תביעה של מתמחה משפטים - הודעה מוקדמת שכר עבודה

פסק דין 1. התובע הינו מתמחה במשפטים, אשר התקבל להתמחות במשרדו של הנתבע, והתמחה מיום 15.3.99 ועד ליום 9.6.99, מועד בו הופסקה ההתמחות על ידי הנתבע. עם הפסקת ההתמחות, קיבל התובע חמישה ימי הודעה מוקדמת מהנתבע, ואף חתם על מכתב ויתור תביעות מעבר למה שקיבל. (נספח ב' לכתב ההגנה). 2. התביעה שבפני הוגשה מלכתחילה גם כנגד לשכת עורכי הדין בישראל אך נדחתה כנגד נתבעת זו על פי החלטתי מיום 3.1.2000, בשל היעדר סמכות ענינית. 3. בתביעתו ביקש התובע כי בית הדין יצהיר שמכתב הויתור על התמחותו אשר עליו חתם לפני סיום העסקתו אצל הנתבע, בטל ומבוטל. כן ביקש התובע כי בית הדין יקבע שסיום עבודתו אצל הנתבע הוא ביום 5.7.99, בשל זכאותו להודעה מוקדמת ארוכה מזו שקיבל, מכח כלל 15(א) לכללי לשכת עורכי הדין (רישום מתמחים ופיקוח על התמחות) תשכ"ב - 1962 (להלן - כללי לשכת עורכי הדין). התובע אף ביקש לחייב את הנתבע לשלם לו שכר עבודה בסך 3,700 ש"ח בגין התקופה שבין 5.6.99 ועד 5.7.99, וכן לחייבו בתשלום סך 1,500 ש"ח בגין עוגמת נפש והוצאות משפט. 4. הנתבע טען כי התובע פוטר כדין, בשל התנהגותו כמפורט בכתב ההגנה, וכי קיבל הודעה מוקדמת על פי הנוהג המקובל ואף למעלה מזה. הארכת תקופת ההודעה המוקדמת על פי כלל 15(א) לכללי לשכת עורכי הדין אינה בסמכותו של בית הדין, ואף אין לקבוע כי התובע התמחה עד ה- 5.7.99 כאשר בפועל הופסקה התמחותו בתחילת יוני 99'. לאחר שמיעת טעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: 1. על פי ס' 41 א' לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א - 1961, "דינו של מתמחה, לכל דבר וענין, למעט החיקוקים המפורטים בתוספת, יהיה כדין עובדו של המאמן...". בדברי ההסבר לתיקון מס' 7 לחוק לשכת עורכי הדין תשל"א - 1971 מצאתי לאמור: "העקרון הרחב שבסעיף 41 א'(א) המוצע הוא, כי מעמדו של מתמחה יהיה כמעמד עובד לכל ענין. הדברים אמורים לגבי מכלול התחומים שבהם יש משמעות למעמדו של אדם כעובד: תנאי העבודה, שכר, חופשה, פיצויי פיטורין וגמלאות, אחריות מעביד בנזיקין, שמירת סודיות, איסור קבלת שוחד ועוד...". 2. יחד עם זאת הכיר המחוקק בעובדה כי אין דינו של מתמחה כדין עובד רגיל, ולפיכך אין חלים עליו החוקים המנויים בתוספת לחוק לשכת עורכי הדין. על כך נאמר בדברי ההסבר: "עם זאת יש להוציא מכלל העקרון הרחב הנדונים בחוקים המפורטים בתוספת, שהחלתם אינה תואמת את יחסי עבודתו של מתמחה, ואלה החוקים: א. החוק המקנה זכות לפיצויי פיטורין: השירותים שמהם נהנה המאמן - המעביד - מן המתמחה הם מטבע הענין מוגבלים, ולעומתם נהנה המתמחה מן האימון המקצועי שבהשגחת המאמן. גם קבלתו לעבודה כמתמחה מוגבלת מראש לתקופה מסויימת ואין זה מן הראוי לכפות על המאמן להמשיך ולהעסיקו בתום תקופת ההתמחות או לשלם לו פיצויי פיטורין. אין לראות בסיום ההתמחות פיטורי המתמחה, שכן אין המתמחה מעונין להמשיך בעבודה בתנאים של מתמחה. ב. חוק שירות התעסוקה אינו תואם את מצבו של מתמחה, שכן קבלתו להתמחות מותנית בחובת המאמן לאמנו ובהסכמת המתמחה לשמש את מאמנו...". 3. התובע טוען כי פוטר שלא כדין, אך אינו תובע כל סעד ממשי בגין טענה זו. ההלכה הפסוקה היא כי בתי המשפט לא יזקקו לטענות אקדמיות שאין סעדים בצידן: לא נתבקש סעד של החזרת התובע למקום התמחותו אצל הנתבע, ולא נתבקש כל סעד כספי בגין הטענה של פיטורין שלא כדין. לפיכך - אין מקום להיזקק כלל לטענה זו. 4. למעלה מן הצריך, יאמר כי בכתב ההגנה טוען הנתבע טענות עניניות לגבי הפסקת התמחותו של התובע. כבר נפסק רבות כי למעביד פררוגטיבה לנהל את מפעלו בדרך הטובה ביותר הנראית לו, ובכפוף למגבלות מכח החוק, הסכם קיבוצי או חוזה אישי - אך אלה לא הובאו בפני. כן נפסק רבות כי לא ניתן לאכוף חוזה עבודה, שהוא בגדר שירות אישי, מכח הוראות ס' 3 (2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970. 5. העסקת מתמחה שונה מעצם טיבה מהעסקת עובד רגיל: המתמחה מקבל ממאמנו אימון מקצועי, הנעשה בפיקוחו של המאמן, ואין לכפות על המאמן את העסקתו. מן הטעם הזה, לא חל על המתמחה למשל ההסדר הקבוע לגבי כלל העובדים בחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) תשי"ט - 1959, כדי לא לכפות על המאמן לאמן מתמחה שאין זה רצונו בכך. צורת העסקה מיוחדת זו שיש עמה גם לימוד והכשרה מקצועית, מחייבת את המסקנה כי אם במקרה של העסקה רגילה אין לכפות יחסי עבודה על המעביד, הרי קל וחומר שאין לכפות חוזה עבודה אישי על המאמן. 6. באשר לתביעה לתשלום שכר חודש ימים בגין הודעה מוקדמת - יחסי העבודה שבין הצדדים נבחנים על פי דיני העבודה, למעט החוקים המנויים בתוספת לחוק. הנוהג הוא כי מעביד המפטר את עובדו, חייב ליתן לו הודעה מוקדמת על פי מספר הימים הנקוב בצו ההרחבה בדבר מתן הודעה מוקדמת לפיטורים (י"פ 4574, מיום 9.10.97) אשר החיל את ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 26.5.96 בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות העובדים החדשה, על העובדים והמעבידים בישראל. על פי צו הרחבה זה זכאי עובד מפוטר, העובד פחות מחצי שנה, להודעה מוקדמת של יום לכל חודש עבודה בגין פיטוריו. התובע היה זכאי איפוא להודעה מוקדמת של כשלושה ימים, ובפועל, ניתנה לו הודעה מוקדמת של חמישה ימים. מכח דיני העבודה, אין התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת נוספת. 7. טענתו של התובע היא כי הוא זכאי להודעה מוקדמת של 30 יום, וזאת על פי כלל 15 (א) לכללי לשכת עורכי הדין. כלל זה קובע "מאמן הרוצה להפסיק התמחותו של מתמחה אצלו, יודיע על כך ללשכה; כן יודיע על כך למתמחה לפחות 30 יום מראש, זולת אם קיבל היתר מהלשכה להפסיק התמחות במועד מוקדם יותר". 8. כללי לשכת עורכי הדין הותקנו על ידי המועצה הראשית של לשכת עורכי הדין בתוקף סמכותה לפי ס' 109 לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א - 1961. כללים אלה באים להסדיר את דרכי רישום המתמחים ופיקוח על התמחותם, ועל פי כלל 19 לאותם כללים - "המפר הוראה מהוראות החוק הנוגעות להתמחות ולאימון או כלל מכללים אלה, עובר עבירת משמעת". כללים אלה וקיומם הם ביחסים שבין לשכת עורכי הדין לבין המאמנים או המתמחים, ואין לבית הדין כל סמכות לדון בהם, לפקח עליהם או לאכוף אותם. 9. למעלה מן הצריך יאמר - הגם שאין בסמכותי לדון בכללים אלה - כי ספק בעיני אם כלל 15 א' הנ"ל מטיל חובה של תשלום תמורת הודעה מוקדמת, פרט לעצם חובת ההודעה של 30 ימים מראש. אני דוחה איפוא את התביעה לשלם תמורת חודש עבודה נוסף בגין הודעה מוקדמת. 10. גם אילו קבעתי, מעבר לסמכותי, כי היה על הנתבע ליתן לתובע הודעה מוקדמת של 30 יום לפני הפסקת התמחותו, אין בכך כדי ליצור תקופה נוספת של "עבודה" או של התמחות. במה הדברים אמורים? הזכות בידי המעביד לנתק את יחסי העבודה עם העובד באופן מיידי, ועל אתר. לעובד קמה הזכות לתמורת הודעה מוקדמת, על פי התקופה המתחייבת מצווי ההרחבה, אך יחסי העבודה אינם נמשכים עוד, והעובד כבר אינו נחשב ל"עובדו" של המעביד באותה תקופה. במקרה דנן, הופסקה ההתמחות במועד שקבע הנתבע. גם אילו היה התובע זכאי לתשלום כספי כלשהו לתקופה נוספת, הרי יחסי העבודה לא נמשכו בין הצדדים באותה תקופה. 11. באשר לתביעה לפיצוי בגין עגמת נפש - תביעה זו היא נזיקית מעצם טיבה, ובדרך כלל אינה בסמכותו של בית הדין לעבודה. לבית הדין לעבודה קיימת סמכות לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, לרבות בעילה של "עוגמת נפש". אולם מדיניות בתי הדין לעבודה אי לא לפסוק, בדרך כלל, פיצוי על נזק, שאינו נזק כספי. לפיכך עתירה, המכוונת לקבלת פיצוי בגין "עגמת נפש", שנגרמה לאחד הצדדים עקב הפרת חוזה עבודה על ידי הצד שכנגד, תיכשל - אלא-אם-כן מדובר בהפרה קשה וחריגה. (ראה ספרו של כב' השופט לובוצקי "חוזה עבודה וזכויות העובד" עמ' 72, ופסקי הדין הנזכרים שם). 12. נושא הטלת פיצויים בגין עוגמת נפש, ביחסי עבודה, נדון במספר הלכות בבית הדין לעבודה: ראה דב"ע מב/ 3-108 מנחם גלבוע - דיאמנטרס סנטר רמת - גן בע"מ ואח' (לא פורסם; ניתן ביום 24.10.1983); מלכה הלפרט - סמינר לגננות ולמורות "בית יעקב" (לא פורסם; ניתן ביום 6.2.1985); דב"ע מו/ 3-46 ישראלה כהן - מכון היצוא הישראלי (לא פורסם; ניתן ביום 21.12.1986); דב"ע מט/ 3-104 נתור, איחוד סוכני נסיעות לטיולים מאורגנים בע"מ - גילה פרט, פד"ע כא 387, 395; דב"ע נג/ 2-10 אורי בנו - אלסינט בע"מ (לא פורסם; ניתן ביום 16.11.1993); דב"ע נג 3-99,114/ משרד החינוך, מדינת ישראל - דוד מצגר, פד"ע כו 563; דב"ע נד/ 2-11 יורי גורדון - משרד העבודה והרווחה (לא פורסם; ניתן ביום 11.7.1994); דב"ע נד/ 3-48; נד/ 3-61 אבירם מזרה - ענת ימין (לא פורסם; ניתן ביום 2.5.94); דב"ע נה/ 3-283 חנה מרגלית - פז חברת נפט בע"מ, דב"ע כט 264, 268-267). ההלכה הפסוקה היא כי פיצוי בגין עגמת נפש הוא בסמכות בית הדין לעבודה אם מדובר בעילה שנגרמה עקב הפרת חוזה על ידי הצד שכנגד, וגם אז - ינתן פיצוי במקרה של הפרה קשה וחריגה. התובע לא טען בתביעתו לקיום עילה חוזית לתביעת פיצוי לעגמת נפש ועל כן דין תביעתו זו להידחות הן לגופו של ענין והן מחמת היעדר סמכות ענינית. 13. ובאשר למכתב הויתור - התובע לא הראה איפוא כי יש לו עילת תביעה כלשהי כלפי הנתבע, המצוייה בסמכות בית הדין לעבודה. לפיכך - איני מוצאת מקום לדון בשאלת תקפותו של מכתב הויתור של התובע. גם ללא מכתב ויתור זה, הרי לא נותר לתובע כל סעד שהוא יכול לתבוע אותו בבית דין זה, ואת תמורת ההודעה המוקדמת שהוא זכאי לה כבר קיבל. יתר על כן - גם אילו קבעתי כי אין תוקף למכתב הויתור, הרי אין בכך כדי להקים מחדש ולהמשיך לתקופה נוספת את "יחסי העבודה" בין הצדדים, כפי שכבר נדון לעיל. 14. לסיכום - התובע לא הראה כי יש לו עילה כלשהי המצויה בתחום סמכותו של בית הדין לעבודה, ואף לא תבע כל סעד ממשי המצוי בגדר סמכותי - ועל כן דין תביעתו להידחות. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ש"ח + מע"מ וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק דין ועד ליום התשלום בפועל. ניתן היום ב' בשבט תש"ס, 9 בינואר 2000 בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים. מותר לפרסום מיום 09/01/2000 ע. פוגל - שופטתסגנית שופט ראשי הודעה מוקדמתשכר עבודה