החלטה 1. בפנינו בקשת המבקשת ליתן צו מניעה זמני האוסר על פיטוריה מתפקידה כמרכזת הטיפול בעולים וזרים אצל המשיבה 1, (להלן - "המשיבה"), ולהחזירה לאלתר לתפקיד זה ו/או לחילופין להעסיק אותה במשרה באותו הקף , (50% משרה), המתאימה לכישוריה ונסיונה, (להלן - "הבקשה"). תצהיר המבקשת צורף בתמיכה לבקשה. 2. לטענת המבקשת, ביום 24.8.99, לאחר שנודע דבר היותה בהריון, היא קיבלה מכתב פיטורין מהמשיבה לגבי משרתה כמרכזת הטיפול בעולים וזרים באוניברסיטה, (להלן - "המשרה"). כחודשיים לאחר פיטוריה, פורסם מכרז לאיוש המשרה , (להלן - "המכרז"), כאשר לטענתה, מדובר במכרז "תפור", שנועד אך ורק כדי להדיחה מתפקידה שלא כדין ולמוסרו למשיבה 2, שזכתה בו. המבקשת העלתה את הנימוקים הבאים בתמיכה לבקשתה: א. מזה 12 שנה היא משמשת כמרכזת הטיפול בעולים וזרים באוניברסיטה וזאת ב- 50% משרה ובנוסף לכך, היא משמשת כ"מורה משנה" במכינה הקדם אקדמית וזאת גם כן ב- 50% משרה. לפיכך, יש לראותה כמי שמועסקת במשרה מלאה אצל המשיבה וניתן לפטרה רק על פי הוראות פרק ו' של ההסכם הקיבוצי המיוחד החל על הצדדים, שבין אוניברסיטת תל אביב להסתדרות הכללית וארגון עובדי האוניברסיטה, (להלן - "ההסכם הקיבוצי"). לטענת המבקשת , יש לראותה כעובדת קבועה. היא פוטרה מהמשרה, שלא בהתאם להוראות פרק ו' להסכם הקיבוצי, ללא הסכמת ועד העובדים, המתנגד, לטענתה, לפיטורין ולכן יש להעתר לבקשה . ב. לחילופין, טענה המבקשת, כי גם אם לאור המשרה, היא נחשבת כמי שעובדת "משרה חלקית" בלבד במשיבה, הרי שעל פי סעיף 49.2 להסכם הקיבוצי, היא זכאית לכל הזכויות והתנאים המוקנים בהסכם זה לעובדים קבועים ולפיכך, המשיבה אינה רשאית לפטרה מבלי שקויים ההליך המתאים לכך על פי פרק ו' להסכם הקיבוצי. ג. המכרז היה "תפור", קויים בחוסר תום לב ונועד כולו לצורך קבלת משיבה 2 לעבודה מבלי שחל למעשה כל שינוי בתפקיד ובמשרה אותם ביצעה המבקשת במשך שנים . ד. הפיטורין הינם בניגוד לחוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954, ובניגוד לחוק הזדמנויות שוות בעבודה תשמ"ח - 1988, שכן, נעשו בזמן היותה של המבקשת בהריון ולפיכך, הם בטלים מעיקרם. 3. לטענת המשיבות, המבקשת עבדה אצל המשיבה בשני מסלולי העסקה נפרדים ושונים: האחד - מסלול עבודתה במשרה כאמור לעיל, והוא מסלול מנהלי, והשני - כמורת משנה - מסלול אקדמי. בכל אחד מהמסלולים היא עבדה ב- 50% משרה. אין לראות את המבקשת כעובדת קבועה לאור סעיף 1.1 להסכם הקיבוצי. סעיף 49.2 אינו יכול להחיל על התובעת את הליכי הפיטורין הקבועים בהסכם הקיבוצי לגבי עובדים קבועים. המשיבה הדגישה, כי המבקשת לא פוטרה מעבודתה אצל המשיבה והיא ממשיכה לעבוד במשרתה השניה כ"מורה משנה ". לגבי המשרה - נשוא הסכסוך, מדובר בעבודה שבוצעה על פי חוזה אישי, בכל פעם לתקופה קצובה. החוזה האישי האחרון, אמור היה להסתיים ב- 30.9.99. (נספח ב' לתגובת המשיבה). כבר ב- 13.7.99, הודע בעל פה למבקשת בפגישה עם פרופ' שלגי על כך שהחוזה לא יחודש לאחר ה- 30.9.99. באותה פגישה, התובעת עדיין לא היתה בהריון. בהמשך לפגישה זו, גם נשלח לה המכתב נספח ד' לבקשה, בו נאמר "לא נוכל להמשיך את העסקתך בדקאנט הסטודנטים ועם תום המינוי שלך ב- 30.9.99, הוא לא יחודש". כיוון שכך, אין כל קשר בין הפסקת עבודתה של המבקשת לבין הריונה, מה גם שהתקבל ב- 20.1.2000, היתר על פי חוק עבודת נשים להפסקת עבודתה. המשיבות צרפו לתגובתן את תצהירה של פרופ' שלגי. המבקשת ופרופ' שלגי נחקרו בקצרה על תצהיריהן. 4. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, חקירת המצהירות ועיינו בכתבי הטענות ובתצהירים, להלן החלטתנו: לא מצאנו בשלב הזה של הדיון בבקשה ולו לכאורה, כל ראיה התומכת בטענת המבקשת, כי פיטוריה היו בניגוד להוראות חוק עבודת נשים ו/או חוק שיוויון הזדמנויות. שוכנענו ולו לכאורה מטענות המשיבה, כי אין כל קשר בין הפסקת עבודתה של המבקשת לבין הריונה. המבקשת עצמה הודתה במהלך חקירתה על תצהירה, כי כבר בפגישה ב- 13.7.99 עם פרופ' שלגי, הודע לה על ביטול משרתה וכי אז לא היתה כלל בהריון :"הודיעו לי באותה פגישה על שינוי תפיסה וכתוצאה מזה התפקיד שלי יבוטל... ב- 13.7.99, לא הייתי בהריון, אבל הייתי בטיפולים" (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 3 עד 8 ). יודגש, כי המבקשת לא ציינה כלל בתצהירה את עצם קיום הפגישה ב- 13.7.99, בה הודע לה לראשונה על הפסקת משרתה ב- 30.9.99. כל שצויין על ידה בנדון הוא: "במהלך חודש 8/99, לאחר היוודע דבר היותי בהריון, קיבלתי את מכתב הפיטורין מיום 24.8.99 המצורף בזה כנספח ד' לתצהירי". (סעיף 7 לתצהיר). המבקשת גם לא ציינה בתצהירה, כי הועסקה במשרה על פי הסכמי העסקה לתקופות קצובות וקבועות מראש אשר הוארכו מעת לעת. בהקשר זה מצאנו, כי המבקשת שעתרה לסעד מן היושר, לא גילתה לבית הדין את כל העובדות הרלונטיות לענינה. כבר נפסק, כי המבקש צו מניעה זמני צריך לשטוח בפני ביה"ד את כל העובדות הרלונטיות לבקשתו. חובת הגילוי היא כה רחבה עד כי המבקש נדרש לגלות גם עובדות שהרלונטיות שלהן מוטלת בספק. (סדר הדין בבית הדין לעבודה, י. לובוצקי, תשנ"ח - 1997, בעמ' 277 , 278, תוך ציטוט מר"עא 4196/93 שפע בר בע"מ נ' שפע מסעדות יצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פד"י מ"ז 5 , בעמ' 168). אי גילוי העובדות כאמור, יש בו כדי להצביע על חוסר נקיון כפיים מצד המבקשת. אין מחלוקת, כי לראשונה הודע לפרופ' שלגי בכתב, על הריונה של המבקשת רק ביום 22.9.99, דהיינו, כחודשיים וחצי לאחר הפגישה מה- 13.7.99 בה ניתנה למבקשת הודעה בעל פה, על ביטול המשרה. בכל מקרה יצויין, כי ב- 20.1.2000 ניתן היתר של הממונה על חוק עבודת נשים להתיר קיצוץ המשרה של המבקשת החל מ- 31.1.2000. כן נאמר בהיתר, כי אין כל קשר בין קיצוץ המשרה להריונה של המבקשת. לאור האמור לא מצאנו לקבל את טענת המבקשת לביטול פיטוריה עקב היותם בניגוד לחוק עבודת נשים ולחוק שיוויון הזדמנויות. 5. אשר לטענת המבקשת, כי יש לבטל את "המכרז התפור", לא מצאנו לקבל גם טענה זו. אין מחלוקת, כי המכרז פורסם ב- 10/99 והמשיבה 2 נכנסה לתפקיד זה בתחילת 11/99. אין גם מחלוקת, כי המבקשת לא העלתה כל טענה בכתב כנגד פרסום המכרז ולא פנתה בהליך כלשהו לתקיפתו וזאת עד 6.2.2000 - מועד הגשת הבקשה . אם המבקשת היתה סבורה מלכתחילה שתנאי המכרז "נתפרו" לפי מידותיה של המשיבה 2, שומה היה עליה לתקוף את המכרז מיד עם פרסומו. במועד הגשת הבקשה הסתיימו זה מכבר כל ההליכים לגבי איוש המשרה כמפורט במכרז, ולכן המבקשת אינה יכולה להשמע עוד בטענה שתנאיו היו פסולים מעיקרם, (בג"צ 191/81 גורדי בע"מ נ' מועצה מקומית ריינה ואח' , (לא פורסם), וכן הרציג שמואל, עו"ד, דיני מכרזים, חלק ראשון , הוצאת בורסי ת"א, עמ' 144). מקובלת עלינו בהקשר זה, טענת המשיבה, כי ביטול המשרה נבע משינויים במבנה האירגוני שלה וכי המשרה כיום כבר לא קיימת כלל. 6. לא מצאנו לקבל גם את טענת המבקשת , כי יש לבטל את הליך הפיטורין , מאחר ולא בוצע בהתאם להוראות פרק ו' להסכם הקיבוצי. ולו לכאורה, עולה מהנספחים שצורפו לתצהירה של פרופ' שלגי, כי המבקשת עבדה במשרה על פי כתב מינוי שתוקפו הוארך מפעם לפעם והאחרון אמור היה להסתיים ב- 30.9.99. (נספח ב' לתגובה ). לכאורה מדובר במקרה של תום חוזה העסקה ולא פטורין. עובדים המועסקים בתנאים שכאלה, הוצאו מגדר ההסכם הקיבוצי לאור סעיף 1.1 להסכם זה ואין לכאורה להחיל עליהם את הליכי הפיטורין של פרק ו' להסכם הקיבוצי, מכוח סעיף 49.2 . יצויין, כי גם ממכתב יו"ר ועד העובדים למבקשת מיום 9.1.2000, (נספח י' לבקשה) , עולה ולו לכאורה, כי הועד אינו רואה במבקשת "עובדת קבועה". 7. לאור כל האמור לעיל, מצאנו, כי יש לדחות את הבקשה לסעד זמני. המבקשת תשא בהוצאות המשיבות ובשכר טרחת עורך דינם, בסך כולל של 1,500 ש"ח + מע"מ, צמודים כדין מהיום. התיק העיקרי יקבע לדיון מוקדם ביום 6.6.2000 שעה 10:30 המשיבות יגישו כתב הגנה בתוך 30 יום מהיום. המזכירות תודיע טלפונית לצדדים על מתן ההחלטה ותשלח להם את העתקה. ניתנה היום, ב' ב אדר א תש"ס, (8 בפברואר 2000), בהעדר הצדדים. נ.צ. גב' יעקבי נ.צ. מר אלגרסי א. לקסר - שופטת צו מניעה פיטוריםפיטוריםצוויםצו מניעה