התיישנות תביעה נגד בנק


החלטה

בפני בקשה של הנתבע בתיק העקרי, (להלן: "המבקש") להורות על דחיית חלק מעילות התביעה שבתביעת המשיב שהוגשה נגדו, ת.א. 759/98, ואשר לטענתו התיישנו.


רקע עובדתי

1) המשיב, התובע, בתביעה העקרית, (להלן: "המשיב") שהנו קבלן ויזם לעבודות בניה ופיתוח, פתח אצל המבקש, שהנו תאגיד בנקאי, חשבון במסגרתו ניהל את ענייניו הכספיים.


בתביעתו שבתיק העקרי, תבע המשיב לחייב את המבקש בתשלום סכום של 2,500,000.- ש"ח, בטענה, כי המבקש חייב לו, בתור השבה ו/או פיצויים בגין נזקים שהמבקש גרם לו, במסגרת יחסי בנק לקוח שהתקיימו בניהם, בעקבות פתיחת החשבון הנ"ל.


2) סכומי הנזק להם טוען המשיב בתביעתו, מגיעים על פי המפורט בסעיף 30 לכתב התביעה, לסך של 3,657,165.- ש"ח, אולם המשיב העמיד תביעתו, כאמור, על סך 2,500,000.- ש"ח.
העילות שביסוד תביעתו של המשיב הינם:

א. נזקים כתוצאה מכך שהמשיב אילץ אותו, לטענתו, לקנות ניירות ערך של הבנק או של גופים אחרים שהבנק מעוניין בהם וגם במימון באמצעות הלוואות שהוא אולץ לקבל מהמבקש.


ב. הלוואה פיקטיבית, שהוא אולץ ע"י המבקש לקבל עבור מאן דהוא "מג'נין", לרבות נזקים עקיפים שנגרמו לו כתוצאה מקבלת הלוואה זו וכפי שהדבר הובהר ע"י ב"כ המשיב במכתבו אל ב"כ המבקש מיום 17/01/99.


ג. גביית רבית יתר עקב חישוב הרבית על בסיס של 360 ימים לשנה, במקום 365 ובנוסף עקב חישוב רבית יומית, אשר חוברה ונזקפה בחשבון בסוף כל חודש ובסוף כל רבעון.


ד. עוגמת נפש.


3) המבקש עותר בבקשתו דנן, להורות על דחיית כל עילות התביעה, אשר נתגבשו קודם ליום 12/05/92, שהוא יום הגשת כתב התביעה המתוקן.


לגישת ב"כ המבקש, התאריך הרלבנטי לחישוב תקופת ההתיישנות של שבע שנים, הנו מועד הגשת כתב התביעה המתוקן, 12/05/99.


לעומתו טוען ב"כ המשיב, כי המועד הקובע לעניין ההתיישנות, הנו מועד הגשת כתב התביעה המקורי, שהנו 10/09/98.
יאמר כבר עתה, כי עמדתו של ב"כ המבקש לעניין זה, אינה נראית לי ועמדתי בעניין זה כעמדת ב"כ המשיב.


כתב התביעה המתוקן לא שינה דבר לעניין עילות התביעה, לא הוסיף ואף לא גרע, אלא הוגש במטרה לפרט ולהבהיר את העילות להן טען המשיב בכתב התביעה המקורי.


הגשת כתב התביע המתוקן, בא בעקבות טענות ב"כ המבקש עצמו, כי כתב התביעה המקורי לוקה בחוסר פירוט.


הלכה היא, כי כאשר כתב התביעה המתוקן לא הוסיף עילה או לא שינה עילה, המועד הרלבנטי לחישוב ההתיישנות הנו המועד בו הוגש כתב התביעה המקורי.


דברי כב' השופט לוין בע"א 728/79, קירור אגודה שיתופית נגד עבד אל חפז זייד, פד"י ל"ד (4) ע"מ 126, אליו הפנה ב"כ המבקש בסיכומיו, אינם תומכים בטענתו, בעניין המועד הרלבנטי לחישוב תקופת ההתיישנות, משום שדברים אלה, התייחסו לכתב תביעה מתוקן שהוסיף עילות תביעה לאלה שהיו בכתב התביעה המקורי, שלא כבמקרה שבפנינו.


מפס"ד זה, מתבקשת דווקא מסקנה הפוכה ולפיה, כל עוד, כתב התביעה המתוקן, אינו מוסיף עילות תביעה חדשות, הרי שהמועד הרלבנטי לחישוב תקופת ההתיישנות הינו המועד בו הוגש כתב התביעה המקורי ולא המתוקן.


דברים מפורשים בעניין זה, נכתבו בפסה"ד, ע"א 33/71, אברהם אדמסקי ואח' נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פד"י כ"ה (1) עמוד 819, אליו הפנה ב"כ המשיב וכך נכתב בעמ' 821:
"הליכי התיקון של כתבי הטענות נוצרו גם לשם מניעת טענות ההתיישנות נגד מי שהגיש תביעתו במועד, אך באשר נפלה טעות בלשונה או בהנמקתה וטענת המערערים כאילו אמנם התיישנה תביעת המשיבה נגדם, באשר לא הוגשה התביעה המתוקנת, אלא אחר עבור תקופת ההתיישנות הסטטוטורית, אף היא חסרת כל שחר. תקופת ההתיישנות נמנית עד ליום הגשת התביעה המקורית ולא עד ליום הגשת התביעה המתוקנת, שרואים את התיקון שנעשה כדין, כאילו היה בתביעה המקורית מלכתחילה".


ראה בעניין זה, את ספרו של זלמן יהודאי, דיני התיישנות בישראל, כרך א', עמ' 126 - 127 וכן בר"ע 330/85, מנחם אלבר ואח' נגד רביטקס תעשיות בע"מ, פ"ד ל"ט (2) עמ' 356 וע"א 702/86 איטונג בטרום נגד הרוש פד"י מ"ד (1) עמ' 160.


4) בטרם אפנה לדון באופן ספציפי בכ"א מהעילות לגביהן העלה המבקש, טענת התיישנות, ראוי לסלק מעין טענה מקדמית שב"כ המשיב העלה, אם כי בחצי פה, הן בתשובתו לבקשה והן בסיכומי טענותיו, ולפיה, ראוי כי הדיון בטענות ההתיישנות יעשה צוותא חדא עם בירור התביעה לגופה ולא כטענה מקדמית.


איני רואה כל פסול לדון בטענת ההתיישנות שנתבע מעלה כנגד התביעה בכללותה או כנגד חלק מעילות התביעה, גם במסגרת של דיון בטענה המקדמית המוגשת על דרך בקשה בכתב. התיישנות הינה אחת העילות שתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, מונה, המצדיקות סילוק תובענה על הסף. יש ובירור טענת ההתיישנות כרוך בבירור עובדתי וקביעות עובדתיות, במקרים כאלה ברור, כי הדיון וההכרעה בטענת ההתיישנות יעשה בגוף פסק הדין ולאחר שמיעת ראיות הצדדים והכרעה בשאלות העובדתיות הרלבנטיות לטענת ההתיישנות, אולם יש גם מקרים בהם ההכרעה בטענת ההתיישנות פשוטה ואינה כרוכה בהכרעה בשאלות עובדתיות ודי בחישוב פשוט של תקופת ההתיישנות ע"מ שביהמ"ש יוכל להכריע באם עילת תביעה התיישנה, אם לאו. במקרים אלה, אין כל צורך לדחות את ההכרעה עד לאחר שמיעת ראיות, דחייה של ההכרעה בטענת ההתיישנות במקרים אלה, תביא לשמיעת ראיות שלא לצורך ולבזבוז זמן בדיון בעילה שכבר התיישנה.


בקשתו של המבקש תדון לגופה ובכל מקרה בו טענות המבקש בדבר התיישנות חלק מהעילות לא תחייבנה בירור והכרעה בעניין עובדות השנויות במחלוקת, יהיה ניתן להכריע בטענות אלה במסגרת הבקשה דנן בעוד שאם טענות המבקש יעוררו צורך בהכרעות עובדתיות שנויות במחלוקת, הדיון וההכרעה בטענות אלה, ידחה ויעשה בפסק הדין לגופו ולאחר שנשמעו ראיות הצדדים.


5) עילת התביעה העקרית, לפחות מבחינת ההיקף הכספי, הינה זו שפורטה בסעיף 10 לכתב התביעה המתוקן, עילה המתבססת על הטענה, כי התובע אולץ ע"י המבקש לרכוש ניירות ערך של הבנק או של גופים אחרים שהמבקש בחר בהם וגם במימון הלוואות שמהשיב אולץ לקחת מהמבקש לצורך זה ולצורך השקעה בתוכניות חסכון תוך שהמשיב מתנה המשך ניהול חשבונו של המבקש והקצאת אשראי באותו חשבון בקיום דרישה זו. התביעה מדברת על שלש הלוואות שניתנו למשיב בפרק זמן שמחודש 01/93 ועד חודש 02/95 ובנוסף השקעות בניירות ערך כפי המפורט בנספח ד' לחוות הדעת שצורפה לתביעה.


המבקש טען, כי השקעות אלה בוצעו בתקופה מיום 14/05/80, עד יום 09/12/96, על כן העילה המתבססת על פעולות שבוצעו לפני יותר משבע שנים לפני מועד הגשת התביעה, נתיישנה ואין להזקק לה.


לעומתו טוען המשיב, כי כאשר מדובר בהתניית שירות בשירות כבמקרה שבפנינו, מתחיל מירוץ ההתיישנות מיום סיום ההתנאה והכפייה על לקוח הבנק ולא מיום ביצוע ההשקעה כפי שב"כ המבקש טוען. בויכוח הנטוש בין ב"כ הצדדים, בשאלה זו מגייס ב"כ המבקש לעזרתו את הלכת מוסקוביץ שם קבע ביהמ"ש העליון, כי בהשקעות של כספים, המועד הקובע לצורך תחילת תקופת ההתיישנות הינו מועד השקעת הכספים בפועל.


(ע"א 4600/91, מוסקוביץ ואח' נגד הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פד"י מ"ח (3) עמ' 455).


ב"כ המשיב, לעומתו נעזר לתמיכה בגישתו במה שנפסק ע"י ביהמ"ש העליון מאוחר יותר, בע"א 6505/97, בוני התיכון בע"מ נגד בנק הפועלים בע"מ, ובמה שנכתב באותו פסק דין ע"י כב' השופט אינגלרד בזו הלשון:


"באשר לסוגיית ההתשיינות, אפשר ללמוד עליה מדין הכפייה; המתקשר, עליו נכפה החוזה, רשאי לבטלו תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפייה (סעיף 20 לחוק החוזים), מכאן אפשר ללמוד כי גם לגבי הלקוח, שנכנע להתניית שירות בשירות, עילת תביעתו נוצרת עם הפסקת הלחץ הכלכלי ולא עשיית העסקה. במלים אחרות, כל זמן שהבנק מתנה את העמדת האשראי לחברה בהמשך קיומן של תוכניות החסכון ובהמשך הפקדת כספים אליהן, מירוץ ההתיישנות טרם יחל".


ב"כ המבקש, טוען, כי גם לאחר פסה"ד בעניין בוני התיכון הלכת מוסקוביץ נותרה ההלכה הקובעת לגבי השאלה של תחילת תקופת ההתיישנות ומפנה לדברי הנשיא ברק שנכתב בבקשת דיון נוסף, אזרחי 1606/99 שבנק הפועלים הגיש על פסה"ד האמור, לפיהם פסה"ד בעניין בוני התיכון אינו סותר את הלכת מוסקוביץ וכי העילות בכ"א משני המקרים שונות.
אכן עילת התביעה בפרשת מוסקוביץ היו הפעולות המזיקות שבהפקדת תוכניות החסכון שהופקדו בזמן פתיחת החשבון והנזקים שנגרמו בעקבות כך לחברה בעוד שבעניין בוני התיכון בע"מ עילת התביעה היתה התוצאות הנזקיות שנגרמו לחברה כתוצאה מכך שהיא אולצה לא רק להשקיע כספים בתוכניות חסכון, אלא גם להמשיך ולהחזיק בכספים אלה, כתנאי למתן אשראי.


במקרה שבפני עולה מהטיעון של המשיב, כי ע"מ שהמבקש יאות להמשיך ולנהל את חשבונו באותה המתקונת בה נוהל החשבון, הוא אולץ להשקיע כספים ברכישת ניירות ערך מסויימים שהמבקש חפץ ביוקרם לרבות בכספי הלוואות שהוא נתן לו.


ע"מ להכריע בטענות המבקש ולקבוע אם אכן לגבי פעולות ההשקעה ברכישת ניירות ערך, אשר בוצעו יותר משבע שנים לפני הגשת התביעה, חלה התיישנות אם לאו ובמלים אחרות ע"מ לקבוע באם על המקרה שבפנינו יש להחיל את הלכת מוסקוביץ או הלכת בוני התיכון בע"מ, קיים צורך בבירור עובדתי ובהכרעה בעניין אותן השקעות והאם האילוץ לו טוען המשיב היה אילוץ חד פעמי לגבי כל השקעה והשקעה או שהמדובר באילוץ מתמשך לרכישת ניירות ערך ולהמשך החזקת אותם ניירות ערך כתנאי למתן אשראי באותו חשבון. בלעדי תשתית עובדתית מתאימה לא ניתן להכריע בשאלה זו. על כן, מקומה של ההכרעה בטענת ההתיישנות לגבי פעולות ההשקעה ברכישת ניירות ערך שנעשו יותר משבע שנים לפני הגשת התביעה הנו במסגרת פסק הדין שינתן בתיק ולאחר שנשמעו ראיות הצדדים.


6) טענות המשיב בדבר התיישנות עילת התביעה הנובעת מחיובו ברבית יתר ע"י המבקש בדין יסודה, ככל שהיא מתייחסת לחישוב הרבית שהתבססה על שנה בת 360 יום, זאת משום שהמומחה שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה ואשר התובע סומך טענתו זו עליה, מציין, כי חישוב הרבית על בסיס שנה בת 360 יום נמשך רק עד ליום 31/03/91 בלבד; כך שמיום זה ועד למועד הגשת כתב התביעה המקורי, 10/09/98, עברה תקופה העולה על תקופת ההתיישנות הקבועה בתיק, שהנה לענייננו 7 שנים.


טענתו של ב"כ המשיב בדבר תחולת סעיף 7 לחוק ההתיישנות אינה נראית לי, אמנם המשיב טען באופן כללי לתרמית, אולם לא פירט באופן ספציפי, כתובתו על פי דין, את פעולות התרמית וההונאה שהמבקש ביצע לטענתו בכל הקשור לחישוב רבית על בסיס שנה של 360 יום.


על פניו ברור, כי חישוב הרבית על בסיס שנה בת 360 יום, נעשה כדבר שבשיגרה ועד לשנת 1991 היה מקובל על כל הבנקים לערוך את חישוב הרבית על בסיס של שנה בת 360 יום; הוא הדין לעניין אופן צבירת הרבית.


ראוי לציין, כי הנטל להוכיח הן את התרמית והן את העובדה שהמשיב לא ידע על התרמית עד לחוות דעתו של המומחה, חלה על המשיב, אשר בחר שלא להגיש תצהיר בעניין זה, שיתמוך בטענותיו בעניין זה.


לא מצאתי ממש גם בטענתו השניה של ב"כ המשיב ולפיה הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, חלות לעניין עילת התביעה הנסמכת על חיוב ברבית יתר.


המשיב טען שהוא ידע על אופן חישוב הרבית וצבירתה רק כאשר התייעץ עם המומחה שהכין עבורו את חוות הדעת. דע עקא, הוא אף לא טרח לתמוך טענה זו בתצהיר, זאת ועוד, הבנק דיווח למשיב על הפעולות שבוצעו בחשבון (המשיב לא טען אחרת) לרבות חיוב החשבון ברביות. בדיווח זה עמד לרשות המשיב כל המידע הדרוש על מנת לברר הן את שיעור הרבית והן את אופן חישובה ואת דרך צבירתה. אם בחר המשיב לשבת בחיבוק ידיים ולא בדק את חיובי הרבית, שנרשמו בחשבונו, אין לו אלא להלין על עצמו ובוודאי שאין הוא יכול היום, להעלות בפני ביהמ"ש את הטענה, כי נעלמו מעיניו העובדות המהוות את העילה, קרי חישוב רבית לפי שנה בת 360 יום וצבירת רבית יומית והוספתה בסוף כל רבעון.


ע"מ שהוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות יחולו ויביאו לדחיית תחילת תקופת ההתיישנות אין די באי ידיעה של העובדות המהוות עילת התביעה, אלא על הטוען כך להוכיח, כי אי הידיעה נגרמה מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכל היה למנוע אותן.


המשיב לא רק שלא הוכיח תנאים אלה, אלא אף לא טען להם.


המשיב במקרה דנן בחר שלא לתמוך את תשובתו בתצהיר שיאמת את טענתו בדבר אי ידיעתו, את העובדות המהוות עילת התביעה, גם אם הדיון הנו במסגרת בקשת ביניים, חובתו של המשיב היתה לתמוך טענתו בדבר אי ידיעת העובדות המהוות את עילת התביעה בתצהיר, כך גם בעניין תחולת סעיף 7 ומשלא עשה המשיב כן, יש לקבל את טענת ההתיישנות ביחס לכל חיובי הרבית שקדמו ל- 7 שנים לפני הגשת התביעה.


התוצאה: בקשת המבקש אינה מתקבלת ככל שהיא מתייחסת לעילה של התניית שירות בשירות ואילוץ המשיב להשקיע כספים ברכישת ניירות ערך ו/או תוכניות חסכון.


המבקש רשאי להעלות טענותיו בעניין זה במסגרת הדיון בתובענה לגופה ואם יעשה כן, תוכרע הטענה בפסה"ד שינתן בתיק לאחר שמיעת הראיות.


בקשת המבקש מתקבלת ככל שהיא מתייחסת לעילה של חיוב חשבונו וברבית יתר; עילת התביעה בעניין זה התיישנה ככל שהיא מתייחסת לחיובי רבית שקדמו ליום 10/09/91, ותביעת המשיב ביחס לחיובים אלה נדחית בזאת מחמת ההתיישנות.


בנסיבות העניין ולאור התוצאה אליה הגעתי איני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. דירקטור בנק

  2. בקשת פירוק בנק

  3. כונס בנק טפחות

  4. יחסי בנקאי - לקוח

  5. מכתב החרגה של בנק

  6. הפחתת ארנונה לבנק

  7. הברחת נכסים מפני בנק

  8. תקנות בנק ישראל

  9. עורך דין בנקים

  10. חוזה למראית עין - בנק

  11. ערבות הורים בבנק

  12. חוב לבנק הפועלים

  13. חוב לבנק דיסקונט

  14. התיישנות תביעה נגד בנק

  15. מלווה חוץ בנקאי

  16. יעוץ בנקאי רשלני

  17. צו הבנקאות רישוי

  18. צו הבנקאות אגרות

  19. קבלת מסמכים מבנק

  20. חוק הלוואות חוץ בנקאיות

  21. ימי ערך - תביעה נגד בנק

  22. פסול דין – תביעה של בנק

  23. מיסי ארנונה כללית על בנק

  24. פקודת הבנקאות 1941

  25. תביעה נגד בנק משכן

  26. בקשה לסילוק יתרת חוב בנק

  27. התניית שירות בשירות

  28. היקף חובת הסודיות הבנקאית

  29. עורך דין תביעות נגד בנקים

  30. עורך דין נגד בנקים

  31. תביעה של בנק לאומי על חוב

  32. דחיית תביעה נגד בנק

  33. אי החזר הלוואה לבנק

  34. עורך דין דיני בנקאות

  35. התניית שירות בשירות - דוגמא

  36. צו הבנקאות שירות ללקוח

  37. תביעה של בנק נגד לקוח על חוב

  38. חשיפת דוחות ביקורת בנק ישראל

  39. מכתב החרגה מותנה מהבנק

  40. תביעה של בנק בנושא חשבון חח"ד

  41. ביטול הסדר חוב עם הבנק

  42. מסירת רשימות לקוחות הבנק למסחר

  43. הלוואה מהבנק למראית עין

  44. אישור הלוואה מבנק הפועלים

  45. העברה בנקאית לחו''ל - טעות

  46. תביעת בנק נגד ערב על ערבות לחברה

  47. הצעת חוק הגבלת עמלות בנקים

  48. חשש לפגיעה בשווי בטוחות לטובת בנק

  49. תביעה של בנק דיסקונט על מעשי מירמה

  50. תביעה לתשלום יתרת חובות ערבים לבנק

  51. יחס משפיל בסניף בנק – תביעת פיצויים

  52. צו הבנקאות פיקדונות ללא תנועה

  53. התחרטות על לקיחת הלוואה מהבנק

  54. חוב לבנק בגין הלוואת קרן קורת

  55. תביעה נגד בנק בגין שירות לקוי

  56. "האותיות הקטנות" בהסכם עם הבנק

  57. נפילה בסניף בנק - תביעת פיצויים

  58. בנק לא הודיע כי אסור מצב של מכירה בחסר

  59. תביעת בנק מזרחי טפחות נגד ערבים

  60. מימוש תוכנית חיסכון כבטוחה לחובות לבנק

  61. פעולות בנקאיות ללא הרשאה – השבת הפסדים ?

  62. בקשה של עובדי בנק בהליכי פירוק בגלל מעילה

  63. תביעת בנק כנגד הערב לחוב החייבת העקרית

  64. השלכות קריסת בנק עקב מעילת ענק של עובדת

  65. אחריות הבנק על עיכוב בהעברת כספים לחו''ל

  66. בנק קונטיננטל לישראל בע"מ - בקשה לאכיפת אגרת חוב

  67. תביעה של בנק נגד לקוח על יתרות חובה - טענת עושק כפייה

  68. טען כי "נאלץ" ליטול הלוואה בגין טענות של מנהל הבנק

  69. חוק אמנות קרן המטבע הבינלאומית והבנק הבינלאומי לשיקום ולפיתוח

  70. האם בנק חייב לשלם לעובדיו תשלומים לביטוח לאומי ולביטוח רפואי ?

  71. האם רשאי בנק להעמיד יתרה בלתי מסולקת של ההלוואות לפרעון מיידי ?

  72. האם משפטית עולה התנהלות הבנק כדי חוסר תום לב הניהול מו"מ ?

  73. המחאה סורבה בהערת הבנק לפיה "נתקבלה הוראת ביטול וההסב אינו בסדר"

  74. נטען כי בניגוד לכללי בנקאות הבנק אפשר לאחות למשוך כספים בחתימתה בלבד

  75. לאחר שהתבררה הטעות, הבנק פנה בדרישה להשבת הסך של 20,000$ שזוכה בטעות בחשבון

  76. חתמה על מסמכים רבים ומשביקשה לקרוא אמרה לה פקידת הבנק כי אין צורך בכך משום שכמות הדפים גדולה מידי

  77. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון