ערעור בגין החלטת ועדה לעררים לענין גמלת ילד נכה

פסק דין 1. ביום 5.4.99 הגיש המערער לבה"ד הודעת ערעור בגין החלטת ועדה לעררים לענין גמלת ילד נכה (בתו של המערער) מיום 18.2.99 (להלן - "הועדה") (להלן- "הנכה"). ביום 22.7.99 הוריתי כי הערעור יימחק, אם לא יוגשו נמוקי ערעור, וביום 25.7.99 הגיש ב"כ המערער נימוקי ערעור על החלטת הועדה. ביום 20.10.99 הגיש המשיב טיעוניו (סיכומים שהוגשו בשנית ב- 4.1.00, מתוך טעות, לאחר החלטה מ- 29.12.99, שהתייחסה לסכומי תשובה). 2. המערער טוען כי בהלבשה, רחצה, אכילה והפרשות - זקוקה הנכה לסיוע במידה רבה. עוד נטען כי זקוקה היא להשגחה קבועה. עוד טען המערער כי אין הועדה מתייחסת לכך שהותקנו בבית ברזים מיוחדים, לכך שלוקח לה חצי שעה ויותר לאכול, שהאוכל נופל מפיה, וכי לא נשמע כי נערה בגילה סובלת מבריחת שתן 2-3 פעמים בשבוע. 3. המשיב טען כי הועדה קבעה כי הנכה נזקקת לסיוע מועט בהלבשה, רק בפתיחת וסגירת החזיה, כי ברחצה נדרשת היא רק לדירבון קל, וכי התקנת ברזים מיוחדים לא הובאה בפני האחות, ומכל מקום אין בה כדי לקבוע תלות רבה יותר; עוד נטען בענין אכילה כי נדרשת הנכה אך לסיוע בחימום, וכי בפני הועדה הושמעה תלונה על בריחת שתן 2-3 פעמים בחודש, אך הנכה מתפקדת בהקשר זה, דהיינו מנקה ורוחצת עצמה. כן נימקה הועדה מדוע אין הנכה זקוקה להשגחה. 4. ביום 16.1.00 הגיש ב"כ המערער בקשה לצרוף מסמך לתיק, קרי: החלטת המשיב מ- 30.12.99 לפיה אושרה לנכה קצבת נכות בשעור 100% מ- 17.12.99. בתגובתו לבקשה זו עתר המשיב לדחייתה וטען כי המסמך מתייחס לזכאות הנכה לנכות, כי איננו נוגע לענין הנדון בהליך זה, מה גם שמתייחס הוא לתקופה שמ17.12.99-. 5. לאחר ששבתי ועיינתי בכל החומר שבפניי - ניתן פסק הדין : א. הנכה היא ילידת 18.9.81 קרי ב- 17.12.99 מלאו לה 18 שנה, ומשכך, נבחנה כנכה (בוגרת), ולא לקצבת ילד נכה, ובהתאם נקבעה לה דרגת נכות של 100% (ראה הבקשה לצירוף מסמך לעיל). עם כל הצער למצבה, אין בין קביעה זו לנושא שבפניי - דבר, הן משום שמדובר בבחינה שונה והן משום שעסקינן בקריטריון שונה. אזכיר כי גם בקצבת ילד נכה, הנחת המוצא היא כי הנכה - נכה רפואית, סובלת ממגבלה רפואית מסויימת, אלא שראה המחוקק ליתן גמלה לילד נכה, עפ"י הקריטריונים שנקבעו, קרי מידת תלותו בתפקודים שנקבעו. ב. הלבשה - כעולה מדו"ח א.ב.צ. מיום 28.10.98 - הנכה הדגימה ביצוע מלא בתפקוד זה, למעט לבישת והסרת חזיה. משכך, קבעה כי אינה נדרשת לסיוע. הועדה ציינה כי הנכה פשטה ולבשה חולצה ומכנס, גרביים ונעליים וכי נזקקת היא לעזרה בשרוכים ובחזיה. סבורני כי בהקשר זה משעסקינן בפריט לבוש נחוץ לאשה בגיל הנכה בעת בדיקתה (17 שנה), יש לראות בה כזקוקה לסיוע קל/מועט בזולת בביצוע פעולה זו, ואין לומר כי מדובר במי הנדרש לסיוע במידה רבה. כך אף באשר לסיוע בשריכת השרוכים, כשבעיקרם של דברים מדובר בפעולה או במגבלה זהה. ג. רחצה - בהקשר זה מדווחת האחות כי הנכה ביצעה בנוכחותה פעולת רחצה של כל חלקי הגוף, ומשפעולתה היתה שטחית מעט, ראתה לקבוע כי נדרשת היא לנוכחות, לסיוע קל. יצויין כי קביעה זו תואמת את דברי האם, שנכחה בבדיקה, לפיהם נדרש דרבון קל לרחצת הגוף (ולא לרחצת פנים, ידיים, חפיפה, פעולות אותן ביצעה ללא דרבון). הועדה ציינה כי הנכה זקוקה לדרבון והנחיה בזמן הרחצה. תאור זה אין בו כדי סיוע במידה רבה, משבפועל מסוגלת הנכה לבצע הפעולות. באשר לענין הברזים המיוחדים - אחות בריאות הציבור לא ציינה קיומם, וככל העולה מהדו"ח, לא הופנתה ע"י האם לקיומם. עם זאת, הברזים ודאי הותאמו לנוחיות ולהקלת השמוש ע"י הנכה, וכך אמנם ראוי. אין בכך, לכשעצמו, כדי לומר שמדובר בסיוע במידה רבה. כך גם ראתה האחות להמליץ על הוספת שטיח למניעת החלקה (אביזר רצוי בכלל, בודאי עת ענין לנו בנכה, אף כי לא הופנינו לקושי כלשהו בניידותה). לאור כל אלה - אין לומר כי נדרשת הנכה לסיוע במידה רבה ומקובל עלינו כי נדרשת הנכה לסיוע קל בלבד. ד. אכילה - האחות מדווחת כי הדגימה בפניה העברת צלחת לשולחן, מזיגת מים לכוס, שתיה, אכילה בכפית, וכי נדרש סיוע בחימום האוכל. ככל העולה מתאור האחות את סדר יומה של הנכה (סעיף 9 לדו"ח), מדובר באכילה באופן עצמאי. נזכיר כי לא עולה מדו"ח האחות כי הנכה אוכלת חצי שעה ויותר, או כי מדובר, חלילה, בתפקוד לא אפקטיבי, או שאוכל נופל מהפה, וכך אף לא עולה מדו"ח הועדה. למען הסר ספק, נבהיר כי חצי שעה לארוחה חמה אינו זמן חריג דווקא - מחד, ומאידך, גם אם מעט מהמזון אינו מגיע לפיה, אין בכך, לכשעצמו, כדי ליצור תלות רבה, משברור כי הנכה אוכלת באופן עצמאי (ראה גם סעיף 9 לדו"ח האחות). ה. הפרשות - האחות ציינה כי מדובר בבריחת שתן פעם בשבוע, בלילה, וכך מפי האם, וכי הנכה מנקה עצמה אח"כ. עוד ציינה כי הנכה נקיה ואין ממנה ריח כמצופה ממצב של חוסר שליטה בהפרשות. הועדה ציינה כי הנכה שולטת על ההפרשות ומסתדרת בעצמה, וכי פעמיים-שלוש בחודש, יש בריחת שתן בלילה. בנימוקי הערעור נטען כי מדובר בפעמיים-שלוש בשבוע, ובתשובת המשיב נטען כי מדובר בפעמיים - שלוש בחודש. ראשית נעיר כי עולה מדו"ח האחות כי מדובר בבריחת שתן בלילה, שלאחריה, מתפקדת הנכה באופן עצמאי, רוחצת עצמה ומחליפה בגוד, דהיינו, אף כי קיים ליקוי - תפקודית מצליחה הנכה לטפל בעצמה. לאור אלה - ובלי להכריע בשאלה אם מדובר בתדירות בחודש או בשבוע, אין מדובר בסיוע רב לו נדרשת הנכה, בתפקוד זה (ובפועל אינה נדרשת כלל לסיוע), ואף כי אכן מדובר במגבלה של הנכה לעומת בני גילה אין מגבלה זו גורמת לה לתלות בזולת. ו. השגחה - ככל העולה מהדו"ח, שיתפה הנכה פעולה, ידעה פרטים התמצאותיים, ולא תוארו ארועים רלבנטיים ע"י המשפחה; הנכה ידעה אף לציין את התרופה שהיא נוטלת, מינונה ותדירות נטילתה (סעיף 5). הרופא שבדק דו"ח האחות ציין כי עפ"י הדו"ח והאבחון הרפואי, אין צורך בהשגחה. הועדה ציינה כי אין הנכה נזקקת לנוכחות קבועה של הזולת, וכי אינה מסכנת את עצמה או את הזולת. לאור כל אלה - לא עולה כי נדרשת הנכה להשגחה, אף כי אין חולק כי נזקקת היא לנוכחות בסביבתה. ז. ואף כי אין חולק כי הנכה זקוקה לסיוע שבן גילה אינו נזקק לו, מדובר בסיוע קל ומועט ולא סיוע רב ברוב שעות היממה. משכך - ומשלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה - נדחה הערעור ללא צו להוצאות. ניתן היום י"ח באדר תש"ס, 24 בפברואר 2000, בהעדר הצדדים. ש. מאירי, שופטת קטיניםנכותילד נכה / פעוט נכהערעורועדה לערריםערר