עובד פוטר עקב התנהגות אלימה, תקיפת עובד, שימוש בסמים - פיצויי פיטורים

פסק דין 1. התובע הגיש כנגד הנתבעות 1 ו - 2 תביעה לתשלום פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה לתקופה קצובה ולתשלום פיצויי פיטורין. 2. בכתב ההגנה נטען כי התובע פוטר מעבודתו עקב התנהגות אלימה, תקיפת עובד וכמו גם שימוש בסמים. 3. בהתאם להחלטת בית הדין מיום: 01.07.98, ולבקשת התובע, צורף מנהל הנתבעות, כנתבע נוסף. כן תוקן כתב התביעה באופן שהוסרה התביעה לפיצויי פיטורין ובמקומה הוספה עילה לתשלום דמי הודעה מוקדמת. לאחר שבחנתי הראיות שהובאו בפניי ועיינתי בסיכומי הצדדים, להלן החלטתי: 4. התובע הועסק אצל הנתבעות 1 ו - 2, כשף מטבח, בתקופה החל מיום: 21.05.96 ועד ליום: 09.01.97. בתאריך: 21.05.96, נחתם בין הצדדים הסכם עבודה לתקופה של שנה. התובע הועסק על בסיס משכורת חודשית, ומשכורתו האחרונה עמדה על סך של 5,500 ש"ח נטו. התובע פוטר מעבודתו לאלתר. 5. באשר ליריבות בין התובע לבין הנתבע מס' 3 - מהמסמכים שצורפו, תלושי השכר שקיבל התובע, הסכם העבודה (ת1/) ומכתב הפיטורין (ת2/) וטפסי 106 ניתן לקבוע כי מעבידתו של התובע הייתה הנתבעת מס' 1. הנתבע מס' 3 הציג תלושי שכר שקיבל מאת הנתבעת מס' 1 וכן טופס 106 לשנת 1998, מהם עולה כי הנתבע מועסק ע"י הנתבעת מס' 1, כשכיר, החל מחודש 06/96. התובע לא הוכיח במפורש ו/או מכללא, טענתו לחבות אישית כלשהי של הנתבע מס' 3, כלפיו בכל הנוגע להעסקתו ע"י הנתבעות 1 ו - 2, אם באופן אישי ואם מכח התחייבות שנטל על עצמו הנתבע מס' 3, לשאת בהתחייבויותיה של הנתבעת מס' 1, כלפי התובע מכח יחסי העבודה ביניהם. לפיכך, בהעדר עילת תביעה ומחוסר יריבות בין התובע לבין הנתבע מס' 3 - דין התביעה שהוגשה כנגדו באופן אישי - להידחות. עפ"י חומר הראיות, מעבידתו המשפטית הנכונה של התובע היא הנתבעת מס' 1. 6. באשר לנסיבות פיטורי התובע - לטענת התובע, פוטר מעבודתו עקב ירידה בהיקף העבודה, וצמצום בכ"א. לטענת הנתבעת, פיטוריו נעשו על רקע הפרות משמעת והתנהגות בלתי הולמת שהגיעה לכדי אלימות פיסית ותקיפת עובד. הנתבעת טוענת להפרת משמעת חמורה, שהצדיקה פיטורי התובע מעבודתו תוך שלישת זכאותו לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. כעולה מן הפסיקה, נטל ההוכחה על הנתבעת ומידת ההוכחה הנדרשת גבוהה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה (ר' לענין זה דב"ע לו2-1/ הלמן נ' וישנגרד (לא פורסם) וכן דב"ע מז3-4/ שרה שלפי ואח' נ' אגד, פד"ע כט', 49). הנתבעת זימנה לעדות את מר אפללו מרדכי, שעובד כמלצר 6 שנים באולם השמחות המנוהל ע"י הנתבעת, בו הועסק התובע כשף. בעדותו בבית הדין מסר העד: "התובע כשהוא שותה וגם משתמש בסמים קלים אז הוא לא אחראי על מעשיו". (עמ' 2 לפרוטוקול). העד מסר על אירוע תקיפה שאירע במקום העבודה במהלכו "התובע הרים עלי יד ותוך כדי העבודה במטבח הרביץ לי ... הלכתי לבית-החולים". (עמ' 2 לפרוטוקול). העד המציא תעודת חדר-מיון מביה"ח וולפסון. בחקירתו הנגדית ציין העד כי מדובר בתקרית אלימה אחת בלבד שאירעה 3-4 חודשים לאחר תחילת עבודתו של התובע. מנהל הנתבעת העיד שהאירוע אירע בחודש 12/96. אולם, עיון בתעודת חדר-המיון מעלה כי האירוע לו טוען העד אפללו אירע ביום: 28.06.96, ולא במועדים שציינו עדי ההגנה במהלך הדיון. גם התלונה שהוגשה למשטרה בגין איומים הוגשה ע"י הנתבעת רק בתאריך: 12.02.97, לאחר פיטוריו של התובע מעבודתו בתאריך: 09.01.97, קרי למעלה מ - 6 חודשים לאחר האירוע הנטען. גם אם נכונה טענת הנתבעת כי, התובע צרך משקאות חריפים ועישן במהלך עבודתו, הרי שלא הוכח כי המעשים הללו המיוחסים לתובע היוו את הסיבה לפיטוריו בחודש ינואר שנת 97. גם מכתב הפיטורין (ת2/), שנמסר לתובע ביום: 09.01.97, אינו מציין, ולו ברמז, כי הרקע לפיטוריו המידיים היה המעשים הנ"ל המיוחסים לתובע ו/או אירוע התקיפה ו/או התנהגותו של התובע במהלך העבודה. במכתב מצויין כי הסיבה להפסקת העבודה היא עקב צמצום בכ"א, ותו לא. מהעדויות עולה כי הנתבעת החליטה לפטר את התובע משלא התייצב לעבודה לאחר חגיגת סוף שנת 1996, שהתקיימה באולם האירועים. לגרסת מנהל הנתבעת לפיה אי הגעתו של התובע למחרת האירועים הייתה עקב שתיה לשוכרה, לא הובאה כל ראיה לתמוך. הנתבעת אף לא הוכיחה טענותיה כי בין יתר סיבות הפיטורין היו נסיונות לחבל במזון שהוגש ללקוחות המקום, קשירת קשר לגניבת מצרכי מזון, עישון סמים תוך כדי עבודה ומקרי אלימות חוזרים ונשנים מצד התובע במהלך תקופת העבודה. 7. משלא הרימה הנתבעת הנטל המוטל עליה להוכיח כי סיבת פיטוריו לאלתר של התובע ביום: 09.01.97, הייתה עקב התנהגות בלתי הולמת והפרת משמעת חמורה, הרי שלא היה הצדק לפיטוריו במועד בו פוטר, במהלך תקופת תוקפו של חוזה העבודה. 8. באשר לגובה הפיצוי המגיע לתובע בגין הפרת הסכם העבודה לתקופה קצובה: אשר לנפקותה של מחוייבות זו, נפסק כי: "חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה אשר אין בו הוראה המתירה לצד לו לסיימו בכל עת, לפני תום תקופתו מבלי להפר את החוזה, הוא חוזה עבודה אשר לו תוצאות משפטיות מיוחדות ובלתי רגילות, הן מבחינת הגבלת החופש המקובל להשתחרר מחוזה העבודה והן מבחינת הנטל המוטל על הצדדים לו במקרה של הפרת חוזה". (דב"ע מט3-123/ בנימין פוקס נ' ישקר נהריה, פד"ע כא', 343, 346). כאשר המעביד חותם עם העובד על חוזה לזמן קצוב, פירושו של דבר שהוא מודע לכך, או חייב להיות מודע לכך, שהפרת החוזה תגרום נזק לעובד בשיעור יתרת השכר "אילו נמשך החוזה עד לסופו הטבעי". (ר' לענין זה דב"ע מא3-158/ רות שחר נ' התזמורת הקאמרית הישראלית, (לא פורסם). בענין הזכויות הנלקחות בחשבון לחישוב הפיצוי כתוצאה מהפרת ההסכם לתקופה קצובה נפסק כי: "כבסיס לחישוב הפיצויים יש לכלול את המרכיבים שהם בבחינת הטבות סוציאליות כגון: גמול השכלה, הפרשות לקרן פנסיה, קרן השתלמות, ספרות מקצועית, שי לחגים, השתתפות בהבראה ופדיון חופשה. אין לכלול בחישוב האמור החזר הוצאות ממשיות כגון: ביגוד, כלכלה, הוצאות נסיעה. (דב"ע מא2-21/ מנחם אספיר נ' חברת סולל בונה בע"מ (לא פורסם). משפוטר התובע בתוך תקופת ההסכם, 4 חודשים לפני סיומו, זכאי התובע לפיצוי בגין הפרת ההסכם בגובה השכר הכולל בגין 4 החודשים ממועד פיטוריו ועד לתום תקופת החוזה, ובסך של 21,151 ש"ח. 9. מאחר והתובע פוטר ללא מתן הודעה מוקדמת, ומשלא הוכח כי בנסיבות פיטוריו היה מקום לשלול ממנו את הזכות להודעה מוקדמת, זכאי התובע לתשלום סך של 5,500 ש"ח בגין רכיב תביעה זה. 10. סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת מס' 1, לשלם לתובע סך של 26,651 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום: 01.02.97 ועד למועד הפירעון. 11. התביעה כנגד הנתבעים 2 ו - 3 - נדחית. 12. הנתבעת מס' 1 תישא בהוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח צמודים כדין מהיום. ניתן היום, י"ג ב אדר ב תש"ס, (20 במרץ 2000), בהעדר הצדדים. ורדה סמט - שופטת אלימותפיטוריםפיצוייםשימוש בסמיםפיצויי פיטוריםתקיפהסמים