פסק דין א. הרקע וההליך: 1. ביום 5.3.98 הגיש התובע, מסגר עצמאי, תביעה לנתבע בגין פגיעה בעבודה שארעה לו ב- 25.11.97, עת נפל בתוך בית המלאכה ונפגע בברך ימין. (להלן: "הפגיעה" להלן: "נ1/" בהתאמה). התובע טוען בנ1/ כי לא נכחו עדים בפגיעה. 2. בתביעתו לביה"ד טען התובע כי כשביקש לגשת לענות לטלפון שצלצל, ומשהיו מונחים על הרצפה ברזלים, מעד ונפגע מחבלה סבובית. בשל עצמת הכאב - לא נתן דעתו לגורם בו נתקל, ואף שאינו זוכר במדויק סיבת מעידתו, ככל הנראה נתקל בברזל ונפל. הנתבע בהגנתו הכחיש כי ארעה לתובע פגיעה בעבודה, ארוע תאונתי כלשהו, או כי הטיפולים שקיבל קשורים לעבודתו. עוד טען הנתבע כי אין קשר סיבתי בין מצב ברכו לעבודתו, אלא מדובר במחלה טבעית. 3. ביום 7.10.99 הגיש התובע תצהירי עדות ראשית מטעמו, תצהירו, תצהיר שותפו ותצהיר עובד בסמיכות למסגריה. התובע ועדיו נחקרו על תצהיריהם ובתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם. ב- 20.12.99 הגיש התובע בקשה מוסכמת להשלמת טיעון ולהשלמתו צירף כרטיס רפואי מקופ"ח. הנתבע הגיב לאמור וטען כי מהשלמת הטיעון עולה כי אין גרסה לארוע תאונתי אלא השערה בלבד. ב. ההכרעה: לאחר ששבנו ועיינו בכל החומר שבפנינו - ניתן פסק הדין: 1. שותפו של התובע (להלן: "השותף") הגיש תצהיר, ובו מספר הוא כי לא היה עד ראיה לפגיעה אלא שמע מפי התובע ביום הארוע כי נפל במסגריה, כי לא ידוע לו על בעיות רפואיות של התובע בברכיו וכי התובע מוכר לו כאדם ישר ביותר ואמין וכאיש עבודה חרוץ. תצהירו של השותף אינו תורם רבות לענין שבפנינו. יודע הוא לספר לנו כי מדובר בארוע שארע שנתיים טרם עדותו וכי התובע סיפר לו באותו יום כי נפל. מעניין כי כל שידע לספר הוא כי התובע נפל באותו יום במסגריה - אך אין סיפור על כך שנתקל בברזל או כי התובע סיפר שנתקל בברזל; ואף כי מדובר בעדות מפי השמועה, כפי שנאמרה לו ע"י התובע, אין אזכור לגורם הנפילה! במובן זה, ובמובן זה בלבד - חשובה עדותו, שהרי אם ביום הארוע לא סיפר התובע דבר, אין ליתן משקל לדבריו עתה כשהוא טוען לגורם אפשרי לנפילה. ראוי כי נעיר עוד שאין מדובר בעדות אופי, ובהכרח נקודת המוצא בכל הליך היא כי העד (תובע/נתבע, עד זר) דובר אמת הוא. 2. העד, העובד בסמוך למסגריה, (להלן: "העד") - גם הוא לא היה עד לפגיעה עצמה. בתצהירו מספר הוא כי ב- 25.11.97 הבחין לפתע בתובע כשהוא שוכב בפתח המסגריה, מתפתל מכאבים, וכשנשאל אמר כי קיבל מכה חזקה בברך ימין ואינו יכול לעמוד בשל עצמת הכאב. העד הוא שפינה התובע לביה"ח וולפסון. בעדותו מציין העד כי ראה התובע שוכב בכניסה למסגריה, בסביבות השעה 12:00, ב- 25.11, וכי את התאריך יודע הוא לפי מה שאמר לו עוה"ד. לדבריו, מצא את התובע שוכב עם גבו על 2 משטחי עץ, וכי התובע היה בכניסה למסגריה, מחוץ לה! מעניין כי אין העד מציין דבר ביחס לברזלים שהיו מונחים במסגריה בסמיכות לרגליו של התובע, מה גם כי העד מציין שמצא התובע בכניסה למסגריה, מחוץ לה. ככל העולה מעדותו - נפל התובע מחוץ למסגריה, ולא בתוכה. עדות זו חשובה במיוחד על רקע עדותו של התובע לפיה הטלפון מצוי בערך באמצע המסגריה, ואם נפל בדרכו לטלפון, שהחל לצלצל כשהוא עובד - משמע 2 העדויות נסתרות מיניה וביה. עוד נזכיר כי העד לא מספר כי מצא התובע יושב על משטחי העץ אלא שוכב כשגבו עליהם. 3. לעדות התובע - בתצהירו טוען התובע כי ב- 25.11.97 עת עבד במסגריה, ניגש לטלפון המצלצל, ובשל הכאב מהנפילה, לא נתן דעתו לגורם הנפילה, ובשחזור לאחור, אף כי אינו זוכר במדויק את הסיבה - נתקל בברזל שבלט ונפל. ראוי לציין כי התובע אינו מציין מתי נעשה אותו "שיחזור לאחור", ומדוע עד להודעה לחוקר או במהלכה, הודעה שנמסרה 9 חודשים לאחר הנפילה, לא נעשה "שחזור" זה. בהודעתו לחוקר הנתבע (נספח ב' לתצהירו), מציין התובע כי בעת שניגש לענות לטלפון, "מסיבה שאני לא זוכר בדיוק מעדתי תוך כדי סיבוב הרגל ונפלתי" (עמ' 1) ובהמשך, בעקבות שאלת החוקר: "אני לא יכול לזכור אם נתקלתי בגורם חצוני כלשהו שגרם לי לנפילה או שזה קרה פשוט תוך כדי הליכה רגילה לטלפון", וכן "אני לא זוכר ולא יכול להצביע על גורם כלשהו למעידה זאת זה היה פשוט תוך כדי הליכה רגילה יתכן ונתקלתי במשהו שאינני זוכר מהו" (עמ' 3), ושוב "אינני יכול לזכור גורם חיצוני כלשהו שגרם למעידה זאת" (עמ' 5). בעדותו טוען הוא כי מעוצמת הכאב לא חשב על "ממה נתקל", אך סביר להניח שזה מהברזל. "התאונה קרתה לי בעבודה ולכן לא חשוב לי ממה קרה לי, זה לא רלבנטי" (עמ' 2 שורות 2-3, 5). ובהמשך: "רצתי ותוך כדי ריצה מצאתי שנפלתי, כנראה שנתקלתי..." (עמ' 2). משנשאל מתי עשה השחזור שבתצהיר - משיב הוא אולי אחרי הניתוח, אולי 7-8 חודשים מהתאונה, אולי 10 חודשים, "הסבירות הגבוהה ביותר היא שנתקלתי במשהו...". נזכיר כי זו הפעם הראשונה שעולה טענת "ריצה" לטלפון, בעוד שמהודעתו ברור באופן מוחלט כי "הלך" ולא רץ לטלפון. כעולה מהודעתו ואף מעדותו כולל תצהירו - אין לדעת כתוצאה ממה נפל, ואם בכלל היה גורם חיצוני כלשהו לנפילתו. נזכיר כי התובע עובד עצמאי, ובשונה מעמדתו בעדות לפיה אין זה משנה מדוע או ממה נפל, כשנפל בעבודתו - קובע סעיף 83 לחוק הבטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") חזקת סיבתיות רק לעובד - ולא לעובד עצמאי. כלומר - לא עומדת לזכותו של עובד עצמאי החזקה לפיה תאונה שארעה תוך כדי עבודתו תראה כארעה גם עקב עבודתו, ולפיכך, מוטלת על עובד עצמאי החובה להוכיח כי גורם חיצוני נראה לעין גרם לתאונה. התובע, בהגינותו, אינו יודע לציין גורם כאמור, והסברנו לעיל בעדויות מטעמו, כי ספק אם הגורם אותו מציין הוא - בסבירות ולא בודאות - יכול היה אכן להיות הגורם. לאור כל אלה - משלא הוכח בפנינו כי התובע נתקל אכן בברזל ואף לא כי היה ברזל (בולט) בדרכו ממקום בו עבד לטלפון ואף שותפו אינו מספר על ברזלים כאמור, וכשהוכח ע"י העד כי מצא התובע שוכב על משטחים מתפתל מכאבים ומחוץ למסגריה, בשונה מטענת התובע כי קיפץ על רגלו עד לפתח ומחוץ למסגריה, ואז ביקש מעובדת שתקרא לעד, ומשהעד אינו מציין כי נקרא לסייע ע"י עובדת כלשהי - יש לדחות התביעה. 4. לא נעלם מעינינו כי בביה"ח וולפסון, ביום הפגיעה צויין כי לתובע ארעה "חבלה סבובית בעבודה" יחד עם זאת, אין הנתבע טוען כי הארוע ארע במקום אחר. כל שנטען כי לא היה גורם הקשור בעבודה, שגרם לארוע, וכבר קבענו לעיל כי אכן לא הוכיח התובע כי גורם חצוני כלשהו גרם לנפילתו, ובכלל - מהו הגורם שבגינו נפל. האמור חשוב במיוחד לאור העובדה כי עובר לפגיעה הנטענת סבל התובע מברכו הימנית, עד שנדרש לזריקות לברך. כך גם העובדה כי התובע משלם מסיו שנים רבות או כי מעולם לא ארעה לו חבלה דומה או כי מעולם לא הגיש תביעה כנגד הנתבע - אינה רלבנטית. על הנתבע מוטלת החובה לבחון עניינית כל תביעה לגופא עפ"י העובדות והנסיבות שבה, בלא קשר לשיקולים שהעלה התובע, ועפ"י הקריטריון שנקבע בחוק. עוד נזכיר כי אין מדובר בסבירות, או בהסתברות אלא בעובדות אותן יש להוכיח. כאן לא הומצאה ולו ראשית ראיה כי אכן ארע כנטען, אף כי מקבלים אנו כי התובע אכן נפל ונחבל בברכו. נזכיר עוד כי אין בדו"ח חדר המיון אזכור של התקלות בברזל שגרמה לנפילה (או גורם אחר). קשה לטעון (כבהשלמת טעוני התובע) כי הנתבע נאחז "בהעדר הזכרון" הנובע מעצמת הכאב - כמוצא שלל רב. ונתמה - כיצד "נזכר" התובע, וטוען "לסביר שקרה כך" - דוקא בתצהירו?! אין ספק כי אין רלבנטיות לשאלה אם נפל התובע כתוצאה מברזל בולט או גומי או רטיבות על הרצפה או קרש או מכשיר או חוט טלפון - אך יש ויש רלבנטיות לשאלה ממה נפל, שהרי אם נפל כתוצאה מכאב ברגלו, כאב ממנו סבל מכבר - אין זו פגיעה בעבודה. כל שנרשם ברישום הרפואי מ- 1.2.97 הוא כי 3 שבועות עובר ל- 1.12.97 התגברו כאביו בברך (כאבים מהם סבל עוד קודם), ו- 5 ימים אחרי שטופל בזריקה נפל וסבל מחבלה סבובית. עוד מוצאים אנו להתייחס לטרוניות התובע בתצהירו כלפי פעולת החוקר. עיון בהודעה שנגבתה מלמד כי החוקר עשה מלאכתו נאמנה. אימת - עימת התובע עם רקע קודם ומאידך - ניסה מספר פעמים לקבל מהתובע תאור עובדתי לפגיעה. אכן, תאור עובדתי זה אינו מסייע במקרה זה לתובע, אך עולה ממנו דוקא כי החוקר לא הסתפק בתשובתו הראשונה שיכול שיהא בה להצדיק דחיית תביעתו אלא ניסה שוב ושוב לברר איך ומדוע נפל התובע - ולא צלח! משנהיר לכולנו כי התביעה נבחנת עפ"י עובדותיה, ואין הנתבע, עפ"י דין, מכיר בכל תביעה המוגשת לו - מילא החוקר תפקידו. 5. לאור כל האמור - נדחית התביעה. אין צו להוצאות. ניתן היום כ"א באדר א' תש"ס, 27 בפברואר 2000, בהעדר הצדדים נ.צ. - מר סבן נ.צ. - מר לרר ש. מאירי, שופטת - אב"דמסגרותמלאכהתאונות נפילהנפילה בעבודהבית מלאכהעצמאיםנפילהתאונת עבודה