פיטורים של עוזרת גננת בעקבות העדרויות

פסק דין השופט ע' רבינוביץ 1. המערערת עבדה כעוזרת גננת במחלקת החינוך של עיריית מעלות-תרשיחא (להלן - המשיבה) משנת 1986. המערערת פוטרה מעבודתה, בהתאם למכתב שקיבלה, לפיו היא מפוטרת החל מיום 15.7.1996. 2. ביום 27.11.1995 פנתה הגב' רותי בן חמו, רכזת הגנים במשיבה, לממלאת מקום מנהלת משאבי אנוש במשיבה במכתב בזו הלשון: "חדאד פדיה הופנתה לוועדה רפואית. בוועדה הרפואית נמצא שהכל תקין ובכל זאת הוא ממשיכה בשלה. העדרויות אלה לא יכולות להמשך מצידה לאור העובדה, כי מדובר בעובדת העובדת עם ילדים ומיותר לציין שכניסתן של הרבה דמויות לגן מיותרת, אי לכך אני מבקשת לזמן את פאדיה לוועדת משמעת". (ההדגשות הוספו ע.ר.). 3. במכתב המשיבה, הנושא תאריך 29.4.1996, זומנה המערערת "לישיבת ועדת משמעת ופיטורין". (להלן - הוועדה הראשונה) כאשר נושא הבירור המצוין באותו מכתב הוא: "העדרויות כרוניות ואי שביעות הממונים מתפקודך" (ההדגשה הוספה- ע.ר.). 4. הוועדה הראשונה התכנסה כמתוכנן ביום 2.5.1996, ואלו הדברים שנכתבו בפרוטוקול הועדה. " סדר היום חדאד פאדיה - בעקבות העדרויות רבות ואי שביעות רצון הממונים. יעקב חזן: שואל את העובדת מדוע נעדרת רבות ואף פנית לעורך דין בנושא העדרויותיך. הועדה הרפואית החליטה כי הינך כשירה לעבודה. חדאד פאדיה: מסבירה כי עבודתה קשה ביותר יש לה סכרת וזה מאוד מקשה עליה, אם יעבירו אותי תפקיד אני בטוחה שאצליח בו. אינני מרוצה מהתפקיד אך אני משתדלת מאחר ואני זקוקה לעבודה. רכזת גנים: כשקיבלת את התפקיד ידעת בדיוק מה הדרישות. עד היום אינך מבצעת מס' מטלות מאחר ואת מתלוננת על בריאות לקויה, היעדרויותיך מרובות חודש בחודשו. שמעון פרץ: כיו"ר ועד אינני יכול להיות לצידך באם את נעדרת רבות מהעבודה. יעקב חזן: בעקבות אי שביעות רצון הממונים, ומאחר והרשות הוציאה אותה לועדה רפואית, אשר החליטה שהינה כשירה לעבודה. אני מציע להוציאה לפנסיה מוקדמת. מיכה מעיקי: בהתאם לדיווח שיש בפנינו העובדת עם מוסר עבודה ירוד אשר היא בעצמה מצהירה עליו. הנזק שנגרם לילדים הוא בלתי הפיך והנזק שנגרם לרשות כספית לא ניתן לסבול לתקופה ארוכה יותר. אני מצטרף לדעתו של יו"ר ועדת משמעת. יעקב חזן: מבקש מרכזת גנים להוציא מסמך מסכם בנושא התנהגותה. החלטה: להפסיק את עבודת העובדת חדאד פאדיה בעירייה. לפני כן תקרא לשיחה בפני כ"א, להציע לה עבודה בניקיון ברשות, מאחר ורוצה לעזוב את מקום עבודתה הנוכחי". 5. בעקבות החלטת הוועדה הראשונה נשלח למערערת מכתב "הפסקת עבודה" הנושא תאריך 16.5.1996, והחתום על ידי הגב' מאגי פרטוש, מנהלת משאבי אנוש של המשיבה, שזו לשונו: "לכבוד גברת חדאד פאדיה תרשיחא הודעה מוקדמת 15/07/96. בתקופה זו, הינך נדרשת להגיע לעבודה סדירה או לחילופין לנצל את יתרת ימי חופשה שנצברו לזכותך. במשכורת חודש 07/96, ישולמו זכויותייך עפ"י חוק. אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך. בכבוד רב, מאגי פרטוש מנהלת משאבי אנוש " 6. במכתבה מיום 25.5.1996 הגיבה המערערת על מכתב הפסקת העבודה הנ"ל בזו הלשון: "לכב' גב' מאגי פרטוש מנהל מחלקת משאבי אנוש הנדון: מכתבכם מיום 16 במאי 1996. ג.נ. אני מבקשת מכבודכם דיון חוזר בנדון עבודתי ברשות הרי אני כבר בגיל מתקדם, בעלי מחוסר עבודה ואני אם לשני ילדים והנני המפרנסת היחידה במשפחה. העדרותי נבעו מסיבות בריאותיות ואני לא נעדרתי בכוונה תחילה ומבטיחה לעשות הכול בכדי לא להעדר מעבודתי כל עוד בריאותי תאפשר לי לא להעדר. מתחייבת למלא אחרי הוראות הממונים עלי כמו שנהגתי עד היום. תודתי ניתנת לכבודכם, ואם תקיימו דיון חוזר בנידון החלטתכם... (קטע מחוק - ע.ר.) המבטאות מכתבכם הנ"ל וביטול החלטתכם בענין הפסקת עבודתי. הנני מודה לכם מראש ומבקשת סליחה אם אני פגעתי באחד מחברי ועדת המשמעת כי אני לא התכוונתי. אם היתה לי התבטאות כל שהיא הרי לא בכוונה. בכבוד רב חדאד פאדיה". 7. במכתב נוסף של המערערת, מיום 16.6.1996, ביקשה המערערת להופיע פעם נוספת בפני ועדת המשמעת והפיטורים כדי "להסביר את עצמה" כשהיא מציינת את מצוקתה הכלכלית כמפרנסת יחידה. 8. המשיבה נענתה לבקשתה זו של המערערת, ובמכתב מיום 8.1.1997 הוזמנה המערערת "לשימוע נוסף בפני ועדת בירורים ופיטורין" ליום 14.1.1997 בשעה 10:00. בהזמנת המערערת, נכתב בין השאר: "בשימוע זה תהיי רשאית להעלות שוב את כל טענותייך כנגד הנימוקים לפיטורייך אשר פורטו בפנייך בישיבה הקודמת במסמכים נוספים ובמסמכים שהוגשו מטעם העירייה לבית הדין. הוועדה תשמע את טענותייך ולאורן ולאור שאר החומר שיובא בפני הוועדה תקבע את מסקנותיה". המערערת לא התייצבה לדיון בפני הוועדה באותו יום. 9. בפרוטוקול הוועדה מאותו יום 14.1.1997 (להלן - הוועדה השניה) נכתבו הדברים הבאים: "יעקב חזן: הגב' חדאד פאדיה פנתה בכתב בתאריך 24.11.96 וביקשה להזמינה לדיון חוזר בפני הועדה. המכתב הוגש למזכירתי טלי. עם קבלת מכתבה במשרדי, הועבר לחוות דעתו של היועץ המשפטי. בינתיים הגב' חדאד פאדיה חזרה אל מזכירתי וביקשה את מכתבה בחזרה והודיעה כי אינה מעונינת בדיון חוזר. מאוחר יותר התקשר מר יוסף עודה, חבר המועצה ובירר מדוע לא מזמינים ישיבה חוזרת לשמוע את הגב' חדאד פאדיה ואז הבהרתי לו שהגב' חזרה בה מבקשתה הראשונה. כמו כן, ביקש שבמידה ותחזור אז נקבל את מכתבה. לאחר מכן הגיעה הגב' חדאד פאדיה אל מזכירתי ומסרה שוב את המכתב. לאור זאת הוחלט להזמינה לדיון חוזר על פי בקשתה. נשלח אליה מכתב בדואר רשום בתאריך: 8.1.97, השעה עתה 10:20, העובדת לא הגיעה. החלטה: בעקבות אי הופעתה של הגב' חדאד פאדיה, מחליטה הועדה להשאיר את החלטתה מיום 2.5.96 על כנה. השעה 10:40." 10. ביום 19.1.1997 כתב מנכ"ל המשיבה, דני צייזלר, למערערת את המכתב הבא: "לכבוד גב' חדאד פאדיה תרשיחא ג.נ., הנדון: פיטורייך מהעירייה בעקבות החלטת ועדת הבירורים והפיטורים של העירייה מיום 14/1/97, אשר אישרה את ההחלטה לפטרך מעבודתך בעירייה, הנני שב ומודיעך כי הינך מפוטרת מעבודתך בעירייה החל מיום 15/7/96". 11. המערערת עתרה ביום 1.9.1996 לבית הדין האזורי בחיפה בבקשה להוצאת צו מניעה זמני לעיכוב ביצוע הפיטורים, בנימוק שהפיטורים נעשו שלא כדין. בית הדין האזורי (תב"ע נז14-11/; השופט הראשי מיבלום ונציגי הציבור צימט ומרקוביץ) דחה את הבקשה לסעד זמני והותיר את שאלת כשרות הפיטורים להליך העיקרי. 12. הדיון בהליך העיקרי (תב"ע נז3-14/; השופטים מיבלום ונציגי הצבור פישר ופסקל) נעשה על בסיס כתבי הטענות, התצהירים, המסמכים והסיכומים שהגישו הצדדים, מבלי שהמצהירים נחקרו על תצהיריהם. 13. בית הדין האזורי, לאחר שבדק את כל החומר שלפניו, הגיע למסקנות הבאות: א. יש לדחות את טענת המשיבה לשיהוי, מן הטעם שהמשיבה הסכימה לערוך למערערת שימוע נוסף בפני הוועדה השניה. ב. המערערת פוטרה משתי סיבות: הן בגין אי התאמתה לתפקידה כעוזרת גננת, והן בגין עבירות משמעת שעברה המערערת, לטענת המשיבה. ג. הוועדה הראשונה דנה גם באי התאמתה של המערערת לתפקידה. מדברי המערערת עצמה בפני הוועדה הראשונה ניתן להסיק שהמערערת לא התאימה לתפקידה. למסקנה זו ניתן להגיע גם מדו"חות הערכה לשנים 1988-1989. אומנם לבית הדין לא הוגשו דו"חות משנים מאוחרות יותר, אך על המערערת היה לדאוג להמצאתם לבית הדין. כמו כן, נשלח למערערת ביום 3.6.1991 מכתב, ממרכז הגנים באותה תקופה של המשיבה, המתריע על ליקויים בעבודתה. ד. החלטת הוועדה הראשונה בטלה, משום שבהרכבה ישב רק חבר אחד מתוך שלושה שמונו לכהן בה. ה. הפיטורים, שנעשו על ידי הגב' פרטוש לאחר הוועדה הראשונה, לא היו פיטורים כדין, הן משום שהוועדה הראשונה לא היתה מוסמכת לפטר את המערערת, והן משום שראש העיר לא האציל לגב' פרטוש את הסמכות לפטר. ו. מאידך, הרכב הוועדה השניה היה כשר, למרות שהיו חברים בה רק שניים מתוך שלושה חברים שמונו מלכתחילה לשבת בה, על פי הכלל הקבוע בסעיף 20 לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981, שלפיו "פעולה שהוטלה על מספר בני אדם כשרה אם נעשתה בידי רובם". ז. אין לקבל את טענת המערערת לפיה קבלה את ההזמנה לישיבת הוועדה השניה רק לאחר כינוסה. ח. ראש העירייה האציל את סמכויותיו בכל הנוגע לפיטורים למנכ"ל העירייה, ולכן פיטורי המערערת על ידי מנכ"ל העירייה תקנו את הפגם שבהודעת הפיטורים הראשונה. 14. בערעור שהגישה המערערת טענה בתמצית את הטענות הבאות, הנוגעות לאותם טיעונים שלא התקבלו על ידי בית הדין האזורי. א. פיטורי המערערת נעשו מחמת עבירת משמעת, ולכן לא הייתה סמכות לראש העירייה לפטר את המערערת. ב. המערערת לא קבלה את ההזמנה לוועדה השניה, ולכן לא נשמעו טענותיה בהליך השימוע. ג. הרכב הוועדה השניה גם הוא היה פגום. ד. לגופו של עניין, אין שחר לטענות שמועלות כנגד תפקודה של המערערת. המשיבה תמכה בפסק הדין של בית הדין קמא. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. לא היו טיעונים בעל פה נוספים על סיכומים אלה. הליך גישור שנעשה - לא צלח. 15. בדיון העיקרי בבית הדין קמא נתקבלו טענות המערערת בכל הנוגע להליך השימוע שנערך בפני הוועדה הראשונה ולפיטורים שבאו בעקבותיו על ידי הגב' פרטוש, מנהלת משאבי אנוש במשיבה. מבחינה משפטית ההליך הראשון הנ"ל הוכרז כבטל ולכן אין להתייחס אליו. 16. א. בהליך השני שוב מתעוררת השאלה האם פיטורי המערערת היו עקב הפרת משמעת או עקב אי התאמה. אילו בפיטורים עקב הפרת משמעת עסקינן הסמכות בעניין זה היא רק לבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (להלן - ביה"ד למשמעת) (תקנה 68 לתקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (התאמת הוראות), התשל"ט - 1979 . את התשובה לשאלה זו יש לתת על פי מערכת העובדות. ב. בית דין זה קבע מערכת כללים, כיצד להתמודד עם הליכי פיטורים מורכבים, כאשר עילת הפיטורים היא יותר מאחת, לדוגמא, הפרת משמעת וגם אי התאמה. ואלו הדברים שנאמרו על ידי בית הדין ביחס לנושא זה: "אם יהיו מודעים לצורך לאבחן בין הדרוש לקיום משמעת לבין הדרוש לקיום עבודה סדירה גם כשלא מגיעים לידי עבירת משמעת, לא יתקשו לקבוע את התחום שבין פיטורים בשל 'אי-התאמה' לעבודה לבין פיטורים בשל עבירת משמעת. בדרך זו ישמרו על העקרון שהמחוקק רצה כי ישמרו עליו, והוא שעונש של פיטורים בשל עבירת משמעת יוטל אך ורק בעקבות הליך שיפוטי ולא בדרך מינהלית, ותישמר האפשרות לפטר עובד בדרך מינהלית עת הפיטורים אינם בשל עבירת משמעת אלא בשל אי-התאמתו של העובד לתפקיד. ברור שיתכנו מקרים שאותו עובד - מצויים בו השניים: אפשר להגיש נגדו תלונה לוועדת משמעת על עבירת משמעת (סעיף 22 לחוק) ואפשר להעמידו לדין משמעת לפני בית-דין למשמעת (סעיף 33 לחוק), אך ללא קשר לאלה אין הוא מתאים לעבודתו... אשר יקבע במקרה זה הוא מה היתה למעשה הסיבה לפיטורים: הבאו הפיטורים בשל עבירת משמעת, ואין כל משקל לטענות, כי יש לאבחן בין פיטורים בגלל עבירת משמעת או פיטורים עקב עבירת משמעת או בקשר לעבירת משמעת, כפי שטענו. בהקשר הדברים כל אלה חד הם, או שהם באו למעשה, באמת ובתום לב, בשל כך שהעובד אינו מתאים לעבודתו ואותה אי-התאמה אינה מוצאת את ביטויה בעבירות המשמעת... וכיצד יבחן בית-הדין אם פוטר העובד בגלל עבירת משמעת, ועל כן בניגוד לסעיף 68 לחוק המשמעת, או שהוא פוטר בשל "אי-התאמה לעבודה"...? אבן הבוחן תהיה בנתונים שהיו לשר עת החליט על הפיטורים או אישר את הפיטורים. בבוא השר לאשר פיטורים, או בבואו לפטר עובד, אין בפניו אלא מה שעיניו רואות בכתב ואזניו שומעות מפי המביא בפניו את עניין הפיטורים. אין בפניו נתונים שב"תיק האישי" של העובד, אלא אם הופנתה תשומת ליבו לנתונים אלה, ואין בפניו נתונים אחרים שהיו בידי הממונים על העובד עת פעלו לפיטורי העובד, אם אותם נתונים לא הובאו לידיעת השר ולעובד לא ניתנה הזדמנות להתיחס אליהם. מכאן דרך הפיקוח השיפוטית - בית-הדין יתן דעתו לנתונים שהיו בפני השר ואשר הביאו להחלטתו ויבחן אם בנתונים אלה יש עבירות משמעת או שהם כולם נתונים שאינם מתייחסים לעבירות משמעת." (דב"ע לז3-93/ מדינת ישראל - יואל חנוכי, פד"ע ט 14, 21-22, להלן - פס"ד חנוכי). ג. בית דין זה הוסיף וקבע: "ומה הדין אם מתברר שהסיבה המוצהרת לפיטוריו של עובד לא היתה הסיבה הנכונה? לפיטורים יכולים להיות מניעים שונים וסיבות שונות: צמצומים בכוח-האדם, אי-התאמה לתפקיד, עברות משמעת. הדרך שבה מתבצעים הפיטורים נקבעת בד"כ על ידי המניע לפיטורים, ובעיקר הדברים אמורים בפיטורים של עובדי-המדינה ועובדי רשויות 'סטטוטוריות' אחרות. לא הרי פיטורים בגלל אי-התאמה כמו הפיטורים בגלל צמצומים, ולא הרי שני אלה כהרי הפיטורים בגלל עבירה משמעתית, שהופקעו מהתחום המנהלי והועברו לתחום השיפוטי. התוצאה המשפטית היא בכל המקרים אותה עצמה - סיים יחסי עובד-מעביד - אולם 'העובדה שאפשר להשיב אותה תוצאה משפטית בדרך מסוימת אינה אומרת שישיגוה אף אם ילכו בדרך אחרת' (דב"ע ל"ז3-93/, מדינת ישראל - יואל חנוכי, פד"ע עמ' 23,14). ועובד 'שמצויים בו השנים', אפשר להעמידו לדין משמעתי אך ללא קשר לכך אין הוא מתאים לעבודתו, או שאפשר לפטרו מפני שאין הוא מתאים לעבודתו אך ללא קשר לכך קיימת סיבה להפסקת עבודתו 'לרגל' צמצומים - 'אשר יקבע לגביו הוא מה היתה למעשה הסיבה לפיטורים' (שם, בעמ' 21)." (דב"ע מב3-117/ מדינת ישראל - ד"ר יואל שקד, פד"ע יד 169, 174). ד. במקרה הנוכחי לא מתעוררת השאלה מהי עבירת משמעת, משום שאין מחלוקת שהיעדרות מהעבודה מסיבה בלתי מוצדקת ואי ציות להוראות מהווים הפרות משמעת וממילא עבירות משמעת. ה. הגב' רות בן חמו, רכזת הגנים במשיבה, בקשה לכנס ועדת משמעת בעניינה של המערערת, בשל היעדרויות בלתי מוצדקות קרי - הפרת משמעת. פניה זו של הגב' בן חמו היוותה את העילה הראשונה להפעלת המערכת, שהביאה בסופו של דבר לפיטורי המערערת. ו. המערערת זומנה לדין בפני ועדה שכונתה "ועדה למשמעת ופיטורין", שם המרמז גם הוא על הזיקה בין המשמעת לפיטורים. ז. נושא הבירור בפני הוועדה הראשונה הוגדר: "היעדרויות כרוניות ואי שביעות הממונים מתפקידך". "היעדרויות כרוניות" בלתי מוצדקות עלולות להיות בגדר עבירת משמעת. השאלה הנשאלת היא, האם הביטוי "אי שביעות רצון הממונים מתפקודך" מתייחס רק לעבירות משמעת, או שמא הוא מתייחס גם לנושאים אחרים המצביעים על אי התאמה בעבודה. אם נשפוט לפי הדיון בוועדה הראשונה, מתקבל שהטענות שהושמעו כלפי המערערת, התרכזו בעיקר בנושא ההיעדרויות מהעבודה. עם זאת, דובר גם על מוסר עבודה ירוד, המצביע לכאורה גם על טענה לאי התאמה בעבודה. ח. בעת הדיון בוועדה הראשונה נשמעה גם טענה של רכזת הגנים לפיה המערערת אינה מבצעת מספר מטלות, מאחר והיא מתלוננת על בריאות לקויה. גם טענה זו יכולה להתפרש כטענה לאי התאמה בעבודה. ט. לפי תוכן מכתב הפניה של רכזת הגנים לוועדת המשמעת, לפי הפורום שדן בתלונה - "ועדת משמעת ופיטורין" ולפי תוכן הדיון, עיקר הטענות התרכזו בהיעדרויות המערערת מהעבודה. הטענה להיעדרויות מהעבודה היא כשלעצמה, על פי הנסיבות, מצביעה על חוסר שביעות רצון מתיפקוד המערערת בעבודה, ולכן קביעת בית הדין האזורי, לפיה פיטורי המערערת היו על רקע של אי התאמה בעבודה, יש לה בסיס. י. לסיום פרק זה בדיוננו נחזור ונציין, כי בית הדין האזורי קבע שהחלטת הוועדה הראשונה בטלה. החשיבות של הדיון דלעיל נובעת מכך שכינוס הוועדה השניה נעשה על בסיס הזמנתה של המערערת לוועדה הראשונה, ולאור העובדה שהקושיה מה עילת פיטורי המערערת חוזרת למקומה גם כנושא לדיון בוועדה השניה. 17. א. הוועדה השניה אליה הוזמנה המערערת כבר לא הוגדרה כוועדת משמעת ופיטורים, אלא כוועדת "בירורים ופיטורין". הוועדה השניה כתבה בהזמנה לדיון לפניה, כי המערערת תהיה רשאית להעלות את טענותיה כנגד הנימוקים לפיטוריה אשר פורטו בישיבת הועדה הראשונה "במסמכים נוספים ובמסמכים שהוגשו מטעם העירייה לבית הדין" (ההדגשה הוספה - ע.ר.). המסמכים שהוגשו על ידי העירייה לבית הדין, נוגעים גם לתיפקודה של המערערת, דהיינו לטענה של אי התאמה. נתונים אלה מחזקים את קביעת בית הדין האזורי, לפיה אי התאמת המערערת לעבודה הייתה עילת הפיטורים. ב. בית הדין האזורי אכן קבע, שהמערערת לא התייצבה לדיון בוועדה השניה, למרות שאין להניח שלא קיבלה את ההזמנה, אך בנושא זה גרסאות הצדדים חלוקות. בית הדין האזורי ביסס את פסיקתו על מסמכים כתובים ללא שמיעת העדים עצמם והתרשמות מעדויות, ומבחינה זו בית הדין קמא אינו עדיף על ערכאת הערעור. המערערת היא שדרשה את הליך השימוע הנוסף, ולכן קשה להניח שתוותר על זכות זו במודע, כאשר התוצאה עלולה להיות השארת מעשה הפיטורים על כנו. מאידך, בחומר הראיות אין הוכחה חד משמעית שהמערערת לא קיבלה את ההזמנה. גם אם קיים ספק בעניין זה, יש לפסוק במקרה זה לזכות עמדת המערערת, שהרי התוצאה של קבלת עמדת המשיבה פירושה שלמערערת לא נערך הליך שימוע. ג. בית דין זה כבר עמד, לא אחת, על חובתו של גוף שלטוני הנוקט בהליך פיטורים לנהוג על פי עקרונות הצדק הטבעי, ובכלל זה להעניק לעובד את זכות השימוע (ראו, למשל, דב"ע נו3-112/ עירית קרית גת - משה גוזלן, פד"ע כג 238, דב"ע 3-231/98 ישראל גלבוע - מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 11.5.1999). יתרה מזאת, בדב"ע נד3-33/ בר-מנשה - שירות התעסוקה, פד"ע כו 423, 430, נקבע כי: "קיימת חובה להקפיד על כך שכללי הצדק הטבעי בעניין שימוע העובד העומד לפני פיטורים יקוימו כהלכה, ותינתן הזדמנות אמיתית ונאותה לעובד להשמיע את טענותיו לפני ההחלטה על פיטוריו (ההדגשה הוספה - ע.ר.)". ד. אם תאמר שהמערערת במחדלה להתייצב לשימוע ויתרה עליו, תהא התשובה לכך, כאמור, שבנסיבות אלה קשה להעלות על הדעת ויתור שכזה, ומכל מקום ויתור בנסיבות אלה, שתוצאותיו קשות למערערת, צריך להיות מוכח באופן חד משמעי. 18. א. יחד עם זאת, אי קיום חובת השימוע, דוגמת העניין שלפנינו, אינה מבטלת בהכרח את ההחלטה מעיקרה, כפי שכבר נקבע בבג"צ 118/80 מנחם גרינשטיין נ. הפרקליט הצבאי הראשי, פ"ד לה(1) 239, 246: "...לא תמיד גורמת הפרת אחד מכללי הצדק לבטלות הדיון מעיקרא. המבחן אינו נוקשה אלא גמיש, ויחסי הדברים תלויים במידת החומרה של ההפרה ובנסיבותיה". (וראו גם: דב"ע נה3-272/ עומר עבד אל חמיד עדווי - מועצה מקומית כפר טורעאן, לא פורסם, ניתן ביום 25.4.1996). גישה זו היא חלק מתאורית הבטלות היחסית שקנתה לה מקום נכבד בפסיקה המתפתחת בנושא זה. בית המשפט העליון, בבג"צ 2911/94, 3486/94 באקי נ. מנכ"ל משרד הפנים ואח'; מסאלחה נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון ואח', פ"ד מח(5) 291, 306-307, קבע, לאורה של תאוריה זו, כי ייתכנו שלוש תוצאות להפרתה של חובת השימוע: בנסיבות בהן ברור כי שימוע מאוחר לא יוכל לתקן את המעוות שנגרם, התוצאה תהיה פסילה של ההחלטה. בנסיבות בהן ברור כי מניעת השימוע המוקדם לא גרמה עוול, אפשר שההחלטה תעמוד בעינה, תוך קיום שימוע מאוחר, או ללא שימוע כזה. שאר המקרים הינם "מקרים רגילים", לגביהם נאמר שם - "בתווך מצויים המקרים הרגילים. במקרים אלה, בהעדר שיקולים המוליכים לקצה האחד או לקצה האחר, ההפרה של חובת השימוע המוקדם גורמת לביטול ההחלטה שהתקבלה, אך אינה מונעת קבלת החלטה חדשה לאחר שימוע. במקרים כאלה בית המשפט מחזיר את העניין אל הרשות המוסמכת, כדי שתדון בו מחדש, ובמסגרת הדיון תקיים שימוע כהלכתו... השימוע במקרים כאלה יהיה כמו תערובת של שימוע מוקדם ושימוע מאוחר". ב. לאחר בחינת נסיבותיו של המקרה דנא הגענו למסקנה, כי קיומו של הספק, בכל הנוגע לקבלת ההזמנה לישיבת הוועדה השניה על ידי המערערת, מצדיק, ולו לשם מניעת ספיק ספיקא, מתן הזדמנות נוספת למערערת להופיע בפני הוועדה ולטעון את טענותיה כנגד פיטוריה. בסיס זה של החלטתנו, שנובע מהספק בקבלת ההזמנה לישיבה הנ"ל, גם מכתיב את תוצאת דיון זה, לפיה איננו מצהירים כי הליך הפיטורים נפגם, אלא קובעים כי החלטת הפיטורים תעמוד בעינה בשלב זה, אלא שהמערערת רשאית, כאמור, להשמיע את טענותיה בפני "ועדת בירורים ופיטורים". בתום הליך השימוע, ולאחר שתיתן דעתה לטענות המערערת, תיתן הוועדה את החלטתה המנומקת ביחס לטענות המערערת כנגד פיטוריה, כאשר חזקה עליה שאם תשתכנע מטיעוני המערערת תיתן את החלטתה בהתאם. (ראו: דב"ע מז3-82/ עיריית תל אביב יפו - ישראל אברביה, פד"ע יט 291; עתירה לבג"צ נדחתה - בג"צ 6/88 ישראל אברביה נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מב(4) 647). 19. לאור המסקנה אליה הגענו ונימוקיה - כל צד יישא בהוצאותיו. פיטוריםגננות (גן ילדים)