##דוגמא לכתב תביעה:## א. תיאור של בעלי הדין התובע, _______ ת.ז _________, תושב _________, ישראל. הנתבעת, _______ בע"מ ח.פ _________, שכתובתה _________, ישראל. ב. הסעד המבוקש התובע מבקש מבית המשפט הנכבד להורות לנתבעת לשלם לו סך של _______ ש"ח, בגין החזר דמי נסיעות שלא שולמו לו בתקופת עבודתו כשליח, בצירוף ריבית והצמדה כחוק ממועד היווצרות החוב ועד למועד התשלום המלא בפועל, וכן לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה התובע עבד כשליח אצל הנתבעת בתקופה שבין יולי 1995 לאוגוסט 1998. במהלך תקופת עבודתו, הנתבעת לא שילמה לתובע את מלוא דמי הנסיעות המגיעים לו על פי דין, למרות שהובטח לו שווי כרטיס חופשי חודשי. עילת התביעה נולדה עם סיום יחסי העבודה בין הצדדים, כאשר הנתבעת סירבה לשלם לתובע את החוב בגין דמי הנסיעות שלא שולמו. ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה זו, בהיותו בית דין לעבודה המוסמך לדון בתביעות הנוגעות ליחסי עבודה, ובכלל זה תביעות לתשלום שכר עבודה והחזר הוצאות נסיעה. מקום עסקה של הנתבעת מצוי בתחום שיפוטו של בית משפט זה. ה. פירוט הטענות ## חובת תשלום דמי נסיעות לעובד ## 20. הנתבעת הייתה מחויבת על פי חוק לשלם לתובע דמי נסיעות בגין הוצאותיו להגעה לעבודה וחזרה ממנה, בהתאם למרחק הנסיעה ולתעריפים הקבועים בדין, שכן חובת תשלום דמי נסיעות לעובד היא חובה חוקית מפורשת, שמטרתה להבטיח כי עובדים לא יישאו בעלויות הנסיעה לעבודה וממנה, ובכך להגן על שכרם מפני קיזוזים בלתי מוצדקים. 21. הנתבעת הפרה את חובתה החוקית לשלם לתובע דמי נסיעות מלאים, בכך שלא שילמה לו את מלוא הסכום המגיע לו בגין הוצאות הנסיעה בפועל, ובכך גרמה לו לנזק כספי ניכר, שכן הנתבעת התעלמה מחובתה זו, תוך פגיעה בזכויותיו הסוציאליות של התובע, אשר הסתמך על הבטחתה לשלם לו את מלוא דמי הנסיעות המגיעים לו על פי דין. 22. הנתבעת לא שילמה לתובע את מלוא דמי הנסיעות המגיעים לו, למרות שהתובע הציג בפניה דוחות נוכחות המעידים על ימי עבודתו ועל הצורך שלו להשתמש בתחבורה ציבורית כדי להגיע לעבודה, שכן הנתבעת התעלמה מדוחות הנוכחות שהגיש התובע, תוך ניסיון להתחמק מתשלום דמי הנסיעות המגיעים לו על פי דין. 23. הנתבעת התחייבה לשלם לתובע שווי כרטיס חופשי חודשי, אך בפועל שילמה לו סכום נמוך יותר, ובכך הפרה את התחייבותה החוזית וגרמה לו לנזק כספי, שכן הנתבעת הפרה את ההסכם בעל פה שנכרת בין הצדדים, לפיו התובע יהיה זכאי לתשלום מלא של שווי כרטיס חופשי חודשי, ללא כל קיזוז או הפחתה. 24. הנתבעת פעלה בחוסר תום לב בכך שלא שילמה לתובע את מלוא דמי הנסיעות המגיעים לו, תוך ניצול מעמדה כמעסיקה ופגיעה בזכויותיו הסוציאליות, שכן הנתבעת ניצלה את חולשתו הכלכלית של התובע, אשר היה תלוי בשכרו לצורך מחייתו, כדי להתחמק מתשלום דמי הנסיעות המגיעים לו על פי דין. ## מדיניות תשלום דמי נסיעות בחברה ## 25. הנתבעת נקטה במדיניות של תשלום חלקי בלבד של דמי נסיעות לעובדיה, ובכך חסכה לעצמה סכומי כסף ניכרים על חשבון זכויותיהם הסוציאליות של העובדים, שכן הנתבעת פעלה באופן שיטתי כדי להפחית את עלויות השכר שלה, תוך התעלמות מחובותיה החוקיות כלפי עובדיה. 26. הנתבעת לא טרחה לבדוק את הוצאות הנסיעה בפועל של התובע, אלא הסתפקה בתשלום סכום גלובלי נמוך, שאינו משקף את הוצאותיו האמיתיות, שכן הנתבעת לא השקיעה מאמץ סביר כדי לוודא שהיא משלמת לעובדיה את מלוא דמי הנסיעות המגיעים להם על פי דין. 27. הנתבעת לא הציגה כל ראיה לכך ששילמה לתובע את מלוא דמי הנסיעות המגיעים לו, ועל כן חזקה עליה שלא עשתה כן, שכן הנתבעת לא שמרה תיעוד מסודר של תשלומי דמי הנסיעות ששילמה לעובדיה, ובכך הקשתה על התובע להוכיח את תביעתו. 28. הנתבעת לא עדכנה את סכומי דמי הנסיעות בהתאם לעליית תעריפי התחבורה הציבורית, ובכך גרמה לתובע לנזק כספי נוסף, שכן הנתבעת לא התאימה את תשלומי דמי הנסיעות שלה למציאות הכלכלית המשתנה, ובכך פגעה בזכויותיהם הסוציאליות של עובדיה. 29. הנתבעת לא שילמה לתובע דמי נסיעות בגין כל ימי עבודתו, אלא רק בגין חלק מהם, ובכך הפרה את חובתה החוקית לשלם לו דמי נסיעות בגין כל יום שבו הגיע לעבודה, שכן הנתבעת לא שילמה לתובע דמי נסיעות בגין ימים שבהם עבד במשמרות כפולות או בימי שישי ושבת. ## אי שמירת תיעוד תשלומי נסיעות ## 30. הנתבעת לא שמרה תיעוד מסודר של תשלומי דמי הנסיעות ששילמה לתובע, ובכך הקשתה עליו להוכיח את תביעתו, שכן הנתבעת לא ניהלה רישום מדויק של תשלומי דמי הנסיעות ששילמה לעובדיה, ובכך הפרה את חובתה לנהל פנקס שכר כדין. 31. הנתבעת לא הציגה כל ראיה לכך ששילמה לתובע את מלוא דמי הנסיעות המגיעים לו, ועל כן חזקה עליה שלא עשתה כן, שכן הנתבעת לא שמרה קבלות או אישורים על תשלומי דמי הנסיעות ששילמה לעובדיה, ובכך הקשתה על התובע להוכיח את תביעתו. 32. הנתבעת לא מסרה לתובע תלושי שכר מפורטים שבהם מצוין סכום דמי הנסיעות ששולם לו, ובכך הפרה את חובתה למסור לעובד תלוש שכר כדין, שכן הנתבעת לא ציינה בתלושי השכר של התובע את סכום דמי הנסיעות ששולם לו, ובכך הסתירה ממנו מידע מהותי הנוגע לתנאי עבודתו. 33. הנתבעת לא שיתפה פעולה עם התובע בניסיונו לקבל מידע על תשלומי דמי הנסיעות ששולמו לו, ובכך פעלה בחוסר תום לב, שכן הנתבעת סירבה למסור לתובע מסמכים או מידע כלשהו הנוגע לתשלומי דמי הנסיעות ששולמו לו, ובכך הקשתה עליו להוכיח את תביעתו. 34. הנתבעת לא ניהלה רישום מדויק של ימי העבודה של התובע, ובכך הקשתה עליו להוכיח את זכאותו לדמי נסיעות, שכן הנתבעת לא שמרה דוחות נוכחות או כרטיסי עבודה המעידים על ימי העבודה של התובע, ובכך הקשתה עליו להוכיח את תביעתו. ## הסתמכות על דוחות נוכחות חלקיים ## 35. הנתבעת הסתמכה על דוחות נוכחות חלקיים בלבד, שאינם משקפים את מלוא ימי העבודה של התובע, ובכך ניסתה להפחית את סכום דמי הנסיעות המגיעים לו, שכן הנתבעת לא כללה בדוחות הנוכחות את כל ימי העבודה של התובע, ובכך הקטינה את סכום דמי הנסיעות המגיעים לו על פי דין. 36. הנתבעת לא בדקה את אמיתות דוחות הנוכחות שהגיש התובע, אלא הסתפקה בהם כמות שהם, ובכך הפרה את חובתה לוודא שהיא משלמת לעובדיה את מלוא הזכויות המגיעות להם על פי דין, שכן הנתבעת לא השקיעה מאמץ סביר כדי לוודא שדוחות הנוכחות שהגיש התובע משקפים את ימי עבודתו בפועל. 37. הנתבעת לא אפשרה לתובע לעיין בדוחות הנוכחות שלו, ובכך הפרה את זכותו לקבל מידע על תנאי עבודתו, שכן הנתבעת לא מסרה לתובע עותק מדוחות הנוכחות שלו, ובכך הסתירה ממנו מידע מהותי הנוגע לתנאי עבודתו. 38. הנתבעת לא שמרה עותקים מדוחות הנוכחות של התובע, ובכך הקשתה עליו להוכיח את תביעתו, שכן הנתבעת לא ניהלה רישום מסודר של דוחות הנוכחות של עובדיה, ובכך הפרה את חובתה לנהל פנקס שכר כדין. 39. הנתבעת לא התייחסה לטענות התובע לגבי אי תשלום דמי נסיעות, ובכך פעלה בחוסר תום לב, שכן הנתבעת לא הגיבה לפניותיו של התובע בנוגע לאי תשלום דמי הנסיעות המגיעים לו, ובכך התעלמה מזכויותיו הסוציאליות. ## הבטחה לתשלום שווי חופשי חודשי ## 40. הנתבעת הבטיחה לתובע לשלם לו שווי כרטיס חופשי חודשי, אך בפועל שילמה לו סכום נמוך יותר, ובכך הפרה את התחייבותה החוזית וגרמה לו לנזק כספי, שכן הנתבעת הפרה את ההסכם בעל פה שנכרת בין הצדדים, לפיו התובע יהיה זכאי לתשלום מלא של שווי כרטיס חופשי חודשי, ללא כל קיזוז או הפחתה. 41. הנתבעת לא הציגה כל ראיה לכך ששילמה לתובע שווי כרטיס חופשי חודשי מלא, ועל כן חזקה עליה שלא עשתה כן, שכן הנתבעת לא שמרה קבלות או אישורים על תשלומי שווי כרטיס חופשי חודשי ששילמה לעובדיה, ובכך הקשתה על התובע להוכיח את תביעתו. 42. הנתבעת לא עדכנה את סכומי שווי כרטיס חופשי חודשי בהתאם לעליית תעריפי התחבורה הציבורית, ובכך גרמה לתובע לנזק כספי נוסף, שכן הנתבעת לא התאימה את תשלומי שווי כרטיס חופשי חודשי שלה למציאות הכלכלית המשתנה, ובכך פגעה בזכויותיהם הסוציאליות של עובדיה. 43. הנתבעת לא שילמה לתובע שווי כרטיס חופשי חודשי בגין כל חודשי עבודתו, אלא רק בגין חלק מהם, ובכך הפרה את התחייבותה החוזית לשלם לו שווי כרטיס חופשי חודשי בגין כל חודש שבו עבד, שכן הנתבעת לא שילמה לתובע שווי כרטיס חופשי חודשי בגין חודשים שבהם עבד באופן חלקי או בחודשים שבהם יצא לחופשה. 44. הנתבעת לא התייחסה לטענות התובע לגבי אי תשלום שווי כרטיס חופשי חודשי, ובכך פעלה בחוסר תום לב, שכן הנתבעת לא הגיבה לפניותיו של התובע בנוגע לאי תשלום שווי כרטיס חופשי חודשי המגיע לו, ובכך התעלמה מזכויותיו הסוציאליות. ## חוסר תום לב מצד הנתבעת ## 45. הנתבעת פעלה בחוסר תום לב בכך שלא שילמה לתובע את מלוא דמי הנסיעות המגיעים לו, תוך ניצול מעמדה כמעסיקה ופגיעה בזכויותיו הסוציאליות, שכן הנתבעת ניצלה את חולשתו הכלכלית של התובע, אשר היה תלוי בשכרו לצורך מחייתו, כדי להתחמק מתשלום דמי הנסיעות המגיעים לו על פי דין. 46. הנתבעת לא שיתפה פעולה עם התובע בניסיונו לקבל מידע על תשלומי דמי הנסיעות ששולמו לו, ובכך פעלה בחוסר תום לב, שכן הנתבעת סירבה למסור לתובע מסמכים או מידע כלשהו הנוגע לתשלומי דמי הנסיעות ששולמו לו, ובכך הקשתה עליו להוכיח את תביעתו. 47. הנתבעת לא התייחסה לטענות התובע לגבי אי תשלום דמי נסיעות, ובכך פעלה בחוסר תום לב, שכן הנתבעת לא הגיבה לפניותיו של התובע בנוגע לאי תשלום דמי הנסיעות המגיעים לו, ובכך התעלמה מזכויותיו הסוציאליות. 48. הנתבעת לא ניהלה משא ומתן בתום לב עם התובע בניסיון להגיע להסדר בנוגע לתשלום דמי הנסיעות המגיעים לו, ובכך פעלה בחוסר תום לב, שכן הנתבעת סירבה לנהל משא ומתן עם התובע בנוגע לתשלום דמי הנסיעות המגיעים לו, ובכך הכשילה כל ניסיון להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט. 49. הנתבעת לא גילתה לתובע את מלוא המידע הנוגע למדיניות תשלום דמי הנסיעות שלה, ובכך פעלה בחוסר תום לב, שכן הנתבעת הסתירה מהתובע מידע מהותי הנוגע למדיניות תשלום דמי הנסיעות שלה, ובכך מנעה ממנו לקבל החלטה מושכלת בנוגע לתנאי עבודתו. ## נזקים שנגרמו לתובע ## 50. כתוצאה מהפרת חובתה של הנתבעת לשלם לתובע דמי נסיעות, נגרמו לתובע נזקים כספיים ניכרים, שכן התובע נאלץ לשאת בהוצאות נסיעה מכיסו, ובכך נפגע מצבו הכלכלי. 51. כתוצאה מהתנהלותה חסרת תום הלב של הנתבעת, נגרמו לתובע עוגמת נפש וסבל, שכן התובע נאלץ להתמודד עם קשיים כלכליים כתוצאה מאי תשלום דמי הנסיעות המגיעים לו, ובכך נפגעה איכות חייו. 52. כתוצאה מהפרת התחייבותה החוזית של הנתבעת לשלם לתובע שווי כרטיס חופשי חודשי, נגרמו לתובע נזקים כספיים נוספים, שכן התובע נאלץ לשלם מכיסו את ההפרש בין הסכום ששולם לו בפועל לבין שווי כרטיס חופשי חודשי מלא. 53. כתוצאה מהתנהלותה של הנתבעת, נאלץ התובע לפנות לייעוץ משפטי ולשכור את שירותיו של עורך דין, ובכך נגרמו לו הוצאות משפטיות נוספות, שכן התובע לא יכול היה להגן על זכויותיו הסוציאליות ללא סיוע משפטי. 54. כתוצאה מהתנהלותה של הנתבעת, איבד התובע זמן עבודה יקר בניסיון לקבל את דמי הנסיעות המגיעים לו, ובכך נגרמו לו הפסדי שכר נוספים, שכן התובע נאלץ להקדיש זמן רב לטיפול בתביעתו, במקום לעבוד ולהשתכר. ## אחריות הנתבעת לתשלום פיצויי הלנה ## 55. הנתבעת אחראית לשלם לתובע פיצויי הלנה בגין אי תשלום דמי הנסיעות במועד, שכן הנתבעת ידעה או הייתה צריכה לדעת שהיא חייבת לשלם לתובע דמי נסיעות, ובכל זאת לא עשתה כן. 56. הנתבעת לא הציגה כל סיבה מוצדקת לאי תשלום דמי הנסיעות במועד, ועל כן היא חייבת לשלם לתובע פיצויי הלנה מלאים, שכן הנתבעת לא הוכיחה שהיא פעלה בתום לב או שהייתה לה טעות כנה לגבי חובתה לשלם לתובע דמי נסיעות. 57. הנתבעת לא שילמה לתובע את דמי הנסיעות המגיעים לו במשך תקופה ארוכה, ובכך גרמה לו לנזק כספי ניכר, שכן הנתבעת לא שילמה לתובע את דמי הנסיעות המגיעים לו במשך מספר שנים, ובכך הגדילה את סכום החוב ואת סכום פיצויי ההלנה. 58. הנתבעת לא ניסתה להגיע להסדר עם התובע בנוגע לתשלום דמי הנסיעות המגיעים לו, ובכך החמירה את מצבו, שכן הנתבעת לא פנתה לתובע בניסיון להגיע להסדר בנוגע לתשלום דמי הנסיעות המגיעים לו, ובכך הכשילה כל ניסיון ליישב את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט. 59. הנתבעת לא שילמה לתובע את דמי הנסיעות המגיעים לו גם לאחר שהוגשה נגדה תביעה, ובכך הוכיחה שהיא מתעלמת מזכויותיו הסוציאליות של התובע, שכן הנתבעת לא שילמה לתובע את דמי הנסיעות המגיעים לו גם לאחר שהוגשה נגדה תביעה, ובכך הוכיחה שהיא אינה מכירה בחובתה לשלם לו דמי נסיעות. ## הפרת חובות מעסיק על פי דין ## 60. הנתבעת הפרה את חובותיה כמעסיק כלפי התובע, בכך שלא שילמה לו את מלוא הזכויות המגיעות לו על פי דין, ובכלל זה דמי נסיעות, שכן הנתבעת לא שילמה לתובע את מלוא הזכויות המגיעות לו על פי חוקי העבודה, ובכך פגעה בזכויותיו הסוציאליות. 61. הנתבעת הפרה את חובתה לנהוג בתום לב כלפי התובע, בכך שלא שילמה לו את מלוא דמי הנסיעות המגיעים לו, שכן הנתבעת לא פעלה בהגינות וביושר כלפי התובע, ובכך פגעה ביחסי האמון ביניהם. 62. הנתבעת הפרה את חובתה לשמור על כבודו של התובע, בכך שלא שילמה לו את מלוא דמי הנסיעות המגיעים לו, שכן הנתבעת התייחסה אל התובע כאל כלי עבודה בלבד, ולא כאל אדם בעל זכויות. 63. הנתבעת הפרה את חובתה להגן על שכר התובע, בכך שלא שילמה לו את מלוא דמי הנסיעות המגיעים לו, שכן הנתבעת אפשרה להוצאות הנסיעה של התובע לפגוע בשכרו, ובכך פגעה ביכולתו להתקיים בכבוד. 64. הנתבעת הפרה את חובתה לנהל פנקס שכר כדין, בכך שלא רשמה בו את מלוא תשלומי דמי הנסיעות ששילמה לתובע, שכן הנתבעת לא ניהלה רישום מדויק של תשלומי דמי הנסיעות ששילמה לעובדיה, ובכך הקשתה על התובע להוכיח את תביעתו. ## מדיניות החברה כגורם מכריע ## 65. מדיניות החברה, כפי שהוצגה על ידי עדי הנתבעת, תומכת בטענות התובע, שכן העדים הודו שהחברה לא שילמה שעות נוספות ולא דמי נסיעות מלאים, ובכך אישרו את טענות התובע. 66. העובדה שהחברה לא שילמה שעות נוספות, כפי שהעידו עדי הנתבעת, מחזקת את הטענה שהחברה נקטה במדיניות של קיפוח זכויות עובדים, שכן העובדה שהחברה לא שילמה שעות נוספות מעידה על כך שהיא לא הקפידה על תשלום זכויות עובדים על פי דין. 67. העובדה שהחברה לא שמרה תיעוד מסודר של תשלומי דמי הנסיעות, כפי שהעידו עדי הנתבעת, מחזקת את הטענה שהחברה ניסתה להסתיר את העובדה שלא שילמה דמי נסיעות מלאים, שכן העובדה שהחברה לא שמרה תיעוד מסודר של תשלומי דמי הנסיעות מעידה על כך שהיא לא רצתה שיהיה ניתן לבדוק את תשלומי דמי הנסיעות שלה. 68. העובדה שהחברה לא עדכנה את סכומי דמי הנסיעות בהתאם לעליית תעריפי התחבורה הציבורית, כפי שהעידו עדי הנתבעת, מחזקת את הטענה שהחברה לא התייחסה ברצינות לחובתה לשלם דמי נסיעות, שכן העובדה שהחברה לא עדכנה את סכומי דמי הנסיעות מעידה על כך שהיא לא הקפידה על תשלום דמי נסיעות על פי דין. 69. העובדה שהחברה לא שילמה לתובע שווי כרטיס חופשי חודשי מלא, כפי שהעידו עדי הנתבעת, מחזקת את הטענה שהחברה הפרה את התחייבותה החוזית כלפי התובע, שכן העובדה שהחברה לא שילמה לתובע שווי כרטיס חופשי חודשי מלא מעידה על כך שהיא לא כיבדה את ההסכם בעל פה שנכרת בין הצדדים. ## השלכות אי תשלום דמי נסיעות ## 70. אי תשלום דמי נסיעות פוגע ביכולתו של העובד להתקיים בכבוד, שכן העובד נאלץ לשאת בהוצאות נסיעה מכיסו, ובכך נפגע מצבו הכלכלי. 71. אי תשלום דמי נסיעות פוגע בזכותו של העובד לשכר הוגן, שכן חלק משכרו של העובד מופנה לכיסוי הוצאות הנסיעה, ובכך מצטמצם שכרו נטו. 72. אי תשלום דמי נסיעות פוגע בזכותו של העובד לשוויון, שכן עובדים המתגוררים רחוק ממקום העבודה מקבלים שכר נמוך יותר מעובדים המתגוררים קרוב למקום העבודה. 73. אי תשלום דמי נסיעות פוגע בזכותו של העובד לחופש תנועה, שכן העובד נאלץ להגביל את תנועותיו כדי לחסוך בהוצאות נסיעה. 74. אי תשלום דמי נסיעות פוגע בזכותו של העובד לבריאות, שכן העובד נאלץ לנסוע בתחבורה ציבורית צפופה ומזוהמת, ובכך נחשף למחלות. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##פסק דין:## 1. התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה בגין החזר דמי נסיעות וגמול שעות נוספות. 2. בכתב ההגנה נאמר כי התובע התגורר במרחק הליכה מהנתבעת ובנוסף לכך מעת לעת הוא הוסע מביתו לעבודה וממנה ע"י עובדים אחרים בסניף בו עבד כך שלא נדרש לשלם כלל בגין נסיעות. כן נאמר כי כל התשלומים שהגיעו לתובע בגין עבודתו שולמו לו. 3. התובע העיד בבית הדין כי עבד אצל הנתבעת מיולי 95' עד אוגוסט 98' כשתחילה החל לעבוד כשליח ולאחר שלושה חודשים הפך למנהל משמרת. לדבריו ערך את הטבלאות ת3/ ות4/ תוך התבססות על דוחות הנוכחות ת2/ אותם הוציא מהמחשב של הנתבעת ובהתאם להם ערך את חישוב ההפרשים המגיעים לו לגבי נסיעות ושעות נוספות, כאשר ת2/ משקף את שעות נוכחותו ועבודתו. העבודה התנהלה לפי סידור עבודה של משמרות כאשר לעיתים עובדים משמרת כפולה. הוא הסביר כ משמרת בוקר של מנהל משמרת מתחילה בשעה 11.00 בבוקר ומסתיימת ב- 18.00 ומשמרת ערב מתחילה בשעה 18.00 ומסתיימת בתום העבודה כאשר הזמנות מלקוחות מפסיקים לקחת בשעה 24.00 ביום חול ו- 01.00 לפנות בוקר ביום שישי ואח"כ נשארת למנהל המשמרת עבודת סגירה. סידור העבודה נעשה ע"י מנהל הסניף או מנהל משמרת. הוא הסביר כי את חישוב השעות הנוספות עשה עפ"י חישוב יומי. עוד מסר כי לא שולמו לו מלוא הוצאות הנסיעה בעוד שהובטח לו שווי כרטיס חופשי חודשי. 4. עד תביעה מס' 1 מר קובי אוחיון מסר כי שימש במועד הרלבנטי לתביעה כמנהל סניף גבעתיים בו עבד התובע ושימש כמנהלו. הוא הסביר כי דו"ח הנוכחות ת2/ הינו דו"ח פירוט שעות והוא נהג לסכם את השעות לחודש כפי שהופיעו בדוחות הנוכחות ולהעביר לחשבת הלשכה. לדבריו, לא דיווח על שעות נוספות וזאת לא משום שלא עבדו אותן בפועל, אלא שבדו"ח הנ"ל לא היה סעיף כזה, ולפיכך מה שהועבר לחשבת השכר היה סה"כ השעות שעבד אותו אדם בחודש ללא חלוקה לשעות רגילות ושעות נוספות וכי לא ידוע לו על עובדים ששולמו להם שעות נוספות. כן מסר שאיש מהעובדים לא קיבל קטנוע רכב פרטי והיתה הוראה מפורשת שלא לעשות כן וגם השליחים היו מחזירים את הקטנועים לסניף בתום יום העבודה. הוא אישר את הנתונים שמסר התובע לגבי שעות המשמרות ומשמרת כפולה. 5. עד הגנה מס' 1 מר אלדר מנדיל העיד בבית הדין מטעם הנתבעת ומסר כי במועד הרלבנטי שימש כמנהל האיזור של סניף גבעתיים. לדבריו אין מצב שמשמרת ערב מסתיימת בשעה 4.00 לפנות בוקר כפי שמסר התובע בעדותו אלא לכל היותר בשעה 1.00. לגבי שעות שעובדים בשבת משלמים 150% וכך גם לגבי שעות עבודה בשבת מעבר ל- 8 שעות. עוד מסר כי חישוב השעות של העובד נעשה פר חודש עפ"י מספר השעות שנרשם סה"כ כשעות העבודה בחודש, ובמענה לשאלה אם מעבר להיקף מסויים חודשי משולמות שעות נוספות, השיב, כי הוא משער שכן, אך אין לו מושג וכי אינו חשב השכר של החברה ולא התעסק עם שכר העובדים. באשר לנסיעות מסר כי התשלום שולם לפי תעריף כרטיס חופשי חודשי באופן יחסי לימי העבודה בכל חודש. 6. לאחר שעיינתי בכל מסמכי התיק, לרבות הסיכומים שהוגשו ע"י כל אחד מהצדדים בתום פרשת הראיות, והתרשמתי מהעדים כפי שהופיעו ונחקרו בפני, החלטתי הינה כדלקמן: ראשית דבר, לא היתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים לגבי השכר ששולם לתובע כעולה מתלושי השכר ת1/ ובתחילת הדיון ביום 21.12.99 הודיע ב"כ הנתבעת כי לאחר דיון הקודם שנתקיים נבדק דו"ח הנוכחות שהוגש ע"י התובע וסומן ת2/ לעומת ריכוז תלושי שכר והנתונים שברשות הנתבעת והנתבעת מקבלת את הנתונים. 7. באשר לעבודת התובע בשעות נוספות, אין באפשרותי לקבל פרשנות הנתבעת לפיה יש לערוך את החישוב על בסיס חישוב חודשי, זאת מאחר ועלה במפורש מעדות התובע ועד תביעה מס' 1 והן מת2/ - דוחות הנוכחות של התובע כי התובע עבד עפ"י משמרות וכך היה אופן ביצוע העבודה בסניף, והוא לא הופיע לעבודה מידי יום ביומו, כך שדינו כעובד המועסק במשרה חלקית ולענין זה נאמר כי מקום בו מדובר בעובד שהועסק במשרה חלקית, מס' ימים בשבוע, וברוב המקרים למעלה מ- 8 שעות ביום, לא יכול להיות ספק כי "שעות נוספות" הן אלה העולות על 8 ביום (או 7 שעות בערב יום המנוחה או במשמרת לילה) אף כי העובד לא הגיע למלוא המכסה השבועית של שעות העבודה שנקבעה בחוק, או המכסה החודשית. ראה לענין זה דב"ע נב/ 3-242 אוריינט קולור בע"מ נ' מיכל ממן פד"ע כ"ה 542. ובהקשר זה יש להעיר, כי בכל מקרה הכלל הוא שיום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה, ושעות נוספות הינן אלה העולות על מספר שעות העבודה שנקבעו בחוק שעות עבודה ומנוחה, וכך עולה מפורשות מסעיף 1 לחוק זה. לפיכך, בכל מקרה יש לבחון האם התובע עבד ביום מסויים מעבר ל- 8 שעות ואם התשובה חיובית, הרי שהוא זכאי לתשלום גמול שעות נוספות בשל כך. יתר על כן, הזכות לקבל גמול שעות נוספות המוקנות לעובד מכח חוק שעות עבודה ומנוחה הינה זכות מגן אשר אף איננה ניתנת לויתור. (ראה ספרו של לובוצקי עמ' 203-206). לפיכך אני דוחה את עמדת הנתבעת לענין זה. 8. מחומר העדויות עלה במפורש כי חישוב התשלום נעשה עפ"י דו"ח הנוכחות דוגמת ת2/, במקרה של התובע, ללא כל הפרדה לשעות נוספות, כך העיד באופן ברור עד תביעה מס' 1 , ששימש במועד הרלבנטי כמנהל הסניף בו עבד התובע כמנהל משמרת, ובתוקף תפקידו זה היה גם מי שהעביר את ריכוז הדוחות לחשבת השכר לצורך עריכת המשכורת. ראה עמ' 17 לעדותו: "ש: איזה נתונים היית מעביר לחשבת, רק את הדו"ח הסופי? ת: את סך הכל השעות עם דיווח יחיד שצויין גם בתלוש של שעות שבת זה הדבר היחיד שהוגש ונסיעות. ש: על שעות נוספות דיווחת? ת: לא. לא היה דבר כזה. ש: לא היה דבר כזה אתה מתכוון כי לא עבדו שעות נוספות? ת: לא, כי לא היה סעיף כזה בדו"ח הגשת משכורות. ש: בסניף שהיית מנהל עובדים עבדו שעות נוספות? ת: כן. ש: אבל לא היתה התייחסות לחשבת השכר בדיווח? ת: היא לא קיבלה את החלוקה לפי שעות רגילות ושעות נוספות, היא ביקשה את סך הכל השעות" (שורות 7-18). ובעמ' 19 במענה לחקירתו הנגדית הוא משיב: "ש: את הריכוז אתה היית עושה בסוף החודש? ת: כן. ש: אם מישהו עבד ביותר מ- 200 שעות בחודש היית מדווח על שעות נוספות? ת: לא היה סעיף כזה". (שורות 17-20). 9. עד הגנה מס' 1 התחמק מתשובה ישירה לענין השעות הנוספות והשיב כשנשאל על כך בעמ' 25 שורות 3-4 במענה לשאלה אם משלמים שעות נוספות "אני משער שכן. אין לי מושג", ובהמשך עדותו וחקירתו הנגדית טען כי אינו יודע איך שילמו כי אינו חשב השכר של החברה אולם אישר כי התשלום שולם אך ורק לפי שעות עבודה בפועל וכי החישוב נעשה עפ"י החישוב המצטבר של כל השעות שעבד העובד באותו חודש. לפיכך, יש גם בעדותו שלו כדי לתמוך בעדויות התובע והעד מטעמו לפיהן החישוב נעשה לפי סיכום סה"כ השעות בדו"ח הנוכחות ללא אבחנה בין שעות נוספות, היינו שעות עבודה שעלו על 8 שעות ביום, ומי שהעיד מטעם הנתבעת אף לא העיד פוזיטיבית כי שולמו שעות נוספות כלשהן אף לא מעבר למכסת השעות החודשית כשיטת הנתבעת. אשר על כן עולה מהדברים כי הוכח בפני כי אכן הנתבעת כמדיניות לא שילמה כלל שעות נוספות (למעט עבור שעות שבת ששולם עבורן תעריף 150% כעדות התובע עצמו). 10. עם זאת באשר לתביעת התובע בגין שעות נוספות בגין שעות לילה, טענת ב"כ התובע כי הזכאות לכך קמה מכח צו ההרחבה בענף האפיה. טענה זו הועלתה לראשונה רק בסיכומים שהוגשו מטעם התובע בתום ההוכחות, מבלי שניתנה לצד השני כל הזדמנות להתייחס אליה ומבלי שהובאה כל ראיה במהלך הבאת הראיות כי אכן צו ההרחבה חל כלפי התובע. משמדובר במי שעבד כמנהל משמרת בסניף דומינוס פיצה בגבעתיים ומשאין כל מחלוקת כי עבודת התובע היתה כולה בתחום זה, והוא לא עסק בפועל בכל פעולה של אפיה, הרי שאין אף צורך להכנס לשאלה אם צו ההרחבה חל גם בסניף של פיצריה לגבי מי שעוסק באפית פיצה בפועל, ומכל מקום אין כל מקום להרחיבו כך שיחול גם על התובע ואני מקבלת טענת הנתבעת בסיכומיה לענין זה. לפיכך משתביעת התובע לשעות לילה כעולה מסכומיו נסמכת על החלת צו ההרחבה אני דוחה רכיב זה לתביעתו. 11. באשר לתביעת התובע בגין נסיעות, עולה מהסיכומים שהוגשו, כי תביעתו ככל שהיא מתייחסת לרכיב זה, אינה מתייחסת עוד להשלמת דמי נסיעות לגבי כל תקופת העבודה כפי שניתן להבין מכתב התביעה ומהטבלאות שהכין התובע עצמו ת3/ ות4/ אלא רק לשלושת חודשי עבודתו הראשונים. עם זאת, עיון בת2/ דוחות הנוכחות מלמד כי לגבי חודש יולי לא הוצג כל דו"ח נוכחות כך שלא ניתן לדעת כמה ימים הופיע התובע לעבודה בחודש זה וכל נתון לענין זה לא נמסר על ידו במהלך עדותו בבית הדין, ואילו לגבי חודש אוגוסט 95' עולה כי התובע הופיע במשך 5 ימים בלבד כך שהוא זכאי רק לחלק היחסי לחודש זה ומשמדובר בשבוע מתוך חודש מדובר על סך 30.5 ש"ח. בגין חודש ספטמבר 95' שעפ"י ת2/ עבד באופן מלא זכאי התובע לתשלום מלא של כרטיס חופשי חודשי כפי ששולם לו בחודש שלאחריו, היינו 122.- ש"ח. 12. באשר לפיצויי ההלנה אני קובעת כי היתה מחלוקת של ממש ו/או טעות כנה באופן פירוש חוק שעות עבודה ומנוחה שהביאה לתשלום השכר באופן בו שולם אם כי ראוי לציין כי המדיניות בה נקטה הנתבעת מנוגדת לרוחו ולשונו של חוק זה . אשר על כן אני עושה שימוש בסמכותי עפ"י סעיף 18 לחוק הגנת השכר ומפחיתה פיצויי ההלנה כך שיעמדו על 5% לחודש. 13. התוצאה, איפוא, כי תביעת התובע מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלום לתובע את הסכומים הבאים: א. את הסך 5,251.77 ש"ח גמול שעות נוספות בצירוף פיצויי הלנת שכר בשיעור 5% לחודש מיום 1.9.98 ועד התשלום המלא בפועל. ב. את הסך 152.50 דמי נסיעות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.98 ועד התשלום המלא בפועל. ג. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500.- ש"ח בתוספת מע"מ. בבקשת רשות ערעור ניתן לפנות לנשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. פסק הדין ישלח לצדדים בדואר. ניתן היום כ"ד בשבט תש"ס, 31 בינואר 2000 בהעדר הצדדים. ש. ולך, רשמת כתב תביעהמסמכיםדמי נסיעה