תביעת בנק נגד ערב על ערבות לחברה


פסק דין

1. ההליך:

א. התובע, שהינו תאגיד בנקאי (להלן: "הבנק"), הגיש בתיק זה תביעה כנגד הנתבע, בה עתר לחייבו בתשלום סך של 2,657,839.96 ש"ח (למועד הגשת התביעה), על-פי ערבותו לחובות חברת אדאקום טכנולוגיות בע"מ (להלן: "אדאקום") כלפיו, הכל כמפורט בכתב התביעה ובנספחים לו. התביעה הוכתרה בכותרת "בסדר דין מקוצר".

ב. לנתבע ניתנה רשות להתגונן, המוגבלת לטענתו, כי ערבותו הוגבלה לאשראי מסוים, שניתן לאדאקום (ראה: החלטת הרשמת ע' צ'רניאק בהמר' 12551/95 - עמ' 12 לפרטיכל, ש' 16-18).

2. העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

א. אדאקום, כלקוחה של הבנק, קיבלה ממנו, מעת לעת, הלוואות ואשראים שונים.

ב. הנתבע הנו מיסדה של אדאקום, ובמועדים הרלבנטיים לתביעה, כיהן כיו"ר מועצת המנהלים שלה.

ג. ביום 6.3.94 חתם הנתבע על מסמך שכתרתו, "כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום" לטובת הבנק, לפיו, בין היתר, ערב לכלל חובות אדאקום, מעת לעת, כלפי הבנק (להלן: "כתב הערבות", או "הערבות" – נספח ב' לתצהיר עדותה הראשית של הגב' לאה לנדאו – להלן: "תצהיר גב' לנדאו").

ד. בהסתמכו על הערבות ובסמוך למועד חתימתה, הגדיל הבנק את מסגרת האשראי שהעמיד לרשות אדאקום, בסכום בשקלים חדשים השווה ל - 750,000$.

ה. ביום 5.4.94, או בסמוך, שיגר הנתבע מכתב אל הבנק (נספח ד2/ לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע – להלן: "תצהיר הנתבע"), בקשר לכתב הערבות, בו נאמר:

"כפי שהוסכם בינינו בפגישתינו בחודש מרץ עת חתמתי על הערבות לטובת אדאקום הנני להזכירכם:

1. ערבות על סך לא יותר מ - 750,000 אלף דולר.

2. ערבות זו היא כנגד הלוואה ספציפית שהעמדתם לחברת אדאקום בחודש מרץ. הלוואה זו תהיה הראשונה שתפרע על ידיכם במידה ויתקבלו כספים בחשבונכם לטובת אדאקום כתוצאה ממימוש בטחונות כלשהם".

ו. ביום 12.4.94 שיגר הנתבע (בפקס) מכתב נוסף אל הבנק (נספח ג' לתצהיר גב' לנדאו), בנוסח שנקבע על-ידי הבנק (סעיף 10 סיפא לתצהיר גב' לנדאו וסעיף 5.10 לתצהיר הנתבע) (המכתב יכונה להלן: "מסמך ההגבלה"), בו נאמר:

"…הריני להודיעכם בזה כי למרות האמור בסעיף 2 לכתב הערבות שבנדון בדבר אי הגבלתו בסכום, לא אהיה ערב על-פי ערבות הנ"ל לסכום שיעלה על סך בשקלים אשר יהיה שווה ל- 750,000$ (שבע מאות וחמישים אלף דולר ארה"ב) (לפי השער היציג שיפורסם על ידי בנק ישראל ביום התשלום בפועל על-פי ערבות הנ"ל), מתוך סכומי קרן "הסכומים הנ"ל", כהגדרתם בסעיף 1 לכתב הערבות (להלן – "הסכום הנ"ל") ובצרוף סכומים נוספים שהנערב חייב ו/או יהיה חייב לכם בגין הסכום הנ"ל כגון ריבית, הפרשי הצמדה, דמי עמלה והוצאות אחרות.

פרט לאמור לעיל כל תנאי הערבות שבנדון נשארים בתוקפם… "

ז. בחודש יולי שנת 1994 ננקטו הליכי כינוס נכסים כנגד אדאקום, בין היתר, לבקשת התובע. בחודש מאי שנת 1995 הוחל בהליכי פירוק של אדאקום וביום 2.8.95 הפך מינויו הזמני של המפרק שמונה לה, לקבוע.

ח. אדאקום לא פרעה את כל חובותיה לבנק וערב הגשת התביעה דנן (ביום 11.9.95), היה גובה חובה זה בסך של 14,819,494.32 ש"ח (לא כולל ריבית מיום 1.7.95 ואילך – נספח ו' לכתב- התביעה).

ט. ביום 27.12.94 נדרש הנתבע על-ידי הבנק לשלם לו סכום ערבותו, כמפורט במסמך ההגבלה (נספח ז' לתצהיר גב' לנדאו).

י. הנתבע לא שילם לבנק את סכום ערבותו, או כל חלק הימנו וביום 8.1.95 שיגר מכתב אל הבנק, באמצעות בא- כחו, בו דחה את דרישת התשלום האמורה (נספח ח' לתצהיר גב' לאה לנדאו).



3. הפלוגתאות:

א. הקף תחולת הערבות, כפי שהוגבלה במסמך ההגבלה. היינו, האם לפי המוסכם בין הצדדים חלה היא, כלשונה, על כלל חובות אדאקום לבנק - כגרסת הבנק, או שמא - כגרסת הנתבע - חלה היא, אך לגבי תוספת אשראי, אשר העניק הבנק לאדאקום כנגד אותה ערבות, בסכום השווה ל- 750,000$?

ב. אם גרסת הנתבע אכן משקפת המוסכם, האם התקיימו התנאים לפקיעת הערבות?

4. גרסאות הצדדים לענין הקף תחולת כתב הערבות:

א. אין חולק, כי בהתאם לתנאי כתב-הערבות, כלשונם, הערבות חלה על כלל חובות אדאקום לבנק (סעיף 1 לכתב הערבות). עוד אין חולק, כי עוד עובר לחתימת כתב הערבות ע"י הנתבע (ראה: עמ' 35 לפרטיכל, ש' 14-31 ועמ' 36 לפרטיכל, ש' 2-16 וסע' 3 לסיכומי ב"כ התובע), סוכם בין הצדדים, כי זו תוגבל לסכום בש"ח השווה ל – 750,000 $, הסכמה שלא באה לכלל ביטוי בכתב הערבות, אלא בשלב מאוחר יותר, במסמך ההגבלה.

ב. אליבא דנתבע, כתב הערבות אינו משקף את כל התנאים עליהם הוסכם בעל-פה בינו לבין הבנק, באמצעות הגב' לנדאו (מי שכיהנה אותה עת כמנהלת מחלקת אשראי לתעשיה בבנק ושימשה כממונה על הטיפול בקבוצת אדאקום), עובר לחתימתו על ידו. לטענתו, בנוסף להיות ערבותו מוגבלת בסכום, כאמור במסמך ההגבלה, סוכמו בין הצדדים תנאים מגבילים נוספים, היינו: ראשית, כי הערבות תחול אך ורק על סכום תוספת האשראי, בסך של 750,000$, שהעניק הבנק לאדאקום בחודש מרץ 1994 (סעיף 5.6 לתצהיר הנתבע ועדותו בעמ' 56 לפרטיכל, ש' 10-11 ובעמ' 57 לפרטיכל, ש' 9-10 ); שנית, כי כל תקבול שיתקבל מאדאקום אצל הבנק, כתוצאה ממימוש בטחונות שמסרה וישמש לפרעון חובות – ישמש תחילה לפרעון תוספת האשראי האמורה (סעיף 5.6 לתצהיר הנתבע ועדותו בעמ' 55 לפרטיכל, ש' 26-27, עמ' 56 לפרטיכל, ש' 11-12 ועמ' 57 לפרטיכל, ש' 9-10 ); ושלישית, כי עם השבת סכום תוספת האשראי לבנק, תפקע הערבות (סעיף 5.6 לתצהיר הנתבע ועדותו בעמ' 56 לפרטיכל, ש' 10-15 ועמ' 57 לפרטיכל, ש' 5-6, 9-10) (להלן: "התנאים המגבילים הנוספים").

ג. עוד גורס הנתבע, כי מכלול ההסכמות הללו, הועלו על ידו על הכתב, במכתבו אל הבנק, מיום 5.4.94 (שצוטט בסעיף 2 ה' לעיל -נספח ד' 2 לתצהירו), והבנק לא השיבו כי אינו מסכים להם (סעיף 5.9 לתצהיר הנתבע). בעדותו הוסיף הנתבע וגרס, כי קיבל מהבנק אישור בעל-פה לתכנו של מכתב זה מגב' לאה לנדאו (עמ' 54 לפרטיכל, ש' 9-10, 28-30, עמ' 56 לפרטיכל, ש' 25 ועמ' 57 לפרטיכל, ש' 2-6). אשר לסיבה כי מסמך ההגבלה, מיום 12.4.94, מגביל אך ורק את סכום ערבותו ואינו מתייחס לתנאים המגבילים הנוספים, אשר לפי הנטען על-ידו, סוכמו בין הצדדים – מסביר הנתבע, כי מסמך ההגבלה נוסח בנפרד מן הערבות הבלתי מוגבלת בסכום, על מנת להמנע מתשלום מס בולים (כפי שהוסבר לו על ידי הגב' לנדאו) ונועד לשקף הגבלת הסכום בלבד (סיפא לסעיף 5.7 וסעיף 5.10 לתצהיר הנתבע) - הא ותו לא.

ד. מנגד גרס הבנק, כי מעולם לא הוסכם בינו לבין הנתבע על התנאים המגבילים הנוספים לכתב הערבות, כנטען ע"י הנתבע וכמפורט במכתבו מיום 5.4.94 (נספח ד' 2 לתצהירו), מלבד הגבלת סכומה. לגרסתו, מיד כשנתקבל המכתב הנזכר בבנק, הורתה הגב' לנדאו, לגב' רות שמחה (אשר בתקופה הרלוונטית היתה כפופה לה), ליצור קשר טלפוני עם הנתבע ולהודיעו, כי התנאים שהעלה בסעיף 2 למכתבו האמור (התנאים המגבילים הנוספים), כלל לא נדונו בין הצדדים, לא הוסכמו ולא יוסכמו מצד הבנק, ואם חפץ הוא להביא לכלל ביטוי בכתב דבר הגבלת סכום הערבות, עליו לחתום על מכתב, בנוסח אשר ישלח אליו בפקס (סעיף 9 לתצהיר גב' לנדאו וסעיף 2 לתצהיר עדותה הראשית של הגב' שמחה (להלן: "תצהיר גב' שמחה")). גב' שמחה הודיעה לנתבע את שנתבקשה כאמור ושלחה אליו, ביום 12.4.94, נוסח מכתב, עליו חתם הנתבע והחזירו לבנק (נספח ג' לתצהיר גב' לנדאו וסעיף 3לתצהיר גב' שמחה ועדות גב' שמחה בעמ' 50 לפרטיכל, ש' 22-23) – הוא מסמך ההגבלה. במסמך ההגבלה צויין במפורש, כי:

"פרט לאמור לעיל (הגבלת סכום הערבות לסכום בש"ח השווה ל – 750,000$ - ר.מ.) כל תנאי כתב הערבות שבנדון נשארים בתוקפם המלא."

מוסיף וטוען לענין זה ב"כ התובע, בסיכומיו, כי בכל מקרה, מנוע הנתבע מלטעון להסכמות נוספות, מעבר לאמור בכתב הערבות ובמסמך ההגבלה, כל עוד לא נעשו כאלה בכתב וזאת, מאחר שכתב הערבות (בסעיף 18 שבו) מתנה תקפם של שינויים שיעשו בו, בקבלת הסכמת הבנק מראש ובכתב.

5. נטל ההוכחה וטענות בעל-פה כנגד מסמך בכתב:

א. עילת תביעתו של הבנק סומכת על אלה: תנאי כתב הערבות ומסמך ההגבלה וקיומה של יתרת חוב מצד אדאקום כלפיו, העולה לאין שעור על גובה סכום ערבות הנתבע. על עובדות אלה, כשלעצמן, לא חלק הנתבע. אלא, שלטענתו, כאמור, כתב הערבות ומסמך ההגבלה אינם משקפים את מלוא הסכם הערבות שבין הצדדים, הכולל, לטענתו, גם תנאים מגבילים נוספים, שסוכמו בין הצדדים בעל-פה, עובר לכריתת הסכם הערבות, כפי שפורטו לעיל.

ב. ככלל, על התובע מוטל הנטל להוכיח ולשכנע את בית-המשפט בנכונות כל העובדות המהוות עילת תביעתו, על פי הכלל: "המוציא מחברו, עליו הראיה". משחלק הנתבע על טענת התובע, לפיה כתב הערבות ומסמך ההגבלה משקפים את מלוא תנאי הסכם הערבות שבין הצדדים, עבר הנטל אל כתפי הנתבע להוכחת עובדות נטענות אלה.

ג. אליבא דב"כ התובע בסיכומיו (סעיפים 15-16), אין הנתבע רשאי להעלות כל טענה בדבר קיומם של תנאים מגבילים נוספים לכתב הערבות ומסמך ההגבלה, בהעדר מסמך בכתב מאת הבנק, המסכים לתנאים כאלה. וזאת, ראשית, נוכח האמור בסעיף 18 לכתב הערבות, הקובע מפורשות, כי:

"…כל שינוי בהתחייבויותינו מחייב קבלת הסכמת הבנק מראש ובכתב. כל הסכמה אחרת בין אם היא מיוחדת לדברים בעל פה או לויתור או הימנעות מפעולה ו/או כל צורת התנהגות שאיננה בכתב לא תחשב כהסכמה כלשהי." (ההדגשות שלי – ר.מ.)

שנית, מאחר שהטענה, כי סוכם על תנאים מגבילים נוספים, עובר לחתימת כתב הערבות, הנה גם טענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב, האסורה על פי הדין (כמו סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני ).

ד. מנגד, טוען ב"כ הנתבע, בין היתר, כי מאחר שהוכחכי הסכמת הבנק להגבלת סכום הערבות נעשתה בעל-פה והבנק מודה כי זו תקפה, על אף הוראת סעיף 18 לכתב הערבות, הרי בכך גם מודה הבנק, כי סעיף 18 האמור, אינו מחייב עוד וכך גם שונה כתב הערבות מעבר להגבלה בסכום.

ה. נראה, כי אכן קיומה של תנית סעיף 18 לכתב הערבות, הדורשת הסכמת הבנק מראש ובכתב לכל שינוי בתנאי הערבות, אינה יכולה לעמוד לרועץ לנתבע ולמנוע ממנו הוכחת שינוי תנאי הערבות על-ידי הסכמה בעל-פה. שכן, משהודה הבנק, כי הסכים להגבלת סכום הערבות, עוד בעת חתימת כתב הערבות (ראה סעיף 4 (א) לפסק-הדין לעיל) והן בעת קבלת מסמך ההגבלה (החתום ע"י הנתבע בלבד), מבלי שנתן הסכמתו זו בכתב ומראש, ממילא, פתח הוא לנתבע פתח, להוכיח דבר קיומו של הסכם, אשר הסכמתו לתנאיו ניתנה על-ידו שלא בכתב והמשנה את תנאי הערבות. ממילא, אין עוד נפקות לשאלת האפשרות של העלאת טענות בעל-פה בניגוד למסמכים בכתב.

6. האם הוכיח הנתבע הסכמת הבנק לתנאים המגבילים הנוספים לערבות:

א. נותרה להכרעה השאלה, מה תוכן ההסכם המגביל את הערבות: האם הנו כמוצג במסמך ההגבלה – כגרסת התובע, או הנו כמוצג במכתב הנתבע מיום 5.4.94, כגרסת הנתבע.

ב. לאחר שקילת הראיות שהוצגו בפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי הדין עם התובע ואילו הנתבע לא עמד בנטל להוכחת גרסתו. אנמק.

ג. עצם העובדה כי הנתבע טרח וכתב מכתב (מיום 5.4.94), המציג הסכם מסוים, שהושג בין הצדדים לגרסתו, ולאחר מכן (ביום 12.4.94), הוציא תחת ידיו מכתב נוסף, המתאר הסכם אחר שהושג בין הצדדים (הוא מסמך ההגבלה), בענין שנדון במכתבו הקודם, יש בה יותר מאשר הוכחה לכאורה לכך, כי ההסכם המאוחר (קרי: מסמך ההגבלה), מהווה מסמך המשנה את המסמך הקודם לו. כל זאת, אף בהנחה, שהמכתב הראשון של הנתבע (מיום 5.4.94), שיקף נכונה את המוסכם בין הצדדים בזמן כתיבתו. על אחת כמה וכמה, אם אגיע לכלל מסקנה, כי המכתב הראשון (מיום 5.4.94), כלל לא שיקף נכונה את המוסכם. יפים לענין זה, דברים שנאמרו מפי השופט ברנזון, בע"א 420/65, פ"ד כ (1) 501, 504:

"...השאלה שלפנינו היא בדבר היחס בין שני המסמכים, אם שניהם שרירים וקיימים בעת ובעונה אחת ויש לקראם ביחד, או שהאחד ביטל את השני. שאלה זו אינה קשורה בפרשנותו של כל אחד מהם בפני עצמו.

טענתו השניה של המערער היא, כי בדרך כלל מסמך מאוחר מבטל מסמך מוקדם ואין להוציא את המקרה הזה מן הכלל. כשלעצמי, אינני מוכן להסכים לקיומו של כלל משפטי כזה. הדבר תלוי בתכנם הממשי של המסמכים הנדונים בכל מקרה ובשאר נסיבותיו. יש והסכם מאוחר מבטל את קודמו במפורש, ואז כמובן לא מתעורר כל קושי. יש והסכם מאוחר מבטל את קודמו מכללא. במה בדברים אמורים? כאשר השני חופף בכל הענינים את הראשון או כאשר שניהם אינם יכולים לדור בכפיפה אחת מחמת שינויים הכלולים במסמך המאוחר והיורדים לשורשו של הענין". (ההדגשות שלי – ר.מ.) (וראה גם באותה רוח: ע"א 7208/93, פ"ד מח (4) 529, 534-536)

הוא הדין בענייננו, כאמור. שני מכתביו האמורים של התובע, דנים באותו עניין, היינו, בהגבלת הערבות. אין בנמצא כל הסבר ענייני, מדוע היה נחוץ המכתב השני (מסמך ההגבלה), אלא אם כן, הוא אכן נועד והתכוון לשנות את המכתב הראשון. המכתב השני נכתב, מאחר שיש שוני בינו לבין המכתב הראשון. אילו המכתב השני לא אמור היה לבטל התנאים שבמכתב הראשון, הגיוני להניח, שהנתבע היה מוצא דרך, לשקף שנית או לשמר את התנאים הנוספים, שלטענתו הוסכמו. משלא עשה כן, יש לראות את המכתב השני (קרי: מסמך ההגבלה) כמחליף את המכתב הראשון. כל זאת, כאמור, אף מבלי להכנס לשאלת המהימנות של גרסת הנתבע, לענין הסכמת הבנק לתכנו של מכתב זה. די באמור, כדי להביא לדחית גרסת הנתבע, בדבר היות התנאים המגבילים הנוספים, הנטענים על ידו, בגדר תנאים מוסכמים. אולם, למען שלמות התמונה, אתייחס להלן, גם לשאלת מהימנות גרסת הנתבע, כשלעצמה.

ד. כפי שפורט בסעיף 4ב' ו-ג' לפסק-דיני לעיל, גרס הנתבע, כי התנאים המגבילים הנוספים, סוכמו בינו לבין הבנק בעת כריתת הסכם הערבות והוא מצא לנכון להעלותם על הכתב ביום 5.4.94, כחודש לאחר חתימתו על כתב הערבות ולשלחם אל הבנק. אשר לתגובת הבנק למכתבו זה (היינו, האם הסכים לתכנו אם לאו), תחילה גרס הנתבע, כי הבנק כלל לא השיב למכתבו זה, ולא הודיעו כי אינו מסכים לתכנו (בניגוד לגרסת עדי הבנק) (סעיף 5.9 לתצהיר הנתבע). אולם, בעת חקירתו הנגדית לגבי תצהירו זה, כבר גרס:

"חיכיתי לקבל תגובה בכתב או בעל פה שזה נכון או לא נכון, וקיבלתי תגובה בעל פה שזה בסדר." (עמ' 54 לפרטיכל, ש' 9-10).

ובהמשך:

"קיבלתי תגובה בעל פה על המכתב מלאה לנדאו. לאה לנדאו אמרה לי שהמכתב הזה מקובל על הבנק. לא ביקשתי את זה בכתב כי לא ראיתי באותו מעמד צורך לקבל משהו בכתב." (עמ' 54 לפרטיכל, ש' 28-30, עמ' 56 לפרטיכל, ש' 25 ועמ' 57 לפרטיכל, ש' 2-6).

ה. אף ללא התייחסות לגרסת עדי הבנק לטענת הנתבע בדבר הסכמת הבנק לתנאים המגבילים הנוספים, יש לדחות גרסת הנתבע, מתוכה. אבהיר. ריבוי הגרסאות הסותרות מצד הנתבע ולו בנושא תגובת הבנק למכתבו מיום 5.4.94, די בהן כדי להביא למסקנה, כי אין לסמוך על גרסתו זו ולא ניתן גם לקבוע על-פי דבריו ממצא כגרסתו העיקרית. בסעיף 6.6. לתצהיר התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן, המהווה כתב-הגנתו, גרס הנתבע לענין זה:

"בתגובה למכתב ששלחתי…הודיעה לי גב' לנדאו כי הבנקים דורשים שהמכתב המסדיר הגבלת סכום הערבות יהיה בנוסח שמוכתב על-ידם…היא לא העלתה שום טרוניה על הפסקה הנוגעת לאופן זקיפת התשלומים, ולא בכדי: הדבר הוסכם בצורה ברורה וחד-משמעית".

קרי, לפי גרסה זו, כמו גם גרסתו בתצהיר עדותו הראשית, הסיק הוא דבר הסכמת הבנק לתנאים המגבילים הנוספים, משתיקתו של הבנק. ברם, כאמור, בחקירתו הנגדית, צצה ועלתה טענה חדשה, שזכרה לא בא באף אחד מהתצהירים הקודמים שמסר והיא, כי הגב' לנדאו אישרה בעל-פה בפניו, כי תוכן מכתבו מקובל על הבנק – קרי: הסכמה מפורשת מצד הבנק לתכנו. תמהני כיצד גרסה חשובה כזו, עלתה רק בשלב כה מאוחר ולא עלתה מלכתחילה. יתר על כן, בחקירתו הנגדית של הנתבע, לגבי התצהיר שנתן בתמיכה לבקשתו למתן רשות להתגונן, גרס הנתבע לענין זה:

"…לאחר קבלת המכתב (מיום 5.4.94 – ר.מ.) אישרה זאת לאה לנדאו לחלוטין ואני דוחה טענתך שאת החלק השני דחו לאמור, שהערבות היא נגד אשראי ספציפי. קיבלתי מכתב מלאה שמאשר את התכתובת ביננו…יש מכתב מיום 12.4 שנכתב ע"י לאה לנדאו, הוא לא צורף, אך הוא קיים. אני אדאג שהמכתב יומצא.." (ההדגשות שלי–ר.מ., עמ' 1 לפרטיכל וראה גם ברוח זו בעמ' 2 לפרטיכל).

היינו, בשלב הדיון בבקשתו למתן רשות להתגונן, אף גרס הנתבע, כי גב' לנדאו אישרה בכתב הסכמת הבנק לתוכן מכתבו מיום 5.4.99, גרסה שהנתבע חזר בו, לבסוף, ממנה, בעת חקירתו הנגדית לגבי תצהיר עדותו הראשית, בטענה, שטעה בגרסתו זו (עמ' 58 לפרטיכל, ש' 26- עד עמ' 59 לפרטיכל, ש' 9). לכך מצטרף, הסברו הדחוק של הנתבע להעדרם של התנאים המגבילים הנוספים ממסמך ההגבלה. לפי הסברו של הנתבע, המסמך האחרון (מסמך ההגבלה), נועד רק כדי להמנע מתשלום מס בולים (והכוונה יכולה להיות רק להקטין את סכום המס ולא להמנע מתשלומו, שהרי גם ערבות בלתי מוגבלת בסכום חייבת במס בולים) בגין הערבות (גרסה לגביה לא נחקרו כלל עדי הבנק). הסבר זה ישים בה במידה גם למסמך הראשון מבין שני המסמכים שהוציא הנתבע תחת ידיו (מיום 5.4.94 ומיום 12.4.94). שכן שניהם מגבילים את סכום הערבות, אך אין הוא מסביר מה הושג לענין מס בולים במסמך השני שלא הושג כבר במסמך הראשון. צרף לכל אלה את העובדה, כי מדובר בעדות יחידה של נתבע, אשר אין לה סיוע ואשר לפי סעיף 54 (2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א 1971-, על מנת שבית-משפט יקבלה "יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו". לצערי, לא מצאתי נימוקים להסתפק בעדות כזו, בנסיבות האמורות.

ו. ועוד. מול גרסת הנתבע, עומדת גרסת העדות מטעם הבנק (כפי שפורטה בסעיף 4 ד' לפסק-דיני לעיל), לפיה הודיעה הגב' רות שמחה (לבקשת הממונה עליה, הגב' לאה לנדאו), טלפונית לנתבע כי התנאים המגבילים הנוספים (שהעלה במכתבו מיום 5.4.94), כלל לא נדונו בין הצדדים, ממילא גם לא הוסכמו ולא יוסכמו מצדו, ואם חפץ הוא להביא לכלל ביטוי את הגבלת סכום הערבות, יעשה כן בנוסח כפי שבא לכלל ביטוי בסופו של דבר, במסמך ההגבלה. גרסה זו נתמכת במלואה בתוכן מסמך ההגבלה, ובפרט הפסקה האחרונה שבו, לפיה, פרט להגבלת סכום הערבות "כל תנאי כתב הערבות שבנדון נשארים בתוקפם המלא". ברור מכך, שהכוונה היא, שמדובר בערבות לכלל חובות אדאקום כלפי הבנק ולא כנטען ע"י הנתבע. אמנם רצוי היה שהבנק יודיע לנתבע בכתב, כי הנו דוחה את תוכן מכתבו של הנתבע, ככל שזה מתייחס לתנאים המגבילים הנוספים. ברם, בנסיבות המקרה, ובפרט נוכח סמיכות הזמנים בין שני המסמכים (כשבוע ימים בלבד), העדר הודעה כזו בכתב מוסבר. חיזוק נוסף לגרסת עדי הבנק ניתן למצוא בעובדה, כי במכתב מיום 5.4.94, שנוסח מטעם הנתבע, הושאר מקום לאישורו של הבנק בכתב. אישור כזה לא ניתן מעולם (עדות הנתבע, עמ' 54 לפרטיכל, ש' 6-21). לאור כל זאת, גרסת הבנק בנושא מהימנה עלי יותר מגרסתו של הנתבע.

ז. נוכח מסקנותי לעיל, מיותר עוד לדון בטענות הנוספות שהעלו הצדדים.

7. לסיכום:

ערבות הנתבע כלפי התובע חלה על כלל חובות אדאקום לתובע, כמפורט בכתב הערבות ובמסמך ההגבלה. משלא כפר הנתבע בחובה הנטען של אדאקום כלפי הבנק ובגובה הסכום הנדרש ממנו על-פי ערבותו, כנטען בכתב-התביעה, עליו לשלם לתובע מלוא סכומים המפורטים בכתב התביעה.



8. התוצאה:

אשר על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. סך של 2,657,839.96 ש"ח, ליום 18.9.95;

ב. סך של 33,279 ש"ח, ליום 24.9.95, בגין המחצית הראשונה של אגרת המשפט;

ג. סכום המחצית השניה של אגרת המשפט, אם שולמה (בתיק לא מצויה קבלה), ליום התשלום;

ד. סך של 100,000 ש"ח, בצרוף מע"מ, להיום, בגין שכ"ט עו"ד;

ה. הסכום הנקוב בס"ק א' לעיל ישא רבית בשעור ובאופן החישוב המפורטים בסעיף 21.2 לכתב התביעה, החל מהמועד הנקוב לצדו ועד מועד התשלום בפועל;

ו. הסכומים הנקובים בס"ק ב' – ד' לעיל, ישאו הפרשי הצמדה ורבית חוקיים מרביים החל מהמועדים הנקובים לצדם ועד מועד התשלום בפועל.






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. דירקטור בנק

  2. בקשת פירוק בנק

  3. כונס בנק טפחות

  4. יחסי בנקאי - לקוח

  5. מכתב החרגה של בנק

  6. הפחתת ארנונה לבנק

  7. הברחת נכסים מפני בנק

  8. תקנות בנק ישראל

  9. עורך דין בנקים

  10. חוזה למראית עין - בנק

  11. ערבות הורים בבנק

  12. חוב לבנק הפועלים

  13. חוב לבנק דיסקונט

  14. התיישנות תביעה נגד בנק

  15. מלווה חוץ בנקאי

  16. יעוץ בנקאי רשלני

  17. צו הבנקאות רישוי

  18. צו הבנקאות אגרות

  19. קבלת מסמכים מבנק

  20. חוק הלוואות חוץ בנקאיות

  21. ימי ערך - תביעה נגד בנק

  22. פסול דין – תביעה של בנק

  23. מיסי ארנונה כללית על בנק

  24. פקודת הבנקאות 1941

  25. תביעה נגד בנק משכן

  26. בקשה לסילוק יתרת חוב בנק

  27. התניית שירות בשירות

  28. היקף חובת הסודיות הבנקאית

  29. עורך דין תביעות נגד בנקים

  30. עורך דין נגד בנקים

  31. תביעה של בנק לאומי על חוב

  32. דחיית תביעה נגד בנק

  33. אי החזר הלוואה לבנק

  34. עורך דין דיני בנקאות

  35. התניית שירות בשירות - דוגמא

  36. צו הבנקאות שירות ללקוח

  37. תביעה של בנק נגד לקוח על חוב

  38. חשיפת דוחות ביקורת בנק ישראל

  39. מכתב החרגה מותנה מהבנק

  40. תביעה של בנק בנושא חשבון חח"ד

  41. ביטול הסדר חוב עם הבנק

  42. מסירת רשימות לקוחות הבנק למסחר

  43. הלוואה מהבנק למראית עין

  44. אישור הלוואה מבנק הפועלים

  45. העברה בנקאית לחו''ל - טעות

  46. תביעת בנק נגד ערב על ערבות לחברה

  47. הצעת חוק הגבלת עמלות בנקים

  48. חשש לפגיעה בשווי בטוחות לטובת בנק

  49. תביעה של בנק דיסקונט על מעשי מירמה

  50. תביעה לתשלום יתרת חובות ערבים לבנק

  51. יחס משפיל בסניף בנק – תביעת פיצויים

  52. צו הבנקאות פיקדונות ללא תנועה

  53. התחרטות על לקיחת הלוואה מהבנק

  54. חוב לבנק בגין הלוואת קרן קורת

  55. תביעה נגד בנק בגין שירות לקוי

  56. "האותיות הקטנות" בהסכם עם הבנק

  57. נפילה בסניף בנק - תביעת פיצויים

  58. בנק לא הודיע כי אסור מצב של מכירה בחסר

  59. תביעת בנק מזרחי טפחות נגד ערבים

  60. מימוש תוכנית חיסכון כבטוחה לחובות לבנק

  61. פעולות בנקאיות ללא הרשאה – השבת הפסדים ?

  62. בקשה של עובדי בנק בהליכי פירוק בגלל מעילה

  63. תביעת בנק כנגד הערב לחוב החייבת העקרית

  64. השלכות קריסת בנק עקב מעילת ענק של עובדת

  65. אחריות הבנק על עיכוב בהעברת כספים לחו''ל

  66. בנק קונטיננטל לישראל בע"מ - בקשה לאכיפת אגרת חוב

  67. תביעה של בנק נגד לקוח על יתרות חובה - טענת עושק כפייה

  68. טען כי "נאלץ" ליטול הלוואה בגין טענות של מנהל הבנק

  69. חוק אמנות קרן המטבע הבינלאומית והבנק הבינלאומי לשיקום ולפיתוח

  70. האם בנק חייב לשלם לעובדיו תשלומים לביטוח לאומי ולביטוח רפואי ?

  71. האם רשאי בנק להעמיד יתרה בלתי מסולקת של ההלוואות לפרעון מיידי ?

  72. האם משפטית עולה התנהלות הבנק כדי חוסר תום לב הניהול מו"מ ?

  73. המחאה סורבה בהערת הבנק לפיה "נתקבלה הוראת ביטול וההסב אינו בסדר"

  74. נטען כי בניגוד לכללי בנקאות הבנק אפשר לאחות למשוך כספים בחתימתה בלבד

  75. לאחר שהתבררה הטעות, הבנק פנה בדרישה להשבת הסך של 20,000$ שזוכה בטעות בחשבון

  76. חתמה על מסמכים רבים ומשביקשה לקרוא אמרה לה פקידת הבנק כי אין צורך בכך משום שכמות הדפים גדולה מידי

  77. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון