ירידה בשמיעה - מנעולן משחיז

פסק דין 1. ביום 14.3.99 הגיש התובע כתב תביעה בלתי מפורט בגין החלטת הנתבע מיום 27.10.98 לפיה נדחתה תביעתו להכיר בירידה בשמיעה כמחלת מקצוע. ביום 1.6.99 הודיע התובע כי מייצג הוא את עצמו והוסיף וטען כי עובד הוא כמנעולן ומשחיז במשך 35 שנה, ומשכך משתמש במכונות השחזה, העתקה, מקדחות חשמליות - מכשיר המפיק רעש מזיק שמעל 85 דציבלים, ועקב חשיפה ממושכת זו נפגעה שמיעתו. ביום 14.6.99 הגיש ב"כ התובע מטעם הלשכה לסיוע משפטי, כתב תביעה מפורט בו עתר לקבוע כי הפגיעה בשמיעה ממנה סובל התובע היא מחלת מקצוע. ראוי לציין בשלב זה כי באישור המוסד לבטיחות וגהות שצורף צויינו עוצמות הרעש שנמדדו בעסקו של התובע ומשך הפעולה של כל מכשיר ומכשיר (להלן : "מפלסי הרעש"). 2. הוגש כתב הגנה מתוקן, וביום 29.7.99 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו. בראשית הדיון הבהיר ב"כ התובע - למען הסר ספק - כי התביעה שנדונה בפנינו עניינה מחלת מקצוע בלבד. משכך - זו וזו בלבד עילת התביעה שתידון בפסק דין זה. התובע נחקר קצרות והצדדים סיכמו טענותיהם עם תום ההליך. 3. לאחר ששבנו ועיינו בכל החומר שבפנינו - ניתן פסק הדין : א. בחודש ינואר 95' תוקנו תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש) (תיקון), התשנ"ה1995-) (להלן : "תקנות הבטיחות"). בתקנות אלה הוגדר מחדש למה יחשב "עובד ברעש מזיק", כהאי לישנא: ""עובד ברעש מזיק" - אדם החשוף במקום עבודתו לרעש מזיק מתמשך או התקפי מעל לרמת החשיפה המשוקללת המותרת לרעש מתמשך והתקפי או מעל לרמת החשיפה המירבית המותרת לרעש התקפי, וכן אדם העובד באחת מהעבודות או מתהליכי העבודה הנקובים בתוספת הראשונה, והוא עובד עבודה חלקית או מלאה, ביום עבודה של 8 שעות מתוך יממה, לפחות חודש בשנה, אלא אם כן קבע מפקח עבודה איזורי תקופה קצרה ממנה; ". ב. כעולה מתקנות הבטיחות עובד החשוף לרעש מזיק מתמשך או התקפי מעל לרמת החשיפה המשוקללת המותרת - ייחשב כמי שנחשף לרעש מזיק. בטבלה שבתוספת השניה לתקנות נובע כי מפלס רעש של 85 דציבל ו8- שעות עבודה ביום עבודה, או 88 דציבל ביום עבודה של 4 שעות הם חשיפה מותרת לרעש. ג. התובע טוען בתצהירו כי עבד 35 שנה, סה"כ 8 שעות עבודה ביום, מתוכם עובד הוא כ3- שעות ביום ליד מכונות המפיקות רעש ממוצע משוקלל של מעל 85 דציבל (86.5; 87.4; 86.3-88.7, מכונות א, ג, ד ב"מפלסי הרעש", תצהיר התובע ס' 6). ד. די באמור כדי לדחות התביעה, שכן מדובר בחשיפה של 3 שעות בלבד לרעש שמעל 85 דציבל בעוד שנקבע בתקנות הבטיחות כי רק חשיפה של 8 שעות לרעש של 85 דציבל תיחשב כחשיפה לרעש מזיק. ה. יתר על כן, אין במפלסים הנזכרים כדי לענות על דרישת תקנות הבטיחות לגבי חשיפה לרעש של 88 דציבל, קרי 4 שעות. בענייננו, למירב, נחשף התובע שעה ביום לרעש בעוצמה של 88 דציבל (וגם זה בהנחה כי שעה ביום נחשף למכסימום הרעש המופק מהמכונה לשכפול מפתחות לכספות). ו. לאור האמור - נדחית התביעה. אין צו להוצאות. סבן ש. מאירי, שופטת - אב"ד שמיעה