פסק דין סגן הנשיא י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור, לאחר מתן רשות (דב"ע 3-396/97), על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב מיום 27.10.1997 (תב"ע נד12-3360/; תב"ע נג3-1614/; השופט נחתומי ונציגי הציבור קנר ו-ברפמן), בה נתקבלה בקשת המשיבים 1 - 6 (להלן - המשיבים) להפוך את התביעה למתן סעד הצהרתי אותה הגישו בתיק תב"ע נג3-1614/, "לתביעה ייצוגית, שתתייחס לכ500- מעוניינים מבין העובדים שפרשו מהתעשיה האוירית ואשר ההסכם הקיבוצי המכונה 'רותם 1' - חל עליהם". הרקע העובדתי וההליכים בבית הדין האזורי 2. ביום 5.5.1993 הוגש לבית הדין האזורי כתב תביעה (תב"ע נג3-1614/), על ידי קבוצה של עובדי התעשיה האוירית לישראל בע"מ, אשר פרשו מעבודתם על-פי הסכם קיבוצי מיוחד - הסכם ההבראה שנחתם בין המערערות לבין המשיבה 7 (להלן - ההסתדרות) ביום 29.12.1992 (להלן: "הסכם רותם 1"). התובעים ציינו בכתב התביעה, כי הם "חלק מקופח בתוך עמותת גמלאי התעשיה האוירית אשר התאגדו בשם 'תא פורשי התע"א 1993', וזאת במסגרת העמותה הנ"ל". התביעה הוגשה כנגד המערערות (להלן - תע"א), כנגד ההסתדרות וכנגד מדינת ישראל. תע"א הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף, מטעמים שונים שפורטו בבקשתה (תב"ע נג12-2857/). כמו כן, הגישה המדינה בקשה לסילוק על הסף של התביעה נגדה, מחוסר עילה (תב"ע נד12-381/; תב"ע נד12-963/). בהחלטה מיום 19.1.1994 קיבל בית הדין האזורי את בקשת המדינה ומחק אותה כנתבעת בתביעה. באותה החלטה ניתנה גם אפשרות לתובעים לתקן את כתב התביעה. בית הדין ציין בהחלטתו, כי מן הראוי שב"כ התובעים ישקול את האפשרות להיעזר בתקנה 21 או תקנה 22 של תקנות סדרי הדין בבית הדין לעבודה, "תוך פירוט וכימות של התביעה בדרך זו, לצורך החשתו של הבירור לגופה של המחלוקת". בקשת רשות ערעור שהוגשה על-ידי תע"א על ההחלטה האמורה, נדחתה על-ידי נשיא בית דין זה (דב"ע נז9-4/). 3. ביום 24.4.1994 הגישו המשיבים 1 - 5 כתב תביעה מתוקן כנגד המערערות וכנגד ההסתדרות, בו טענו, בין השאר, לעניין תקפו של "הסכם רותם 1", בהיותו מפלה, מקפח ופוגע בזכויות העובדים, לפי פירוט שהובא בכתב התביעה. הסעד אשר נתבע בכתב התביעה המתוקן היה כדלקמן: "18. לאור כל האמור לעיל יתבקש כב' בית הדין הנכבד להחליט, לקבוע, לצוות ולהורות כדלהלן: א) לקבוע כי ההסכם האחרון ['הסכם רותם 1'] הינו הסכם שתנאיו מקפחים לפי כל דין. ב) להורות כי בהסכם האחרון יוסרו ו/או יתוקנו כל התנאים המפלים, הפוגעים, המקפחים והענקת הזכויות הסוציאליות המוקנות והמקובלות לתובעים - העובדים ע"פ כל דין ובהתחשב בפרוט האמור לעיל בכתב התביעה". 4. תע"א הגישה כתב הגנה, בו השיבה לטיעוני המשיבים שהועלו בכתב התביעה המתוקן. תע"א ביקשה בכתב ההגנה לסלק את תביעתם של המשיבים על הסף ו/או לדחותה לגופה, והוסיפה כדלקמן: "82. תביעתם של התובעים נעשתה למרות קיומו של הסכם קיבוצי מיוחד ותוך התכחשות לו. כל מעביד זכאי להסתמך על כך, שמרגע שחתם על ההסכם הקיבוצי המיוחד עם ההסתדרות לא יהיו עליו עוררין מצידם של עובדים אינדיבידואליים". במקביל לכך, הגישה תע"א בקשה לסילוק התביעה המתוקנת על הסף (תב"ע נד12-3360/; תב"ע נה14-964/). בנימוקי הבקשה צוין, כי גם כתב התביעה המתוקן חסר פירוט, הנמקה וביסוס, וכי אין לתת סעד הצהרתי כאשר ניתן לתבוע סעד כספי מהותי. כמו כן נטען להעדר יריבות בין המשיבים לבין המערערת 2, וכן נטען בעניין פרישתו של המשיב 1, כי הוא לא פרש במסגרת "הסכם רותם 1", אלא מכוח הסכם פרישה אישי הכולל "כתב ויתור". 5. ההסתדרות הגישה כתב הגנה בתביעה המתוקנת, בו השיבה לטיעוני המשיבים כלפיה. בכתב ההגנה פורטו הרקע, העובדות והשיקולים של ההסתדרות עת חתמה על "הסכם רותם 1". בין השאר נטען בכתב ההגנה מטעם ההסתדרות, כדלקמן: "68. ארגון העובדים היציג בעשותו הסכם קיבוצי אינו פועל כשלוח של כל אחד ואחד מן העובדים באופן אישי. 69. חובת 'הייצוג ההוגן' החלה על ארגון העובדים היציג היא חובה בתחום משפט העבודה הקיבוצי, חובה הפועלת כלפי כלל העובדים שעליהם יחול ההסכם הקיבוצי. זוהי חובה בעלת צביון של מנהיגות ציבורית. אין זו חובה במסגרת יחסי שלוח-שולח או יחסי נאמן-מוטב במישור האינדיבידואלי בתחום המשפט הפרטי. 70. במסגרת חובת הייצוג ההוגן רשאי ארגון העובדים היציג להנהיג את ציבור העובדים לא רק להישגים מידיים, אלא גם לויתורים. הארגון אף רשאי להסכים לפיטורי עובדים אפילו חרף התנגדות המפוטרים. והכל אם לאור מכלול הנסיבות נראה לארגון שאלה צעדים נחוצים או מועילים לטובת האינטרס של כלל העובדים, כמו למשל האינטרס של הצלת מקום העבודה מקריסה ללא תקנה. 71. בפועל ההסכם האחרון לא נעשה כלאחר יד ולא בקלות ראש. הוא נולד לאחר תהליך ארוך של חשיבה, לבטים ומו"מ. במהלך הדברים התקיימו מספר ישיבות של מועצת העובדים בהן נדון תכנו של ההסכם. העקרונות של ההסכם נודעו ברבים (בין השאר גם דרך כלי התקשורת ההמוניים) ואף הוסברו לציבור עובדי התע"א הרבה זמן לפני חתימתו. 72. דוקא משום שעקרונות ההסכם נודעו והוסברו מראש הוגשו, עוד לפני כריתתו, מספר תביעות בפני רשות השיפוט בהסתדרות בנסיון למנוע את עשיית ההסכם. אף אחת מהן לא הצליחה. זו המסגרת שבה אפשר היה לברר טענות על ההסכם הראוי והרצוי. גם התובעים יכלו ללכת בדרך זו. 73. עתה, משבחרו התובעים להשהות את השגותיהם על תוכן ההסכם ולהביאן לא בפני רשות השיפוט, אלא בפני ביה"ד, ולא בטרם כריתה, אלא חודשים ארוכים לאחר שההסכם כבר נחתם ולאחר שביצועו כבר מתממש, הם החמיצו גם את העיתוי הנכון וגם את 'הפורום' הנכון". 6. המשיבים הגישו כתב תשובה בתביעה המתוקנת. במקביל הגישו המשיבים בקשה להפיכת תביעתם למתן סעד הצהרתי ל"תובענה ייצוגית", "שתתייחס לכ500- מעונינים מבין העובדים שפרשו מהתעשיה האוירית ואשר ההסכם הקיבוצי המכונה 'רותם 1' - חל עליהם" (תב"ע נד12-3360/). בקשתם נסמכה על תקנה 21 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב1991-. בין השאר טענו המשיבים, כי תובענה ייצוגית תפתור את תביעת כל העובדים אשר "הסכם רותם 1" חל עליהם, וכן כי "אי התרת הגשת התביעה לסעד ההצהרתי כתביעה ייצוגית עשויה להביא להגשת מאות תביעות זהות לבית הדין". תע"א והמשיבים הגישו סיכומים בעניין הבקשה להפיכת התביעה לסעד ההצהרתי ל"תובענה ייצוגית" ונושאים אחרים שהיו שנויים במחלוקת בין הצדדים. 7. בהחלטה מיום 27.10.1997 קיבל מותב בית הדין האזורי את עמדת המשיבים בנושא התובענה הייצוגית, על פיה יש לאפשר דיון מהותי בסעיפי "הסכם רותם 1", באשר מדובר בקבוצת עובדים מוגדרת אשר תובענה ייצוגית תפשט ותייעל את ההליך בבית הדין. עם זאת, ציין בית הדין האזורי כי "אכן, על פני הדברים, מתעוררים גם מתעוררים סימני שאלה לגבי התוצאה המצופה על ידי התובעים וחבריהם". החלטתו האופרטיבית של בית הדין האזורי היתה כדלקמן: "בנסיבות הענין והמחלוקת, כאשר על פני הדברים לטענות/תביעות פורשי או חלק מפורשי המשיבות במסגרת 'הסכם ההבראה - רותם 1' יש מכנה משותף, ראוי להענות לב"כ המבקשים להורות על העברת התובענה שבכאן לפסים של תביעה ייצוגית, כבקשתו העיקרית, לרבות, כפועל יוצא, להענות לשאר בקשותיו, בניגוד לעמדת ב"כ המשיבות". 8. על כך הוגשה מטעם תע"א בקשת רשות ערעור לבית דין זה (דב"ע 9-396/97). הבקשה מתייחסת לשני חלקיה של ההחלטה האופרטיבית של בית הדין האזורי - הן זו שעניינה התובענה הייצוגית, והן זו הדוחה את "שאר בקשותיו" של ב"כ תע"א, שעניינן סילוק על הסף של חלקים שונים מתביעתם של המשיבים. המשיבים וכן ההסתדרות נתבקשו להשיב לבקשה. המשיבים התנגדו לבקשה, ואילו ההסתדרות הודיעה על הסכמתה לבקשת תע"א בדבר מתן רשות הערעור. בהחלטה בדבר מתן רשות הערעור, הוחלט גם כי הערעור יידון על פי סיכומים בכתב והשלמת טיעונים בעל פה, ככל שיחליט על כך אב בית הדין או על-פי בקשה של אחד הצדדים. 9. בהליך הערעור הוגשו סיכומים מפורטים מטעם תע"א והמשיבים. מטעם ההסתדרות לא הוגשו סיכומים בהליך הערעור. בהבאת תמצית קצרה בלבד של טיעוני הצדדים, כמפורט להלן, אין, כמובן, כדי לגרוע מכל טענה שנטענה בסיכומי הצדדים. 10. בית הדין מתנצל על האיחור במתן פסק הדין. הטיעונים בערעור 11. הטענות העיקריות של ב"כ תע"א לפנינו, הן כדלקמן: (א) בית הדין האזורי לא יישם את ההלכה המעודכנת הנוהגת במשפט הכללי, בעניין הקריטריונים לאישור תובענה ייצוגית, על-פי הוראות החוק הספציפיות, ואשר צריכה לחול אף בבית הדין לעבודה. יתר על כן, בית הדין האזורי טעה ביישום ההלכה בנושא זה שנפסקה בעבר על-ידי בית הדין הארצי; (ב) התנאים שנקבעו בחוקים שונים לאישור תובענה כתובענה ייצוגית, שהינם קריטריונים אחידים ומחמירים, אינם מתקיימים לגבי תביעת המשיבים. תנאים אלה כוללים נוהל מיוחד וכן את עניין תום הלב של התובעים, מהות השאלות המתעוררות, סבירות ההכרעה לטובת הקבוצה שבה מדובר וגודלה של הקבוצה, העדיפות האפשרית לתובענה הייצוגית ודרך הייצוג ההולמת את עניינם של כל התובעים; (ג) אישור תביעתם של המשיבים כתובענה ייצוגית יש בו כדי לפגוע בזכויות הקניין של תע"א; (ד) המשיבים לא הניחו תשתית עובדתית כל שהיא לתמיכה בבקשתם לאישור תביעתם כתובענה ייצוגית. המשיבים לא הוכיחו כי תביעתם הוגשה בתום לב וממניעים "כשרים" (סעד גורף שיש בו התערבות באוטונומיה של הצדדים ליחסים קיבוציים, וכן אי מיצוי טענות המשיבים בהליכים ארגוניים פנימיים בהסתדרות, ולא כנגד תע"א), כי הם אכן מייצגים קבוצה אחת, ומה גודלה של הקבוצה (המשיב 1 פרש מכוח הסכם פרישה אישי וכן אין מדובר בשאלות משותפות לכל חברי הקבוצה), כי התובענה הייצוגית לא תקפח את אפשרות ההגנה של תע"א בהתמודדות אישית מול כל תובע, על פי נתוניו האישיים, וכן לא תפגע בעובדים-לשעבר אשר לא יהיו מודעים לכך שיש סיכוי שייאלצו להשיב לתע"א סכומים לאור טענת קיזוז, וכי המשיבים אכן מייצגים את "הקבוצה" שלה הם טוענים; (ה) בית הדין האזורי היה צריך להכריע בבקשת תע"א לסילוק על הסף של חלקים מתביעתם של המשיבים, ורק לאחר מכן להכריע בשאלה האם יש לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית. 12. העתירות העיקריות של תע"א בהליך הערעור שלפנינו הן לבטל את החלטת בית הדין האזורי על שני חלקיה ולהחזיר את העניין לבית הדין האזורי להמשך ניהול ההליך כהליך של תביעת המשיבים בשם עצמם בלבד, בכפוף לדיון מוקדם בבקשת תע"א למחיקת תביעתם, כפי שתורה ערכאת הערעור. 13. הטענות העיקריות של ב"כ המשיבים לפנינו, הן כדלקמן: (א) ההלכות לעניין הוראות החוק הספצפיות בנושא התובענה הייצוגית אינן חלות ואינן רלבנטיות לעניין הנדון בערעור שלפנינו, שהוא בתחום משפט העבודה; (ב) יש מקום לעודד את השימוש במכשיר התובענה הייצוגית, ובדין החליט בית הדין האזורי לאשר את תביעתם של המשיבים כתובענה ייצוגית, על-פי הלכות בית הדין לעבודה, לאחר שהמשיבים הרימו את הנטל המוטל עליהם לעניין זה; (ג) הקריטריונים שיש לשקול בענין אישור תביעה כתובענה ייצוגית הם מספר חברי הקבוצה, מהות השאלות העובדתיות או המשפטיות המתעוררות, מידת ההתאמה של נציגי הקבוצה והשאיפה למנוע פסיקה סותרת בהליכים שונים; (ד) מצבה הכלכלי של תע"א אינו רלבנטי לשאלה האם יש לאשר את תביעת המשיבים כתובענה ייצוגית; (ה) בדין דחה בית הדין האזורי את בקשת תע"א למחיקה על הסף של חלקים מתביעת המשיבים, באשר בית הדין לעבודה מעדיף בירור תובענה לגופה ולא לסלקה על הסף. "תובענה ייצוגית" בבתי הדין לעבודה 14. תקנה 21 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב1991- (להלן - תקנה 21) קובעת כדלקמן: "21 אחד מטעם כל המעונינים (א) היה מספר המעונינים בתובענה אחת גדול, יכולים מקצתם - לבקשת תובע אם הם תובעים, או לבקשת תובע או נתבע אם הם נתבעים, וברשות בית הדין או הרשם - לייצג באותה תובענה את כל המעונינים; לא ידעו המעונינים האחרים על דבר התובענה, יודיע להם בית הדין או הרשם על הגשתה בהמצאה אישית, או במודעה פומבית אם ההמצאה האישית אינה מעשית מכל סיבה שתיראה לבית הדין או לרשם, ככל שיורה בית הדין או הרשם בכל מקרה ומקרה. (ב) כל מי שמיוצג בתובענה כאמור בתקנת משנה (א) רשאי לבקש מבית הדין או מהרשם לעשותו בעל דין בה". תקנה 21 זהה בנוסחה לתקנה 17 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשכ"ט1969-, אשר קדמו לתקנות סדרי הדין משנת התשנ"ב. כמו כן, תקנה 21 דומה בנוסחה לתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אשר לגביה נאמר ב-י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית 1995), 123, כי "השימוש בתקנה 29 הוא נדיר יחסית" (ר' גם ג' לוטן וא' רז תובענות ייצוגיות, (תשנ"ו כרך א'), 72 - 73). 15. המונח "תובענה ייצוגית" אינו נזכר מפורשות בתקנה 21. ברי, כי יש להבחין בין המונח "תובענה ייצוגית" לבין מספר מונחים שהוזכרו בחקיקה ובפסיקה בהקשר זה: (א) מהמונח "סכסוך קיבוצי", שעניינו תובענה המוגשת על פי סעיף 24(א)(2) או סעיף 25(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט1969- (ר' תקנה 1 לתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט1969-); (ב) מהמונחים "הליך ייצוגי" ו"תביעה ייצוגית" שנזכרו ב-דב"ע מב5-2/ ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל - אגודת העובדים הבכירים בפז ואח', פד"ע י"ד 367, 401, מול אותיות ג' ו-ה'; (ג) מהמונח "תביעת הרבים" שנזכר ב-דב"ע מד4-4/ ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ואח' - "דיור לעולה" בע"מ, פד"ע טו 240, 249, מול האות א'. לענייננו, המונח "תובענה ייצוגית" מתייחס להליך בהתאם לתקנה 21, על פיו, יחיד או מספר בני אדם תובעים בשם קבוצה של יחידים, בגין פגיעה בעלת אופי דומה לגבי כל אחד מהנמנים על הקבוצה. להליך מעין זה התייחס בית דין זה כאל "מעין-סכסוך-עבודה-קיבוצי", בהקשר לניהול הדיון באותו הליך (דב"ע נא3-107/; נא 3-113/ ז'ק כאביה ואח' - עמידר בע"מ ואח', פד"ע כג 182, 191, מול האות ב'). 16. ככלל, בית דין זה חזר ופסק, כי "תקנה בסדר דין בבית-דין לעבודה הזהה לתקנה בסדרי הדין האזרחי הכללי תפורש על ידי בית דין זה תוך זיקה מירבית לפירוש שניתן לתקנה הכללית" (דב"ע מא2-25/ יחיאל יבלונסקי - יצחק מיטלמן ואח', פד"ע יב 286, 287, מול האותיות ד' ו-ה'; דב"ע תשן3-108/ וילי ליכט ו27- אח' - בתיה וורמן ואח', פד"ע כב 201, 206, מול האות ד'). עם זאת, יכול ובית הדין לעבודה ינהג במקרים אלה "מידת גמישות כמתחייב ממהותו של בית דין לעבודה" (דב"ע מה9-1/ הוועד הארצי של בנק איגוד בע"מ - בנק איגוד לישראל בע"מ, פד"ע טז 47, 50 מול האות א'). לאור ההלכה האמורה יישמו בתי הדין לעבודה את תקנה 21 (מקבילתה של תקנה 17 בתקנות סדרי הדין שקדמו לה), על-פי הפרשנות בה נקט בית המשפט העליון (ר' דב"ע מח41-3/ בנק דיסקונט לישראל בע"מ - ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י ואח', פד"ע יט 205, 210 - 211; דב"ע נג3-186/ יעקב יונה ו16- אח' - בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"ע כו 408, 415, מול האות ו'). 17. ב-דב"ע מח3-194/ אלי אלמקייס ואח' - תדיראן בע"מ, פד"ע כ 474 (להלן - "הלכת תדיראן"), נדונה בקשה של עובדים להפוך תביעה שהוגשה על ידיהם כנגד מעבידתם, לתובענה ייצוגית. נושא התובענה היה בקשה למתן סעד הצהרתי, בדבר מהות תשלומים שונים אשר שולמו לתובעים. ההליך התנהל בין העובדים לבין מעבידתם, מבלי שארגון העובדים היה צד להליך, שלא כהליך שלפנינו. בקשתם של העובדים נדחתה, ואף הערעור שהוגש לבית דין זה נדחה. בפסק הדין, שניתן ביום 4.6.1989, נקבע כדלקמן: "9. השאלה היא כאמור האם ראוי לקבוע כי תביעה זו תהא תביעת ייצוג קיבוצית. השיקולים נוטים לכאן ולכאן, ונמנה אותם אחד לאחד: (1) תביעה ייצוגית תפתור, באחת, את תביעתם של כל עובדי המשיבה; (2) אי-התרת הגשת התביעה כתביעה ייצוגית - עשויה להביא להגשת מאות תביעות לבית- הדין; (3) ההכרעה יכול שתהא שונה לגבי עובדים שונים (כפי שקבע בית הדין האזורי - ראה סעיף 2 לעיל); (4) תביעה ייצוגית עשויה לגרום להצטרפותם של מאות, אם לא יותר, מעובדי המשיבה, שירצו להיות 'בעל דין בה', בלשון הסיפא של תקנה 17 (ב) לתקנות סדרי דין, דבר שיסרבל את הדיון; (5) זהותם של המעוניינים ידועה למערערים, והם היו יכולים לפנות אליהם על מנת שיצטרפו לתביעתם; אם יגישו אלה תביעות בשלב זה - ניתן יהיה לבקש איחוד הדיון בכל התביעות שעניינן זהה; ו-(6) חזקה על המשיבה כי תנהג כלפי כל עובדיה כפי שייפסק לגופו של עניין בהליך זה, כשם שחזקה על עובדים שלא היו צד לתביעה, שישקלו שקול היטב אם להגיש תביעה דומה באם התוצאה בהליך זה לא תראה להם. 10. המאזן הכללי מביא לתוצאה כי רצוי שלא לאפשר לתובעים דנא לראות בתביעה תביעה ייצוגית, כמשמעה בתקנה 17 לתקנות סדרי הדין, ואין במסקנתנו בכדי לגרום לאי-צדק למי מעובדי המשיבה שאינם צד להליך, מאחר ששערי בתי-הדין ישארו פתוחים לפניהם; מאידך גיסא - הרשאת תביעה ייצוגית תביא לפסק דין שהוא 'מעשה בית דין' כלפי עובדי המשיבה שלא הצטרפו... וייתכן שאינם מעוניינים כלל כי בשלב זה יינתן פסק דין אשר יחסום את דרכם בעתיד. 11. ... 12. אין אנו מוצאים במקרה זה לחרוג מהמקובל עלינו, עליו הצבענו לעיל, כי ננהג בנושא זה, בו התקנה בבית הדין זהה לזו שבבית-המשפט, על-פי המקובל בבתי-המשפט, ואין אנו רואים מקום להרחיב בבתי הדין את היריעה בנושא תביעת הייצוג, לעומת זאת המקובלת בבתי המשפט, מה עוד שגם התומכים בהרחבה מצדדים בדעה שמן הדין לעשות כן בדרך של חקיקה. 13. מכל האמור עולה כי דין הערעור להידחות" (עמודים 479-478). הלכת תדיראן, יושמה בבתי הדין לעבודה במספר הליכים: דב"ע תשן9-78/ ציון אדרי ואח' - נשר מפעלי מלט ישראלים בע"מ, (לא פורסם); דב"ע נג3-186/ הנ"ל; תב"ע נד3-1711/, נד12-3481/ חיים ליבר ואח' - ידיעות אחרונות ואח', פד"ע כח, מג; דב"ע 9-359/97 אברהם הרמן - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע 9-208/98 דורה אפטקר ואח' - לאון פלסט תעשיות פלסטיקה בע"מ (לא פורסם) ; בר"ע 900309/98 אריה גבע, עו"ד - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). עוד נפסק, כי אין מקום לסלק על הסף בקשה להכיר בתביעה כ"תובענה ייצוגית", ויש לדון בה לגופה וכי יש לדון במדיניות הראויה על-פיה יתיר בית הדין לעבודה הגשת תביעה כ"תובענת ייצוג" בתחום יחסי העבודה (ר' עע 4/99 מדינת ישראל - גבריאל עטיה (לא פורסם; ניתן ביום 13.4.1999)). 18. תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- נדונה גם בהחלטה ב- (ת"א (י-ם) 545/91, המ' 1488/91) דאוד עטייה ואח' נ' עיריית ירושלים, פ"מ תשנ"ג(1) 452, ונפסק לגביה כדלקמן (בעמ' 456 - 460): "לתקנה זו ניתנה פרשנות מצמצמת, הן בפסיקה האנגלית והן אצלנו... מאז ניתנו פסקי הדין האמורים חלה תזוזה מסוימת ויש הרואים בחיוב את ניצולה של התביעה הייצוגית למטרות שונות כמפורט להלן. בעקבות זאת, נשמעות דעות התומכות במתן פרשנות מרחיבה לתקנה 29 האמורה, כך שהיא לא תצטמצם למקרים בהם הסעד זהה... גם אני סבור שצריך שיהיה הרהור שני באשר לרוחב הצוהר המאפשר הכנסת תביעות ייצוגיות לטרקלין בית המשפט. דא עקא, שלפי כל גישה, אפילו זו של החסידים הנלהבים ביותר של מתן היתרים ביד רחבה לתביעות כאלה, עדיין מדובר על היתרים שיש ליתן אותם במשורה ורק במקרים מיוחדים. כדי להעמיד דברים בפרופורציות הנכונות וכדי לסבר את האוזן, ורק לשם כך, אעז ואומר שבבסיס מתן ההיתר לתביעות ייצוגיות עומדת התעלמות מסוימת מאחד העקרונות הבסיסיים ביותר של עקרונות הצדק הטבעי, שלפיו לא ייחרץ דינו של אדם בטרם ניתנה לו אפשרות להשמיע טענותיו בבית-משפט. תביעה ייצוגית בכלל, ותקנה 29 בכלל זה, מאפשרות ניהול תביעה ללא נוכחות צד, כשאותו אלמוני או פלמוני מחויב בתוצאותיה, והוא כפוף לכללי מעשה-בית-דין בעקבותיה, כך שאם יפסיד את כל התביעה ומלואה, נחסמה דרכו לערכאות בגין אותה עילת תביעה - לעד. אצלנו, בניגוד להסדרים שנעשו בארצות הברית, אין עומדות לאותו אלמוני או פלמוני עצה או תבונה, והוא אינו יכול לבקש להשתחרר מעולה של החלטת בית המשפט בתביעה ייצוגית כזו. הוא יכול, אמנם, לבקש להצטרף לתביעה, ואולם לא רק שאין ערובה לכך שבקשתו תאושר, אלא, שכאמור, אין לו דרך לבקש שיוחל עליו הכלל של 'לא מדובשך ולא מעוקצך'. מצב זה מחמיר שבעתיים את מצבו של הצד המיוצג בעל כורחו, שהוחל עליו הליך משפטי על-ידי ייצוג כפוי ומבלי יכולת להשתחרר ממנו. אותם דברים, ואולם במהופך, אמורים על הנתבע. הוא עומד בפני מצב, בו הוא עלול להיות מחויב כלפי מי שאינו נוטל חלק בהליך, כאילו נטל חלק בהליך. במילים אחרות, אותו אדם כלפיו יכול הנתבע להיות מחויב נמצא במצב של זכאי בלבד. הוא יכול ליהפך לנושה מכוח פסק-דין מבלי שעומדות לנתבע הזכויות שיש לו כלפי בעל-דין מלא, מאידך גיסא, אין ל'מיוצג' בתביעה הייצוגית הסיכונים המוטלים על צד להליך ואין הוא כפוף לאותה מידה של 'אי-נוחות' שיש לצד במשפט. כך הוא משוחרר מהסיכון של תשלום הוצאות אם יפסיד בדינו, והוא גם אינו כבול לגילוי מסמכים, שאלונים, מתן פרטים נוספים וטובים יותר, כפייתו למסור עדות בטרם משפט (תקנה 143 (5) לתקנות סדר הדין האזרחי), היכולת להביא כראיה דברים שאמר מחוץ לכותלי בית המשפט, ועוד כהנה וכהנה עניינים, שיש בהם יתרונות לנתבע ו'אי-נוחות' לתובע. נקל לשער שיש תובעים שיעדיפו לחסות, בשל כל אלו, ומשום שהם יכולים להיפגע מניצול זכויות אלו ודומות לאלו על-ידי הנתבע, בצילה הנוח של 'קבוצת המיוצגים'. כללו של דבר, מדובר על הליך יוצא-דופן, שמקופלת בו, בעצם טיבו ומהותו, חריגה מהליכה בתלם הרגיל של בירור מחלוקות בבית המשפט. חריגה זו יכול שתביא לקיפוח זכויות של תובעים, או של נתבעים, או של שניהם. הליך כל-כך יוצא-דופן מן הראוי שיינקט במצבים מיוחדים בהם יש הצדקה לו... איני רוצה לקבוע כלל, לפיו לעולם לא יינתן לקבוצה מוגדרת להשתמש בתקנה 29, אבל נראה לי שנכון יהיה לומר שאם קבוצה מוגדרת של תובעים מבקשת לתבוע בדרך של תביעה ייצוגית, צריך שיהיה הסבר משכנע מדוע לאפשר לה ללכת בתלם זה ולא להגיש תביעה רגילה". בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה, נדחתה (רע"א 696/92 דאהוד עטייה ואח' נ' עיריית ירושלים (לא פורסם;ניתן ביום 12.4.1992)). "תובענה ייצוגית" בחקיקה ספציפית 19. בתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- ובתקנה 21 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב1991-, נקבעו ההסדרים הכלליים לעניין תובענות ייצוגיות בבתי המשפט ובבתי הדין לעבודה. הסדרים אלה תוארו כ"הסדרים מיושנים לתובענה ייצוגית, אשר פסיקת בתי המשפט בישראל הקשתה מאוד על השימוש בהם" (ר' ג' לוטן וא' רז תובענות ייצוגיות, (תשנ"ו כרך א'), עמ' 56, ה"ש 101; עמ' 108, ה"ש 4). בצד הסדרים כלליים אלה, נקבעו בחקיקה בישראל, החל משנת תשמ"ח, תשע הוראות ספציפיות שונות בעניין "תובענה יצוגית" בתחומים משפטיים שונים, לרבות משפט העבודה, כדלקמן, לפי סדר חקיקתם: (1) בחוק ניירות ערך (תיקון מס' 9), התשמ"ח1988-, הוסף לחוק ניירות ערך, תשכ"ח1968-, פרק ט'1 שעניינו "תובענה ייצוגית"; (2) בסעיפים 10 עד 13 לחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב1992-, נקבעו הוראות בעניין "תובענה ייצוגית" שעניינה מפגע סביבתי; (3) בחוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 3), התשנ"ד1994-, הוסף לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א1981-, פרק ו'1 שעניינו "תובענה ייצוגית"; (4) בסעיף 41 לחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד1994-, נקבעה אפשרות של הגשת "תובענה ייצוגית", ועל תובענה זו חלות הוראות פרק ט'1 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח1968-, בשינויים המחויבים; (5) בסעיף 11 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו1996- נקבעו הוראות בעניין "תובענה ייצוגית" שעניינה שכר שווה לעובדת ולעובד; (6) בחוק תובענות ייצוגיות (תיקוני חקיקה), התשנ"ו1996-, הוסף לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח1988-, פרק ו'1 שעניינו "תובענה ייצוגית"; (7) בחוק תובענות ייצוגיות (תיקוני חקיקה), התשנ"ו1996-, הוסף גם לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א1986-, פרק ג'1 שעניינו "תובענה ייצוגית"; (8) בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח (תיקון מס' 7), התשנ"ז1997-, הוסף לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א1981-, פרק ה'1 שעניינו "תובענה ייצוגית"; (9) בסימן ב' לפרק השלישי בחלק החמישי לחוק החברות, התשנ"ט1999-, נקבעו הוראות בעניין "תובענה ייצוגית" שעניינה עילת תביעה על פי כל דין הנובעת מזיקה לנייר ערך. 20. לגבי חלק מהוראות החוקים הנ"ל נקבעו בחקיקת המשנה סדרי הדין להגשת "תובענה ייצוגית" (ר' תקנות ניירות ערך (סדרי דין לעניין תובענה ייצוגית), התשנ"ב 1991-, וכן תקנות הגנת הצרכן (סדרי דין לעניין תובענה ייצוגית), התשנ"ה1995-). 21. בחוקים הנ"ל נקבעו, בין השאר, הוראות בדבר זהותם של הרשאים להגיש תובענה ייצוגית, הצטרפות או אי-הצטרפות לתובענה, ונקבע גם כי הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט. אישור כאמור לא יינתן אלא אם שוכנע בית המשפט שנתקימו תנאים שונים מבין אלה אשר יפורטו להלן, בהתאם לנוסח שנקבע בכל חוק: (1) התובענה הוגשה בתום לב; (2) גודלה של הקבוצה מצדיק הגשת התובענה כתובענה ייצוגית; (3) קיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה, יוכרעו בתובענה הייצוגית לטובת כלל חברי הקבוצה; (4) הגשת התביעה כ"תובענה ייצוגית, היא דרך עדיפה על הגשת תביעות אישיות והיא מוצדקת והוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין; (5) קיים יסוד סביר להניח, כי התובע מייצג בדרך הולמת את עניינם של כל הנמנים על הקבוצה. 22. ההוראות הספציפיות בחוק ניירות ערך תשכ"ח1968-, בעניין תובענה ייצוגית, נדונו ב-רע"א 4556/94 רמי טצת ואח' נ' אברהם זילברשץ ואח', פ"ד מט(5) 774, 783 - 786, כדלקמן: "7. התובענה הייצוגית מוכרת בישראל. ראשיתה בהוראת תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-, שהושפעה מהדין האנגלי. המשכה בחיקוקים שונים, אשר קבעו הסדרים מיוחדים לתובענות ייצוגיות במסגרתם... ... ביסוד התובענה הייצוגית מונחים שני שיקולים מרכזיים: האחד, הגנה על אינטרס הפרט באמצעות מתן תרופה ליחיד שנפגע. אותו יחיד, ברוב המקרים, אינו טורח להגיש תביעה. לעתים בא הדבר בשל כך שהנזק שנגרם לאותו יחיד הוא קטן יחסית. עם זאת, הנזק לקבוצה הוא גדול, כך שרק ריכוז תביעות יחידים לתביעה אחת, היא התובענה הייצוגית, הופך את תביעתם לכדאית... השיקול השני עניינו אינטרס הציבור. ביסוד אינטרס זה מונח הצורך לאכוף את הוראות החוק שבגדריו מצויה התובענה הייצוגית. לתובענה הייצוגית ערך מרתיע. מפרי החוק יודעים כי לניזוקים יכולת פעולה נגדם... 8. בתובענה הייצוגית טמונות מספר סכנות. שימוש לא נכון בה עלול לפגוע הן ביחידי הקבוצה המיוצגים והן בנתבעים ובמשק כולו. אכן, התובענה הייצוגית היא רבת עוצמה. היא עלולה לפגוע (כמעשה-בית-דין) ביחיד שכלל לא ידע עליה. לעתים היא עלולה לבוא כקנוניה שבין התובע הייצוגי לבין הנתבעים. כן יש להיזהר בתובענות ייצוגיות המוגשות ממניעים פסולים, כגון סחיטה, תחרות, השתלטות עוינת או קנטרנות. התביעה הייצוגית - אף אם אין בה כל ממש - עלולה לדחוק נתבעים להתפשר עם תובעים, ובלבד שלא יצטרכו לשאת בעלויות הרבות הכרוכות בהגנה מפניה... 9. דיני התביעה הייצוגית מבקשים להגשים את שיקולי הפרט והכלל המונחים ביסודה. הם מבקשים להגן מפני ניצולה לרעה של התובענה הייצוגית. הם כוללים אפוא בחובם איזון בין הסיכויים לסיכונים. לשם הגשמת יעדי התובענה הייצוגית נקבעו בחיקוקים השונים הוראות מיוחדות בעניין זה. כדי לעודד פרט להיות תובע ייצוגי, נקבעו בחקיקה מספר תמריצים... כדי להגן על הפרט ועל הכלל מפני שימוש בלתי מתאים או מפני שימוש לרעה בתובענה הייצוגית, נקבעו בחקיקה מספר מנגנוני הגנה מיוחדים". 23. ההוראות האמורות נדונו גם ב-ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ ואח' נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ ואח' , פ"ד נא(2) 312, 322 - 323, כדלקמן: "10. האפשרות להגיש תובענה ייצוגית מצאה ביטוי בדברי חקיקה אחדים. היא מוסדרת בצורה כללית בתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-, ומוצאת ביטוי פרטני יותר בסעיפים שנכללו בחוקים מספר, שאחד מהם, הרלוונטי לענייננו, הוא חוק ניירות הערך. תובענות ייצוגיות בכלל ובנושא ניירות ערך בפרט, הן תופעה חדשה יחסית במקומותינו. תופעה זו מקבלת תאוצה בשנים האחרונות... ההלכה בנושא התובענה הייצוגית נמצאת בשלבי התגבשות בבית-משפט זה, שטרם אמר דברו על מכלול היבטיה, זוויותיה והקשריה, כגון: התנאים להגשת תובענה ייצוגית, העילות שבעטיין ניתן להגישה, זהות המגישים והנתונים הנדרשים מהם, בחינת זכותם לייצג את הקבוצה, סיכויי הצלחת התובענה ועוד. כל אלה מעוררים שאלות נכבדות בדין המהותי הראייתי והדיוני. ראוי לה להלכה שתתפתח עקב בצד אגודל בלי ליצור מסגרת נוקשה ורשימה סגורה העשויה להימצא בלתי מתאימה להתפתחויות לעתיד לבוא ולמגוון המצבים שאין לחזותם מראש... 11. התובענה הייצוגית היא הליך יוצא-דופן, החורג מהתלם הרגיל של בירור מחלוקות בבית-המשפט. חריגה זו יכול שתביא לקיפוח זכויותיהם של תובעים, של נתבעים או של שניהם (ת"א (י-ם) 545/91, המ' 1488/91 עטייה ואח' נ' עיריית ירושלים, עמ' 457). לתובענה הייצוגית משמעות כלכלית וחברתית גדולה ביותר. היא נועדה לאפשר לאדם אחד או לקבוצת אנשים, שנזקו של כל אחד מהם קטן יחסית, לתבוע בשם כל הנפגעים האנונימיים שסכום תביעתם הכולל גבוה ביותר נוכח ריבוי מספרם. פסק-הדין בתובענה כזו מהווה מעשה-בית-דין לגבי הנמנים עם הקבוצה (שאינם מודיעים על אי-רצונם להיכלל בה). יש בה כדי להגן על אינטרס היחיד שנפגע ואינו טורח להגיש תביעה; יש בה אינטרס ציבורי לאכיפת הוראות החוק שבגדרו באה התובענה הייצוגית; יש לה ערך מרתיע מפני הפרת החוק; יש בה כדי לבלום שימוש לרעה בכוח הנתון בידי בעלי שליטה, שחלקם בהון אינו עומד לעתים בשום יחס לכוח שליטתם ולמנוע מניפולציות על חשבון 'המשקיע הקטן'; יש בה חיסכון במשאבים ומניעת ריבוי תביעות. עם זאת, יש בה סכנה להתערבות-יתר מצד בעלי המניות בניהול החברה והכבדה על ניהולה התקין והיעיל; טמון בה פוטנציאל של פגיעה ביחידי הקבוצה, בנתבעים ובמשק כולו עקב ניצול לרעה של מכשיר זה על-ידי קנוניה, הגשת תביעות מנימוקי סחיטה והשתלטות ולחץ לפשרה גם כשאינה ראויה, כאשר הנתבע מוכן לה כדי להימנע מהתדיינות מתישה ויקרה גם אם חסרת סיכוי היא. 12. הפוטנציאל - החיובי מחד גיסא והשלילי מאידך גיסא - הגלום בתביעה הייצוגית, במיוחד בתחום ניירות הערך, מקבל חשיבות-יתר בגלל המעורבות הגדולה ורבת-ההיקף של הציבור ויחידיו בתחום זה. מכאן, מתחייבים זהירות, איפוק ושמירה על איזון ראוי בין האינטרסים הרלוונטיים. כל זה נעשה על-ידי פרשנות תכליתית של דבר החקיקה הנדון. יש לאפשר הגשת תובענות ייצוגיות במקרים המתאימים ולשמור על מנגנוני הגנה שימנעו ניצול התובענה הייצוגית לרעה". הליכים קיבוציים ו"תובענות ייצוגיות" בתחום יחסי העבודה 24. ההסכם הקיבוצי הוא מקור של משפט אוטונומי בתחום העבודה והוא מטיל חובות ומעניק זכויות מעבר לצדדים להסכם (ר' דב"ע לג4-7/ אוניברסיטת תל אביב ואח' - ארגון הסגל האקדמי באוניברסיטת תל אביב ואח', פד"ע ה 85, 100). מכאן, "שהיציבות הנדרשת ביחסי העבודה הקיבוציים מחייבת נקיטת קו מדיניות משפטית של מתן תוקף בדרך כלל להסכם קיבוצי שנחתם בין הצדדים הכשירים לחתימה, הוגש לרישום ונרשם ללא התנגדות של ארגון עובדים אחר" (דב"ע נד4-22/ ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י-הסתדרות המהנדסים - תעש-תעשיות לישראל בע"מ, פד"ע כז 479, 487). לפיכך, ההלכה היא שבתי הדין לעבודה אינם ממהרים להתערב בתוכנו של הסכם קיבוצי, המורכב ממכלול שיש בו איזונים ופשרות שהנם פרי של משא ומתן, בו עומדים הצדדים על אינטרסים מסוימים שלהם, או מוותרים עליהם בהתאם לשיקולים מורכבים של הצדדים הנוגעים לעניין (דב"ע נו3-196/ מועצת העובדים של מפעלי ים המלח - נפתלי שרעבי ואח', פד"ע ל 283, 312; עתירה לבג"ץ נמחקה - בג"ץ 594/98 נפתלי שרעבי ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח' (לא פורסם)). 25. הדרך המרכזית לבירור סכסוך הנוגע להסכם קיבוצי, היא בהליך של סכסוך קיבוצי, המתנהל בין הצדדים החתומים על ההסכם הקיבוצי (סעיפים 24(א)(2) ו25-(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט1969-), כאשר ניתן לצרף להליך הקיבוצי אף הליכים אחרים (תקנה 16 לתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט1969-; דב"ע מח41-3/ בנק דיסקונט לישראל בע"מ - ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י ואח', פד"ע יט 205). עם זאת, מטבע הדברים, אין מניעה לברר תובענה הנוגעת להסכם קיבוצי, בדרך של סכסוך היחיד. אולם, לגבי תוצאות ההליך הקיבוצי, ההלכה היא כי הפירוש של ההוראות הנורמטיביות בהסכם קיבוצי, מחייב גם את העובד או העובדים אשר ההוראות הנורמטיביות חלות עליהם ואשר אינם צד להליך. תוצאות ההליך יהיו לגביהם "מעשה בית דין" (דב"ע תשן3-112/ אריה שקולניק ואח' - אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ ואח', פד"ע כא 447, 459). 26. השאלה היא, אפוא, מהי המדיניות בה יש לנקוט בנסיבות העניין שלפנינו, כאשר תביעת המשיבים, אותה הם מבקשים לאשר כ"תובענה ייצוגית", מופנית כלפי תע"א (המעבידה) וההסתדרות (אירגון העובדים), והיא מתייחסת לתוכנו של הסכם קיבוצי שנחתם ביניהן. 27. ב"הלכת תדיראן" (ר' פיסקה 17 לעיל), פורטו השיקולים לאישור תובענה כ,תובענה ייצוגית" בבתי הדין לעבודה, וצוין גם כי אין מקום להרחיב בבתי הדין לעבודה את היריעה בנושא "תובענה ייצוגית" לעומת זו המקובלת בבתי המשפט האזרחיים. "הלכת תדיראן" נפסקה בשנת 1989, זמן קצר ביותר לאחר חקיקת פרק ט'1 לחוק ניירות ערך שעניינו "תובענה ייצוגית", אך בטרם נחקקו יתר שמונה ההוראות הספציפיות בעניין תובענות ייצוגיות (ר' פיסקה 19 לעיל), ובטרם נפסקו ההלכות בנושא התובענות הייצוגיות ביחס להוראות החקיקה הספציפיות. 28. המגמה החקיקתית בנושא התובענה הייצוגית, מצאה ביטוי בתשעת החוקים הספציפיים, בהם נקבעו הוראות מיוחדות, שבסיסן העיקרי הוא אחיד. יחד עם זאת, לא בוטלו ההוראות הכלליות בנושא זה, שמצאו ביטוי בתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, ובעקבותיהם בתקנה 21 לתקנות סדרי הדין בבית הדין לעבודה. אנו סבורים, כי עצם החקיקה הספציפית בעניין התובענה הייצוגית, והזהירות בה נקטה הפסיקה לגבי חקיקה זו עד היום (ר' גם רע"א 6567/97 בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עזבון המנוח אליהו גת ז"ל, פ"ד נב(2) 713), אין בהם, כיום, כדי להצביע על מגמה ברורה המשליכה אף לגבי שינוי קיצוני של דרך הפרשנות של תקנה 21. מאידך, אין להתעלם מהתנאים החדשניים שנקבעו בחקיקה הספציפית בנושא התובענה הייצוגית, והשאיפה לאחידות בתחום זה. 29. במצב דברים זה, נראה לנו כי יהא זה נכון שבית הדין לעבודה יגלה איפוק ולא ישנה או יחדש הלכות בנושא התובענה הייצוגית בבתי הדין לעבודה, שבסיסו הוא בתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי. על כן, אנו מוצאים כי עלינו לפסוק בהליך הערעור שלפנינו על-פי העקרונות והשיקולים שהותוו ב"הלכת תדיראן", תוך שאנו מביאים בחשבון את המיוחד למשפט העבודה ואת מהות נשוא תביעתם של המשיבים, שהיא - תכנו של "הסכם רותם 1", שהוא הסכם קיבוצי. 30. "הסכם רותם 1", שנחתם בסוף שנת 1992, מתייחס לקבוצה גדולה של עובדי תע"א שפרשו מכוח האמור בו. ספק בעינינו אם יהא זה ראוי להפעיל הליך של "תובענה ייצוגית" לגביו, שעה שהעובדים הרבים שחוו את תהליך הפרישה על-פי ההסכם, יהיו חשופים, בעתיד, לאפשרות של שינוי בתנאי פרישתם ולערעור המצב בו הם נמצאים מאז פרישתם, ושרבים מהם ייתכן כי השלימו עמו וירצו להותירו על כנו. נושאי "הסכם רותם 1" יכולים בהחלט להתברר בהליכים משפטיים בבית הדין לעבודה, אך רצוי שהבירור ייעשה בהליכים אינדיבידואליים ולא בהליכים "ייצוגיים" שיש להם אופי כובל, כאשר לפסק הדין שינתן בהם יש תוקף של "מעשה בית דין". 31. לפיכך, במאזן השיקולים השונים שיש לשקול, על-פי האמור בפיסקה 29 לעיל, והשיקול המרכזי והספציפי המפורט בפיסקה 30 לעיל, מסקנתנו היא כי יש לקבל את הערעור שהוגש מטעם תע"א. אשר על כן, אנו מבטלים את החלטתו האופרטיבית של בית הדין האזורי (ר' פיסקה 7 לעיל), בעניין העברת התובענה שהוגשה על-ידי המשיבים לפסים של "תובענה ייצוגית". סילוק על הסף של חלקים מתביעת המשיבים 32. עתירתה השניה של תע"א מתייחסת לדחיית בקשתה לסילוק על הסף של חלקים שונים מתביעת המשיבים (תב"ע נד12-3360/; תב"ע נה14-964/ - ר' פיסקה 4 לעיל). 33. משהגענו למסקנה בדבר קבלת הערעור בנושא התובענה הייצוגית, יש לדון בתביעת המשיבים לגופה. על כן, על בית הדין האזורי ליתן את החלטתו בבקשת תע"א לעניין סילוק של חלקים מתביעת המשיבים על הסף. אין אנו נדרשים להרחיב את הדיבור בדבר מדיניות בתי הדין לעבודה שלא לסלק תביעה או חלק מתביעה על הסף, אלא להכריע במחלוקת לגופו של עניין. ברם, ייתכן ובבקשת תע"א יש נושא או נושאים (כגון, הטענה בדבר העדר יריבות בין המשיבים לבין המערערת 2), אשר נדרשת לגביהם החלטה אחרת, בטרם יחל בירור התובענה של המשיבים לגופה. לפיכך, על-פי טיעוני הצדדים בבית הדין האזורי בבקשתה של תע"א, יתן בית הדין האזורי את החלטתו בבקשה, ולאחר מכן ידון בתביעת המשיבים לגופה. ס י כ ו ם 34. לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים לקבל את הערעור של תע"א, כמפורט בפיסקאות 31 ו33- לעיל. 35. בית הדין האזורי מתבקש לעשות ככל הניתן לזירוז בירור התביעה. 36. אין צו להוצאות בהליך הערעור, אולם בית הדין האזורי יביא הליך זה בחשבון בפסיקת ההוצאות בתום ההליך העיקרי לפניו. חוזההסכם קיבוציתעשיה