החלטה 1. בפני בקשה ליתן צווי מניעה זמניים האוסרים על המשיבים , במישרין ו/או בעקיפין, להתקשר בהתקשרות עסקית עם לקוחותיה של המבקשת ו/או לעשות שימוש מכל מין וסוג שהוא בכל מידע הקשור למבקשת ו/או בסוד עסקי - מסחרי אחר של המבקשת, ולרבות שיטות תמחור, וזאת לתקופה של שנתיים מיום סיום יחסי העבודה בין המבקשת לבין המשיב 1 או עד להכרעה בתיק העיקרי. 2. מטעם המבקשת הוגש תצהירו של מר אלי הורביץ מנהל ובעל מניות במבקשת (להלן - "הורביץ"). המשיבים בחרו שלא להגיש ראיות מטעמם. 3. מחומר הראיות ניתן לקבוע לכאורה את העובדות הבאות: א. המבקשת הינה חברה בע"מ המתמחה בגידול, מכירה ושיווק של ירקות ותבלינים מיוחדים למסעדות , בתי מלון , חברות המספקות שירותי קייטרינג ובתי קפה. ב. המשיב 1 עבד במבקשת כנהג חלוקה מיום 14.6.98 ועד לפיטוריו ביום 15.11.99. ג. בין המבקשת לבין המשיב 1 לא נחתם הסכם העסקה ו/או הסכם להגבלת עיסוקו ולאי תחרות. ד. המשיבה 2 הינה עוסקת בתחום עיסוק זהה לזה של המבקשת. ה. המשיב 1 מועסק אצל המשיבה 2 החל מחודש ינואר 2000. 4. להלן תמצית טענות המבקשת: א. בתקופת עבודתו אצל המבקשת למד המשיב 1 להכיר את לקוחותיה של המבקשת, את טיב הקשרים העסקיים עימם, תנאי ההתקשרות, מדיניות המסחר, כמות הצריכה, תמחירים, תנאי תשלום ומאפיינים עסקיים אחרים של הלקוחות. רשימה זו והידע הטמון בחובה מהווים סוד מסחרי בהיותם קניינה של המבקשת והנם ברי הגנה גם בהיעדרו של הסכם מפורש לכך. ב. עם השנים בנתה לעצמה המבקשת מוניטין אשר מהווה גם הוא סוד מסחרי בר הגנה. ג. המשיבה 2, מתוקף היותה מעבידתו החדשה של המשיב 1, אחראית להפרת המשיב 1 את חובות הנאמנות , הסודיות והאמון שלו כלפי המבקשת , כל זאת תוך שהיא עושה שימוש אסור בסודות המבקשת לצרכיה העסקיים. ד. מאזן הנוחות נוטה למבקשת. 5. להלן בתמצית טענות המשיבים: א. המשיב מס' 1 לא התחייב להגבלת חופש עיסוקו בסיום עבודתו אצל המבקשת. ב. למבקשת אין סודות מסחריים ברי הגנה ולא הוכח כי המשיב מס' 1 עשה שימוש שלא כדין ברשימת הלקוחות ו/או במידע עיסקי בזמן כלשהו ובפרט לא הוכח כי העביר את הסודות המסחריים להם טוענת המבקשת למשיבה מס' 2. ג. מאזן הנוחות נוטה לכף המשיבים. לאחר שעיינתי בבקשה, בעדויות ובטיעוני ב"כ הצדדים בסיכומיהם, החלטתי היא כדלקמן: 6. הכלל הוא, כי בהליכים הדנים בסעדים זמניים די בראיה לכאורה מצד המבקשת בכדי לקבל הסעד עד לבירורה של התביעה העיקרית. באשר לנטל ההוכחה הנדרש במקרים כגון דא עת עסקינן בהגבלת חופש העיסוק, הרי שנפסק, כי "מידת ההוכחה הנדרשת בעניין זה, גובהה יותר ממידת ההוכחה הנדרשת בבקשות למתן סעד ביניים בדרך כלל, זאת מעצם טיבו של הסעד המבוקש - הגבלת עיסוקו של אדם, אך גם כאן, אין המבקש נדרש להוכיח ולשכנע את בית המשפט כי צדק במידה כזו שאין מקום לפסק שיצליח בתביעתו העיקרית, די שיוכיח שיש לו סיכוי טוב להצליח בה . " (ר' ת.א (ת"א) 956/88 תעשיות אלקטרוכימיות (פרוטארום) בע"מ נ' משיח - לא פורסם). 7. בענייננו, לא נערך בין הצדדים כל הסכם המגביל את עיסוקו של המשיב 1 לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד בינו לבין המבקשת. בנסיבות אלו, יש לנקוט בזהירות רבה ולבחון בקפידה האם קיימת ראיה לכאורה בדבר קיום סודות מקצועיים ומסחריים של המבקשת אשר ראויים להגנה. הלכה פסוקה היא, כי חובת העובד לשמור על סודותיו המסחריים של המעביד אף בהיעדר תנאי מפורש בחוזה העבודה, נובעת מחובת הנאמנות וחובת תום הלב של העובד כלפי מעבידו המתחייבים מעצם היחסים ביניהם, מטיבם ומאופיים (ר' בג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח' פ"ד מז (4) 702, עמ' 708; ת.א 956/88 דלעיל). וכך ציין הש' כהן בע"א 206/72 , כי "עדכון זה מקורו בדיני היושר וביחסים שבין עובד למעביד, והוא מבוסס על תנאי מכללא בחוזה העבודה האוסר על העובד לגלות סודות מסחריים של מעביד ולהפיק תועלת לרעת המעביד מכל סוד מסחרי או מכל ידיעה סופית שהגיעה אליו במהלך עבודתו וכתוצאה ממנו." (ר' ע"א 206/72 מיגן נ' פאר פ"ד כז (1) 576, בעמ' 578). בענייננו, בהיעדרה, לכאורה, של התחייבות חוזית המגבילה את עיסוקו של המשיב 1 בתום העסקתו במבקשת , על בית הדין, להשתכנע במידה גבוהה, כי קיימת ראיה לכאורה בדבר קיומם של סודות מקצועיים - מסחריים של המבקשת, אשר ראויים להגנה, ולבחון האם הפר המשיב את חובת שמירת הסודיות המוטלת עליו ופעל שלא בתום לב, תוך שימוש בסודות המסחריים הללו וגרימת נזק למבקשת, כך שמן הראוי והצודק להגביל עיסוקו. 8. לעניין מהותם של סודות מסחריים נדרשה הפסיקה רבות וכבר נפסק, כי רשימת לקוחות וספקים , טיב הקשרים העסקיים עימם והכרות העובד את הלקוחות והספקים , כל אלה נכללים בהגדרת סוד מסחרי וככאלה ראויים הם להגנה על פי דין (ר' ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות בע"מ נ' רדגארד בע"מ - לא פורסם ,להלן - "הלכת צ'ק פוינט"; ת.א 956/88 דלעיל; ע"א 206/72 דלעיל; ע"א 1371/90 דמתי נ' גנור פ"ד מד (4) 847). מידע ייחשב כ"סוד מקצועי" כאשר הידיעות הן כאלה שמתחרה יוכל לעשות שימוש בהן בפעילות העסקית המתחרה . סודיות המידע צריכה להיבחן על פי השאלה אם המידע יכול להקנות לבעליו יתרון מסחרי על מתחריו תוך חיסכון בטרחה, זמן והוצאות (ר' מאמרו של פרופ' טדסקי "סודות עסקיים" הפרקליט לה (תשמ"ג - תשמ"ד) ע, בעמ' 26). יתרה מזאת, כיום נבחן "סוד מסחרי" לאור הגדרתו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 (להלן- "חוק עוולות מסחריות") אשר קובע כדלקמן: " 'סוד מסחרי' , 'סוד' - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו." בהקשר לסעיף זה ציין נשיא בית הדין הארצי השופט אדלר, כי "ניתן לגלות מידע רב אודות חברה באמצעים המודרניים הקיימים כיום כדוגמת האינטרנט. כמו כן קיים מידע המופץ לכלל העובדים בחברה. על אלה אינם בגדר 'סוד מסחרי'. מכאן, כי מידע הנגיש לציבור או מוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב , אינם נופלים בגדר 'סוד מסחרי'. נדגיש , כי הגדרתו של ה 'סוד המסחרי' שונה מענף לענף, וזאת בהתחשב בהקשר התעשייתי." (ר' ע"ע 164/99 דלעיל.) אם כן, השאלה אשר עומדת לפנינו היא, האם קיים למבקשת "סוד מסחרי" כהגדרתו בחוק ובפסיקה אשר מהווה לכאורה קניינה של המבקשת ועל כן הנו בר - הגנה? 9. כאמור, הסודות המסחריים להם טוענת המבקשת הם רשימת הלקוחות ומידע הקשור לרשימה זו כמו : תמחור, דרישות הלקוח וכו' ומוניטין החברה. בענייננו, לא צרפה המבקשת לבקשה ולתצהיר התומך בה רשימת לקוחות. בתצהיר התומך בבקשה, בהתייחס לרשימת הלקוחות, נטען, כי על לקוחותיה של המבקשת נמנים "מסעדות, בתי מלון, חברות המספקות שירותי קייטרינג וכן מספר בתי קפה" (ר' סעיף 7 לתצהיר הורביץ). בחקירתו הנגדית ציין הורביץ, כי מספר לקוחות המבקשת באזור תל אביב מגיע לכדי 150 לקוחות (ר' עמ' 2 לפרוטוקול) ועת נשאל האם יש לקוחות אותם לא ניתן למצוא בפרסום כלשהו ענה "אני מאמין שאת רובם ניתן למצוא בפירסומים" (ר' עמ' 3 לפרוטוקול). לעניין זה נפסק, לא אחת, כי "אין זה מעלה ואין זה מוריד אם אתה יכול למצוא את שמו של הלקוח וכתובתו במדריך כלשהו. לא השם והכתובת קובעים, שאלה פרטים הידועים לכל - אלא תנאי העבודה המקובלים על אותו לקוח " (ר' ת.א (ת"א) 1346/90 AMERFORD INTERNATIONAL נ' אריה נרטיגל - לא פורסם; כן ר' ת.א (חי') 885/89 מערכות אזעקה בע"מ נ' יאסין - לא פורסם). אמנם, אין לכאורה נפקות לעובדה כשלעצמה, כי כתובותיהם ושמותיהם של הלקוחות המופיעים ברשימת המבקשת גלויים לעיני כל במדריכי הטלפון השונים. אולם, לא כל רשימת לקוחות תוכר כסוד מסחרי - "שעה שמדובר ברשימת לקוחות הרי הכוונה היא ללקוחות ממשיים. ' בדרך כלל אין לראות בלקוח פוטנציאלי או ברשימת לקוחות כאלה 'סוד עסקי'; שעה שלא ניתן לקבוע מיהו 'לקוח ממשי' או 'לקוח קבוע' , יקבע זאת בית הדין על פי 'אומדנא דדינא' , למשל מספר הפעמים שלקוח נזקק למעביד - לשעבר בפרק זמן נתון, או לקוחות שהוגדרו כ 'לקוחות ותיקים'.... וכך נאמר בסוגיה זו: 'מה שקובע הוא מערך היחסים עם כל לקוח , האם הוא לקוח גדול או קטן, (שבהתאם לכמויות נקבעים המחירים), האם הוא משלם בתנאי תשלום אלה או אחרים, מה הם יעדי המשלוח העיקריים שלו או תקופות השנה בהם הוא משלח את מוצריו , האם יש טיפול מיוחד במטעניו, האם יש ללקוח דרישות חריגות..." " (ר' ספרו של הש' גולדברג חופש העיסוק והגבלתו (הוצאת סדן בע"מ - 1999) בע"מ 213). בחקירתו הנגדית ציין הורוביץ, כי המבקשת הינה הספק הבלעדי של רוב רובם של אותם 150 לקוחות שלדבריו הם לקוחות המבקשת באזור תל אביב (ר' עמ' 3 לפרוטוקול). המבקשת לא הציגה בפני בית הדין כל חוזה אספקה בלעדי בינה לבין מי מבין הלקוחות ואף לא ציינה דבר לעניין זה בתצהיר התומך בבקשה. לא הובאה כל הוכחה לכאורה בדבר מהות הקשרים, תדירותם, אנשי המפתח אצל הלקוחות השונים , שיש בה כדי לבסס ולו לכאורה את טענת המבקשת בדבר היותם של אותם 150 לקוחות ו/או מספר אחר של לקוחות בבחינת לקוחותיה הבלעדיים ובגדר סוד מסחרי בר הגנה של המבקשת. לעניין זה ציין כבוד השופט בך, כי "בהעדר חוזים ברי תוקף עם הלקוחות לא ניתן להתייחס לקשר עימם כאל קניינה של נחושתן, ולא ניתן להגביל את חופש ההתקשרות של הלקוחות או את חופש העיסוק של שינדלר בהקשר זה." (ר' רע"א 1036/95 נחושתן חברה להשקעות בע"מ נ' SCHINDLER LIFTS LTD פ"ד נ(5) 72). עיננו הרואות, כי בהיעדרו של ביסוס ראייתי כלשהו לעניין מערכת הקשרים בין המבקשת לבין לקוחותיה, כנטען, אין די לכאורה בהצגה גורפת וכללית של כלל הלקוחות הפוטנציאליים שיכול ויהיו למבקשת בתחום עיסוקה, כפי שהדבר הוצג בתצהיר התומך בבקשה. גם לו הייתה מוצגת רשימה שמית של לקוחות להם טוענת המבקשת בגדר סוד מסחרי שלה, אין די ברשימה כזו כשלעצמה ולכאורה כדי לבסס טענה של זכות קניינית ברת הגנה בהיעדר סממנים נוספים המצביעים על קיומו של סוד מסחרי. יתרה מזאת, עת נשאל הורביץ האם ישנו מאפיין המייחד את לקוחות המבקשת משאר לקוחות פוטנציאליים בענף השיב בשלילה (ר' עמ' 4 לפרוטוקול). לאור האמור לעיל, ומשלא הונחה בפני תשתית ראיתית אשר יש בה ולו אף לכאורה כדי להצביע על לקוחות ממשיים וספציפיים של המבקשת אשר התקשרותם עם המבקשת נעשתה באופן שיטתי וקבוע לאורך תקופת ממושכת, הרי שלכאורה אין בפנינו סוד מסחרי בר הגנה. כן עולה, ולו לכאורה, כי הכרה ברשימה גורפת זו כסודה המסחרי של המבקשת מהווה פגיעה לכאורה בזכויות היסוד של המשיבים הנובעות מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומחוק יסוד : חופש העיסוק (להלן - "חוקי היסוד"). 10. באשר לפגיעה במוניטין - לטענת המבקשת, נודע לה לאחרונה , כי המשיב 1 משמיץ ופוגע במוניטין המבקשת וכל זאת בפני לקוחותיה של המבקשת (ר' סעיף 9 לתצהיר הורביץ). בענייננו, לא הונחה בפני , אף לא לכאורה, כל תשתית עובדתית אשר יש בה כדי להצביע על טיב המוניטין ומעמדו כסוד מסחרי של המבקשת והפגיעה בו, כטענתה. המבקשת נמנעה מלביא כל עדות חיצונית בדבר המוניטין אותו רכשה לעצמה, מהותו והיקפו. כמו גם נמנעה המבקשת מהבאת ראיות להשמצות הנעשות, לטענתה, על ידי המשיב 1 ו/או לפגיעה במוניטין אשר המבקשת מייחסת למשיב 1. בנסיבות אלו, בהיעדר כל ראיה, ולו לכאורה, ולאור חוקי היסוד ורוח הפסיקה המנחה את בית הדין, לא מצאתי, כי יש לראות במוניטין של המבקשת בגדר סוד מסחרי בר הגנה. 11. באשר למאזן הנוחות והאינטרסים - בנסיבות המתוארות לעיל, הרי שהכף נוטה לצד המשיבים, שכן הנזק שעלול להיגרם למשיבים גדול במידה ניכרת מזה העלול להיגרם למבקשת וזאת בהיעדרו ,לכאורה, של מידע סודי או סוד מסחרי בר הגנה השייך למבקשת ו/או קיומם של חוזי שירות בין המבקשת לבין הלקוחות אשר את התקשרותם עם המשיבים ביקשה המבקשת להגביל, ונוכח היעדר תניה חוזית שעניינה הגבלת עיסוקו של המשיב 1 ו/או תניה בדבר אי תחרות במבקשת עם סיום יחסי העבודה בין הצדדים. יפים הדברים אף ביתר שאת, ולו לכאורה, נוכח עדותו של הורביץ בחקירתו הנגדית, כי נכון לימים אלו "אולי 2-3 לקוחות" הפסיקו לרכוש מוצרים אצל המבקשת כתוצאה ממעברו של המשיב 1 למשיבה 2 מהמבקשת (ר' עמ' 4 לפרוטוקול). 12. סוף דבר - הבקשה נדחית. 13. ב"כ המבקשת הגיש לאחר הצגת סיכומיו, בקשה ל-"חיסיון על רשימת לקוחות" - מאחר ובשלב הגשת הראיות כלל לא הוצגה "רשימת לקוחות" או בקשה אחרת לענין זה, ממילא אין מקום כעת לקבל רשימה כזו ולדון בשאלת חסיונה. בין כך ובין כך משדחיתי את הבקשה לצו מניעה זמני, ענין רשימת הלקוחות ידון במסגרת התיק העיקרי. המזכירות תחזיר לב"כ המבקשת את המעטפות הסגורות שצורפו לבקשה לחיסיון. 14. המבקשת תישא בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. 15. המשיבים יגישו כתב הגנה בתוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו. 16. נקבע לדיון מקדמי בתיק העיקרי ליום 01.05.2000 בשעה 11:00. ניתן היום, ט' ב אדר א תש"ס, (15 בפברואר 2000), בהעדר הצדדים. ורדה סמט - שופטת צוויםצו מניעהלקוחות