פסק דין סגן הנשיא י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי באר שבע (תב"ע נז3-701/; השופט הראשי כליף ונציגי הציבור ששון ו-בכר), בו נדחתה תביעת המערערת שעניינה פיטוריה מעבודתה כמורה לנגינה. הרקע העובדתי וההליך בבית הדין האזורי 2. העובדות הנוגעות לעניין פורטו בפסק דינו של בית הדין האזורי, כדלקמן: "א. התובעת עלתה בשנת 90 ממדינות חבר העמים לישראל. ב1.9.91- החלה לעבוד כמורה לנגינה במסגרת פרוייקט חדש ומיוחד בבתי-ספר באשקלון. ב. התובעת עבדה ברציפות במשך שש שנים, עד ליום 31.8.97. ביום 21.5.97 נשלחה אל התובעת הודעה על פיטוריה הפדגוגיים ממשרד החינוך ותוקף הפיטורים הוא מיום 1.9.97. ג. בסמוך לפני משלוח הודעת הפיטורים לתובעת, היא הוזמנה לשימוע בפני מנהל המחוז והציגה בפניו את עמדתה. ד. התובעת פוטרה, כאמור, והיום האחרון לקיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים היה 31.8.97. ה. הנתבעת מסבירה את מעשה הפיטורים בכך שכנגד התובעת הצטברו חוות-דעת שליליות של גורמי הפיקוח במערכת; ולאחר שתקופת הנסיון הוארכה - הוזמנה התובעת לשימוע במאי 97 ולאחר שמנהל המחוז קיבל גם את עמדת מנהלי בתי-הספר שבהם לימדה, הוחלט לפטרה וכך נעשה". 3. טענתה של המערערת היתה, כי היא היתה זכאית ל"קביעות" בעבודה לאחר שתי שנות נסיון, דהיינו - ביום 1.9.1993, ולכל המאוחר - ביום 1.9.1994. לטענתה, הארכת תקופת הנסיון שלה עד לשש שנים, היתה שלא כדין. לפיכך, פיטוריה של המערערת נעשו בהליך שגוי. לעומתה, טענה המשיבה כי המערערת הועסקה בשנים הראשונות לעבודתה כשאין בידה הסמכה. רק ביום 1.9.1993 היתה המערערת מורה מוסמכת, ורק מיום זה החלה תקופת הנסיון שלה במשך שנתיים, עד ליום 1.9.1995. על-פי בקשת המערערת הוארכה תקופת הנסיון שלה לשנה נוספת, ולאחר מכן האריך מנהל המחוז של המשרד, בהסכמת הסתדרות המורים, את תקופת הנסיון של המערערת לשנה נוספת. מאחר וחוות הדעת לגבי עבודת המערערת היו שליליות, הוחלט על פיטוריה. 4. בהסכמת הצדדים, נקבעה המחלוקת היחידה ביניהם, שהיא מחלוקת משפטית, בשאלה "האם בנסיבות הענין ולאור תקופת העסקת התובעת, היתה לתובעת זכות לקבל קביעות, ואם כן מה התוצאה של כך". 5. בית הדין האזורי שמע את עדותה של המערערת ואת עדותה של גב' יפה דינסטק מטעם המשיבה. 6. בפסק דינו ציין בית הדין האזורי כי תקופת הנסיון, בת השנתיים, מתייחסת לעובד הוראה מוסמך. על כן, תקופת הנסיון של המערערת כמורה מוסמכת החלה רק ביום 1.9.1993. כעבור שנתיים, הוארכה תקופת הנסיון, על-פי הנהלים, תחילת בשנה אחת ולאחר מכן בשנה נוספת. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת, בפסקו כדלקמן: "7. דעתנו היא, שמשרד החינוך פעל בעניינה של התובעת על-פי הנהלים ובתום-לב ואף לפנים משורת הדין. אם השאלה שלפנינו היא, כפי שהציבוה הצדדים, אם בנסיבות הענין ולאור תקופת העסקת התובעת היתה לתובעת זכות לקבל 'קביעות', הרי שתשובתנו לשאלה זו היא - שלילית. התובעת לא היתה זכאית, לדעתנו, ל'קביעות', בנסיבות שנוצרו. בכך תמה ונשלמה המחלוקת שבין הצדדים, כפי שהם הגדירוה. משהגענו למסקנה כי התובעת, בנסיבות שתוארו בפני בית-הדין, לא היתה זכאית ל'קביעות' הרי שדין התביעה - להידחות. אלא, שב"כ התובעת ראתה לנכון לתקוף גם את הליך הפיטורים בכל הקשור לתום-הלב שהיה צריך ללוות את מעשה הפיטורים ובכל הקשור לזכות השימוע שהיתה לתובעת ולתקפותו של ההליך עצמו. דעתנו בשאלות אלה היא, כדעת ב"כ הנתבעת. לתובעת ניתנה זכות השימוע ולא מצאנו כל פגם בהליך זה... במקרה שלפנינו, ניתנה לתובעת פעמיים הזדמנות לשימוע והיא ניצלה את ההזדמנויות שניתנו לה והציגה את עמדתה בכל הקשור לכוונת הנתבעת לפטרה. כל תלי התלים של הנימוקים המפורטים בסיכומי ב"כ התובעת, אין בהם כדי להועיל במקרה שלפנינו. לא רק זאת, אלא שמשנקבע שהתובעת לא היתה זכאית לקביעות, הרי שאין כבר מקום לדון בשאר הטענות. ואולם, אפילו תאמר כי יש מקום לדון בשאר הטענות. הרי שבענין זה דעתנו היא כדעת ב"כ הנתבעת ואנו מאמצים את כל טיעוניה בסיכומיה שבכתב. 8. למעלה מן הצריך לענייננו, נראה לנו, כי גם אם היינו הולכים לשיטתה של ב"כ התובעת, הטוענת שתקופת הנסיון שלה צריכה להימנות החל מהיום הראשון לעבודתה (1.9.91) - גם אז היינו מגיעים לאותה תוצאה לפיה לא היה מקום להעניק מעמד של 'קביעות' לתובעת. נבהיר את דברינו: - טענתה הראשונית של התובעת היתה כי יש למנות את תקופת הנסיון מן היום שבו החלה לעבוד אצל הנתבעת, קרי: החל מיום 1.9.91. על-פי סעיף 4 בפרק הנהלים: 'תקופת הנסיון של עובד הוראה, שהוסמך תוך תקופת הנסיון, היא כלהלן: א. אם הוסמך בשנה השניה לעבודתו, תהא תקופת הנסיון שלוש שנים. ב. אם הוסמך בשנה השלישית, או הרביעית לעבודתו, תהא תקופת הנסיון ארבע שנים'. התובעת שלפנינו הוסמכה בשנה השלישית של תקופת הנסיון. היא בבחינת מורה מוסמכת החל מיום 1.9.93 שהוא היום הראשון של השנה השלישית שבתקופת עבודתה של התובעת. לפיכך, תקופת הנסיון של התובעת תסתיים בתום ארבע שנים מתחילת עבודתה. קרי: 31.8.95. בתום תקופה זו בדיוק הסכים מנהל המחוזי, לבקשת התובעת, שהבטיחה לשפר את רמת הוראתה, להאריך את תקופת הנסיון בשנה אחת, כלומר עד 31.8.96 ובתום תקופה זו הסכים, לפנים משורת הדין ובהסכמת הסתדרות המורים, להאריך את תקופת הנסיון עד ליום 31.8.97. בתום תקופה זו פוטרה התובעת לאחר שהתקבלו בעניינה חוות-דעת שליליות (ועל כך אין מחלוקת) ונערך לה שימוע כדבעי. מן הראוי עד כה עולה, כי אפילו נלך לשיטתה של התובעת עצמה, נמצא שמנהל המחוז פעל בעניינה, על-פי הנהלים. יוצא אפוא, כי בין אם נראה את עניינה של התובעת כנופל לגדר האמור בסעיף 2 שבפרק הנהלים שלפיו החלה את תקופת הנסיון רק לאחר שהוסמכה (1.9.93), ובין אם נראה את עניינה כנופל לגדר האמור בסעיף 4 שבפרק הנהלים שלפיו החלה את תקופת הנסיון מן היום הראשון לעבודתה (1.9.91) הרי שבשני המקרים הוארכה תקופת הנסיון כדין ובנסיבות הענין, בשני המצבים המתוארים לעיל, היא לא היתה זכאית למעמד של 'קביעות'. 9. סוף דבר - התביעה נדחית". 7. על כך הוגש הערעור שלפנינו. הדיון בערעור נתקיים על-פי סיכומים בכתב. תקופת נסיון וקביעות של עובדי הוראה 8. בטרם נביא את טיעוני הצדדים בהליך הערעור, נפרט את הנהלים בעניין תקופת נסיון וקביעות של עובדי הוראה, אשר הוגשו לבית הדין האזורי (מסמך מב1/). 9. בפרק 3.4 של הנהלים נקבע כדלקמן: "2. תקופת הניסיון של עובד הוראה מוסמך במוסד חינוך רשמי היא שתי שנות עבודה בשליש משרה לפחות, אלא אם כן נשלחה לעובד הודעה על הארכתה על יסוד חוות דעת מנומקת של הפיקוח. אין להציע עובד הוראה לקביעות לאחר שנת ניסיון אחת בלבד. 3. תקופת הניסיון של עובד הוראה לא-מוסמך היא ארבע שנות עבודה בשליש משרה לפחות, אלא אם כן נשלחה לעובד הודעה על הארכתה על יסוד חוות דעת מנומקת של הפיקוח. 4. תקופת הניסיון של עובד הוראה, שהוסמך תוך תקופת הנסיון, היא כלהלן: א. אם הוסמך בשנה השנייה לעבודתו, תהיה תקופת הניסיון שלוש שנים. ב. אם הוסמך בשנה השלישית, או הרביעית לעבודתו, תהיה תקופת הניסיון ארבע שנים. 5 - 10. ... 11. לא תוארך תקופת הניסיון של עובד מוסמך בלי חוות דעת מנומקת היטב של הפיקוח, בלי ציון מפורט של תאריכי הביקור בשיעוריו של העובד ובלי ציון ממוצע של ההערכות בביקורים אלה. 12. הארכת תקופת הניסיון פעם שנייה טעונה הסכמה מוקדמת של הסתדרות המורים. לא תוארך תקופת הניסיון פעם שנייה, אלא אם יש נימוקים יוצאים מגדר הרגיל המצדיקים פנייה להסתדרות המורים (הפנייה תהיה ע"י הלשכה המחוזית לסניף המתאים של הסתדרות המורים). 13. ההחלטה בדבר הארכת תקופת הניסיון או בדבר מתן קביעות היא בידי מנהל המחוז. לגבי עובד ההוראה בחינוך הממלכתי-דתי - לאחר התייעצות עם המפקח על החינוך הדתי במחוז. לא קיבל מפקח המחוז את דעתו של המפקח על החינוך הדתי במחוז, יועבר העניין למשרד הראשי. 14. ... 15. במסגרת ההנחיה שבסעיף 3 לעיל, אין לתת קביעות לעובדי הוראה לא מוסמכים שלב א' ושלב א+ בשנת הניסיון הרביעית, אלא תישלח להם הודעה מאת מנהל המחוז על שנת ניסיון נוספת, מסיבות מינהליות". הטיעונים בערעור 10. הטענות העיקריות של ב"כ המערערת לפנינו, הן כדלקמן: (א) הארכות תקופות הנסיון של המערערת, הן הראשונה והן השניה, נעשו בניגוד להוראות פיסקה 4 של הנהלים בעניין תקופת נסיון וקביעות של עובדי הוראה. עד ליום 31.8.1999 לא ביקרו מפקחות של המשרד אצל המערערת, ולא התגבשה כל החלטה בדבר נסיונה; (ב) לעניין תקופת הנסיון על פי פיסקה 4 של הנהלים יש להביא בחשבון גם את תקופת העבודה בה היתה המערערת ללא הסמכה. אין זו דרך מקובלת להעסיק את המערערת במשך שש שנים רצופות ולפטרה כאילו לא עמדה בנסיון רב שנים, כאשר בפועל רק בשנה הרביעית נבדקה עבודתה; (ג) הליך פיטוריה של המערערת היה לקוי, הוא נעשה בחוסר תום לב, ולא קוימו ההוראות שבנהלים לפיטורי המערערת. 11. הטענות העיקריות של ב"כ המשיבה לפנינו, הן כדלקמן: (א) על-פי הסכמת הצדדים, הדיון בבית הדין האזורי היה אך ורק בשאלה האם למערערת היתה זכות לקבל קביעות, ואם כן, מה התוצאה של כך. בשאלה זו פסק בית הדין האזורי כי המערערת פוטרה בזמן היותה בנסיון, ובדין פסק כך בית הדין האזורי. לפיכך, אין להתייחס לטענות המערערת בעניין חוות דעת הפיקוח של משרד החינוך והתרבות בעניין המערערת; (ב) המערערת הוסמכה ביום 1.9.1993, ולפי זה תקופת הנסיון שלה החלה ביום זה, ולא לפני כן. על כן, תקופת הנסיון שלה הסתיימה ביום 31.8.1995, הן על-פי סעיף 2 והן על פי סעיף 4ב. לנהלים; (ג) הארכת תקופת הנסיון של המערערת נעשתה כדין, ולאור ההסכמה הדיונית בין הצדדים אין להתייחס לטענות המערערת בעניין הליך פיטוריה. ההכרעה בערעור 12. "תקופת נסיון" ו"קביעות" בעבודה לאחר תקופת הנסיון, הם מושגים אשר תכנם נקבע בהסכם אישי או בהסכם קיבוצי (דב"ע מב3-49/ יפית דייג - פטרולגז חב' הגז הישראלית 1969 בע"מ, פד"ע יד 85, 90; דב"ע מט3-123/ בנימין פנקס - ישקר בע"מ נהריה, פד"ע כא 343, 347 - 348). עם זאת, "מעביד ועובד רשאים להאריך את תקופת הנסיון, אף אם נקבע בהסכם קיבוצי שתוענק לעובד קביעות בתום תקופה מסוימת, שכן הדבר יכול להיות לטובת העובד, משום שבא במקום פיטורים" (דב"ע מח3-50/ אבי ברכה - מגן דוד אדום בישראל, פד"ע כ 253, 257). 13. יום 1.9.1993 (ולא יום 15.8.1993 אשר נזכר בתצהירה של גב' דינסטק) היה היום שבו הוסמכה המערערת כמורה מוסמכת. הדבר צוין במפורש בפיסקה ג' של סיכומי המערערת בבית הדין האזורי ("התובעת הוסמכה להורות בישראל כמורה מוסמכת בעלת תואר אקדמאי ביום 1.9.1993, כשהיה לה ותק בהוראה של 2 שנות לימוד"). לפיכך, ועל פי ההסכמה הדיונית בין הצדדים בשאלה היחידה שעמדה לדיון בהליך בבית הדיון האזורי (ר' פיסקה 4 לעיל), עלינו לבחון האם נפלה טעות בפסיקתו של בית הדין האזורי. 14. לאחר עיון בטיעוני הצדדים, בנהלים בעניין תקופת נסיון וקביעות של עובדי הוראה (ר' פיסקה 9 לעיל), ולאור ההלכות בדבר תקופת נסיון, הארכת תקופת נסיון וקביעות בעבודה (ר' פיסקה 12 לעיל), הגענו למסקנה כי אין מקום להתערבותנו בפסיקת בית הדין האזורי, על-פיה דחה את תביעת המערערת. הדרך בה פירש בית הדין האזורי את הנהלים (ר' פיסקה 6 לעיל), בנסיבות העניין שלפנינו, מקובלת עלינו. לפיכך, אין מקום לקבלת טענות המערערת, הן בעניין השאלה שעמדה לדיון בהליך בבית הדין האזורי והן בשאלות האחרות שהועלו בסיכומיה לפנינו. ס י כ ו ם 15. לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים לדחות את הערעור, מטעמיו של בית הדין האזורי. 16. בית הדין האזורי לא פסק הוצאות בהליך שלפניו, ואף אנו איננו פוסקים הוצאות בהליך הערעור. 17. פסק הדין יישלח לצדדים בדואר. ניתן היום א' באדר א' התש"ס (7.2.2000). הנשיא סגן הנשיא שופט נציג עובדים נציג מעבידים דיני חינוךפיטוריםמורים