תביעות זכויות סוציאליות - הסכם פשרה

פסק דין השופטת אלישבע ברק המערער הגיש לבית הדין האזורי בבאר שבע שתי תביעות נפרדות בהן תבע זכויות סוציאליות שונות. הצדדים הגיעו בבית הדין האזורי להסכם פשרה אשר קיבל, ביום 2.9.1996, תוקף של פסק דין על ידי הרשמת ד' פרוז'ינין (תב"ע נד/31-3). מושא הערעור שבפנינו הוא החלטתה של השופטת ר' בהט שלא למחוק על הסף תביעה חדשה אשר הוגשה על ידי המערער (התביעה הוגשה בתב"ע נז/532-3 והחלטת השופטת ר' בהט בבקשה לדחייה על הסף ניתנה בתב"ע נז/336-14). על פי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין היה על המשיב לשלם את הסכום עליו הוסכם עד ליום 14.9.1996. הסכום לא שולם ועל כן שלח המערער למשיב הודעה ביום 19.9.1996 בה נתן למשיב הזדמנות לשלם את הסכום תוך 7 ימים, שאם לא כן, הודיע המערער, כי הוא יבטל את ההסכם עמו. לטענת המערער לא שולם הסכום המוסכם גם תוך תקופה זו. המערער שלח ביום 17.10.1996 למשיב הודעת ביטול של ההסכם, אשר קיבל תוקף של פסק דין. בהודעה זו נאמר כי "1. נוכח העובדה שמרשך מר שמואל כהן לא שילם את המגיע למרשי על פי ההסכם בין הצדים, שנעשה בבית הדין לעבודה, בבאר שבע, ביום 2.9.96, נמסרת בזאת הודעה על ביטול אותו הסכם. 2. לדאבון הלב גם ההודעה שלי מיום 19.9.96 ... לא זכתה לתגובה או למענה, מצדך. האמנם כך? 3. בימים הקרובים תוגש תובענה לבית הדין, שבה יתבקש בית הדין לחייב את מרשך בתשלום המגיע למרשי על פי עילת היסוד וכן לביטול פסק הדין שנתן תוקף של פסק דין להסכם, שבוטל". המערער הגיש תביעה חדשה. תביעה חדשה זו היא שנמחקה על הסף על ידי השופטת בהט והיא מושא הערעור. בתביעתו זו פורס המערער את כל מסכת הסכסוך בין הצדדים ואת תביעותיו לזכויות סוציאליות. בסופו של כתב התביעה מציין המערער: "בנסיבות העניין, משבוטל ההסכם כדין לנוכח הפרתו היסודית על ידי הנתבע, זכאי התובע לכך שפסק הדין יבוטל אף הוא, וכן זכאי התובע לכך שכל זכויותיו הנתבעות יחזרו אליו והוא יוכל לשוב ולתבוע זכויות אלה (כפי שאכן נעשה בכתב תביעה זה)". המשיב ביקש את מחיקת התביעה על הסף. המשיב (המבקש את מחיקת התביעה על הסף, להלן - המעביד), טען כי היה על המערער (המשיב בבקשה למחיקה על הסף, להלן - העובד) לפנות להוצאה לפועל לשם ביצוע פסק הדין. כן טען כי בידיו נמצא הסכום עליו הוסכם, אך העובד סרב לקבלו אלא על חשבון החוב. בעת הדיון ביקש העובד לתקן את תביעתו באופן שיאמר בה כי בנוסף לסעדים שביקש, מתבקש בית הדין גם לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה. השופטת בהט עמדה על כך שפסק דין שבפשרה יש לו פן הסכמי ופן של פסק דין. פסק דין הנותן תוקף להסכם פשרה נותן גושפנקא של הכרעה שיפוטית להסכם בין הצדדים. על כן רק שינוי מהותי בנסיבות מאפשר בחינת פסק הדין מחדש. שינוי כזה לא הוכח, פסקה השופטת בהט. אכן כדין פסקה השופטת בהט כי לפסק דין הנותן תוקף לפשרה יש פן הסכמי ופן של פסק דין. על מנת לבטל את ההסכם אין די בכך שצד מודיע לצד השני כי הוא מבטל את ההסכם. שני דרכים פתוחים בפניו. האחד, לפנות להוצאה לפועל על מנת לאכוף את ביצוע פסק הדין שבידו, והשני, לפנות לבית הדין בתביעה נפרדת לביטול פסק הדין מחמת פגם בהסכם. אך כל עוד קיים פסק הדין אין כוחו נופל מכל פסק דין אחר (ד"ר יואל זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, 1995, סעיף 446 בעמוד 549). ברי אם כן שהיה על העובד, או לפנות ללשכת ההוצאה לפועל על מנת להוציא לפועל את פסק הדין, או להגיש תביעה נפרדת לביטול פסק הדין בגין הפרתו של ההסכם. זאת לא עשה. הוא הגיש תביעה חדשה כאילו פסק הדין הקודם אינו קיים או בוטל, ובה, בסייפא שלה, הוא הודיע לבית הדין על כך שהוא ביטל את ההסכם. זאת אין הוא רשאי לעשות. צדקה השופטת בהט בציינה שאין די בהודעה של צד על ביטול ההסכם. עליו לפנות לבית הדין בתביעה לביטול הפסק בגין פגם שנפל בהסכם או בגלל אי קיומו. עם זה עולה מהפרוטוקול שהעובד ביקש בעל פה בעת הדיון לתקן את כתב התביעה באופן שיאמר בו כי הוא מבקש לבטל את פסק הדין. העובד עשה זאת במקום להגיש תביעה נפרדת. ואכן השופטת בהט דנה בבקשה לביטול פסק הדין לגופה והגיעה למסקנה שאין מקום לבטל את פסק הדין. מסקנתה היא שאין שינוי מהותי בנסיבות המצדיק את ביטול פסק הדין. לא ראיתי מקום להתערב במסקנה אליה הגיעה השופטת בהט. פסק דין הנותן תוקף להסכם פשרה הוא פסק דין ככל פסק דין אחר. אילו ניתן פסק דין לגופו גם אז היה על העובד, במקרה של אי קיום פסק הדין, לפנות להוצאה לפועל על מנת להוציא לפועל את פסק הדין. ביני לביני אף שולם הסכום אלא שהעובד מבקש עתה לראות בתשלום זה כתשלום על חשבון פסק דין חדש שינתן. אמת, מדובר בפסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה. אך לא בכל מקרה שיופר ההסכם באופן שהתשלום לא יעשה בעתו, יבוטל פסק הדין. דרך זה יהפוך את בית הדין ללשכת הוצא לפועל. נימוקיה של השופטת בהט נראים לי. אשר לתשלום הפרשי הצמדה וריבית - השופטת בהט קבעה שמתוך טעות לא נאמר במפורש בפסק הדין שהסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית והיה על העובד לפנות בבקשה לתיקון פסק הדין. לא נראה לי כי יש צורך בפנייה נפרדת לשם כך. פסק הדין האזורי מאמץ את הסכם הפשרה הקובע מועד לתשלום. ברי שמשמעות הקביעה המיוחדת של המועד לתשלום היא, שאם הסכום לא ישולם במועדו הוא ישולם בערכו הריאלי, היינו, הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין. חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 קובע: "10א. (א) ריבית פיגורים חוב שנפסק ולא שולם על ידי החייב במועד שנפסק או במועד שנקבע לתשלומו בפסק הדין, לפי המאוחר (להלן בסעיף זה - מועד הפירעון), יתווספו עליו הפרשי הצמדה כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן בסעיף זה - החוק) וריבית צמודה כמשמעותה בחוק בשיעור של 5% ממועד הפירעון עד התשלום בפועל". מאחר ובינתיים שולם החוב, הרי שעל המעביד להוסיף לו גם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל. הערעור נדחה בכפוף לשאלת ההצמדה והריבית. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ב באדר ב', ה'תש"ס (29.3.2000) הנשיא סגן הנשיא שופטת נציג עובדים נציג מעבידיםחוזהזכויות סוציאליותהסכם פשרהפשרה