מורה דרך מלווה - אירוע מוחי תאונת עבודה

פסק דין 1. לפני תביעה לפסק דין הצהרתי בה נדרשתי לקבוע כי האירוע המוחי שאירע לתובע ביום 3.4.96 הנו בגדר תאונת עבודה עפ"י ס' 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולח תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. טענות התובע הן: א. התובע הינו מורה דרך ומלווה קבוצות מקצועי בעל תעודת הסמכה משנת 90'. ב. התובע הדריך קבוצת מטיילים מגרמניה בתאריכים 6.4.96 - 23.3.96. במסגרת עבודתו נדרש התובע לטפל בענייני הקבוצה: לארגן סיורים, לדאוג לסידורי הלינה וללווי צמוד במשך כל היממה. ג. התובע טוען כי מדובר בקבוצה פרו פלשתינאית, רב גילית, אשר היתה בעייתית וקשה להדרכה. התובע ציין מספר אירועים מיוחדים שאירעו במהלך הטיול: ביום 27.3.96 שברה אחת המטיילות את רגלה והתובע נדרש לפנותה לבית החולים ובמקביל לדאוג להמשך הטיול ולהתארגנות הקבוצה.ביום 30.3.96 נעלמו שני מטיילים. לאחר בדיקות ובירורים התברר שברחו לג'נין. ביום 3.4.96 ערב חג הפסח אמור היה התובע לחגוג יחד עם בני משפחתו, אך נמסר לו על ידי אחראי הקבוצה כי המסלול שנקבע לאותו יום לא יקוצר ולכן לא יכול לצאת לביתו. לטענת התובע, אירועים אלו גרמו לו להתרגזויות וללחצים נפשיים קשים. ד. בערב ה- 3.4.96, עם התכנסות הקבוצה, ובכללם התובע, סביב שולחן הסדר החלו תוקפים את התובע כאבי ראש שהלכו והתחזקו עד שהיה צורך לפנותו לבית החולים בצפת, שם אושפז למספר שעות, קיבל זריקת הרגעה וחזר לקבוצה. לאחר יום מנוחה המשיך התובע בטיול כמתוכנן עד לסיומו בתאריך 6.4.96. ה. ביום 7.4.96 לאחר סיום הטיול אושפז התובע בבית החולים "בילינסון" בשל כאבי ראש שתקפו אותו, שם התברר כי לקה באירוע מוחי. ו. התובע טוען כי עובר לטיול לא סבל מעולם ממחלה או מצב בריאותי שיתכן והיה בהם כדי להביאו למצבו וכי האירועים שאירעו לו במהלך הטיול עם הקבוצה, היו חריגים ומלחיצים באופן יוצא מהרגיל. בפרט ההודעה כי לא יוכל להשתחרר בליל הסדר לביתו היוותה לגביו מהלומה נפשית קשה, אשר הביאה לאירוע המוחי. 3. הנתבע מכחיש כי לתובע אירע אירוע תאונתי כלשהו, כמשמעו בחוק ובפסיקה וטוען כי האירוע המוחי אירע על רקע מצב בריאותי הקונסטיטוציונלי. לחילופין, טוען הנתבע כי השפעת העבודה על הופעת האירוע המוחי היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: 1. ההלכה הפסוקה בענין אירוע מוחי, בדומה להלכה בענין אוטם שריר הלב, היא כי על התובע להביא "ראשית ראיה", שאכן אירע בעבודה אירוע שניתן לראותו כקשור סיבתית להופעת האירוע המוחי; הווה אומר: אירוע חריג "המסביר" את בוא האירוע המוחי במועד זה ולא באחר (דב"ע מו0-139/ דן יצחק נ' המוסד פד"ע יח' 315, בעמ' 331). 2. על מנת שאירוע יהא "חריג" או מאמץ יהא "בלתי רגיל" יש להשוות אותו לאירועים הרגילים בעבודתו של העובד, או למאמץ הרגיל בעבדותו היומיומית של העובד. ב"כ הנתבע טענה כי אין מדובר באירועים חריגים. 3. מחומר הראיות שהובא בפני לא הוכח כי לתובע אירע אירוע "חריג" באותו יום. בתצהירו טוען התובע כי הקבוצה שהדריך, היתה קבוצה בעייתית ביותר וקשה מאוד להדרכה. לדבריו, מדובר בקבוצה פרו פלשתינאית באופן קיצוני ומוצהר, אשר העמידה בפניו קשיים מיוחדים, תחת לחצים וויכוחים פוליטיים וקשיים ארגוניים בלתי רגילים ומתמשכים. אלא , שבחקירתו הנגדית אומר התובע כי תיירות פוליטית היא חלק מעבודתו וכי הדריך בעברו קבוצות שהגיעו בקשר לסכסוך הישראלי - פלשתינאי ובעיקר קבוצות גרמניות. הוסיף התובע והעיד, כי רב נסיונו בתחום ואף ציין את השתתפותו בהשתלמויות מיוחדות לצורך זה, כך שהדרכת קבוצה כזו, לא היתה בבחינת אירוע חריג לגביו. 4. באשר לטענת התובע כי פינוי אחת המטיילות לבית החולי םמהווה אירוע חריג, היות וזו הפעם הראשונה שאחד ממטייליו נזקק לטיפול רפואי. התובע מעיד בחקירתו הנגדית כי הוא מתמחה באירועים אתגריים, ואף עבר קורס מורי דרך של "משוגעים על המדבר" המצריך הליכה רבה בדרך, לינה בשטח וכרוך בקושי פיזי רב. עוד ציין התובע כי עסק בתיירות עיוורים ותיירות נכים. לאור האמור לעיל, הרי שאף אם נקבל את טענתו שאכן במשך 10 שנות עבודתו כמדריך לא נזקק אחד ממטייליו לטיפול רפואי, אין זה סביר שבמסגרת ההכשרות שעבר, נסיונו המקצועי ועבודתו עם קבוצות של עיוורים ונכים, תהווה התמודדות עם מטיילת ששברה את רגלה, אירוע חריג לגביו. 5. גם "היעלמות" שני המטיילים אינה נכנסת לגדר אירוע חריג שיש בו כדי להעיד על סיבה לגרימת לחץ והתרגשות מיוחדים לתובע, שכן מדובר באנשים מבוגרים אשר אחד מהם אף נמנה על מארגני הטיול ואשר יידעו את האחראי כי הם נוסעים לג'נין. 6. זאת ועוד - על פי דברי התובע נטל אותו אחראי על עצמו את האחריות ל"היעלמות" שני המטיילים. זו כנראה היתה הסיבה כי למרות דאגתו, המשיך התובע בטיול כמתוכנן. ואלו דבריו: "... הם אמרו למישהו שהם נוסעים לג'נין. מסתבר שהם רצו שלא נחפש אותם... במקרה זה אחראי ראש הקבוצה... ראש הקבוצה אמר שניסע. אני דאגתי. לא חיפשנו אותם. ראש הקבוצה מוניטה אמר שהאחריות עליו..." 7. מוסיף התובע וטוען כי ההודעה שלא יוכל לצאת לביתו בליל הסדר, גרמה לו ל"מהלומה" נפשית קשה אשר לגבי דידו היתה בבחינת אירוע חריג. אולם, מדברי הנתבעת עולה שהתובע היה מודע לעובדה זו קודם למתן ההודעה. זאת ועוד - אין בהודעה כזאת משום אירוע חריג. גם לגבי אדם רגיל, יכולים להתקיים אילוצים שונים תחת נסיבות מיוחדות, שעלולים לגרום היעדרותו מביתו אפילו בליל הסדר. ואם לגבי אדם רגיל כך, קל וחומר - לגבי מדריך מטיילים הנוטל על עצמו כדרך עיסוק את האחריות להדריך קבוצה של מטיילים במהלך חג הפסח. 8. לאור בחינת מכלול הראיות האמור לעיל, אני קובעת כי לא הוכח קרות "אירוע חריג" בעבודת התובע ביום 3.4.96, אותו ניתן לקשור לאירוע המוחי שאובחן לאחר מכן. 9. זאת ועוד - מתצהירו של התובע עולה כי במהלך כל הטיול היה נתון בלחצים כבדים כתוצאה מהשתלשלות האירועים ואופי הקבוצה. ניתן איפוא לקבוע כי התובע היה נתון ב"מתח מתמשך" מיום 23.3.96 ועד 6.4.96, מועד בו אושפז. 10. יצויין כי מתח מתמשך אינו יכול להיות "תאונה" ואין לקשור בינו לבין הופעת אוטם שריר הלב (דב"ע לה0-60/ יצחקי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז' 332; דב"ע לח0-118/ פומרוק - המוסד לביטוח לאומי פד"ע יג', 113 117; דב"ע שן0-42/ מישורי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כא' 436; דב"ע נא0-82/ קירשנבוים - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן 28.10.1991). כמו כן נפסק כי מתח המתמשך על פני שלושת ימים יאנו "אירוע חריג", משום שחסר המימד של "פתאומיות" הדרוש ל"תאונה" (דב"ע שם0-96/ המוסד לביטוח לאומי - וייל פד"ע יב' 226, 231). 11. לכך יש להוסיף כי בהודעה שמסר לחוקר המוסד (מוצג נ2/) אמר התובע במפורש: "... לא היו לי בעיות רפואיות בעבר, לא היו בעיות רפואיות עם לב או ראש...". מהמסמכים הרפואיים ומדו"ח חדר המיון עולה כי התובע סובל מגיל צעיר ממיגרנה ויתר לחץ דם, ומקבל טיפול תרופתי באופן קבוע. 12. יתר על כן, למרות שהתובע סיפר בבית החולים פרטים על עצמו ועל הכאבים שתקפו אותו, לא סיפר דבר על ההתרגזות שהיתה לו באותו יום. נלמד מכך, שהתובע לא ייחס חשיבות לאותה התרגזות וכי לא היתה חריגה בעיניו. 13. התובע לא הוכיח איפוא קיום אירוע תאונתי חריג כמשמעותו בחוק ובפסיקה, ואף היה נתון במתח מתמשך שאינו מהווה "תאונה". לפיכך - דין תביעתו להידחות. התביעה - נדחית. אין צו להוצאות. דיני חינוךאירוע מוחיתאונת עבודהמורים