תניית שיפוי בחוזה


פסק דין

כללי

1. התובע, יליד 1971, נפגע במהלך עבודתו אצל הנתבע מס' 1.

במהלך ההתדיינות, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שהעמיד נזקו של התובע על הסך של 143,411 ש"ח. הפיצוי שולם לתובע על ידי הנתבעים והצדדים השלישיים בהתאם לחלוקה פנימית ביניהם, כמפורט בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

הסכם הפשרה קבע כי בית המשפט יפסוק במחלוקת שנותרה בין הצדדים בדבר חבותו של כל צד כלפי התובע. הצדדים הסכימו לוותר על הבאת ראיות בדבר נסיבות התאונה והגישו סיכומים בכתב בשאלות השנויות במחלוקת.


ואלו הנפשות הפועלות בענייננו:

2. צד שלישי מס' 1 (להלן: "דשנים") הוא מזמין העבודות והמחזיק במקום ביצוע העבודות.


צד שלישי מס' 2 (להלן: "קדמני") הוא הקבלן הראשי שהתקשר בהסכם עם דשנים לביצוע העבודות.


הנתבע מס'1 (להלן: "חביש") הוא קבלן המשנה שהתקשר עם קדמני לצורך ביצוע העבודות אצל דשנים. הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") היא מבטחתו של חביש בביטוח מעבידים.


גדר המחלוקת


3. המחלוקת בין הצדדים היא במישור הנזיקי ובמישור החוזי.

במישור הנזיקי, טוען כל צד לאחריות מלאה או חלקית של משנהו.


במישור החוזי, טוענת דשנים כי גם אם תמצא אחראית בנזיקין, היא פטורה בכל מקרה מתשלום הפיצוי, בשל תניית שיפוי בחוזה בינה לבין קדמני.
קדמני מעלה אותה טענה: גם אם ימצא חב בנזיקין, הוא פטור מתשלום בשל תניית השיפוי בינו לבין חביש.


4. במרבית פסקי הדין העוסקים בתביעת נזקי גוף, במהלכם מתעוררת גם הסוגייה של תניית שיפוי, מצינו כי בית המשפט מקדים בדיקת האחריות הנזיקית לשאלה החוזית. זאת, מן הטעם שגם אם בית המשפט מקבל טענת השיפוי, פועלה של התנייה הוא על פי רוב ביחסים בין הנתבעים לבין עצמם, בעקבות משלוח הודעות צד שלישי האחד לשני. לכן, במצב הדברים הרגיל, נזקק בית המשפט לקבוע תחילה את חלוקת האחריות הנזיקית בין הנתבעים, לצורך קביעת חבותם כלפי התובע.


במקרה דנן, הוגשה התביעה רק כנגד חביש, קבלן המשנה. עיונית, ראוי איפא להתחיל בבדיקת המישור החוזי: אם ייקבע כי על הקבלן הראשי לשפות את המזמין ועל קבלן המשנה לשפות את הקבלן הראשי, ממילא מתייתר הדיון במישור הנזיקי. שהרי, אין נפקא מינה למידת אחריותו של מי מהצדדים וחובת הפיצוי תחול בכל מקרה על קבלן המשנה.


למרות זאת, וגם לאור התוצאה הסופית אליה הגעתי, אלך בתלם הפסיקה ואבחן תחילה את אחריות הצדדים במישור דיני הנזיקין.


האחריות הנזיקית של צדדים כלפי התובע



5. התאונה ארעה במהלך ביצוע עבודות קונסטרוקציה מברזל בחצרי דשנים. מוט ברזל בצורת U שהיה לחוץ לקונסטרוקציה, השתחרר ופגע בעצמה בגבו של התובע.


מוט הברזל השתחרר עת שהתובע עמד לרדת מהקונסטרוקציה, שעה שהלך אחר מעבידו, קבלן המשנה. כתוצאה מהמכה, נפל התובע מהקונסטרוקציה מגובה של למעלה מארבעה מטרים ונחבל בגבו ובידו. עובר לתאונה, לא היה פיגום על הקונסטרוקציה.


אחריות חביש וקדמני



6. בהסכם בין דשנים לקדמני, התחייב קדמני לבצע עבודה של "יצור, אספקה, צביעה והרכבה של קונסטרוקצית מתכת".


קדמני העביר ביצוע ההזמנה לחביש, אך אין לומר כי חביש נכנס בנעליו של קדמני לצורך ביצוע כל העבודות. כך עולה גם מסעיף 8 להסכם ביניהם הקובע כי המחיר שסוכם עבור טונה ייצור והרכבה הוא מחיר קבוע "הכולל שרותים שהקבלן יקבל מהמזמין (מקדמני - י.ע.) ".


7. לא מצאתי בחומר שלפני ביסוס לטענתו של חביש כאילו והתאונה ארעה כתוצאה מפגם בקונסטרוקציה שסיפק לו קדמני. הקונסטרוקציה הוקמה על ידי חביש והדרך בה התרחשה התאונה, קרי, ה'צליפה' שספג התובע ממוט הברזל שהשתחרר ממקומו, מלמדת על כך שהמוט לא עוגן כדבעי על ידי חביש.


עיקר האחריות רובצת לפתחו של חביש, כמעבידו של התובע וכמי ביצע את עבודות הקונסטרוקציה בשטח, ולא אאריך בנושא חובתו של מעביד לספק תנאי עבודה בטוחים לעובדיו (ע"א 662/89 מ"י נ. קרבון פ"ד מה (2) 593).


8. עם זאת, איני מקבל טענת קדמני כי יש לראותו כ'מתווך' גרידא שהמחה ביצוע העבודות לחביש בתמורה לעמלה נאה. כקבלן ראשי, אין קדמני רשאי להתנער ממילוי חובות הבטיחות באתר וראה לעניין זה סעיף 7 (ב) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) התשמ"ח - 1988 הקובע כי אם קבלן ראשי מעסיק קבלן משנה, יראו את הקבלן הראשי כמבצע בניה ויחולו עליו החובות המוטלות על מבצע הבניה.




9. על קדמני היה למנות מנהל עבודה שידאג לבדיקת העבודות שבוצעו ובעיקר, היה עליו לדאוג לנושא הבטיחות: קשירת העובדים, גידור והקמת פיגומים כנדרש בעבודה מעין זו.


חובה זו מוטלת על קדמני, גם מכוח הוראות תקנה 18 לתקנות בתי החרושת (עבודות בניה) תשט"ו - 1977 הקובעת:


"אם אי אפשר לבצע עבודות בבטחון תוך עמידה על

הקרקע, על חלק ממבנה קבוע, או על אמצעי סמך

בטוחים אחרים, יתקין מבצע הבניה פיגומים

מתאימים ובמספר הדרוש (הדגשה שלי - י.ע.)"



על מעמדו וחובתו של קבלן ראשי כ"מבצע בניה" ראה ע.פ. 701/78 חברת מבנה תעשיה בע"מ נ. מדינת ישראל פ"ד לד (2) 136 בעמ' 138; ע.א. 655/80 מפעלי קירור נ. מרציאנו פ"ד לו (2) בעמ' 592, 600 וכן ע.א. 600/86 611/86, 612/86 857/86 מגידש ואח' נ. גת גבעת חיים ואח' פ"ד מו (3) 233.


אחריות דשנים



10. לא נטען כי דשנים העסיקה מספר קבלנים באתר, שאז ניתן היה לראותה כ"מבצע בניה" על פי תקנה 2 לתקנות הבטיחות בעבודה. במקרה כזה, היתה דשנים חייבת למנות מנהל עבודה לפקח על העבודה ולהשגיח באופן ישיר ורצוף על ביצועה (ע"א 600/86 הנ"ל) .


במקרה דנן, קדמני היה הקבלן הראשי היחיד בביצוע הפרוייקט. לכן, אין מקום להטיל על דשנים את האחריות למחדליו של קדמני ולא סגי במעמדה כמזמין העבודה וכבעלים של המקרקעין בהם נפגע התובע.


אף לא הוכח כי דשנים התרשלה בבחירת קדמני כקבלן הראשי לביצוע הפרוייקט. לכן, אין להטיל עליה אחריות מכוח סעיף 15 (1) לפקודת הנזיקין.


חלוקת האחריות בין חביש לקדמני



11. סופו של דבר שאני מוצא את קדמני וחביש אחראים לנזקו של התובע. עם זאת, אחריותו של חביש לתאונה גדולה יותר, בהיותו זה שביצע את העבודות בשטח וכמעבידו הישיר של התובע.


בע"א 971/90 חרושת ברזל פ"ת נ. סמרי פ"ד מו (4) 421 ( להלן: "חרושת") נדון מקרה הדומה לענייננו. עובדו של קבלן המשנה עמד על קורת בטון ועסק בכיפוף קוצי ברזל שבלטו מהקורה. תוך כדי עבודתו, נתלש אחד הקוצים בו החזיק עת שטרח בכיפופו והעובד נפל

מגובה 11 מטר. בית המשפט חילק את האחריות בין קבלן המשנה לקבלן הראשי בחלקים שווים ביניהם.


ברם, בעניין חרושת, מי שביצע בפועל את אותם "קוצים" שעל העובד היה לכופף, היה הקבלן הראשי. הוא שהתקין באופן רשלני את ה"קוץ" שלא חוזק כדבעי בבטון. לא כך במקרה שלפנינו, כאשר קבלן המשנה הוא שהתקין את מוט הברזל שלא עוגן כהלכה.


על כן, אחלק האחריות בין הצדדים כלהלן:
70% - חביש (המעביד וקבלן המשנה)

30% - קדמני (הקבלן הראשי).


12. פסק הדין בעניין חרושת הוא אחד משלשת פסקי הדין העיקריים שניתנו לאחרונה ע"יבית המשפט העליון בנושא תניות השיפוי והוא מביא אותנו למישור החוזי.


תניות השיפוי - ההלכה הפסוקה



13. ההסכם בין דשנים לקדמני כולל תניית שיפוי לטובת דשנים. ההסכם בין קדמני לחביש כולל תניית שיפוי לטובת קדמני.


לאור התוצאה לפיה לא הטלתי אחריות נזיקית על דשנים, ממילא לא מתעוררת סוגיית תניית הפטור ביחסים בין דשנים לקדמני.


14. לא כך ביחסים בין קדמני לחביש. סעיף 7 להסכם בין הצדדים קובע כלהלן:



קבלן אחראי לכל נזק שיגרם לעובדיו, לשכיריו או לכל אדם או רכוש בקשר או כתוצאה מביצוע העבודה, עליו לפטור ולשחרר את המזמין (קדמני - י.ע.) מכל תביעה שתוגש נגד המזמין בקשר לנזק כזה לפי פקודת המזיקין (כך במקור - י.ע.) או לפי חוק אחר שיהיה בתוקף בישראל מזמן לזמן . על הקבלן לבטח את עצמו נגד הסיכונים הנ"ל ועל הקבלן להציג למזמין לפי דרישתו את פוליסות הביטוח המתאימות".






תניית השיפוי מעוררת שתי שאלות:



האחת - אם התנייה אכן מעבירה את חבותו הנזיקית של הזכאי לשיפוי. זו שאלה של פרשנות התנייה.


השנייה - אם יתן בית המשפט תוקף לתניית שיפוי שמטרתה להעביר לצד השני חבות נזיקית של הזכאי לשיפוי. זו שאלה הקשורה בתוקפה של התנייה והיא עשויה להבחן באספקלריה של תקנת הציבור לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 או כתנייה מקפחת על פי חוק החוזים האחידים התשמ"ג - 1982.


15. שאלת תוקפה של תניית שיפוי לא נדונה בפסיקת בית המשפט העליון. שאלת הפרשנות, נדונה לאחרונה בשלשה פסקי דין וניתן להצביע על שני זרמים בפסיקה.


הגישה המצמצמת באה לידי ביטוי בע"א 119/90 סולל בונה נ. י. שרף צינורות בע"מ דינים עליון כרך לב 599 ואח' (להלן: "סולל בונה ").
שם נדונה השאלה אם חייב קבלן משנה לשפות את הקבלן הראשי בגין סכום הפיצויים שחוייב לשלם לניזוק, עובדו של קבלן המשנה, מכח תנית השיפוי בהסכם ביניהם. באותו מקרה נקבע כי האחריות הנזיקית רובצת בשלמותה על הקבלן הראשי.


וזו נוסחה של תניית השיפוי שנדונה באותו עניין:



"ג. קבלן-המשנה מקבל על עצמו את כל

האחריות בקשר לכל נזק, דרישה או תביעה כלשהם

שיתעוררו בגין הפרת ההתחייבות או הוראה כלשהי

החלים כאמור על קבלן-המשנה, ואם תוגש בקשר לכך

תביעה כלשהי נגד סולל-בונה יהיה קבלן-המשנה

חייב, והוא מתחייב בזה לפצות ולשפות את

סולל-בונה על כל הנזקים וההוצאות שייגרמו לו,

כתוצאה מכך.
14. אחריות קבלן-המשנה לנזקים

א. קבלן-המשנה יהיה האחראי היחידי

והבלעדי לכל נזק שייגרם כתוצאה ו/או עקב ביצוע

העבודה על-ידו, לבנין ו/או לחומרים ו/או לעבודה

ו/או לסולל-בונה, המזמין, המהנדס ועובדיהם, וצד

שלישי אחר כלשהו, בין שהנזק הינו תוצאה ישירה



מביצוע העבודה על ידי קבלן-המשנה ובין שהינו

כתוצאה בלתי ישירה ובין שהנזק נגרם על ידי קבלן

המשנה עצמו ו/או עובדיו ו/או הבא מכוחו ו/או

כתוצאה מרכב ממונע, ציוד, מתקנים, כלי עבודה או

חומרים של קבלן-המשנה ובין אם הנזק נגרם בצורה

אחרת כלשהי.
ב. קבלן-המשנה יהיה האחראי היחידי

והבלעדי לכל תביעת נזיקין של עובדיו וכל הבאים

מכוחם, אף אם תהיה להם עילת תביעה נגד

סולל-בונה בגין היותו הקבלן הראשי בבנין.
ג. קבלן-המשנה משחרר את סולל-בונה מכל

אחריות בגין נזקים שייגרמו כאמור בס"ק (א)

ו-(ב) דלעיל ובמקרה שתוגש נגד סולל-בונה דרישה

או תביעה בקשר לנזיקים כאמור או שנזקים כאלה

ייגרמו לה עצמה, יהיה קבלן-המשנה חייב והוא

מתחייב בזה לפצות ולשפות את סולל-בונה על כל

סכום שהיא תישא או עלולה לשאת בו, לרבות תשלום

דמי שמאות, ריבית, שכ"ט עו"ד והוצאות משפטיות

שתהיינה כרוכות בכך (הדגשה שלי - י.ע.).


בית המשפט העדיף שלא להזקק לטענות הנוגעות לתוקפה של התנייה - כנוגדת תקנת הציבור או כתנאי מקפח בחוזה אחיד - והשתית החלטתו על פרשנות התנייה.


בית המשפט, מפי השופט בך, קבע כי התנייה אינה חלה במקרה בו הפרת הוראת הבטיחות בעבודה רובצת בלעדית לפתחו של הקבלן הראשי שפועליו גרמו לתאונה באופן בלעדי ובמישרין.


וכיצד מתמודד בית המשפט עם המילים המפורשות המופיעות בסעיף 14 (ב) להסכם ? בית המשפט נותן למילים אלו פרשנות מצמצמת מכח כלל הפרשנות 'נגד המנסח' :



"לדעתי עולה מהמלים האחרונות של הסעיף בעליל, כי זכות השיפוי

עומדת לקבלן הראשי אך ורק אם חבותו כלפי עובדו של קבלן המשנה צמחה מ"היותו הקבלן הראשי בבנין", היינו מכוח אחריותו השילוחית לכל הנעשה באתר שתחת פיקוחו. אולם כאשר חבותו של הקבלן הראשי לנזקי עובדו של קבלן-המשנה נובעת מעוולה שבוצעה



על-ידו במישרין באמצעות פעולה עצמאית של עובדיו הוא, אשר אינה קשורה לעבודת קבלן המשנה, אזי אין המדובר עוד ב"נזק בגין היותו הקבלן הראשי"



16. פסק הדין בעניין סולל בונה ניתן ביום 3.1.94 והוא מאוחר לפסק דינו של השופט אור בעניין חרושת שניתן ביום 24.6.92 . שם הגיע בית המשפט לתוצאה הפוכה.


באותו מקרה נדונה תביעתו של עובד קבלן משנה בשם חרושת ברזל. קבלן המשנה התקשר בהסכם עם קבלן ראשי בשם קלעי דוד, שביצע עבודה עבור משרד הבטחון. במישור הנזיקי נקבע כי הקבלן הראשי וקבלן המשנה חבים בחלקים שווים כלפי העובד (לו יוחסה רשלנות תורמת בשיעור של 10%). אולם, בסופו של דבר, נשא קבלן המשנה במלוא הנזק בשל תניית השיפוט בהסכם בינו לבין הקבלן הראשי.


וזו לשונה של תניית השיפוי שנדונה בעניין חרושת הנ"ל:



"קבלן המשנה אחראי לכל נזק שיגרם לעובדיו,

לשכיריו או לכל אדם או רכוש בקשר או כתוצאה

מבצוע העבודה. עליו לפטור ולשחרר את החברה

מכל תביעה שתוגש נגדה בקשר לנזק כזה לפי

פקודת הנזיקין או לפי חוק אחר שיהיה בתוקף

בישראל מזמן לזמן".


בית המשפט, מפי כב' השופט אור, פירש את תניית השיפוט כפי שמפרשים תנייה בחוזה מסחרי רגיל, מבלי להחיל את הכלל 'נגד המנסח' :


"אם נחזור לעניננו ונבחן את הסעיף המצוטט לעיל, עולה מתוכו

שאם מתקימים התנאים הבאים: א) הנזק נגרם לעובד של קבלן המשנה ב) הנזק נגרם בתוצאה מבצוע העבודה ג) הוגשה תביעה כלשהי נגד קלעי בקשר לנזק כזה, אם לפי פקודת הנזיקין או פי כל חוק אחר שבתוקף - בהתמלא תנאים מצטברים אלה, חלה החובה על חרושת ברזל לשפות את קלעי בגין כל פיצויים שתחויב האחרונה לשלם לעובד הנ"ל (לפטרה ולשחררה מכל תביעה כזו)".






בית המשפט דחה את הטענה – שהתקבלה מאוחר יותר בפרשת סולל בונה ולפיה אין להחיל תניית השיפוי מקום בו יש רשלנות ישירה של הקבלן הראשי - באומרו :



"אין לקבל טענה זו. כשמוזכרת תביעה לפי פקודת הנזיקין בהתיחס לנזק שנגרם לעובד במהלך עבודתו, אין זה אלא סביר להניח שגם תביעה בעילת רשלנות, שהיא העילה השכיחה ביותר במקרים אלה, נכללת בכך. אכן, בענין אחד שבא בפני בית המשפט העליון, כשבקש בית המשפט לפרש למה הכוונה בסעיף פטור אשר פטר

מאחריות במקרה של תביעה, לרבות תביעה לפי פקודת הנזיקין האזרחיים, קבע בית משפט זה מפורשות, שיש לברר "למה התכונו מנסחיו של סעיף הפטור לפי פירושו הסביר", וכשמוזכרת בסעיף פטור תביעה על פי פקודת הנזיקין "אין טעם להוציא תביעת רשלנות, שהיא התביעה הטפוסית לפי פקודת הנזיקין האזרחיים".


הלכת חרושת הולכת בעקבות ההלכה שנפסקה בע"א 541/67 מקורות נ. שאלתיאל פ"ד כ"ב (1) 625 (כפי שאושררה בע"א 675/75 צינורות המזרח התיכון נ. סלים שעבי פ"ד לא (3) 225) שם נאמר:



"…מקום ששניים התקשרו מרצון בחוזה והסכימו ביניהם שאחד מן השניים ישא במלוא הנזק, תהא אשר תהא מידת אשמתו של השני, מה טעם יתערב בית המשפט וישנה את תוצאות ההסכם.."



17. בית המשפט העליון חזר ואימץ את הלכת חרושת בע"א 3192/93 משה"ב חברה לשיכון בנין ופיתוח בע"מ נ. כחלון פ"ד נ (1) 210 (להלן: "משה"ב"). פסק הדין ניתן ביום 21.7.96 ולמיטב ידיעתי, הוא פסק הדין האחרון שניתן על ידי בית המשפט העליון בנושא פרשנות תניית שיפוי.


העובדות שנדונו בעניין משה"ב דומות לעובדות שנדונו בחרושת. גם כאן היה הניזוק עובד של קבלן המשנה, לתובע יוחסה רשלנות תורמת של 10% ונקבע כי הקבלן הראשי וקבלן המשנה אחראים כלפיו בחלקים שווים.


וזו לשון תניית השיפוי שנדונה בפסק הדין:


"קבלן המשנה מקבל על עצמו כל אחריות לכל

תאונה, חבלה או נזק שיגרמו לכל מי שהוא בגופו

ו/או ברכושו מעבודתו ו/או עבודת הפועלים

בביצוע העבודות. קבלן המשנה משחרר את משה"ב



מכל אחריות או חובה הן לפי פקודת הנזקים

האזרחיים 1944 כפי שתוקנה מזמן לזמן והן לפי

חוק אחר פקודה או חובה אחרת בקשר לתאונה,

חבלה או נזק שיגרמו כנ"ל והוא מתחייב בזה

לפצות ולשפות את משהב בעד כל תביעה ו/או נזק

אחר שיגרם למשהב בגין כל האמור לעיל".


בית המשפט, מפי כב' השופטת שטרסברג-כהן, קבע כי יש לפרש את התנייה כמטילה חובת שיפוי על קבלן המשנה כלפי הקבלן הראשי, אף שזה היה שותף ל אחריות בנזיקין כלפי הנפגע.


18. בית המשפט לא אזכר את הלכת סולל בונה וייתכן כי לא היה מודע לה בעת שנתן את פסק דינו.


יתרה מזו, נראה כי בית המשפט ראה עצמו מחוייב להלכת חרושת והשופטת שטרסברג - כהן אף מציינת כי דעתה בעבר הייתה שונה, אלא שערעור על פסק דין בו נתנה פירוש מצמצם לתניית הפטור נתקבל ( ע"א 787/87 גדות תעשיות פטרוכימיה נ. לייף בע"מ ) .


19. האם ניתן ליישב בין הלכת סולל בונה מול הלכות חרושת ברזל ומשה"ב ?



ניתן לאבחן את הלכת סולל בונה, בכך שבאותו מקרה נקבע כי הקבלן הראשי, תובע השיפוי, היה האחראי היחיד והבלעדי לנזק. לא כך בעניין חרושת ומשה"ב שם נמצא הקבלן הראשי אחראי ביחד עם קבלן המשנה.


אולם, לא נראה לנו כי הבחנה זו עומדת בשורש פסיקתו של בית המשפט בסולל בונה. הנמקתו הפרשנית של בית המשפט הייתה במישור העקרוני, תוך הבחנה בין אחריות שילוחית לאחריות ישירה, ללא קשר למידת האחריות הישירה, אם אחריות בלעדית או חלקית.


יתרה מזו, תניית השיפוי שנדונה בסולל בונה הייתה רחבה וגורפת וכללה גם התייחסות מפורשת של עילת תביעה בנזיקין כלפי הקבלן הראשי, כאמור בסעיף 14 (ב) להסכם בין הצדדים. בית המשפט נצרך לצאת מגדרו כדי להגיע לתוצאה שאינה עולה עם פשוטו של מקרא.


לעומת זאת, תניות השיפוי שנדונו בחרושת ומשה"ב היו צנועות בהיקפן ולא כללו התייחסות מפורשת לאפשרות של תביעה בנזיקין כלפי תובע השיפוי, נוסח סעיף 14 (ב)



לתניית השיפוי שנדונה בסולל בונה. בית המשפט יכול היה להגיע לתוצאה פרשנית אחרת ללא צורך ב'אקרובטיקה פרשנית' אך למעשה, העדיף ליתן לתניית השיפוי פרשנות שאינה רואה בהסבת האחריות הנזיקית, תוצאה לא רצויה.


העולה מן המקובץ כי הרכבים שונים של בית המשפט העליון הגיעו לתוצאה שונה ולא ניתן להצביע על הלכה חד משמעית בנושא, בבחינת תקדים מחייב לערכאות דלמטה. במצב דברים זה, רשאי בית המשפט לבור את הדרך בה ילך.


כשלעצמי, אני מבכר את רוח הפרשנות המצמצמת בסולל בונה על פני הלכות משה"ב וחרושת ממספר נימוקים שיפורטו להלן .


20. פרשנות תניית השיפוי ברוח הלכות משה"ב וחרושת, עשויה להביא למצב של העדר כיסוי ביטוחי של הנתבע לשיפוי, שהוא על פי רוב קבלן המשנה.
המבטח של קבלן המשנה עשוי לטעון כי פוליסת חבות מעבידים מכסה את המבוטח בגין נזק שנגרם ברשלנותו הנזיקית, אך אינה מכסה חבות שמקורה בתנייה חוזית בינו לבין הקבלן הראשי. זאת, על פי הסעיף המופיע במרבית הפוליסות והשולל את חבות המבטחת במקרה שהמבוטח נטל על עצמו חבות שלא היתה מוטלת עליו על פי פקודת הנזיקין.


לכן, במקרה דוגמת חרושת, בו חולקה האחריות הנזיקית בין קבלן המשנה לקבלן הראשי, אך מלוא החיוב הכספי הוטל על קבלן המשנה מכח תניית השיפוי, עשוי המבטח לעורר את הטענה כי החיוב על פי הפוליסה מוגבל אך למחצית הסכום שהושת על קבלן המשנה, אותה מחצית שמקורה ברשלנותו הנזיקית. קשה להניח כי קבלני משנה קטנים, שבמרבית המקרים אינם מסתייעים בליווי משפטי וייעוץ ביטוחי צמוד, ערים לסכנה זו.


[במאמר מוסגר אציין כי הטענה הועלתה על ידי מבטחת של קבלן משנה שחוייב לשפות את הקבלן הראשי מכוח תניית שיפוי על פי הלכת משה"ב. הטענה נדחתה בקצרה על ידי בית המשפט שקבע כי קבלן המשנה נושא באחריות "על פי פקודת הנזיקין" ועל כן חייבת המבטחת לשפותו בגין החיובים החלים עליו כתוצאה מאחריות זו - ראה תא 8/92 (ב"ש) חריזמן נ. ע.ז. ג.ש. בע"מ דינים מחוזי כרך כו (7) 507 ] .


21. נימוקי ביקורת נוספים על הלכות חרושת ומשה"ב מצינו ברשימתו של ע. שגיא "אחריות חוזית בנזיקין" דין ואומר (גליוןמס' 8 ספטמבר 97) עמ' 17-18.


המחבר מונה מספר שיקולים רלבנטיים שלא באו לידי ביטוי בפסיקת בית המשפט בהלכות אלו ואביאם בקצרה:



טענת חוזה אחיד - תניות השיפוי שזורות על פי רוב בחוזה אחיד והנתבע לשיפוי עשוי להעלות הטענה כי מדובר בתנייה מקפחת. העלאת הטענה תצריך את בית המשפט לדון



בשאלות חוזיות בנוסף לדיון בחבות הנזיקית וכך יתנהל משפט נזיקין באספקלריה של דיני החוזים, מה שיביא לסרבול הדיון והארכת הדרך.


טובת המשק והקצאת סיכונים בלתי שווה - דווקא גופים גדולים וחזקים הם אלו הדואגים לכלול תניות שיפוי בהסכמים. מתן תוקף לתניות כגון דא, יכביד על קבלני משנה קטנים העוסקים בהיקף עבודות קטן או בעבודות לתקופה קצרה. משמעות התנייה היא 'גלגול' העלות הביטוחית על קבלן המשנה, בעוד שדווקא גופים גדולים מבוטחים ממילא.


יתרה מזו, מי שמבטח את קבלן המשנה לא בהכרח יסכים לבטח בעקיפין גם את הקבלן הראשי. למיצער, הפרמיה שתדרש מקבלן המשנה תהא גבוהה במיוחד אם תכלול גם את



חבותו הנזיקית של הקבלן הראשי, בהתאם לתניית השיפוי כפי שפורשה וקיבלה תוקף בהלכות משה"ב וחרושת .


תקנת הציבור - תניית השיפוי, מעבירה חבות בנזיקין מהמזמין לקבלן הראשי או מהקבלן הראשי לקבלן המשנה. אם המזמין או הקבלן הראשי ממילא מכוסים על ידי תניית שיפוי, לא תהא להם המוטיבציה הדרושה להקפיד על תנאי עבודה ובטיחות נאותים ונמצאת מרבה תאונות בארצנו.


מכאן השאלה אם תניית שיפוי אינה נוגדת את תקנת הציבור.


22. ניתן להצביע על שיקולים נוגדים בסוגיה זו.


מחד, בתי המשפט ראו לפסול תניות פטור חוזיות המתיימרות לפטור אחד הצדדים מחבותו בגין נזקי גוף שייגרמו לצד השני בשל התנהגות עוולתית מצידו. כך נפסק בע"א 461/62 צים נ. מזיאר פ"ד יז (2) 1319. באותו מקרה, נדונה תוקפה של תנית פטור בהסכם בין חברת שיט לבין נוסעת. התניה הועלתה על ידי החברה כהגנה מפני תביעת הנוסעת שלקתה בקיבתה עקב מזון מקולקל שאכלה במהלך 'שיט התענוגות'. השופט זילברג פסק כי יש לפסול את התניה משום ההגנה על זכות האדם על גופו.


מאידך, הדיון בתוקפה של התנייה, אינו יכול להתמצות במעמדה של הזכות לחיים ושלמות הגוף. עמד על כך השופט ויתקון בפסק הדין (שם, בעמ' 1337) :



"דא עקא, שהשיקול הנשגב הזה אינו השיקול היחידי , שעלינו

להתחשב בו ....אילו אפשר היה להיות מודרך אך ורק על ידי הרעיון , שמצא



ביטוי כה נלבב בדברי חברי השופט זילברג, היינו מגיעים למסקנות מרחיקות

לכת , שאף הוא אינו סומך ידו עליהן. בדרך זו היינו נאלצים לפסול כל תנאי

המגביל את חבותו של אדם לפצות את רעהו על פגיעה רשלנית בגופו, ולא יהא

נפקא מינה , מה נסיבות ההתנאה, מי המתנה ומה מעמד המתנים זה כלפי

זה...כדי להגיע לתוצאה שקולה עלינו לשקול את כל השיקולים השייכים לענין.
כאן, כברוב בעיות המשפט והחיים בכללותם , לא הברירה בין טוב ורע היא

המקשה עלינו את ההכרעה. הקושי הוא לברור בין שיקולים שונים, שכולם

טובים וראויים לתשומת לב, אך סותרים זה את זה, ועלינו לקבוע את סדר

עדיפותם ".


(דברים ברוח דומה ראה בפסקי הדין של השופטים ויתקון וקיסטר בע"א 285/73

לגיל טרמפולין בע"מ נ' נחמיאס פ"ד כט (1) 63).


23. פסילת תוקפה של תניית השיפוי, בשל תקנת הציבור, הוא צעד מרחיק לכת. בית המשפט נוטה להשתמש בתקנת הציבור ולפסול על פיה תנייה חוזית רק כאשר זו פוגעת באשיות הסדר החברתי או האנטרס של הציבור. ראה לדוגמה ע"א 5187/91 מקסימוב נ. מקסימוב פ"ד מז (3) 177,189 והאסמכתאות שם.


מקום בו ניתן להגיע לתוצאה הרצויה בדרך של פרשנות או בדרך של הפעלת כללים חוזיים אחרים דוגמת עקרון תום הלב, רצוי להעדיף כלים אלו על פני פסילת התנייה.


24. מטעמים אלו, ונוכח המסקנה אליה הגעתי באשר לפרשנותה של תניית השיפוי ביחסים בין קדמני לנתבע, איני רואה להכריע בשאלת תוקפה של התנייה.


דרך הפרשנות המוצעת על ידנו היא, כי העברת האחריות הנזיקית בתניה חוזית צריכה להיות 'ברחל בתך הקטנה', בלשון ברורה ומפורשת, כאשר הנטייה הפרשנית תהא להמנע ממסקנה מעין זו.


ברוח זו נפסק על ידי כב' השופט אריאל בת.א. (חי') 2481/82 זיאד אבו ניג'ם נ. נדים את קמיל פ"מ תשמ"ט (ב) 326 וכן בדונו בערכאה הדיונית בפרשת משה"ב בת.א. 973/86 עזבון המנוח מוסבאח נ. כחלון, משה"ב ואח' פ"מ תשנ"ג (ג) 353.


באנלוגיה לדרך הפרשנות המוצעת, ראה מדיניותו של בית המשפט בעניין זכותם של רוכשי דירות כלפי בעל קרקע בעסקת קומבינציה. בפסיקה עניפה ועקבית קבע בית המשפט כי בעל הקרקע זכאי אמנם להגביל את תוקפה של הערת האזהרה הנרשמת לזכות רוכשי הדירות, אך סייג זה חייב להעשות בלשון ברורה וחד משמעית. ראה לדוגמה ע"א 3380/92 ששון פרג'



נ. עובדיה דוד פ"ד מט (2) 61 וסיכום ההלכה בנושא זה בע"א 570/87 בורשטיין ואח' נ' לב הר ואח', פ"ד מד (2) 793, 799.


25. הטכניקה לפרשנות תניית השיפוי על דרך הצמצום יכול ותיעשה על פי כלל הפרשנות 'נגד המנסח'.


בפסיקה הועלו לאחרונה 'הרהורי כפירה' בתוקפו של הכלל ויש המציעים להמירו בכלל השוקל את כוחם היחסי של הצדדים, צד חזק מול צד חלש (דברי השופט טירקל בע"א 4651/95 בני סעיד חמודה קבלני עבודות נ. מועצה מקומית עראבה פ"ד נ (5) 81).
ברגיל, הקבלן הראשי הוא גוף גדול וחזק מקבלן המשנה. לכן, ניתן להעזר גם בכלל הפרשנות החילופי 'נגד הצד החזק'.


ומהתם להכא. על רקע עקרונות אלו, אבדוק תניית הפטור במקרה דנן.


פרשנותה של תניית הפטור בהסכם בין קדמני לחביש



26. אחזור ואביא נוסחה של תניית השיפוי בהסכם בין הצדדים :



קבלן אחראי לכל נזק שיגרם לעובדיו, לשכיריו או לכל אדם או רכוש בקשר או כתוצאה מביצוע העבודה, עליו לפטור ולשחרר את המזמין (קדמני - י.ע.) מכל תביעה שתוגש נגד המזמין בקשר לנזק כזה

לפי פקודת המזיקין (כך במקור - י.ע.) או לפי חוק אחר שיהיה בתוקף בישראל מזמן לזמן . על הקבלן לבטח את עצמו נגד הסיכונים הנ"ל

ועל הקבלן להציג למזמין לפי דרישתו את פוליסות הביטוח המתאימות".


27. התנייה שלפנינו זהה כמעט לחלוטין לתנייה שנדונה בעניין חרושת , אך 'צנועה' בהיקפה ובניסוחה מהתנייה שנדונה בעניין סולל בונה. שם, נאמר במפורש כי קבלן המשנה ישא באחריות גם אם תהיה לעובדיו עילת תביעה נגד סולל בונה בשל היותה הקבלן הראשי. למרות זאת, פירש בית המשפט את התנייה שלא על פי פשוטו של מקרא וקבע כי התניה חלה מקום בו עילת התביעה כנגד הקבלן הראשי היא מכח אחריותו השילוחית בלבד.


קל וחומר במקרה דנן, כאשר תניית השיפוי אינה מתייחסת כלל למצב בו לעובד של קבלן המשנה עומדת תביעה ישירה כנגד קבלן הראשי. לכן, ניתן וראוי לפרש את התניה כך שאינה כוללת מצב בו המזיק הזכאי לשיפוי, ביצע בעצמו מעשה נזיקין רשלני. במקרה כזה, עומדת לעובד הניזוק עילת תביעה ישירה כנגד הקבלן הראשי בשל רשלנותו הוא.


28. ודוק: ההתחייבות לשיפוי היא בקשר "לביצוע העבודות או בקשר עמן", קרי, בקשר לאותן עבודות ונושאים שהאחריות לביצוען מוטלת על קבלן המשנה.


מכאן כי אם הקבלן הראשי הוא האחראי לביצוע עבודות מסוימות באתר העבודה והתאונה ארעה בקשר לעבודות אלו, לא תחול התנייה. כך נפסק בת"א 830/90 (חי') עבדאללה חליל סובחי נ. חברת החשמל לישראל בע"מ דינים מחוזי כרך כו (6) 604 ע"י כב' השופטת וסרקרוג, תוך אבחון הלכות חרושת ומשה"ב.


במקרה דנן, הקבלן הראשי הוא האחראי לנושא הגידור, הקשירה והפיגומים, אם מכח ההסכם ואם מכח תקנות הבטיחות בעבודה. לכן, לא תחול תניית השיפוי אם ארעה התאונה בשל אי ביצוע גידור או פיגומים שהיה על קדמני לבצעם.


29. אם ביקשו קדמני 'לגלגל' האחריות הנזיקית על חביש גם במקרה של רשלנות מטעמם, היה עליהם לנסח ההסכם כך שיכלול במפורש חובת שיפוי גם במקרה בו רשלנותם שלהם גרמה לנזק.


סופו של דבר, שביחסים בין חביש לקדמני, אין לפרש את תניית השיפוי כחוסמת דרכו של קבלן המשנה לתבוע השתתפות הקבלן הראשי בנזק, אם תוכח התרשלותו במישור דיני הנזיקין.


תניית השיפוי ביחסים בין דשנים לבין קדמני



30. וזו לשון תניית השיפוי בהסכם בין דשנים לקדמני:



קבלן יהא אחראי לכל נזק שייגרם , בין לגוף ובין לרכוש כתוצאה ממעשה או ממחדל שלו וכן לכל נזק שייגרם עקב ביצוע העבודה או כל שרות או מעשה אחר המבוצע על ידי הקבלן או סכוניו , משמשיו , עובדיו, נציגיו או הבאים מכוחו או מטעמו , לרבות כל אבדן, נזק קלקול או פגיעה שייגרמו על ידי מעשיו או מחדליו....חובתו האמורה של הקבלן תעמוד בעינה בין שהאבדן הנזק הקלקל או הפגיעה האמורים נגרמו באקראי, בין שהיו תוצאות מעשה הכרחי או צפוי מראש לצורך ביצוע העבודה ובין שנגרמו מחמת תאונה בלתי נמנעת. מבלי לגרוע באמור לעיל, הקבלן יפצה ו/או ישפה את החברה על כל נזק, אבדן או הפסד שייגרם לה ו/או לרכושה וכן לכל נזק , אבדן, או הפסד או מוות שייגרם לעובדיה, משמשיה, סוכניה ונציגיה וכן לרכושו או לרכושם של אלו וזאת על ידי הקבלן או סוכניו, משמשיו , עובדיו, נציגיו או הבאים מכוחו או מטעמו שנגרמו ו/או נעשו בקשר לביצוע



העבודה ו /או ביצוע התחייבויתיו של הקבלן לפי ההסכם ו /או הנובעים מביצוע העבודה ו /או האנצידנטלים לה וכן יפצה ו/או ישפה את החברה על כל תשלום שהחברה תהיה חייבת לשלם כתוצאה מגרימת מוות , נזק , פגיעה או הפסד לאדם או לרכושו כתוצאה ממעשה או מחדל של הקבלן, עובדיו משמשיו , סוכניו נציגיו או הבאים מכוחו או מטעמו שנעשו בקשר לביצוע העבודה או ביצוע ההתחייבות האחרות של הקבלן לפי ההסכם או הנובעות מביצוע העבודה או ההתחייבויות האמורת או האגביות והנלוות".


וסעיף 15 להסכם מטיל על קדמני חובת ביטוח בפוליסה בה יוכנס סעיף לפיו מוותרת חברת הביטוח על זכות שיבוב נגד דשנים.


31. התנייה דלעיל, גורפת ורחבה יותר מתניית השיפוי בין קדמני לחביש. לאור התוצאה אליה הגעתי במישור החבות הנזיקית ולפיה אין אחריות של דשנים כלפי התובע, ממילא מתייתר הצורך לדון בפרשנותה או בתוקפה של התנייה.


סוף דבר

32. הצדדים שילמו לתובע סך של 143,411 ש"ח בחלוקה ביניהם כמפורט בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.


על פי חלוקת האחריות ביחס של 30% ו - 70% כפי שקבעתי לעיל, על קדמני לשאת בסכום של 43,023 ש"ח מסכום זה ועל חביש ומבטחתו לשאת בסכום של 100,387 ש"ח.


מאחר ודשנים שילמה לתובע הסך של 14,106 ש"ח , על חביש לשלם לדשנים הסך של 12,224 ש"ח ועל קדמני לשלם לדשנים הסך של 1,881 ש"ח והכל בצירוף הפרשי הצמדה מיום התשלום לתובע, כאמור בסעיף 4 להסכם הפשרה בין הצדדים.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון