פסק דין 1. התביעה שבפנינו היא לפיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, ודמי הבראה, וכן פיצויי הלנת פיצויי פיטורין והפרשי הצמדה וריבית לפי הענין. 2. התובע עבד אצל הנתבעת מתאריך 1.1.95, כאשר מועד סיום העבודה נותר שנוי במחלוקת: התובע טען כי עבד עד ליום 6.1.98, והנתבעת טענה כי עבד עד ליום 8.8.97. 3. כן היתה מחלוקת בין הצדדים בדבר נסיבות הפסקת עבודתו של התובע, כאשר התובע טען כי פוטר, ואילו הנתבעת טענה כי עזב את עבודתו מיוזמתו. 4. הצדדים הסמיכו אותנו לפסוק לפשרה על פי ס' 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984, בין הסכומים 15,000 ש"ח ו- 20,000 ש"ח. הצדדים אף טענו טענותיהם בקצרה על סמך החומר המצוי בתיק. 5. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, בתצהירים ובחומר המצוי בתיק בית הדין, אנו פוסקים כי על הנתבעת לשלם לתובע סך 16,000 ש"ח. סכום זה הינו סופי ומעודכן וכולל את כל הוצאות הצדדים. 6. הנימוקים לפסיקתנו הם: א. הנטל להוכיח כי פוטר מוטל היה על התובע, אך הוא לא הרים נטל זה. התובע טען כי הנתבעת פיטרה אותו פעמיים, ביום 8.8.97, ולאחר מכן - ביום 6.1.98. בתצהיר משלים מטעמו טוען התובע כי התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו - וזאת לאחר שלקוח איים עליו. ב. כבר נפסק כי "עוד הטוען כי לא התפטר כלל, לא תשמע טענה שהתפטר בנסיבות המזכות בפיצויים והמעביד הטוען כי כלל לא פיטר, לא תשמע מפיו טענה כי פיטר בנסיבות השוללות זכאות לפיצויים" (דב"ע לה3-41/ יעקב היגר נ' דינה שוורץ פד"ע ז' 24). עוד נפסק כי "מכאן ברור שעורך דין המעלה טענה פוזיטיבית של פיטורים, ולחילופין - טענת התפטרות (עקב נסיבה המצדיקה תשלום פיצויי פיטורין) מצב בו ידיו מכשול בדרכו של מרשהו, מכשול שספק אם ניתן לסלקו" (דב"ע לג3-8/ טוטנאור בע"מ נ' אליהו לפידות פד"ע 321; דב"ע מו3-108/ עבד אליאס אלדויק נ' עזבון חאג' ראשיד אל שוויקי פד"ע יט' 382)". ג. התובע הפסיק עבודתו ביום 8.8.97, ולמרות שטען כי פוטר - לא המציא כל מכתב דרישה לפיצויי פיטורין וגמולים אחרים עד לאותו מועד. ביום 24.8.97, הוחזר התובע לעבודה. פסק הזמן של 16 יום אינו מנתק את רציפות העבודה של התובע אצל הנתבעת. ד. ביום 17.9.97 אירעה לתובע תאונת עבודה, שכתוצאה ממנה לא היה מסוגל לעבוד תקופה ממושכת. ביום 6.1.98 הופיע התובע אצל הנתבעת וקיבל ממנה אישור למוסד לביטוח לאומי על גבי טופס הודעה על פגיעה בעבודה. המעביד ציין באותו טופס כי התובע עבד עד ליום 6.1.98, וכי לא שב עדיין לעבודה. ה. מטופס זה, שהתובע עצמו נאחז כמוצא שלל רב עולה כי הנתבעת לא התכוונה להפסיק את עבודת התובע, ואין בו כדי לבסס את טענת התובע כי פוטר, אך יש בה כדי לבסס את טענתו כי היה עובד הנתבעת עד ליום 6.1.98. זכאות התובע לפיצויי פיטורין ולהודעה מוקדמת, לא הוכחה. ו. באשר לדמי הבראה - מוטל הנטל על הנתבעת להוכיח כי שילמה את מלוא דמי ההבראה על פי צווי ההרחבה, ונטל זה לא הורם. לפיכך - נכללים בסכום שפסקנו דמי הבראה. 7. החלטנו איפוא לפסוק לתובע סכום הקרוב לסכום המינימלי שהסכימה הנתבעת לשלם לו. הסכום של 16,000 ש"ח ישולם לתובע בשני תשלומים שווים, כאשר התשלום הראשון ישולם לא יאוחר מיום 20.3.2000, והתשלום השני ישולם לא יאוחר מיום 20.4.2000, בהמחאות לידי עו"ד בוסתנאי למשרדו. 8. התשלום הינו לסילוק סופי ומוחלט של כל התביעות ההדדיות בין הצדדים מכל סוג ומין שהוא, לרבות תביעה לפיצויי פיטורין, ותביעות אחרות בכל הנוגע ליחסי העבודה שבין הצדדים ולסיומם. ניתן היום כ"ח ב אדר א תש"ס, 5 במרץ 2000 בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים. מותר לפרסום מיום 05/03/2000 נ.צ.- מר שמר נ.צ. - מר הכהן ע. פוגל, שופטת סגנית שופט ראשיפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים