סעיף 14 (א) חוק הבטחת הכנסה

פסק דין 1. ביום 9.11.99 הגיש התובע תביעה כנגד החלטת הנתבע מ28.10.99-, לפיה זכאי התובע לגימלת הבטחת הכנסה החל מ1.10.99-, כל עוד מתקיימים בו התנאים המזכים, והכל עפ"י סעיף 14 (א) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א1980- (להלן : "החוק"), משהגיש תביעתו רק ביום 10.10.99. התובע טוען כי לא קיבל גימלה לחודשים יולי-ספטמבר, מששהה במעצר בית מלא עפ"י החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א שניתנה בסוף יולי, ומשמדובר במעצר בית ראשון לא ידע מהן זכויותיו. בדיון הגיש התובע מכתב הסבר בצירוף מסמכים וטען כי היה עצור מ19.5.99- ועד 28.7.99, ובמעצר בית מ28.7.99-, ורק ב10.10.99- הגיע לסניף הנתבע. לדבריו, התנאים עפי"הם אושרה תביעתו מאוקטובר, נכונים גם לחודשים יוני-ספטמבר. 2. הנתבע טען בהגנתו כי התביעה אושרה עפ"י סעיף 14 לחוק ותקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע), התשמ"ב1982- (להלן : "התקנות"), ומשכך, לא ניתן לאשר לו גימלה למועד מוקדם יותר מחודש הגשתה, קרי : אוקטובר 99'. 3. סעיף 14 (א) לחוק קובע : "גמלה תשולם רק בעד התקופה שתחילתה ב1- לחודש שבו הוגשה למוסד לביטוח לאומי התביעה לגימלה, ואולם השר רשאי לקבוע בתקנות נסיבות שבהן תשולם הגימלה ממועד מוקדם יותר ולתקופה שקבע". דהיינו, החוק קבע כתנאי מחוייב כי הגימלה תשתלם לתובע רק מחודש הגשתה, אלא אם נקבע אחרת בתקנות. מחוקק המשנה קבע בתקנות אפשרות למתן גימלה למועד קודם למי שזכאי לקיצבת שארים, זיקנה או קיצבת תלויים (אם קיבל בתכוף קיצבת נכות). אין חולק כי התובע אינו עונה על תנאים אלה, ואף אין לומר כי היה מובטל בחודש ספטמבר, עבד או היה זכאי לקיצבת נכות - מכל מקום, לא נטענה כל טענה בהקשר זה. משכך - אין מנוס מדחיית התביעה. 4. התובע טוען כי היה עציר בתקופה זו (במעצר או במעצר בית) וכי אף בתקופה בה היה עציר בביתו, לא יכול היה לצאת מביתו, ומשכך, לא יכול היה להגיש תביעתו לנתבע. עיון בהחלטת כבוד השופטת ש. סירוטה מעלה כי התובע יכול היה לצאת ממעצר הבית, בליווי ולאחר תיאום מוקדם עם הפרקליטות או המשטרה. משהתירה כבוד השופטת סירוטה יציאתו לביקורים אצל עוה"ד לפגישות עם קצינת המבחן, ניתן היה ודאי להתיר יציאתו לצורך הגשת תביעה לנתבע, ויכול היה התובע לבקש אישור ליציאתו ממעצר הבית. נזכיר עוד כי ניתן היה אף לבקש מאימו, חברתו או בן משפחה אחר, להגיש תביעה בשמו/במקומו. 5. משלא הוגשה תביעה במועד, ולו ע"י אחר בשמו, - לא ניתן, עם כל הצער, לקבל התביעה כמבוקש, ומשכך - נדחית התביעה ללא צו להוצאות. ניתן היום כ"ה בשבט תש"ס, 1 בפברואר 2000, בהעדר הצדדים. ש. מאירי, שופטתהבטחת הכנסה