פסק דין 1. ביום 19.5.99 הגיש התובע תביעה כנגד החלטת הנתבע להפסיק תשלום קצבת הזיקנה מ12/98-. התובע טוען כי הגיש בקשה לנתבע ע"מ שיוקטן אחוז הנכוי - ולא נענה. התובע טוען כי חובו לנתבע הינו בסך 18,850 ש"ח, וכי לא עודכן בדבר חובו. התובע מפנה לעותק הודעה של הנתבע למשטרת ישראל שנושאו עיכוב ביצוע פקודת מאסר - כמצדיק היעתרות לתביעתו, שכן לא עודכן בהודעות שהוצאו. כן צורפה הצהרתו לפקיד התביעות בו ביקש הפחתת אחוז הניכוי. 2. ביום 28.7.99 הודיע הנתבע כי לבקשת התובע, הוחלט להקטין את סכום הנכוי החודשי ע"ח חובו של התובע למזונות, לסך 400 ש"ח מקצבת הנכות. עמדת הנתבע נשלחה לתגובת התובע, והתובע הודיע כי איננו מסכים להודעת הנתבע להקטנת חובו, ותבע לשלם לו כל קצבת הזיקנה המגיעה לו וגם לשלם לו רטרואקטיבית מנובמבר 1998. 3. בדיון שנקבע אישר התובע כי אכן חייב הוא כסף לנתבע, וכי יהיה מוכן להשיב חובות כשתהיה לו פרנסה וכשיהיה לו עודף כסף, וכי שבע שנים (כעולה ממסמך הוצל"פ מ92-) "עזבו אותו" (דהיינו, לא גבו ממנו) ואז היה צעיר ויכול היה לעבוד, ועכשיו כשהוא בן 70, וסובל ממחלות שונות, לא יוכל להחזיר החוב. הנתבע טען כי התובע מאשר חובו לנתבע, וכי לבקשתו הוקטן סכום הנכוי החודשי, מה גם כי מדובר בחוב גבוה וכי בנסיבות אלה לא ניתן לבטל החוב. 4. לאחר ששמענו טיעוני הצדדים, ניתן פסק הדין : א. לתובע חוב לנתבע, ששיעורו לא במחלוקת, קרי: 18,726 ש"ח נכון ל1/99-. ב. קיצבת הזיקנה לה זכאי התובע עמדה בחודש 4/99 ע"ס 1,302 ש"ח. ג. לתובע חוב במזונות המנוכה מגמלתו. ד. הנתבע הקטין את סכום הנכוי החודשי ל400- ש"ח. ה. מהמסמך אליו מפנה התובע עולה כי בראשית שנת 1992 הודיע הנתבע למשטרת ישראל - לעכב ביצוען של פקודות מאסר כנגד התובע - החייב בתיק הוצל"פ (הוראת העכוב). ו. אין ללמוד מהוראת העכוב, אלא שהנתבע לא נקט כלפי התובע בהליכי מאסר. אין בכך כדי לפטור התובע מחובו. ז. משאין חולק כי לתובע חוב לנתבע ומשמדובר ביתרת חוב גבוהה, ומשהקטין הנתבע את סכום הנכוי - אין בסמכותנו להורות לנתבע לפעול אחרת, לאחר שהחליט במסגרת הפררוגרטיבה הנתונה לו. ח. עם זאת, קוראים אנו לנתבע לשקול שמא ניתן להקל עוד עם התובע בגביית חובו, במסגרת הסמכויות הנתונות לנתבע. ט. התביעה נדחית ללא צו להוצאות. ניתן היום ה' בשבט תש"ס, 12 בינואר 2000 בהעדר הצדדים. נ.צ. - מר לרר נ.צ. - מר סבן ש. מאירי, שופטת - אב"ד קצבת זקנה