מיקרוטראומה - פגיעה בעבודה בכתף יד ימין

פסק דין 1. לפני תביעה לפסק דין הצהרתי בה נדרשתי לקבוע כי הפגיעה שאירעה לתובע בכתף ויד ימין, היא בגדר פגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק), על פי תורת המיקרוטראומות. 2. טענות התובע כעולה מתצהירו הן: א. התובע התחיל לעבוד מגיל צעיר, כבן 13, במסגרות בנין ובגיל 15 עבד בעבודות מכונאות במוסך "מובילים" בחולון עד לגיוסו לצה"ל ב- 1959. ב. בתחילת שירותו בצה"ל שמש כמכונאי דיזלים לגוררי טנקים, לאחר מכן התמנה כמנהל מחלקת הדיזלים בבסיס התובלה בו שירת. ג. לאחר שחרורו מצה"ל עבד תקופה מסויימת במוסך אבי בחולון וב- 7/64 פתח מוסך בחצר ביתו ומ- 7/65 פתח את המוסך בא.ת. חולון. ד. העבודה במוסך היתה עבודה פיזית קשה, הכרוכה במכונאות כבדה של משאיות הכוללת הרמת משאות כבדים, כגון: מנועים, גירים, בק-אקס, גלגלים קפיצים, חלקי חילוף וכלי עבודה כבדים, שבוצעה במשך שנים רבות באופן ידני ודרשה מאמץ פיזי מתמיד ורב. ה. לצורך הוצאת/הכנסת מנוע או גיר או בק - אקס או קפיצים היה התובע נעזר במנוף שרשראות על "חמור" ובאמצעות השרשרת היה מרים את חלקי הרכב עד להוצאתם או הכנסתם תוך דחיפה למקומם ויישורם. משקל המנוע היה בקירוב 1-1.2 טון, משקל גיר כ- 300 ק"ג. התובע עסק בעבודות אלה מידי יום ביומו. כמו כן, היה מפרק גלגלים של משאיות במשקל של 100-200 ק"ג וכאן היה נזקק למשיכתם ודחיפתם באמצעות ידיו תוך היעזרות בגבו. כמו כן, היה מפרק אקס וגורר אותו במצב שכיבה מתחת לרכב במשקל כ- 40 ק"ג. במסגרות בנין מתכת עבד כשנתיים ותפקידו היה להעמיס, ולהרכיב ולפרק קונסטרוקציות מתחת באופן ידני במשקל של עשרות ק"ג. ה. בסמוך לשנת 1982, התחיל התובע בטיפול בקופ"ח נגד כאבים שתקפו אותו בכתף ימין עוד קודם לכן. את הכאבים היה משכך בכדורים ובזריקות הרגעה וממשיך לעבוד. ו. כאשר מצב הכתף שלו הלך והחמיר והזריקות לא עזרו יותר, נאלץ להפסיק את עבודתו במוסך ב- 93', והמוסך הושכר לאחר. 3. התובע הביא לעדות את חברו לעבודה אלי משה. בעמ' 3 לישיבה מיום 28.9.98, בש' 14 אומר העד: "ציוד העבודה היה כבד. צריך להתכופף הרבה וצריך למשוך הרבה. צריך להרים, לגרור, לדחוף, לגלגל. כל הפעולות. לעלות למעלה ולקפוץ למטה. זה מגוון של פעולות. הרבה מאוד פעולות זה להתכופף למנוע ולהתרומם. ההתכופפות נעשית עם משקל ביד. עם ידיים פשוטות קדימה. זה הרבה מאוד מהעבודה. גם סגירת ברגים היא עבודה קשה שנעשית על ידי משיכה. מושכים, מרימים עם משקל, ושוכבים ומרימים, דוחפים , כל הגוף עובד בעצם". 4. כבר נפסק כי "בתורת המיקרוטראומה עומדים על האבחנה בין 'רצף של אירועים זעירים ומאותרים בזמן' (זמן העבודה). אשר כל אחד פועל את פועלו הוא לבין התפתחות רצופה ומתמדת בהשפעת גורם שפעולתו נמשכת ללא הפסקה (דב"ע לה0-60/). לשון אחר - לשון הדימוי - יש להוכיח שהנזק התהווה בגוף על דרך טפטוף טיפות מים על סלע עד להיווצרות נקב, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף. את הנזק מהסוג הראשון יראו כתוצאה של מיקרוטראומה - תאונה; את השני יראו כתוצאה של הליך תחלואתי - לאו תאונה". 5. עוד נפסק כי "על מנת ליישם את תורת המיקרוטראומה להוכחת קיומה של תאונת עבודה, על המבוטח להוכיח שהיתה סדרה של פגיעות זעירות החוזרות ונשנות, שכל אחת מהן תרמה נזק זעיר משלה, עד שהתהווה במצטבר, נזק רבתי (המחלה עצמה) (דב"ע נו0-137/ יום טוב כהן נ' המוסד לא פורסם) שמנע מן העובד להמשיך לעבוד (דב"ע נא0-116/ המוסד נ' כמיליה חורי פד"ע כה' 25)". 6. מעדות התובע בתצהירו וכן מעדות העד שהובא מטעמו עולה כי התובע לא עשה תנועות חוזרות ונשנות, אלא תנועות שונות ומגוונות המפעילות את כל חלקי הגוף. לא הוכח איפוא כי לתובע נגרמו אירועים זעירים, אשר פעלו על אותו חלק בגוף, וגרמו נזקים זעירים שבהצטברם הביאו למחלת התובע. לפיכך - אני דוחה את התביעה. 7. באשר לטענת השיהוי - הגם שהתביעה נדחתה לגופה, לא נשקל השיהוי על ידי פקיד התביעות (ראה מכתב הדחיה) ואף לא הובא עד מטעם הנתבע להסברת השיקולים. יש להזכיר כי כיום נכנס לתוקפו תיקון 19 לחוק, המאפשר תשלום גימלה ארבע שנים למפרע ממועד הגשת התביעה. התביעה - נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום כ"ד בטבת תש"ס, 2 בינואר 2000 בהעדר הצדדים. ע. פוגל, שופטת סגנית שופט ראשי ידייםמיקרוטראומהכתפייםתאונת עבודה