ערעור ועדה רפואית לעררים לנפגעי גזזת - עוורון

פסק דין 1. המערער הגיש ביום 4.8.99 ערעור על החלטתה של הועדה הרפואית לעררים לנפגעי גזזת מיום 2.6.99 שקבע למערער 24% (להלן : "הועדה"). 2. הערעור נפתח כנגד המוסד לביטוח לאומי, כשגרת הדברים, המערער זומן לדיון ואף ב"כ המל"ל זומנה לדיון (בל 92115/99). משהוברר כי מדובר בערעור עפ"י חוק לפיצוי נפגעי גזזת התשנ"ד1994- (להלן: "החוק"), נפתח הליך כנגד מדינת ישראל-משרד הבריאות (93296/99) והצדדים זומנו לדיון. 3. המערער טוען כי קיבל 24% כהחמרה במצב, אלא שהוא סובל מעוורון מוחלט בעין שמאל והינו כבד-ראיה בעין ימין, סובל מכאבי ראש תמידיים (מיגרנה), חוסר שינה כרוני, אפילפסיה, מחלה במערכת העצבים המרכזית, אובדן זיכרון ומחלת לב - וכי בכל אלה לא התחשבה הועדה כלל. עוד טען כי הוא סובל מהטראומה כבר 45 שנה וכי כשהופיע בפני הועדה הראשונה הובטח לו (ההדגשה במקור) כי יקבל קצבה חודשית. לאור האמור ולאור האישורים הרפואיים שצירף - עתר כי תקבע לו זכאות לקיצבה חודשית. 4. בכתב תשובתה טענה המדינה כי ועדה מדרג ראשון קבעה למערער 18% נכות בגין דרמטיטיס כרונית (צלקות) ואלופציה (גירוי הקרקפת), וכי הועדה קבעה למערער 24% וכי המחלות המתוארות ע"י המערער אינן מנויות בתוספת לחוק ומשכך, אינן מזכות בפיצוי עפ"י החוק. עוד נטען כי הועדה קבעה כי מחלת האפילפסיה ומחלת הלב מהן סובל המערער אינן קשורות לקרינה שקיבל בילדותו ומשכך - נקבע לו אחוז הנכות שנקבע. עוד נטען כי התביעה עפ"י "הבטחה" אין לה כל בסיס וכי זכאי לקיצבה חודשית הוא רק מי שנקבעו לו 40% נכות ויותר, וכי הערעור לביה"ד יכול שיהא אך בענין משפטי בעוד שהערעור בפנינו הוא רפואי. לאור כל האמור עתרה לדחיית הערעור. 5. משהופיעו הצדדים בפנינו (16.2.00) חזרו הצדדים על טענותיהם וההליך נקבע למתן פס"ד. לאחר ששבתי ועיינתי בכל החומר שבפניי - ניתן פסק-הדין : א. סעיף 14 לחוק קובע : "החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור לפני בית דין איזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד". משכך, על המערער להצביע על טעות משפטית בהחלטת הועדה. ב. המערער מלין על כך כי הועדה לא פסקה אחוזי נכות על כל הליקויים מהם סובל הוא. משכך - יש לבחון הליקויים ועד כמה אכן מצויים הם בתוספת לחוק, ואם מצויים הם בתוספת - מדוע לא נקבעה נכות בגינם : עוורון/כבדות-ראיה, מיגרנה, חוסר שינה, כפיון (אפילפסיה), מחלה במערכת העצבים, אובדן זכרון, מחלת לב. ג. באשר לטענת המערער כי הובטחה לו בדרג ראשון קיצבה - קיצבה ניתנת עפ"י הוראות החוק ולא עפ"י הבטחות, סידור כזה או אחר, או "פתק" מזה או מאחר. משכך - יהא המערער זכאי לקצבה אם עומד הוא בקריטריון שקבע החוק. סעיף 3 לחוק שכותרתו "קיצבה חודשית", קובע כי מי שנקבעו לו עקב מחלה 40% - יקבל קיצבה חודשית. לאור האמור - אם יקבע למערער אחוז נכות מזכה, קרי : לפחות 40% נכות - יכול שיהא זכאי לקיצבה חודשית. ד. סעיף 14 לחוק קובע כי ניתן לערער על החלטת הועדה בשאלה משפטית בלבד - משאין בפנינו כל טעות משפטית בהחלטת הועדה, שלא קבעה אחוזי נכות בגין מחלות שאינן מצויינות בתוספת לחוק, ומשקבעה אחוזי הנכות למחלות שהוכרו עפ"י ממצאי בדיקתה - אין מנוס מדחיית הערעור. ה. תשומת לבו של המערער מופנית לזכותו לפנות למל"ל בתביעה לנכות כללית בגין אותם ליקויים שהוא סובל מהם ושאינם מוכרים עפ"י החוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד1994-. ו. ראוי לציין עוד כי ערעור זה נדון משנציגי הציבור שהוזמנו לא התייצבו לדיון. עם זאת, בשונה מערעור על החלטת ועדה, עפ"י הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה1995- הנדונה ע"י שופט בלבד, לגבי ערעור עפ"י חוק נפגעי גזזת לא נקבעה הוראה דומה. צו בית הדין לעבודה (הרכב בין דין בסוגים מסויימים של הליכים) התשנ"ו1996-, מגדיר "הליך" כהליך שהמל"ל צד לו, ומציין בסעיף 2 שבו ההליכים בהם על אף האמור בסעיף 18 (א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט1969- - ידון שופט יחיד. הליך זה שבפנינו, קרי : ערעור עפ"י חוק הגזזת, אינו מנוי בצו - ומשכך, כמתחייב מסעיף 18 (א), לחוק ביה"ד לעבודה - ישמע בפני מותב. משנשמע הדיון בהעדר נציגי ציבור - כך אף ניתן פסה"ד. ז. לאור כל האמור - נדחה הערעור. אין צו להוצאות. ניתן היום ז' באדר ב' התש"ס, 14 במרץ 2000, בהעדר הצדדים. ש. מאירי, שופטתגזזתרפואהועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר