פסק דין השופט ע' רבינוביץ 1. המבקשים 5-7 (להלן - הרבנים), מכהנים מזה שנים רבות כרבנים אזוריים בתחום שיפוטה של המשיבה מס' 1 (להלן - המועצה). הרבנים אינם מתגוררים בתחום שיפוטה של המועצה. 2. המשרד לענייני דתות (להלן - המדינה), הוא שמעביר את תשלום משכורותיהם של הרבנים למועצה, וזו משלמת את משכורותיהם. 3. במכתב הנושא תאריך 18.6.1997, הודיעה המועצה לשר לענייני דתות דאז, כי בהתאם להחלטת המועצה מיום 27.5.1997, הרי שהחל מיום 1.1.1998 תחזיר המועצה למדינה את משכורות הרבנים, כל עוד לא יעתיקו הרבנים את מקום מגוריהם לתחום שיפוטה של המועצה בה הם מכהנים בקודש. 4. המערערים הגישו בקשת צד לסכסוך קיבוצי (להלן - הבקשה), בה ביקשו את הסעדים הבאים: א. סעדים ארעיים וזמניים "51. להצהיר באופן זמני, כי המשיבים, חייבים לשלם את שכרם, של המבקשים 4-6, באותו אופן, בו עשו זאת, למן תחילת עבודתם של המבקשים אצלהן ועד היום. 52. להורות למשיבים, כי עליהם להימנע מכל שינוי חד צדדי בתנאי העבודה של המבקשים, במנוגד להסכם הקיבוצי." ב. סעד קבוע "53. להצהיר כי המשיבות, חייבות לשלם את שכרם, של המבקשים 4-6, באותו אופן בו עשו זאת, למן תחילת עבודתם של המבקשים אצלהן ועד היום, וכי אם ברצונן לשנות משהו בתנאי עבודתם ו/או תשלום שכרם של המבקשים 4-6, הם חייבים לעשות כן, על פי ההוראות הקבועות בהסכמים הקיבוציים המחייבים בין הצדדים ובחוק. 54. לחילופין, יתבקש ביה"ד להורות, אם ימצא לנכון לעשות כן, להורות על העברת המחלוקות נשוא תיק זה, למסגרת של יישוב חילוקי דיעות בהתאם להסכמים החלים על הצדדים, ולתן סעד הצהרתי עד למתן החלטה במסגרת המנגנון של יישוב חילוקי הדיעות. 55. בנוסף, יתבקש ביה"ד הנכבד להורות במידת הצורך, על צירוף הליכים, על פי תקנה 16 לתקנות ביה"ד לעבודה (סדרי הדין בסכסוך קיבוצי), התשכ"ט - 1969, בין ההליך הקיבוצי הנוכחי ובין תביעתם של המבקשים מס' 4-6 אם ולכשתוגש. 56. בנוסף יתבקש בית הדין הנכבד לתן כל סעד אחר, חילופי או בנוסף, כפי שימצא לנכון, בהתאם לנסיבות." 5. המערערים סמכו את הבקשה בעיקר על ההסכם הקיבוצי שנחתם ביום 6.9.1988 בין המדינה, מרכז השלטון המקומי ו"חבר המועצות הדתיות" מצד אחד, ובין ההסתדרות הכללית מצד שני (להלן - ההסכם הקיבוצי), ועל הטענה, לפיה אין המועצה זכאית להפסיק באופן חד צדדי את תשלום משכורות הרבנים, בנימוק שאין הם מתגוררים בתחומה, כאשר מצב זה נמשך מזה שנים רבות. 6. בית הדין האזורי בירושלים (סק 1014/98; השופט הראשי נויגבורן ונציגי הציבור אלבז ושוורץ), מחק על הסף את הבקשה מן הטעם, שדינו של הסכסוך להתברר במסגרת הליך של סכסוך היחיד. בית הדין האזורי נימק את החלטתו זו בנימוקים אלה: א. ההסכמים הקיבוציים אינם נוגעים ישירות לעניין הנדון. ב. אין לארגון העובדים עניין בסכסוך, זולת הדאגה לתשלום שכר עבודה לעובדים במועד. ג. קיימת מחלוקת בשאלה מיהו המעביד, שאינה מתאימה לבירור במסגרת הליך של סכסוך קיבוצי, שמעצם מהותו נועד להכריע בשאלות משפטיות. בית הדין האזורי גם קבע שמדובר בתביעת שכר, ולכן אין מקום לסעד ההצהרתי המבוקש. 7. בערעור שהגישו המערערים, הם טענו בתמצית את הטענות הבאות: א. ההפסקה החד צדדית של תשלום משכורות הרבנים מחודש מרץ 1998 מחייבת מתן סעד זמני מיידי ללא כל קשר לשאלת זהות המעביד. ב. על פי ההסכם הקיבוצי חלה על העובדים חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן - החוקה). ג. על פי ההסכם הקיבוצי בין הסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים ובין ארגון המועצות האזוריות (של ההתיישבות העובדת) (להלן - הסכם המועצות האזוריות), חלים על עובדי המועצות האזוריות כל תנאי העבודה החלים על עובדי הרשויות המקומיות, לרבות החוקה. ד. המחלוקת נשוא הדיון צריכה להתברר בפני הוועדה הפריטטית על פי סעיף 84 לחוקה, או בפני ועדה פריטטית על פי התקשי"ר, ולא היה מקום להפסיק תשלום המשכורות כל עוד לא התבררה המחלוקת במנגנונים לישוב חילוקי הדעות הקבועים לכך. ה. הסכסוך דנא הוא סכסוך קיבוצי גם אם מקורו באימוץ סכסוך היחיד. ו. קיום מחלוקת לגבי זהות המעביד אינה מונעת בירור השאלה לגופה במסגרת סכסוך קיבוצי. ז. גם לגופו של עניין, אין מוטלת על הרבנים חובת מגורים בתחום המועצה כתנאי לקבלת משכורותיהם. 8. א. שתי המשיבות תמכו בפסק דינו של בית הדין האזורי. ב. המועצה טענה בנוסף את הטענות הבאות: 1. אין יחסי עובד ומעביד בינה ובין הרבנים, ומשום כך אין סמכות לדון כלל בסכסוך הקיבוצי. 2. ההסכם הקיבוצי לא חל על המועצה ולכן גם החוקה לא חלה על הרבנים. 3. מדובר בתביעה לסעד כספי, תשלום משכורת, ולכן אין מקום לסעד ההצהרתי המבוקש. ג. המדינה טענה, כי אין מדובר בבקשת צד לסכסוך קיבוצי, כי המדינה אינה צד להסכם הקיבוצי ואינה המעבידה של הרבנים, וכי אין אינטרס קבוצתי בסכסוך, באשר הוא נוגע לשלושה רבנים בלבד, ששניים מהם כבר הגישו תביעה במסגרת סכסוך היחיד באותו נושא. המדינה גם טענה, כי המערערים ויתרו בהתנהגותם על הדרישה להפעלת סעיף 11 להסכם הקיבוצי, וכי המדינה חתמה על הסכם זה כגוף מתקצב. יש לציין, כי המדינה מצידה לא התנגדה להמשך הזרמת משכורות הרבנים על ידה באמצעות המועצה, אלא שהמועצה כאמור מתנגדת להמשיך לשלמן לרבנים כל עוד לא הוסדר עניין מגוריהם בתחום המועצה. 9. בערעור זה התקיימו מספר ישיבות גישור, שהביאו בסופו של דבר לתשלום לפרק זמן מוגבל, עד לעת האחרונה, של משכורות הרבנים ולניתוב בהסכמה של הסכסוך למסגרת הליך של סכסוך היחיד. ברם, המחלוקת נשוא ערעור זה, לגבי כשרות ההכרעה במחלוקות שבין הצדדים במסגרת הליך בסכסוך קיבוצי, נשארה בעינה. 10. א. המחלוקת בין הצדדים לגופו של עניין מתמצית בשני נושאים: 1. האם ניתן בנסיבות העניין להתנות תשלום משכורות הרבנים במגורים בשטח המועצה? 2. מיהו המעביד: המועצה, או המדינה. ב. כפי שעולה מן הבקשה, המחלוקת מתייחסת רק לשלושת הרבנים ואין מדובר, בשלב זה לפחות, במחלוקת כללית. ג. סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969 (להלן - חוק בית הדין לעבודה), דן ב"תובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד ... בעניין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי אחר, או בכל עניין אחר הנובע מהם או בעניין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין". ד. ההסכם הקיבוצי שבענייננו דן בסולם השכר והתפקוד של רבני ישראל המכהנים במועצות הדתיות ובהתיישבות. עילת התביעה של הרבנים, על פי הבקשה, מבוססת על הטענה להפרת ההסכם האישי שלהם, פרי התנהגות הצדדים במשך שנים, ולא בשלילת זכויות הנובעות מההסכם הקיבוצי. ההסכם הקיבוצי עצמו אינו חל על המועצה, משום שזו אינה חברה במרכז השלטון המקומי. המסקנה המתבקשת לאור נתונים אלה היא שלא ניתן לסווג את הסכסוך כסכסוך קיבוצי. ה. המערערים טוענים, כי היה מקום במקרה זה להפעיל את מנגנון ישוב חילוקי הדעות בהתאם לחוקה או בהתאם לתקשי"ר, וכי תביעה לאכיפת מנגנון זה מקומה במסגרת הליך בסכסוך קיבוצי. ו. אכן, תביעה לאכיפת מנגנון ישוב חילוקי דעות על פי החוקה, או על פי התקשי"ר, מקומה להתברר במסגרת הליך של סכסוך קיבוצי, אלא, שההסכם הקיבוצי והסכם המועצות האזוריות, שיכלו לשמש כמקור לתחולת אותם מנגנונים, לא ניתן להחילם בנסיבות הקיימות על המשיבות: כאמור, אין ההסכם הקיבוצי חל על המועצה, אלא על המדינה ועובדיה, ואולם המדינה טוענת ששלושת הרבנים אינם עובדיה. הסכם המועצות האזוריות לעומת זאת, אינו חל על המדינה, אלא רק על המועצה ועובדיה, ואולם גם המועצה טוענת שאין הרבנים עובדיה. ז. בנסיבות אלה צדק בית הדין האזורי, כאשר קבע ששאלת מיהו המעביד אינה יכולה להתברר במסגרת הליך של סכסוך קיבוצי, גם משום שהיא מצריכה הבאת ראיות מפורטות, פעולה שאינה מתאימה בדרך כלל למסגרת של הליך בסכסוך קיבוצי. יש לציין, כי הדיון בשאלה "בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד" יוחד בסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה - לסכסוך היחיד. ח. ההליך דנא הוא בעיקרו של דבר תביעת שכר של שלושה רבנים שדינה להתברר, ככל תביעה לסעד כספי, במסגרת סכסוך היחיד. מתן צו עשה זמני או סעד הצהרתי במקרה מעין זה אינו בדרך כלל, הדרך המשפטית הנכונה (ראו כהשוואה: דב"ע נא3-195/ תובנה מכונות תרגום בע"מ נ' עמיחי סגל, פד"ע כג 274; דב"ע נז3-113/, נז3-172/ מחמוד אלקרינאוי - עיריית רהט (לא פורסם), עבודה ועוד (9), הלכות 11/99, עבודה ארצי, כרך ל(1), 199, 7.7.1997). ט. לאור האמור לעיל, לא השתכנענו, כי במקרה דנא קיים אינטרס קבוצתי המצדיק נקיטת הליכים במסגרת הליך בסכסוך קיבוצי. כאמור, בשלב זה לפחות, הסכסוך מצטמצם רק בשלושת הרבנים ובתחום המועצה ולא במקום אחר (ראו: דב"ע לא4-5/ ההסתדרות הכללית - הסתדרות הפועלים החקלאיים ואח' - התאחדות האיכרים ואח', פד"ע ג 253, 266; דב"ע נז4-22/ ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים - עירית נצרת עילית (לא פורסם), עבודה ועוד (9), הלכות 11/99, עבודה ארצי, כרך ל(2), 157, 29.5.1997). 11. על פני הדברים נראה שהשאלות שבמחלוקת בין הצדדים הינן מאותן שאלות שלגביהן ניתן לומר "לא בשמים היא", וניתן לפותרן ללא קושי מיוחד במסגרת סכסוך היחיד. 12. משהגענו למסקנה שאין מדובר במקרה זה בסכסוך קיבוצי לא תחול לעניין זה ההלכה, לפיה אין ממהרים למחוק על הסף הליך בסכסוך קיבוצי. 13. לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות. אין בפסיקה זו כמובן משום הבעת דעה לגופו של עניין. חזקה על בית הדין האזורי הדן בתביעות הרבנים במסגרת סכסוך היחיד שיעשה את מירב המאמצים לסיים בהקדם בפסקי הדין את הדיון בהם, שהרי מדובר בתביעות שכר. 14. כל צד ישא בהוצאותיו. ניתן היום, א' אדר א התש"ס (7.2.2000). הנשיא סגן הנשיא שופט נציגת עובדים נציג מעבידים דתרבנותמשכורת