פסק דין 1. התובע הגיש לביה"ד ביום 29.11.99 כתב תביעה כנגד החלטת הנתבע הדוחה תביעתו להכיר באירוע מ10.1.97- כפגיעה בעבודה. התובע טוען כי ב1966- עבד בחברה שהיתה שייכת למשפחת ברכפלד, ששינתה שמה וכי החל מ12/95- מועסק הוא כשליח ואיש תחזוקה בחברה "ציפחה בע"מ" (להלן : "המעביד"), השייכת אף היא (חלקית) למשפחת ברכפלד, וכי במהלך 1997 הועבר לעבוד בחברה אחרת בקבוצה, חברת "ציפחה ניהול פרוייקטים (1997) בע"מ". לדבריו, עובד הוא עפ"י הוראות הממונים עליו, ומבצע העבודה לפי בקשת מנהלי החברה או כל אדם אחר בחברות השונות. ביום 9.1.97 בסביבות 16:00 נתבקש ע"י מר פנחס ברכפלד (להלן : "פנחס"), בנו של מר מרסל ברכפלד, מבעלי החברה, להסיעו על הקטנוע לאיזור יפו. בשעת נסיעתם, התפוצץ הגלגל האחורי והתובע והנוסע הועפו על הכביש, והתובע נחבל קשה בכתף שמאל. התובע מסביר כי פעל כחובתו כעובד החברה, קרי : לשרת מנהלי ובעלי כל החברות הקשורות למשפחת ברכפלד. 2. מטעם התובע הוגש תצהירו ותצהיר חשב החברה. בעדותו חזר התובע על גירסתו, לפיה, המעבידה שלו היא "ציפחה בע"מ", אך אישר כי גם מר ברכפלד (האב), וגם מר פנחס, אינם עובדים של חברת "ציפחה בע"מ", ואף שאין הוא כפוף להם, עדיין עובד הוא איתם ומשרת אותם, וכי עבודתו כוללת גם שירותים לאלה. עוד הבהיר כי נאמר לו ע"י מנהל המעביד כי עליו לבצע הכל, עבור כולם, וכי משכורתו תשתלם רק ע"י המעביד וכי עובד הוא אצל מר ברכפלד כבר 34 שנה, ומה שזה יגיד לו, עבורו זה "קדוש", כחלק מעבודתו וחובתו, וכי אם יסרב - ימצא עצמו בחוץ. החשב העיד כי בחברה כל אחד מהעובדים נותן שירות למי מהקשורים בקבוצת החברות, בלי לקבל שכר, אלא מהמעביד עצמו. עוד הבהיר כי חברת ניהול הפרוייקטים הוקמה במיוחד לצורך זה וכי אף שפנחס אינו נושא משרה או תפקיד אחר באחת מהקבוצות, ולא במעביד - עדיין כך פועלים כל העובדים, כמתחייב מהבנות שאינן כתובות, בחברה פרטית. 3. בהודעתו לחוקר המל"ל (נ1/) הסביר התובע כי הוא רואה בהסעתו של פנחס חלק מעבודתו וכי הוא מרגיש חובה לעשות נסיעות כאלה, מה גם שאינו מחפש לעצמו בעיות עם בעל הבית, אף כי בעל הבית בעבר לא איים עליו כי יפוטר אם לא יבצע המבוקש. 4. התובע עתר לקבלת תביעתו משום שלא יעלה על הדעת שעובד כמוהו יסרב ליתן שירות למישהו ממשפחתו של בעל הבית כולל פנחס, שהרי ברור כי עתידו של עובד כאמור תלוי באופן ישיר בדעתו של בעל הבית. משכך - כשנתבקש להסיע את פנחס, לא לו היה להציב השאלה מדוע ולשם מה עליו להסיע; מה גם ששליחות כזו היה עושה עבור כ"א מעובדי החברה. הנתבע עתר לדחיית התביעה, שכן התובע אישר כי הוא עובד של המעביד, וממנו מקבל הוא שכר, ולהנחיות מנהלי המעביד כפוף הוא. עוד נטען כי לא הובאה ראיה להנחייה שקיבל התובע עם קבלתו לעבודה, מה גם שהוברר, כי אף אם קיבל הנחיה כזו, מתייחסת היא אך לבקשת של מי מעובדי המעביד ולא של מאן דהוא חיצוני, אף אם בנו של "בעל הבית" הוא. לאור האמור - לא היה התובע חייב לבצע הנחייה כאמור, ואם החליט להסיע את פנחס, אין לראות בכך פעולה הקשורה לעבודתו, אלא פעולה על רקע אישי. כפי שעולה ממכתב המעביד שצורף לתצהיר - היה עליו להסיע מי מבעלי המעביד-מנהליה, אך לא קרובי משפחתם. 5. ראוי לציין, כי הנתבע לא חלק בפניי על עצם קרות התאונה, אלא על היותה פגיעה בעבודה. כן ראוי לציין, כפי שאף הסביר הנתבע בהגנתו - כי "נכותו" של התובע אינה ענין להליך זה, אלא אם וכאשר תוכר פגיעתו כפגיעה בעבודה, בהמשך לדמי הפגיעה, יוכל להגיש - אם יחפוץ בכך - תביעה לנכות מעבודה, שתיבדק עפ"י הדין. 6. לאחר ששבתי ועיינתי בכל החומר שבפניי - להלן הכרעתי : א. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה1995- (להלן : "החוק") מגדיר תאונת עבודה כדלקמן : "תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו" (ההדגשות הוספו). ב. התובע שבפניי שימש כעובד כללי, העושה עבודות שליחות, הסעה וכו', וכל עבודה שידרש לה. אין זה מתפקידו, וספק אם מיכולתו, לבחון מיהו נותן ההוראה, והאם בעל סמכות הוא. משכך, כל עבודה שביצע במענה לדרישה שקיבל - עבודה היא עבורו. אציין כי התובע ציין כי דיווח על יציאתו למעביד. ג. התובע היה אמור להימצא אצל מעבידו ולבצע הוראות שקיבל. האמנם מצופה כי ידרש לשקול בכל הוראה שקיבל לביצוע תפקיד מסויים, אם ניתנה ע"י בר-סמכא, או שמא ע"י עובד שדרגתו נמוכה?! בל נשכח כי הבהיר שהיה עליו למלא גם הוראות שקיבל מפקידי המעביד. אין ספק כי סביר היה שבזמן עבודתו יבצע פעולה כפי שנתבקש - קרי: הסעת בנו של בעל החברה - המעביד; ומה לנו יותר מהבנתו כי זו חובתו - מכך שאין הוא יודע לאן נסע ומהי מטרת הנסיעה!! ד. המחוקק הגדיר תאונה כתאונה תוך כדי עבודה ועקב עבודתו אצל מעבידו. אין המחוקק קובע בהגדרה כי מדובר בעבודה בתחום תפקידו של המבוטח או בתחום עיסוקו של המעביד, אלא תוך עשייה אצל מעבידו או מטעמו. אין ההגדרה מצומצמת לאיפיון העבודה המיוחד של המעביד, אלא תחת כנפיה של הגדרה זו נכנסת אף פעולה נסיבתית הקשורה לעבודה. ה. היתכן כי עובד שכיר, עורך-דין לדוגמא, המועסק ע"י חברה, והיא משלמת את שכרו, ושטיפל עבור בנו של מנהל החברה במסמך משפטי - ונפגע תוך כדי כך - האמנם לא פגיעה בעבודה תיחשב פגיעתו?! - האמנם אין זה עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו?! ואם קיבל הוראה לכך ממנהל החברה - תוכר פגיעתו, ואם פנה אליו הבן באופן ישיר, והמבוטח נענה - לא תוכר פגיעתו?! האמנם נאמר כי עו"ד המועסק בחברה כשכיר - ונתבקש ליתן כתף לעבודת הצוות הניהולי בעת רה-ארגון שנערך בחברה, ובמהלך שיחה עם מי מהעובדים ניהל ויכוח קשה וחריג, ולקה - חלילה - בליבו - האם אך משום שאין זה מתפקידו, אלא מתפקידו של מנהל כ"א, והוא "התנדב"/הסכים לסייע - נאמר כי אין עסקינן בפגיעה בעבודה?! - בכל הכבוד, סבורני שלא! אין זה נכון בעיניי לבצע דיכוטומיה מלאכותית זו, שהרי לא ניתן להתעלם מאופי העובד, מנסיבות העסקתו, מקשריו בעבודתו, ממבנה המעביד, ממינהג הנוהג במקום עבודתו וכו'. בל נשכח כי גם החשב הסביר במפורש - שלא היה נוהג אחר, ולא מצופה כי ינהג אחרת. דהיינו, לא רק שכך נהוג בקבוצת החברות, שהמעביד הוא אחד מהקבוצה, אלא משום שכך נוהג עובד כלפי מעבידו והקשור במעבידו, כשמבקש הוא לשמור על מקום עבודתו, על הקשר הטוב בינו לבין "מעבידו" - בעל החברה, משפחתו, בעלי המניות וכו'. ו. אין ספק כי בנסיבות שתוארו אצל התובע (ובנתוני היחסים ונסיבות הליך זה, לא רק אצלו) - אף שלא נתקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לפנחס, עשה התובע פעולה שסביר לראותה כפעולה עבור "מעבידו" ודאי מטעמו של מעבידו, שסביר שיעשה פעולה כזו תוך כדי ועקב עבודתו. ז. רואה אני לציין עוד כי סעיף 82 לחוק דן ברשלנות וקובע כי אם נהג נפגע ברשלנות, שלא עפ"י הוראה חוקית שקיבל - לא תיחשב פגיעתו כפגיעה בעבודה (אלא אם חלילה נפטר/נעשה נכה או לא מסוגל לעבודה לפחות 10 ימים). דהיינו, בנסיבות מיוחדות שצויינו בס' 82, ובניגוד להוראה חוקית שקיבל - עלול העובד למצוא עצמו לא מוגן עפ"י החוק. ואם נהג העובד בחוסר זהירות, אך לא פעל בכוונה כנגד הוראת חוק שמסרה לו מעבידו - תוכר פגיעתו. היעלה על הדעת, כי ייטב מצבו של עובד בלתי זהיר, בפעולה או באופן שמנוגד לחוק (חוקי הבטיחות בעבודה, לדוגמא) מהעובד שבפניי - סבורני כי המענה לכך, בהכרח שלילי הוא! אזכיר כי פעולתו אינה "מנוגדת" לחוק, ובפעולתו או בהוראה שמקבל הוא, אין הוא בוחן - ואין מצופה שיבחן - אם ניתנה ע"י בר-סמכא, עפ"י סמכותו שבחוק או בתזכיר/תקנות החברה. ח. ראוי להזכיר עוד כי משקל רב נותן ביה"ד לאנמנזה הרפואית - המיידית. אציין כי למחרת, משפנה התובע לבי"ח, נרשמה כסיבת הפנייה - "ת. דרכים-עב" - ואף כי מדובר בהנחה בלבד, עולה על פניו כי מדובר ב"תאונת דרכים-עבודה". אישוש להנחה זו מצוי בהטבעת חותמת "תאונת עבודה". ט. לאור כל האמור - נעתרת התביעה, ופגיעת התובע ביום 9.1.97 עת נפל מהקטנוע ונחבל בכתף שמאל - היא פגיעה בעבודה. הנתבע ישלם לתובע הוצאות הליך זה בסך 750 ש"ח בצירוף מע"מ בתוך 30 יום. ניתן היום ב' באדר א' התש"ס, 8 בפברואר 2000, בהעדר הצדדים. ש. מאירי, שופטת הכרה בתאונת עבודה