פסק דין 1. לפנינו תביעה בעניין מימוש זכויותיו של התובע לקבלת "רכב מיוחד" - לפי ה"הסכם בדבר גימלת ניידות", תשל"ז - 1977 (להלן: "הסכם הניידות"). 2. השתלשלות העניינים והעובדות שאינן שנויות במחלוקת: א. התובע זכאי להטבות עפ"י הסכם הניידות החל משנת 1992 (90% מוגבלות בניידות). ב. ביום 26.8.97 הגיש התובע בקשה להלוואה עומדת להחלפת רכב. במסגרת אותה בקשה, עקב מגבלותיו הגופניות המתוארות בממצאי הבדיקה, נבדקה זכאותו לרכב מיוחד - כהגדרתו בסעיף 9 של הסכם הניידות. ג. ביום 5.2.98 נבדק התובע בשטח ע"י ועדה לגודל רכב. התובע נבדק ב- 3 כלי רכב: 1. שברולט קווליר 2200. 2. שברולט מאליבו 2200. 3. שברולט לומינה 3100 LTZ. ד. הועדה מצאה כי הרכב מסוג שברולט LTZ מתאים לתובע, ואישרה את הרכב הנ"ל עם מושב הנתון להזזה חשמלית, אביזרים שונים ומזגן. ה. לאחר קבלת האישור התברר לנתבע כי הדגם שאושר אזל, ובכוונת היבואן לייבא בשנה הקרובה רק רכב עם מנוע בנפח 3800 סמ"ק. ו. התובע ביקש מהנתבע לשנות את נפח המנוח באישור שקיבל. בתגובה שינה הנתבע את החלטתו ואישר לתובע רכב מסוג שברולט לומינה סדן, 3100 סמ"ק. ז. ערעורי התובע לנתבע נדחו. ח. באוגוסט 98' התברר לתובע כי היבואן חזר לייבא רכב מסוג לומינה LTZ עם מנוע בנפח 3100 סמ"ק וביקש מהנתבע לאשר לו הלוואה לרכישת רכב זה. ט. דרישת התובע הנ"ל נדחתה ע"י המוסד בנימוק שהוא רואה במכון את הגוף המוסמך לקבוע את דגם הרכב המתאים ביותר לתובע. י. ביום 27.8.98, כעבור שנה מיום הגשת הבקשה להלוואה עומדת להחלפת רכב, מכר התובע את הרכב שהיה ברשותו והודיע על כך למוסד. המוסד הודיע לתובע שחל עליו "מועד קובע", כהגדרתו בהסכם הניידות, מיום מכירת רכבו, דהיינו מיום 27.8.98. 3. טענות התובע: א. החלטת הועדה לגודל רכב מיום 5.2.98 התקבלה על פי הוראות סעיף 9 להסכם הניידות, לא נפל בה כל פגם ובמועד קיומה הרכב המומלץ היה במלאי ושווק בארץ. לא הוגש ערעור על ההחלטה, הנתבע אישר את הרכב הנבחר כ"רכב קובע" והמציא לתובע אישור להלוואה עומדת בסכום המיסים החלים על הרכב הנ"ל. גם האישור ל"רכב החלופי" ניתן לפי הבדיקה ביום 5.2.98. ב. אין סימוכין לטענת המכון מיום 1.4.98 כי "בועדה מיום 5.2.98 נפלה טעות בסוג הרכב...". בתשובת מנהל המכון לתובע מיום 27.4.98 לא נזכרת טענה זו כלל. ג. החלטת המכון הנ"ל מיום 1.4.98 על שינוי דגם הרכב ניתנה בדרך לא מקובלת ובניגוד להוראות סעיף 9 (ב) בהסכם הניידות ולפיכך אינה יכולה להיחשב כ"קביעה" לעניין רכב מיוחד. ד. גם לו היה ממש בטענת המכון מיום 1.4.98, שהתובע טוען כנגדה, המוסד מחויב ל"קביעתו" שלו בעניין דגם הרכב המיוחד - שברולט לומינה LTZ - וכשהוברר לו שרכב מדגם זה עם מנוע בנפח 3,100 סמ"ק קיים במלאי היה עליו לאשר לתובע הלוואה עומדת לרכישתו ולא לסרב לה. ה. החלטת המוסד מיום 13.9.98 לדחות דרישת התובע להלוואה עומדת לרכב שאושר על ידי המוסד עצמו כ"רכב קובע" למרות שהיה ידוע לו שרכב כזה נמצא במלאי היבואן ושהחלטת המכון לשנות את דגם הרכב התקבלה בניגוד להוראות סעיף 9 בהסכם הניידות, - ניתנה לא בתום לב כמו גם המלצתו לפניה מחודשת לבקשת בדיקה בועדה לגודל רכב - בידיעה שלא חל שינוי במצבו של התובע - המצויינת בהחלטה הנ"ל. ו. כתוצאה מההליך המתמשך וההחלטות השגויות שהתקבלו שלא בתום לב כמתואר, נגרם לתובע הפסד כספי בסכום של 12,300 ש"ח בשל ירידת מחיר הרכב שהיה ברשותו בין המחיר שהיה מקבל עבורו לו מכר אותו תוך זמן סביר בסמוך למועד החלטתו הראשונה של המכון בחודש 09/97 לבין מחיר הרכב במועד שבו נאלץ למכור את הרכב - בחודש 08/98. ז. החלטות המוסד שהתובע טוען כנגדן, ניתנו שלא בתום לב ובידיעה ששיקולי המכון עליהן הן נסמכו לא היו ענייניים, נפל בהם פגם וניתנו שלא עפ"י הוראות סעיף 9 שבהסכם הניידות. ח. התובע ביקש לקבוע את אחריות הנתבע לאי מימוש הזכויות להן הוא זכאי עפ"י הוראות סעיף 9 שבהסכם הניידות ולהפסד הכספי שנגרם לו. ט. התובע ביקש לקבוע כי רכב מסוג "שברולט לומינה LTZ" הינו "רכב קובע" לעניין ההטבות להן זכאי התובע עפ"י הוראות הסכם הניידות ולחייב את הנתבע להמציא לתובע אישור להלוואה עומדת מלאה בהתאם. י. כן ביקש לחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום של 12,300 ש"ח - פיצוי בגין ההפסד הריאלי שנגרם לו כתוצאה מירידת מחיר הרכב שהיה ברשותו במשך שנה - בצמוד למדד המחירים לצרכן ונושא ריבית כחוק וזאת ממועד מכירת הרכב עד למועד התשלום בפועל, ולקבוע כי ה"מועד הקובע", כהגדרתו בהסכם הניידות, יחול במועד סיום הדיון בתביעה זו ולא ביום 27.8.98 כהודעת הנתבע. 4. טענות נתבע: א. מנספח 11 לכתב התביעה ברור כי כבר בפברואר 98' לא הובא לארץ רכב שברולט לומינה LTZ, 3,100 סמ"ק. לפיכך שינה המכון לבטיחות בדרכים החלטתו ואישר לתובע רכב שברולט לומינה סדן 3,100 סמ"ק. ב. הגדרת הרכב הקובע בהסכם הניידות מתייחסת לנפח מנוע ולא לסוג הרכב. את נפח המנוע קובעת הועדה לגודל רכב. את סוג הרכב קובע המכון לבטיחות בדרכים ולוא דווקא הועדה לגודל הרכב. ג. התובע מכר רכבו הקודם ביום 27.8.98, והמועד הקובע שנקבע ע"י הנתבע הוא מועד זה וזאת עפ"י סעיף 12 (ג) להסכם הניידות. ד. פיצוי כספי אינו בסמכות ביה"ד מאחר ומדובר בנזיקין. "המועד הקובע" עפ"י הסכם הניידות, אינו נתון לשיקול דעת, והתובע זנח טענה זו בסיכומיו. ה. בפני ביה"ד העיד מר מנחם סרי, שהוא היועץ הטכני במכון, ומעדותו עולה כי רכב שברולט לומינה סדן זול מדגם ה- LTZ ומתאים יותר לצרכי התובע (ס' 9 ג' ו- ד' להסכם הניידות). ו. אישור ההלוואה העומדת לרכב מסוג שברולט לומינה ניתן ביולי 98', ואין לתובע לבוא בטענות אלא אל עצמו אם לא מימש ההלוואה העומדת. ז. הנתבע חייב לפעול עפ"י החוק ואם חלה טעות בהחלטתו מיום 5.2.98 ומסתבר כי רכב לומינה סדן מתאים לתובע וזול יותר - הרי זה הרכב הקובע לגבי התובע. 5. לאחר שעיינו בכל החומר שהוצג בפנינו אנו קובעים כדלקמן: א. הרכב המקורי שאושר לתובע היה מסוג שברולט לומינה LTZ, בנפח 3100. במידה ורכב כזה מצוי כיום אצל היבואן - על הנתבע לאפשר לתובע לרכוש רכב כזה. במידה והתובע יוכיח כי רכב כאמור ניתן לרכישה - על הנתבע להמציא לתובע אישור להלוואה עומדת, זהה לאישור שהומצא לו ביום 11.2.98. ב. לא יעלה בידי התובע להוכיח כי ניתן לרכוש רכב מסוג שברולט לומינה LTZ 3100 - תעמוד בעינה הצעת הנתבע לתובע לחזור ולהבדק בדיקת שטח נוספת. ג. לא ירצה התובע לחזור ולהבדק בדיקת שטח נוספת - תעמוד בעינה קביעת הנתבע כי הרכב המתאים לתובע הינו שברולט לומינה סדן. 6. נימוקי החלטתנו הינם כלהלן: א. מלכתחילה ניתנה לתובע זכות לרכוש רכב מסוג שברולט לומינה LTZ 3100. התובע לא ערער על החלטה זו, ויש לאפשר לו לממש זכות זו, באם הרכב מצוי בשוק. ב. במידה והרכב אינו מצוי בשוק, והתובע לא יהיה מעוניין לעבור בדיקת שטח נוספת - יהא הנתבע רשאי להסתמך על עדותו של היועץ הטכני של המכון לבטיחות בדרכים, ממנה עולה כי רכב שברולט לומינה סדן זול מהשברולט לומינה LTZ ומתאים יותר לצרכי התובע. ג. בסעיף 9 (ד) להסכם הניידות נקבע כי הרכב הקובע יהיה הרכב שקבע המכון ובלבד שמחירו... הוא הזול ביותר ממחירי כלי הרכב המתאימים לצרכיו של המוגבל בניידות והכל כפי שנקבע ע"י המכון. אנו מקבלים את חוות דעתו המקצועית של היועץ הטכני של המכון, מר מנחם סרי לעניין מחירו של הרכב והתאמתו לתובע. 7. לאור קביעותינו בסעיף 5 לעיל - אין מקום לפסיקת פיצויים לתובע, או קביעת "מועד קובע" אחר מזה שנקבע עפ"י הסכם הניידות. ניתן היום ח' ב אדר א תש"ס, 14 בפברואר 2000 בהעדר הצדדים. נ.צ. - מר צ.בקשי ח. שגיא, שופטת - אב"ד חוזהרכבניידות