גם שלאחר יום עבודה אחד בחניון אמר כי העבודה אינה נראית לו אך לא ציין דבר לגבי מצבו הבריאותי. משכך הוסבר לו כי הדבר מהווה סירוב מצידו לעבוד וזניחת העבודה באופן חד צדדי, ובמיוחד שבקבלתו לעבודה הובהר לו כי במצב של הפסקת העסקה יהא מחויב לשתף פעולה עם הנתבעת למציאת מקום עבודה חלופי ואם לא יעשה כן יחשב הדבר כניתוק יחסי העבודה באופן חד צדדי. הנתבעת מוסיפה ואומרת כי מיד עם הפסקת עבודתו בקו - אופ מיום 1/7/98 פנתה לתובע וציינה כי תפעל כדי למצוא לו מקום עבודה חלופי. עוד נטען כי על הנתבעת ועל עובדיה חלים הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד. 3. התובע העיד ומטעם הנתבעת העידה הגב' עופרה ישראלי, מנהלת סניף חולון בנתבעת. הצדדים הגישו סיכומיהם בע"פ והתיק נדחה למתן פסק - דין. 4. לאחר ששבנו ועיינו בכל החומר שבפנינו - להלן הכרעתנו : א. אין חולק כי עבודתו של התובע הופסקה ברשת הקואופ וכי המשיך הוא להיות עובד הנתבעת. השאלה הנשאלת היא, האם כטענת הנתבעת בהתנהגותו הפסיק מרצונו לעבוד בנתבעת. התובע טוען בתביעתו כי עבודתו הופסקה משהפסידה הנתבעת במכרז להעסקת עובדים, אך בעדותו מאשר גרסתה של הנתבעת לפיה פיטוריו בקואופ נעשו בשל גילו (עמ' 5 שורה 3). ב. עפ"י ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 2/6/97 שנחתם בין ההסתדרות לבין הנתבעת התובע נחשב בגדר "עובד במעבר". סעיף 15.1 קובע כי: " עובד שסיים עבודתו בשירות הלקוח וטרם שובץ לעבודה אצל לקוח אחר לאחר חודשיים מתום הצבתו, כאמור, יהיה רשאי להתפטר בדין מפוטר". מעדות הנתבעת עולה כי נוסף על ההסכם הקיבוצי אף הודע לתובע כי במצב של הפסקת עבודה אצל המשתמש, מוטלת עליו החובה להיות בקשר עימה כדי שתמצא לו עבודה ועליה מוטלת החובה למצוא לו מקום עבודה חלופי. במקרה דנן התובע אכן נשלח לאתר אחר בתפקיד שומר, אך לטענת הנתבעת לא הסכים להמשיך לעבוד לאחר שעבד בחניון יום עבודה אחד. משהעבודה בחניון היא באותם תנאים ובאותו שכר - נחשב הוא כמי שהפסיק את יחסי העבודה באופן חד צדדי ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. הנתבעת טענה עוד כי טענה בריאותית הועלתה לראשונה בפניית מועצת הפועלים. ג. לא ניתן לדעת ממכלול העדויות אם הנתבעת ידעה על מצבו הבריאותי, אך גם אם לא ידעה על כך, משעבד בנתבעת 6 שנים לא יתכן כי לא ידעה מהם כישוריו כאדם מבוגר או כי ישנן עבודות שלא יוכל לבצע, ובמיוחד שפוטר בשל גילו, דבר המוכיח כי גילו מהווה מגבלה מסוימת וכי לא תוכל לשולחו לכל לקוח. בנוסף - לא ברורה במדיוק יכולת הקריאה והכתיבה של התובע, אך אף אם התובע יכול "להסתדר" עם השפה העברית הרי משעבד יום אחד בחניון ולא הצליח ברישום המשאיות (אף לטענת הנתבעת), צריכה היתה הנתבעת לנסות למצוא לו מקום עבודה אחר ובמיוחד כשמדובר באדם שעבד תקופה ממושכת בנתבעת. ד. ההסכם הקיבוצי המיוחד אינו קובע כי על ה"עובד המועבר" לקבל כל עבודה שתוצע לו, ואף לא נאמר כי סירוב לעבוד אפשרי רק אם הלקוח אינו מרוצה מהעבודה, לכן על הנתבעת כמעסיק לנסות למצוא לו עבודה אחרת שתתאים לכישוריו, ובמיוחד כשמעדות התובע עולה כי אף שהעבודה בחניון אף היא עבודת שמירה (עבודה המצריכה בדיקת משאיות נכנסות ויוצאות, טיפול בכספים והוצאת חשבוניות) יש שוני בינה לעבודה המצריכה בדיקת תיקים בלבד. אין חולק כי מעביד רשאי להעביר עובד ממקום עבודה אחד לאחר, וכי פרורגטיבה זו כפופה לכך כי תנאי העבודה בכללם לא יורעו. העובדה כי התובע היה במקום וקיבל העבודה, ולאחר יום הודיע כי אינה מתאימה לו מלמדת כי התנהג בתום לב, ניסה להשתלב בעבודה ומשנוכח כי אין העבודה מתאימה לו - הודיע על כך לנתבעת. מנגד, הנתבעת לא מילאה חובתה לחפש לתובע עבודה, ואף אישרה כי לאחר שסירב לעבוד בחניון,לא יצרה עימו קשר מפני שמבחינתה נחשב הוא מפוטר, ואף הוסיפה וטענה כי לא פנתה אליו לאחר הפסקת עבודתו משום שרצה הוא לעבוד בקואופ (עמ' 6 שורה 24). הנתבעת אף אינה מכחישה כי התובע מילא חובתו בכך שהמשיך לפנות אליה בבקשה כי תמצא לו עבודה. ה. משכך - סירובו של התובע לעבוד בחניון אינו נחשב בגדר הפסקת יחסי העבודה מצידו באופן חד צדדי ומשלא נמצאה לו עבודה לאחר חודשיים רשאי הוא עפ"י ההסכם הקיבוצי להתפטר בדין מפוטר. ו. ראוי להעיר עוד כי לא נטען בפנינו כי ההסכם הקיבוצי אינו חל על הצדדים. עוד ראוי להעיר כי קביעתנו דלעיל נכונה לטעמנו עפ"י הדין. התפטרות ראוי שתהא ברורה. בנסיבות שתוארו - התובע לא ביקש לנתק הקשר המשפטי שבין הצדדים, והנתבעת מיהרה לראות בפנייתו כניתוק קשר, התעלמה משפטית מכל פניותיו במהלך התקופה! עוד רואים אנו להעיר כי לכאורה יכול היה התובע לפעול בהיבט הבריאותי כדי שיראה מתפטר בדין פיטורין, ולא עשה כל פעולה בענין עד לקבלת סיוע ממועה"פ. לאור האמור - זכאי התובע לפיצויי פיטורים מהנתבעת. הנתבעת בהגנתה טוענת כי שכרו של התובע היה נמוך מהנטען, דהיינו, נמוך מ2,000- ש"ח לחודש, אך לא ננקב הסכום "הנכון". בעדויות לא הוצגה כל עדות בהקשר זה. משכך, זכאי התובע למלוא תביעתו ברכיב פיצויי הפיטורין. עם זאת, משבתיק מצוי מכתבה של ההסתדרות, בכ"י של התובע, (מ30.5.99-) לפיו שכרו של התובע היה אך 1,900 ש"ח לחודש, ומטעמי צדק, רואים אנו להורות כי הנתבעת תשלם לתובע פ"פ לפי שכר זה, (1,900 ש"ח X 6) קרי, 11,400 ש"ח. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.98 ועד לתשלום בפועל. נזכיר כי בתביעה לא נתבעו פיצויי הלנה. ז. באשר לתביעה לחופשה והבראה - אין חולק כי הנתבעת שילמה לתובע רכיבים אלה כך הובהר במהלך הדיונים בפנינו. משכך - ובעילות אלה, נמחקת התביעה. ח. התובע עתר לפיצוי על עגמת נפש, צער, מבוכה וכו'. אלה לא הוכחו בפנינו. בכל מקרה בו ענין לנו בהפסקת עבודה, ניתן להניח כי נגרמים אי נוחות, צער ועוגמת נפש. בפנינו לא הוכחו כאלה. העובדה כי הנתבעת לא קיבלה בראשית הענין את הצעת הפשרה של ביה"ד אינה מצדיקה חיובה ב"קנס" עקב כך. עם זאת, משזכה התובע בתביעתו, זכאי הוא להוצאותיו. משכך - תשלם הנתבעת לתובע הוצאותיו בסך 500 ש"ח. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. ניתן היום ט"ו באדר ב' תש"ס, 22 במרץ 2000, בהעדר הצדדים. נ.צ. - מר עיאש נ.צ. - מר בשור ש. מאירי, שופטת - אב"דמכרזשומריםפיטורים