החלטה 1. ביום 26.12.99 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב תביעתה, "כך שיכיל את כל הנימוקים הקשורים ונילווים לכתב הויתור", ובהתאם לתקן את סעיף הסעדים כך שיכיל הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום הגשת התביעה. המבקשת מנמקת בקשתה כדלקמן : א. התביעה הוגשה בערכים נומינליים. ב. לאחר הגשת התביעה הגישה הנתבעת בקשה לדחיה על הסף (להלן : "בקשת הדחיה"), בהתבסס על כתב ויתור עליו חתומה התובעת. ג. בתביעתה טענה כי חתמה על כתב הויתור בהתבסס על מידע שגוי שניתן לה ע"י הנתבעת. ד. ולו בשל ספק קל שבקלים - יש לאפשר לתובעת להבהיר עמדתה כפי שעשתה בתגובתה לבקשת הדחיה. ה. התיקון יאפשר פתרון לגופא, בפלוגתא אמיתית שהועלתה. ו. התובעת מבקשת תיקון פורמלי לסעיפים 8, 11, 13 ב' לתביעתה, כך שתימחק דרישתה לפיצויי הלנה, ולסכום התביעה שהוגש בערכים נומינליים, יתווספו הצמדה וריבית מיום שהיו צריכים להשתלם ועד ליום הגשת התביעה. 2. המשיבה עתרה לדחיית הבקשה בנמקה כדלקמן : א. התביעה הוגשה כשהייתה המבקשת מיוצגת, צויין בתביעה במפורש כי כתב הויתור שחתמה עליו מתייחס לתביעות עתידיות. רק ביום 3.10.99 טענה לראשונה כי מתייחס הוא לסכומי עבר. לא בכדי קבע ביה"ד בהחלטתו מ1.12.99- כי טענות המבקשת סותרות זו את זו ונסתרות מכתב הויתור. ב. העובדות להן טוענת המבקשת אינן מביאות כלל למסקנה כי כתב הויתור בטל, שהרי במשך 3 שנים מידי חודש קיבלה המבקשת את תלושי השכר ולא העלתה כל טענה. ג. לבד מהטעות לפיה הועברו הפרשות לקרן לא נכונה (טענה בה מודה המשיבה), הטענה ביחס לשיטת החישוב וגובה ההפרשות - יכלה לעלות לאחר בדיקה פשוטה, עוד בעת עבודתה. ד. אם יעתר ביה"ד לבקשה יגרם למשיבה עוול כי לאחר 3 שנים בהן העסיקה המבקשת, נחשפת היא לתביעה. ה. תיקון כתב התביעה ככל הנוגע לכתב הויתור אינו מרפא הפגם שבחוסר העילה. ו. על אף כל אלה, כדי ליעל הדיון הסכימה המשיבה לתיקון, תוך חיוב המבקשת בהוצאות, כמתחייב מעצם בקשת התיקון, מהעובדה כי הבקשה הוגשה למעלה מ3- שנים וחצי מהגשת התביעה, ומהעובדה כי המבקשת סירבה לכל הצעות הפשרה של ביה"ד. המשיבה עתרה לחיוב המבקשת בהוצאות שישולמו בתוך 15 יום, אחרת תימחק תביעתה. 3. לאחר ששבנו ועיינו בכל החומר שבפנינו - ניתנת החלטתנו : (א) ההלכה הנוהגת בבתי הדין היא כי תיקון כתב טענות יותר, ודאי בשלב בו נתבקש, אם אין בו כדי פגיעה בטענת התיישנות. בענייננו, מבקשת התובעת תיקון בו יועלו טענותיה לענין כתב ויתור עליו חתמה, ולצירוף הפרשי הצמדה וריבית על סכום תביעתה עד למועד הגשת התביעה. (ב) מעניין לציין כי בתביעתה צויין במפורש (ס' 13 ב') כי מבקשת היא חיוב המשיבה דכאן בסכום התביעה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה "מהיום שבו היו צריכים להיות משולמים ועד יום תשלומם בפועל, בצירוף פיצויי הלנה על אותה תקופה בדיוק!" כך גם בסעיף 11 לתביעה נתבעו הסכומים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום שהיו צריכים להיות משולמים. אין לדעת מהבקשה מדוע, איפוא, נתבקש התיקון בהקשר זה, ומשכך, הורינו למבקשת להבהיר אם כוונתה למחיקת עתירתה לפיצויי הלנה. ביום 8.2.00 הבהירה המבקשת כי בתיקון אכן מבקשת היא מחיקת עתירתה לפיצויי הלנה. (ג) בשלב בו מצוי ההליך ראוי להתיר למבקשת לתקן תביעתה, באופן שמחד תתווסף עתירה להפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד ליום הגשת התביעה (ס' 9 ב' לבקשה) ומאידך - יתוקן סעיף 5 לתביעה כך שנימוקיה-עמדתה לענין כתב הויתור יובעו בתביעתה עצמה. (ד) בפועל, אין המשיבה מתנגדת - ממש - לבקשה, אלא שטוענת היא, מטעמים פרקטיים, כי מוכנה היא לתיקון המבוקש תוך חיוב המבקשת בהוצאות. (ה) אין לומר כי התיקון המבוקש, על פניו, לא ירפא הפגם שבתביעה, שכן התובעת טוענת להטעיה, וטענה זו אם תוכח, יכול שתסייע לתביעה. (ו) יחד עם זאת, אין להתיר בכתב טענות, טענות עובדה סותרות, או טענות עובדה חלופיות. כשם שאין תובע יכול לטעון כי התפטר ולחלופין פוטר, אין הוא יכול לטעון, מחד - חתמתי/ויתרתי רק על תביעות עתידיות ומאידך - ויתרתי רק על תביעות עבר. (ז) משכך, מתירים אנו התיקון הן באשר לביטול העתירה לפיצויי הלנה, והן באשר להוספת הנימוקים המתייחסים לכתב הויתור, כפי שהועלו בתגובת התובעת מ21.4.98- בבקשה לדחייה על הסף. בתוך 30 יום תוכל המשיבה לתקן הגנתה ככל שהתיקון מתייחס לתוספת הנ"ל. (ח) בהליך זה שבפנינו, ומשמדובר בתיקון כתב טענות המחייב התייחסות הצד שכנגד לבקשה עצמה וכמובן תיקון כתב טענתו הוא - יש לחייב את מבקש התיקון בהוצאות. בענין זה שקלנו העובדה כי התביעה הוגשה בהיות התובעת מיוצגת, שנתקיים בה דיון מוקדם, וכי בקשת התיקון הוגשה רק לאחר שנדונה בקשה לדחייה על הסף ולאור ההחלטה שניתנה בה, וכ4- שנים לאחר הגשת התביעה - לאור כל אלה, ראינו לחייב המבקשת בהוצאות המשיבה בתיקון בסך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בקשה זו בתוך 30 יום מקבלת החלטתנו. ניתן היום י"ח באדר תש"ס, 24 בפברואר 2000, בהעדר הצדדים. נ.צ. - מר בליימן נ.צ. - מר מונוביץ ש. מאירי, שופטת - אב"ד תיקון כתב תביעה