אחת הדרכים המומלצות להבין דיני ביטוח היא לעיין בפסקי דין - להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופט אבי זמיר בבית משפט השלום בתל אביב העוסק בנושא פוליסת ביטוח על אבדן יהלומים של איש מכירות בחו"ל פרשת היעלמותם של יהלומים : בלילה שבין יום 25.8.02 ליום 26.8.02, יצא איש המכירות של התובעת, שאול צבאן (להלן: "צבאן"), בטיסת לילה של חברת אל-על מתל אביב לניו יורק. הוא נשא עימו משלוח יהלומים, במספר "פאוצ'ים", בשווי כולל של כ - 840,000$. צבאן הגיע לניו יורק בבוקרו של יום ב' בשבוע - 26.8.02. בערבו של אותו יום, טס צבאן משדה התעופה לה גארדיה בניו יורק ליוסטון שבטקסס. הוא הגיע לבית המלון ביוסטון והפקיד את היהלומים בכספת המלון. למחרת, יום ג' - 27.8.02 בבוקר, כאשר פתח את הכספת במלון גילה כי אחד הפאוצ'ים עם יהלומים נעלם. אין מחלוקת, כי האובדן אירע בשלב כלשהו לאחר שצבאן הגיע לשדה התעופה לה-גארדיה, כלומר בשלב כלשהו בין יום ב' בערב ליום ג' בבוקר למחרת. אין מחלוקת כי נסיבות האובדן לא ידועות ולא ניתן לדעת מתי ובאילו נסיבות במדויק הוא אירע. חקירה שערכה חברת הביטוח לא שפכה אור על נסיבות האובדן. אין טענה להעלמה מכוונת או למעורבות לא כשרה כלשהי. אין גם חולק כי שווי היהלומים שאבדו הוא 276,743$, נכון למועד האירוע התובעת רכשה מחברת הביטוח שתי פוליסות ביטוח מסוג כל הסיכונים, שהיו בתוקף בעת קרות האירוע: פוליסת בלוק יהלומים, אשר כללה הרחבה למקרה של היעלמות מסתורית/בלתי מוסברת של יהלומים עד לסך של 500,000$ וכן למקרה של אובדן יהלומים מכל סיבה שהיא עד לסך של 750,000$; פוליסת משלוחים אשר כללה כיסוי לנשיאה/הובלה אישית של יהלומים על ידי איש מכירות עד לסך של 1,000,000$.ייאמר מיד, פוליסת המשלוחים לא היוותה כלל בסיס לתביעה, וברי כי אין היא חלה על האירוע. חברת הביטוח סירבה לשלם לתובעת את תגמולי הביטוח. לטענתה, לא מילא צבאן אחר תנאי הפוליסה לגבי אופן נשיאת היהלומים, וההפרות שוללות את הכיסוי הביטוחי הדין החל על הפרשה : לשיטתה של חברת הביטוח, הדין הרלבנטי הוא הדין האנגלי. ראשית, כך הוסכם מפורשות בסעיף 9.3 לפוליסה. שנית, לפי צו חוזה ביטוח (קביעת סוגי עסקאות עליהן לא יחול החוק), תשמ"ו - 1986, לא חלות הוראות חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") על חוזה לביטוח יהלומים (אגב, העדר תחולה לחוק חוזה הביטוח אין משמעותו העדר תחולה לדין הישראלי). התובעת טוענת כי שינוי תניית הדין החל נעשה ללא ידיעתה וללא הסכמתה השתכנעתי, על פי הראיות שהביאו הצדדים, כי אכן כך קרה. סמנכ"ל התובעת, תומר סמטנה (להלן: "סמטנה"), העיד, בעמ' 106 - 107 לפרוטוקול, כי בעת עשיית הביטוח, סוכנת הביטוח לא העלתה דבר לגבי השינוי בדין החל ביחס לשנה הרלוונטית לעומת השנים הקודמות בהן נקבע בפוליסה שחל הדין הישראלי: "ש: תומר אתה אומר שהיית שותף לענייני הביטוח ולפגישות עם יעל, במסגרת החקירה הנגדית, ודובר על עניין הדין האנגלי. אני רוצה לשאול האם בשלב כלשהו עלה העניין הזה? ת: בפירוש לא ... בפוליסות, בשנים עברו, לא היה שום עניין שהיה קשור לדין האנגלי. להיפך, נכתב, בדקנו את זה, נכתב בצורה, איך אמר עוה"ד המכובד, פוזיטיבית, הכל יהיה לפי הדין הישראלי, וגם בהצעת הביטוח, שום אזכור לדין האנגלי. והרי פוליסות עצמן לא יצאו בתחילה של הביטוח, ופתאום זרקו שם איזה דין אנגלי. אף אחד לא דיבר על זה בכלל. פתאום השחילו שם איזה דין אנגלי, ששום שנה וגם לא בהצעה, לא היה קיים עוה"ד גב' האוזנר, מנהלת מחלקת היהלומים אצל חברת הביטוח, הייתה מופתעת מהעובדה שנעשה שינוי בעת החידוש מהשנה הקודמת. היא הודתה בעדותה שהיא אפילו לא ידעה על השינוי שנעשה בעת החידוש לגבי הדין החל - מהדין הישראלי לדין האנגלי וכך העידה בעמ' 261 לפרוטוקול: "ש: האם בהצעה לביטוח יש איזה שהוא אזכור לעובדה שאתם שיניתם בחידוש את תחולת הדין, מהדין הישראלי אל הדין האנגלי? ת: אתה אומר ששינינו אני לא יודעת ששינינו ואני לא יודעת ששינינו". בעדותה היא ציטטה מתוך הפוליסה את הסעיף הספציפי הדן בדין החל בפוליסת הביטוח של השנה הקודמת (ת/5). על פי פוליסה זו, הדין החל הוא הדין הישראלי, כפי שציטטה הגב' האוזנר מתוך הפוליסה במהלך עדותה (עמ' 345 - 346 לפרוטוקול). זה המצב גם בפוליסה של שנתיים לפני האירוע (ת/6). הגב' האוזנר העידה בחלק הראשון של עדותה, במפורש, שמעולם לא ידעה על שינוי בתחולת הדין החל מהדין הישראלי לדין האנגלי. רק בחלק השני של עדותה אמרה לפתע כי הדרישה הייתה של מבטחי משנה, אך לא הייתה בידה כל ראיה תומכת. מכל מקום, הגב' האוזנר הודתה שלא דאגו להסב את תשומת ליבם של אנשי התובעת ביחס לשינוי, שלגישת חברת הביטוח הוא שינוי מהותי המביא לשינוי דרסטי של זכויות המבוטחים לפי הפוליסה (ראו עדותה בעמ' 348 לפרוטוקול). היא גם הודתה שלא הסבו את תשומת ליבה של סוכנת הביטוח ביחס לשינוי בדין החל (עמ' 349 לפרוטוקול). לטענתה, מי שהייתה אמורה לעדכן את סוכנת הביטוח בכל השינויים היא הגב' אלדה, החתמת אצל חברת הביטוח, ואולם היא הודתה שהיא לא יודעת אם אכן אלדה עשתה זאת ביחס לשינוי בדין החל (עמ' 350 לפרוטוקול). הגב' אלדה לא הובאה לעדות על ידי חברת הביטוח, וכך לא נסתרה גרסת התובעת בנקודה זו יש לקבוע, על כן, כי שינוי הדין החל מהדין הישראלי לדין האנגלי נעשה ללא ידיעת התובעת וללא הסכמתה, ואף מבלי שהיה לנתבעת הסבר כלשהו לשינוי זה, וכל זאת בניגוד להסכמה הקודמת שהדין החל הוא הדין הישראלי. בנסיבות העניין, אין די בשילובו של סעיף 9.3 בתוך הפוליסה, כמעט בהיחבא ובעין רואה, ואין די בעצם העובדה שנוהל מו"מ והועלו השגות לגבי סעיפים שונים בפוליסה. שינוי מהותי כזה לא יכול היה להיעשות מבלי ליידע את המבוטחים אודות השינוי המהותי בזכויותיהם על פי הביטוח, ומבלי להסב את תשומת ליבם לכך באופן ברור ומפורש. ראוי להעיר, כי בחידוש הפוליסה המקבילה, פוליסת המשלוחים, לא נעשה כל שינוי לעומת השנה הקודמת, מה שמחזק את הצורך ביידוע ברור וספציפי אודות השינוי. עוד יצוין, כי גם בהצעה לביטוח לא היה כל אזכור או אפילו רמז לכוונה של חברת הביטוח לשנות בעת החידוש את הדין החל נפנה בהקשר זה לע"א 4819/92 כרמי נ' ישר, פ"ד מט (2) 749, 774 - 775 (1995): "... חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא נוטלת על עצמה, יחד עם זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והווידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת ליבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים בהם לא התקיימו לא תוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי". וראו כבר בע"א 188/84 צור חברה לביטוח בע"מ נ' חדד, פ"ד מ (3) 1, 15 (1986): "ניסיון לתחום את תחולת הפוליסה בדיעבד באופן צר לוקה בחוסר תום לב. חובות נוספות שמטיל סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, חלות על מבטחים כמו על כל מתקשר אחר בחוזה. יתרה מזאת, מן הראוי שיחולו על מבטחים במידה רבה, משום שהללו מנסחים חוזים ותניות פטור לא אחת ללא ידיעתם מראש של המבוטחים ובלי שיש לאלו היכולת המעשית להתנגד לכך... וחברת הביטוח אינה יכולה לנהוג בדרך של ימין מקרבת, קרי כורתת חוזה וגובה פרמיה, ושמאל דוחה, קרי, כוללת בפוליסה תנאים המרוקנים אותה מראש מתוכנה וממטרתה הגלויה היעלמות מסתורית : כאמור, אין חולק כי אובדן היהלומים אירע בנסיבות שלא ניתן לקבען ולהסבירן; לא ניתן לקבוע מהי נקודת הזמן המדויקת ובאילו נסיבות נעלמו היהלומים. התובעת טוענת כי רכשה כיסוי מיוחד ומורחב במסגרת פוליסת הבלוק שהוציאה חברת הביטוח, אשר מכסה אובדן יהלומים גם במקרה של היעלמות מסתורית או במקרה של אובדן בנסיבות בלתי מוסברות עד לסך של 500,000 דולר, כפי שקובע הסעיף MYSTERIOUS DISAPPEARANCE - IT IS HEREBY DECLARED AND AGREED that the liability of the insurer in respect of damage caused by or attributed to unexplained or mysterious disappearance of the insured property shall not exceed the sum insured specified in the SCHEDULE or $500,000.- whichever is the lower amount טענה הבסיסית של התובעת היא, כי רכשה הרחבה מיוחדת לכיסוי במקרה של היעלמות בלתי מוסברת/מסתורית. לכן, אין כל רלוונטיות להפרות הנטענות על ידי חברת הביטוח. סמטנה העיד בעניין זה, בעמ' 102 ואילך לפרוטוקול: "אנחנו רכשנו שתי פוליסות. מה היה יקר בה? היה יקר בפוליסה הזאת שהיא פוליסה מסוג כל הסיכונים שמבטחתהיעלמות מסתורית. העלמות מסתורית... כל הטענות שלכם הם פשוט לא רלוונטיות. הבן אדם הגיע למלון ביוסטון, למחרת בבוקר כשהוא פתח את הכספת של המלון ראה שהיה חסר פאוץ'...זה ה - היעלמות מסתורית. זה הפוליסה היקרה. אי אפשר להצביע בדיוק על האובדן, מה המקרה. זו הסיבה שבגללה אין כל רלוונטיות בטענות סרק שמופרכות פה לבין האובדן של הסחורה הזו... אולי השתמשתי לא בטרמינולוגיה הנכונה קודם לכן. כל הסיכונים בודאי שיש, הסעיף השונה, כפי שיודעים, וכפי שכל אחד אצלנו בבנייני הבורסה יודע, שיש פוליסות שהן פוליסות ביטוח רגילות, ויש פוליסות שיש בהן סעיף מיוחד מאד, שנקראהיעלמות מסתורית, שבו איננו יכולים להסביר נסיבות מסוימות. אפילו במקרה של משרד בארץ, עזבו נסיעות לחו"ל, שנעלמת חבילה משולחן, ולפעמים לא ניתן לדעת מה קרה. לא ניתן להצביע על נסיבות, וזה היינו מכוסים בפוליסה ב-היעלמות מסתורית. איננו יודעים להצביע על הנסיבות. בגלל זה זו פוליסה יקרה יותר. מיוחדת יותר הבנתה הבסיסית של התובעת הייתה, אם כך, כי הכיסוי המיוחד של היעלמות בלתי מוסברת איננו כפוף לתנאים כלשהם, מאחר ולא ידוע באילו נסיבות בדיוק ומתי נעלמו היהלומים, כך שממילא לא ניתן להצביע על הפרה בעת קרות האובדן הבלתי מוסבר. מסתבר, שלא רק התובעת הבינה כך. סוכנת הביטוח יעל פרחי (להלן: "פרחי" או "הסוכנת"), הצהירה בתצהיר עדות ראשית כדלקמן: "3. במסגרת סוכנות הביטוח נערכו פוליסות לביטוח יהלומים לחברת ביתא בפניקס חברה לביטוח בע"מ. פוליסות הביטוח של חברת ביתא היו מסוג כל הסיכונים ( JB ופוליסת משלוחים) והן נתפרו לפי הצרכים של חברת ביתא ובאישור של חברת הביטוח. בין יתר הצרכים של החברה, נכללה גם דרישה לכיסוי ביטוחי עבור אנשי מכירות אשר מעבירים משלוחי יהלומים מהחברה אל לקוחות החברה בחו"ל. 4. מדובר בביטוח כל הסיכונים המיועד לחברה עם סוג פעילות שיווקית כשל חברת ביתא אשר מעסיקה אנשי מכירות היוצאים מעת לעת לסבב מכירות בחו"ל ואשר נושאים עימם משלוחי יהלומים אל לקוחות בחו"ל. הפוליסה כוללת בתוכה כיסוי בגין אובדן יהלומים מכל סיבה שהיא, והיא מכסה בין היתר אובדן יהלומים שלא ניתן לקבוע מתי בדיוק ובאילו נסיבות אירע אובדן היהלומים מאחר וידוע שבסוג פעילות זה המבוטח לא מסוגל לתעד בכל דקה ודקה את קורות היהלומים מעת שיצאו מרשות החברה ועד הגעת היהלומים אל הלקוחות. במסגרת זו הסברתי לנציגי החברה כי בסוג מיוחד זה של ביטוח כל הסיכונים, אם יהיה אובדן או נזק מסוג כלשהו ליהלומים, כי אז הביטוח מכסה אובדן גם במקרה שלא ניתן יהיה לקבוע מתי בדיוק ובאילו נסיבות אירע האובדן. 5. באותו אופן, הביטוח תואם את פעילות אנשי המכירות כפי שהיא מתחייבת מתנאי השטח, וממגבלותיו כך למשל ידוע, גם שכשהחבילות של היהלומים מקובצות יחד והן סגורות וחתומות בשל דרישות המכס, במצבים אלה, אין גם אפשרות מבחינה טכנית לשאת את הסחורה על הגוף בזמן טיסה. כמו כן, ידוע שבטיסות, דרישת חברת התעופה היא לשים את מטען הנוסעים בתא המיועד לכך מעל הנוסע ולכן הדרישה היא שהסחורה תהיה בהישג יד. 6. כמו כן ידוע וברור לכל שאיש המכירות כאשר הוא מגיע לשדה התעופה עליו לנהוג בהתאם לדרישת הרשויות המקומיות כולל אם הוא נדרש למסור חפצים או תיקים לבדיקה ביטחונית, ולכן במקרה זה אין אפשרות טכנית שהסחורה תינשא על גופו של איש המכירות, שכן הוא נדרש לפעול על פי הוראות הרשויות. 7. הביטוח שנערך לביתא מכסה גם היעלמות מסתורית עד לגובה של 500,000 דולאר. סעיף זה הוא סעיף מקובל בענף ביטוח היהלומים מאחר ולא תמיד המבוטח מסוגל להוכיח את המועד ואת הנסיבות המדויקות בהן יהלומים נעלמים או נגנבים. לכן, פוליסה מסוג זה נועדה לכסות גם במקרה שלא ברור במדויק האם היהלומים אבדו, או נגנבו, או שאיש המכירות כוייס על ידי אדם אחר, וכאשר לא ברורות נסיבות ומועד האובדן במדוייק. 8. כאשר שמעתי שחברת הביטוח החליטה לדחות את התביעה במקרה זה, שבו לא היה ברור במדוייק כיצד ומתי אירע האובדן של היהלומים, הייתי מופתעת מאוד. סברתי כי בדיוק למקרה כזה שלא ברור בדיוק כיצד אבדו היהלומים, ולא ברור אם נגנבו או שאיש המכירות כוייס, נועדה הפוליסה להגן הסוכנת גם העידה, בעמ' 150 לפרוטוקול, כי: "אני רוצה להסביר דבר כזה. היעלמות מסתורית נתנו את הנושא הזה, כי זה ממש נותן מה שנקרא הרחבה מאוד גדולה. נכון שיש תנאים בפוליסה וצריך לעמוד בהם. אין לי שום ספק בעניין. אבל עדיין היעלמות מסתורית זה היעלמות מסתורית. זה היעלמות שאין לך הסבר. זה בדיוק העניין. אנחנו משלמים, אני קצת חורגת, אבל קורה בבורסה שפתאום נעלמות חבילות. אז למה לקשור את זה? לאיזה תנאי לקשור את זה? למה? אנחנו לא יודעים הרי באיזה מצב של קרה. פה, אם אני לא יכולה לייחס את זה שהיה סחורה נשארה ברכב, ואני לא יכולה לייחס את זה למשהו ששייך לעובדות של החריגים בפוליסה, הרי היעלמות מסתורית זה סעיף שעומד בפני עצמו. ש: האם תסכימי איתי שהיעלמות מסתורית לא מאיינת ב - א' את תנאי הפוליסה, אלא הפוליסה עדיין כפופה לכל תנאיה וחריגיה. כן או לא? ת: אמרתי שבוודאי שיש תנאים וחריגים שהם קיימים ותקפים. אני חוזרת ואומרת. בוודאי שכן. ש: או קיי. ת: אבל עדיין אני אומרת שזה סעיף בפני עצמו חברת הביטוח טוענת כי כלל לא מדובר בסעיף כיסוי, העומד בפני עצמו. לשיטתה, הסעיף כפוף לכל תנאי הפוליסה האחרים; אין לו "חיות" בפני עצמו; להבדיל מסעיפי הכיסוי, המנוסחים בלשון חיובית, מנוסח הסעיף המדובר בלשון שלילית. לפיכך, כך חברת הביטוח, אין בכוחו של הסעיף להעניק כיסוי ביטוחי מקום בו הפר המבוטח תנאים מוקדמים לכיסוי. חברת הביטוח מפנה לקטע אחר בעדותה של הסוכנת, בעמ' 149 - 150 לפרוטוקול, שם העידה: "ש. האם ההרחבה של היעלמות מסתורית, שאת מתייחסת אליה, כפופה לתנאי הפוליסה וחריגיה? ת. ברור. אבל, ש. רגע, אמרת ברור? ת. ברור. שנייה, אני רוצה להסביר משהו. ברור שיש תנאים בפוליסה, וברור שהיעלמות מסתורית לא יכולה לעמוד בפני עצמו... ש. האם תסכימי איתי שהיעלמות מסתורית לא מאיינת ב- א' את תנאי הפוליסה, אלא הפוליסה עדיין כפופה לכל תנאיה וחריגיה. כן או לא? ת. אמרתי שבודאי שיש תנאים וחריגים שהם קיימים ותקפים. אני חוזרת ואומרת. בודאי שכן". ציטוט זה, המופיע בסיכומי חברת הביטוח, הוא ציטוט חלקי וקטוע. הדברים המלאים צוטטו לעיל, בסעיף 7, והבנת הסוכנת ברורה; ברור שהסעיף נכלל ומהווה חלק מהפוליסה כולה, אך הוא "עומד בפני עצמו" במובן זה, שאם ההיעלמות אכן מסתורית, יקשה מאוד לקשור בינה לבין יתר תנאי הפוליסה פרשנות הוראה בחוזה ביטוח : פוליסת ביטוח היא, בראש ובראשונה, חוזה. תכליתו של חוזה מגלמת את המטרות, היעדים, האינטרסים והתוכנית שהצדדים ביקשו להגשים ביחד, ובהעדר נתונים מספיקים על אומד דעתם הסובייקטיבי, או בהתקיימותו של קושי ממשי לחלצו, ניתן לפנות לתכלית האובייקטיבית של החוזה, ולנסות לאתר את המטרות והאינטרסים שחוזה מאותו סוג או מאותו טיפוס נועד להגשים (ראו, למשל, ע"א 9803/01 תחנת שירות רמת גן בע"מ נ' סונות ישראל בע"מ, פ"ד נח (3) 105, פסקה 7 (2004)). ראו גם את דברי כב' השופט ריבלין בע"א 2553/01 ארגון מגדלי ירקות נ' מדינת ישראל, דינים עליון, ע', 660 (2005), שלפיהם יש לאתר את אותה פרשנות שמגשימה את תכלית החוזה, שאף יוצקת לתוכו הגיון כלכלי (פסקאות 11, 14 לחוות דעתו). כב' הנשיא ברק מוסיף, כי כאשר טקסט חוזי "סובל" מספר פירושים אפשריים, יש להתחקות אחר תכלית החוזה; אם לא ניתן לחלץ תכלית סובייקטיבית משותפת, יש לעבור לבחינה אובייקטיבית, שתהא צודקת, יעילה, סבירה והגיונית דומה כי לפרשנותה של פוליסת ביטוח ייתכנו היבטים מיוחדים, הנובעים מעצם טיבם וטבעם של היחסים בין הצדדים לה. בית המשפט העליון סקר, גם אם מבלי להכריע, ותיאר כי: "פרשנותה של פוליסת הביטוח נעשית, כעיקרון, על-פי הכללים הרגילים החלים ביחס לפרשנות חוזים, קרי באמצעות עמידה על אומד-דעתם של הצדדים... עם זאת חוזה הביטוח כולל מאפיינים ייחודיים, המבדילים אותו מחוזים אחרים. מבין המאפיינים הללו ניתן להזכיר, בלי למצות, את היותו של מושא הביטוח - "הממכר הביטוחי" - מוצר שאינו מוחשי, את פערי הכוחות המקצועיים והכלכליים בין המבטח למבוטח, את היכולת המוגבלת של המבוטח לעמוד על מכלול הוראותיו ומשמעויותיו של חוזה הביטוח ולהשפיע על עיצובו של חוזה זה - שהוא על-פי-רוב חוזה אחיד - ואת האינטרס הציבורי בעידוד רכישת ביטוחים... בשל המאפיינים האלה הותוו בפסיקה בארץ ובשיטות משפט אחרות כללים מסוימים לפרשנות פוליסת ביטוח, ובהם הכלל שלפיו מקום שבו נוסח הפוליסה אינו בהיר וברור די צורכו, יש לפרשה כנגד מנסחה (בדרך-כלל המבטח), או הכלל שלפיו בפירוש הפוליסה יש לשאוף לכיבוד ציפיותיו הסבירות של המבוטח. כלל אחר המושמע לעתים ביחס לפרשנות פוליסת ביטוח, הוא כי "במקרה של ספק יש להעדיף את הפירוש התומך בזכאותו של המבוטח"... בענייננו אין לנו צורך לקבוע מסמרות ביחס למידת תחולתם של כללי הפרשנות האלה, שכן אין בהם כדי להשפיע על התוצאה המתחייבת מן הפוליסה והיא כי הנזקים שנגרמו למערערים אינם באים תחת הכיסוי הביטוחי" - ע"א 5775/02 נווה גן (א.כ.) בניה פיתוח והשקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ מה הבינה התובעת שמענו מפי סמטנה. באשר לסוכנת, יהא מעמדה אשר יהא, אין ספק כי להבנתה את הסעיף יש משקל, שעה שבפרשנות הוראה חוזית - ביטוחית עסקינן. מבחינת אומד דעתם של הצדדים לחוזה הביטוח, כאשר סוכנת הביטוח מבטאת בהבנתה לפחות את ציפיית המבוטח, אם לא למעלה מכך, שהרי היא בקיאה לפניי ולפנים בסוגי הפוליסות והיקף הכיסויים, מדובר בפוליסות ביטוח שהן לכל הסיכונים ואשר מותאמות באופן ספציפי לסוג הפעילות של משלוחי יהלומים ונשיאת יהלומים ממקום על ידי אנשי המכירות. ברור כי סעיף ההיעלמות המסתורית אינו עומד בפני עצמו, במובן זה שהוא תלוש לחלוטין ותלוי באוויר; הוא חלק מפוליסה. אלא שלשונו לא מלמדת על תלות מוחלטת בסעיפי ההתניות. גם מבחינת התכלית דומה כי כריכתו בהתניות אלה תהיה בעלת משמעות, רק אם הוכחה זיקה, ולו אפשרית, בין ההפרה לבין ההיעלמות, גם אם נסיבותיה לא הובררו עד תומן חריגים והפרות של תנאי הפוליסה : הנטל להוכיח כל חריג לחבות על פי חוזה הביטוח הוא על חברת הביטוח. לעניין זה ראו ע"א 497/85 אשל נ' ריט, פ"ד מב (1) 89, 92 - 95 (1988), שבו נידונה תביעה על פי פוליסת כל הסיכונים בגין שוד יהלומים. נפסק: "פוליסת הביטוח בפרשה שלפנינו היא מסוג "כל הסיכונים" (ALL RISKS). נאמר בה, בין השאר, כי הביטוח הינו: "AGAINST LOSS OR DAMAGE ARISING FROM ANY CAUSE WHATSOEVER” ... בביטוח "כל הסיכונים", הביטוח הוא כנגד "אבדן או נזק הנובעים מכל סיבה שהיא". על כן, על המבוטח להוכיח כי נגרם לו אבדן או נזק. אין הוא חייב להוכיח כיצד נגרם האבדן או הנזק. אין הוא חייב להוכיח את סיבת האבדן או הנזק ואת דרכי התרחשותו. אך הוא חייב להוכיח את עצם קרות האבדן או הנזק... "אבדן" ניתן להגדיר "אבדן" - מבלי להתיימר ליתן הגדרה כוללת הטובה לכל המקרים - כמצב דברים שבו הנכס המבוטח אינו עוד בשליטת המבוטח, ואין סיכוי סביר כי יחזור לשליטתו, וכל זאת מבלי שהמבוטח מרצונו העביר את זכויותיו בנכס. כך הוא הדבר אם הנכס מושמד פיזית, או הנכס נגנב מהמבוטח ונרכש על ידי צד שישי שקנה בו בעלות... לעניין אבדן הנכס, אין זה רלוונטי כיצד התרחש האבדן, ואין זה מעלה או מוריד, אם אין כל אפשרות לדעת מהן עוללותיו של האבדן....ואילו על חברת הביטוח להוכיח כי יתקיים החריג לאחריותה... אכן, התרחשותו של השוד חשובה היא לטענתם של המשיבים כי חל החריג לפוליסה, לפיו אם הנכס המבוטח אבד בשל גניבה או בשל חוסר יושר של לקוח של המבוטח, אין חבותם מתגבשת. על כן, אי עמידה בנטל ההוכחה בדבר השוד פוגעת בטענת ההגנה של המבטח ולא בתביעת המבוטח. לעניין זה, אין נפקא מינא, שטענת השוד הועלתה בכתב התביעה והוכחשה בכתב ההגנה. אין בכך כדי להטיל את הנטל בדבר הוכחת השוד על שכם המערערים, שכן הנטל היחיד המוטל עליהם על פי הדין הוא בהוכחות האובדן". כללית, ראו גם: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ משהוכח האובדן - ואין מחלוקת כי היהלומים אבדו ולא חזרו לשליטת התובעת, הרי על מנת לפטור את חברת הביטוח מתשלום תגמולי הביטוח עליה להוכיח את התקיימות החריג ואת הקשר שבינו לבין אופן התרחשות האובדן. נעבור לדון בהפרות הנטענות שלב הטיסה מישראל לניו - יורק : חברת הביטוח טוענת כי צבאן הפר את תנאי הפוליסה מאחר והיהלומים לא נישאו על גופו בעת הטיסה. הוסבר במהלך העדויות והודגם שאין כל אפשרות מעשית לשאת על הגוף משלוח יהלומים חתום בקופסא כגודל קופסת נעליים. הוסבר, כי בהתאם להנחיות הרשויות חל איסור על פתיחת הקופסה החתומה לפני בדיקת המכס שנעשית בעת היציאה משדה התעופה. סוכנת הביטוח הבהירה למבוטחים כי בזמן טיסות, הסחורה מכוסה גם אם היא מונחת בתא מעל המושב ועל כך העיד סמטנה, בעמ' 32 לפרוטוקול: "ת: ... בהחלט כן. בטיסות מותר לשים את הסחורה למעלה...ישבנו על הנושא של ההצעה של הביטוח, עברנו שם על הסעיפים. היא מחזיקה את הנייר והיא אומרת לנו "זה מכסה את זה, ויש לנו זה ויש לנו זה...". סוכנת הביטוח עצמה אישרה בעדותה, כי נושא זה עלה במהלך המשא ומתן לעשיית הביטוח, והעידה בעמ' 122 לפרוטוקול: "ש: ובשלב זה כשאתם יושבים ומדברים, אומרים לך האנשים של ביתא: "תראי יעל, יש לנו בעיות בשדה התעופה. אנחנו מתקשים לשאת את הסחורה באופן שהפוליסה דורשת" איך את מציעה לפתור? איך את מציעה לקדם? האם יש פנייה כזאת מצידם?... ת: כן. ברור. ש: פנו אליך? ת: ברור. ש: פנו אליך? ת: הם פנו אלי אבל הם גם לא היו צריכים לפנות. זאת אומרת, יש דברים בסיסיים שכל אחד ואחד יודע...כל זמן שמתחיל השלב הראשוני, שזה המשלוח על ידי נוסע, אז אין לנו את הבעיה בכלל. מכיוון שאז הם לא נדרשים גם לנשיאה על הגוף. גם אם הם היו רוצים הם לא יכולים לעשות את זה, מבחינת החוק את לא יכולה. לסחוב...במרכז הפיקוח. ממש...ואז הוא צריך לקחת את הסחורות האלה ולעבור את המכס, אסור שזה ייפתח עד שהוא מגיע למכס בארה"ב". היא שבה והסבירה כי הנחתה את המבוטחים כי בטיסה יש לשים את הסחורה בתא המטען שמעל כסא הנוסע (עדותה בעמ' 139 לפרוטוקול). לדבריה, העולים בקנה אחד עם ההגיון ועם האפשרות הפיזית, שמירת היהלומים בתא המטען מעל כיסא הנוסע מקיימת אחר התנאי של "מרחק נגיעה" : "ש: האם זה נמצא במה שאנחנו קוראים "מרחק נגיעה" ממקום שיושב הנוסע? תא המטען, האם את יכולה להושיט יד ולפתוח את תא המטען ולהגיע אליו, כן או לא? ת: כן. ש: את יכולה לשבת במטוס ולהושיט יד ולהגיע לתיק שלך? ת: אני לא סופרת בדיוק את זה, אבל מבחינתי כן. בהחלט זאת היתה הכוונה. אני לא סופרת בדיוק את זה, אבל אני רציתי להדגיש שזה יהיה בהישג יד שלו. בפירוש כן. על מנת שלא יהיה מצב שהוא ישים את זה כמה תאים אחרי". ובהמשך, בעמ' 140, נשאלה סוכנת הביטוח באם נדרשת השגחה על הסחורה בעת טיסה: "ש: את מסכימה איתי שהוא גם חייב, וזאת גם אומרת הדרישה בפוליסה, אני תיכף אוציא אותה, שהוא חייב גם לפקח, הוא חייב גם לפי אותו תנאי בפוליסה, בכל אותה עת להשגיח על הסחורה, את מסכימה איתי? ת: זה לא נשמע לי הגיוני שבהליך של טיסה, כי אנשים גם נרדמים בהליך של טיסה...זה דברים רציונליים והגיוניים ...זה פשוט בלתי אפשרי לשבת, הדבר היחידי שאנחנו כן מאוד חשוב לי, שזה באמת יהיה קרוב, מה שנקרא באמת בהישג יד שלו סמטנה, אשר גם הוא עצמו נשא בנשיאה אישית יהלומים בעת טיסה, הסביר והדגים בבית המשפט כי אין זה אפשרי לשאת את היהלומים בעת טיסה על הגוף וכך העיד בעמ' 33 לפרוטוקול: "אני אסביר. בטיסה כשאתה יוצא מישראל היהלומים נסגרים בפיקוח או בבנקים על ידי מעטפה של הפיקוח ומעטפה חתומה בצורה הזאת. היא סגורה. אסור על פי החוק לפתוח אותה. הפאוצ'ים נמצאים בתוך קופסא כזו. אסור לפתוח את הקופסא הזאת עד שעוברים...לא ניתן לשים את זה בתוך הגוף...אסור להוציא חבילה מהארץ אם היא לא חתומה במספר סידורי על ידי מלכה עמית או ברינקס, שקיבלו רשיון לעשות את זה או מפקח על המסחר והתעשייה והיהלומים שנציגות שלו יושבת בבנייני הבורסה. הוא סוגר את הקופסא במעטפה. אסור לנו לפתוח אותה אחרי שעברנו ושוחררנו מהמכס". אין לראות בהתנהגות צבאן בטיסה זו כהפרה, ומכל מקום, אין זיקה בין שהתרחש בטיסה לבין ההיעלמות הכספת בחדר המלון של אסף בניו יורק : אין למעשה חולק כי צבאן, בהגיעו לניו יורק, השאיר את הפאוצ'ים כולם בכספת חדר המלון של חבר בשם אסף ויצא איתו לבית קפה. בכך יש הפרה של תנאי הפוליסה. הפרה זו לא הסתיימה באובדן כלשהו הכספת במשרדו של יניב שפירא : בתחילה מסר צבאן לחוקר מטעם חברת הביטוח, מר מונטלבנו, כי לקח את היהלומים על גופו לארוחת צהרים, אך מאוחר יותר תקן והודה כי השאירם בכספת משרדו של אותו יניב. סוכנת הביטוח העידה כי התובעת ביקשה כיסוי לשמירת סחורה בכספת של לקוח ואולם הפוליסה יצאה בטעות ללא כיסוי זה. בעמ' 132 העידה כי: "...תשמעי, היה לגבי סוג של לקוחות כאלה, היה מאוד מאוד חשוב להכניס את הנושא של אחסון של סחורה אצל לקוחות, והסיבה לכך היתה כי לפעמים את חרדה ומסתובבת עם סכומים נורא גדולים, ואם יש לך את האפשרות להגיע למקומות של לקוחות שאתה סומך עליהם, ולא לחזור בחזרה למלון עם סכומים גדולים, אז היה אפילו צ'ופר שחברת הביטוח, וזה מה שנהגנו לעשות, בתנאי כמובן שהם היו מודעים לזה שהלקוח הזה הוא מהימן. אבל בהחלט כן נתנו את האופציה הזאת, וזה היה צ'ופר לכל הצדדים. להם וגם לחברת הביטוח". ומיד בהמשך, בעמ' 133: "כשאני מתכוונת מבחינתי היה לקוחות שהם היו עובדים איתם מה שנקרא בשגרה, שהם היו מוכרים להם...זה לא מעניין אם זה חבר או לא, העיקר שזה יהיה מוגן כמו שצריך כמובן". ובתשובה לשאלתי: "ש: אני רוצה רק לחדד את הנקודה הזאת. מבחינתך איך שגברתי מבינה, זה חייב להיות לקוח שהיו איתו עסקים בעבר, והוא יכול להיות גם חבר? זו דרישה חילופית, מצטברת? או שזה יכול להיות חבר שסומכים עליו, שאולי יעשו איתו עסקים בעתיד? למה את מתכוונת? ת: ניתנה בעצם כל האופציות שתנאי כמובן שהמקום יהיה מאובטח בסבירות המרבית, ושהאיש מודע לו. אם זה לקוח שהוא ותיק, שמכירים אותו, או אם זה חבר שהם סומכים עליו. כמובן שלא כיוונו לתת את זה למישהו שהם לא מכירים או לא מודעים לפחות למצב ההגנות הבסיסיות שנמצא במקום". לא רק זאת, אלא שסוכנת הביטוח אף העידה כי התובעת ביקשה במפורש כיסוי עבור אחסון בכספת של לקוחות, וכך העידה בעמ' 129: "ש: האם אי פעם פנו אליך מביתא וביקשו שתאשרי השארת סחורה בכספת של לקוחות? ת: כן התובעת סברה בתום לב והיתה סמוכה ובטוחה כי בהתאם לבקשתה קיים כיסוי לאחסון יהלומים בכספות אצל לקוחות. גם מר צבאן ידע שכך המצב, כעולה מעדותו בעמ' 172: "ש: הם אישרו לך להשאיר סחורות אצל יניב שפירא? ת: אני יכול להשאיר סחורה אצל לקוחות. ... ש: אבל אתה ניסית להפוך אותו ללקוח? ת: כן". סמטנה העיד בעמ' 78 כך: "אני עונה לך. אני כן יודע שיש אמצעי מיגון כבדים בבניין הזה". הוא הוסיף כי גם סוכנת הביטוח הנחתה את אנשי המכירות לשמור את היהלומים בכספות של משרדי יהלומים או הלקוחות.בעמ' 80: "כך הונחינו על ידי סוכנת הביטוח... בכספת של משרד יהלומים או לקוח יהלומים... סוכנת הביטוח לא הבדילה אם נעשתה לו מכירה בעבר כן או לא. מותר להשאיר סחורות בכספת בבניין יהלומים. בהחלט כן". מר צבאן העיד כי הדבר הבטוח ביותר היה להשאיר את הסחורה בכספת של יניב שפירא, עמ' 182 לפרוטוקול: "ת: המשרד של יניב נמצא בבניין 580, שזה בניין הכי מאובטח בניו יורק. המשרד שלו מאובטח עם כספת, וזו אחת החברות הכי גדולות בארץ, והכי אמינות וכל מה שאתה רוצה. חברה מאוד גדולה. אני באותו רגע אני אמרתי לעצמי עדיף שזה יהיה בכספת של יניב מאשר שאני אסתובב באמצע ניו יורק עם כמעט מיליון דולר סחורה בשביל לאכול". החוקר מונטלבנו, בדק בעצמו את בית העסק של יניב שפירא, והעיד כי זה עמד בדרישות המיגון של חברת הביטוח. בנסיבות אלה קשה לראות בהתנהגותו זו של צבאן הפרה, בוודאי לא בוטה. מכל מקום, שוב, אין זיקה בין התנהגותו לבין ההיעלמות, המאוחרת יותר סבב מכירות בניו יורק : לפחות בשני קטעים, כשהלך צבאן ללקוח בשם זרקו, וכשיצא מלקוח בשם רייך, לא נשא את היהלומים על גופו אלא בתיקו. זו הפרה של סעיף ה- On Tours שבפוליסה. גם כאן, לא אירע כל אובדן במהלך אותו סבב שדה התעופה לה גארדיה בניו יורק בדרך ליוסטון : צבאן העביר את היהלומים אל תיק יד הצמוד אליו בשדה התעופה לה גארדיה בדרכו אל יוסטון. גם לגישת חברת הביטוח היו לצבאן באותה עת כל ארבעת הפאוצ'ים. לצבאן לא הייתה כל אפשרות אחרת. כדבריו בעמ' 168 לפרוטוקול: "ת: שתביני דבר אחד. את לא יכולה לעבור עם הפאוצ'ים עליך את הבדיקה הבטחונית. אין שום מצב. גם היום אני מוריד את הפאוצ'ים לפני שאני עושה בדיקה. ולא רק אני, כל יהלומן שאני מכיר שלוקח איתו יהלומים הוא עושה בדיוק את אותו דבר. אתה לא יכול לעבור, כי הגלאי מתכות מצפצף, ואז הם מבקשים ממך שתוציא את היהלומים ואז בודקים לך את היהלומים לעיני כל, כולם מסתכלים על זה. וזה מצב לא נעים. וזה עוד יותר מסוכן שידעו שיש לך יהלומים". גם סמטנה הסביר בעדותו כי לא ניתן מבחינת החוק לשאת יהלומים על הגוף בשלב זה, וכך העיד בעמ' 62 לפרוטוקול: "אני יסביר, מהבחינה כשאתה מגיע לבדיקת הביטחון הם לא נותנים לך, לא נתנו לפחות אז, לדעתי גם היום, לעבור עם השעון שלך, אפילו עם נעליים, עם חגורה, בטח לא עם איזה שהם פאוצ'ים פנימיים או וסט פנימי. זה מצפצף. אסור לך, אתה מקבל הנחיה, מקצין ה - TSA אם אני לא טועה, אתה מקבל הנחיה “all your personal belonging”, אתה לא יכול לשאת עליך". אינני רואה בנשיאת היהלומים בתיק, בשדה התעופה, כהפרה חניית המלון ביוסטון : כשצבאן הגיע למלון ביוסטון, החנה את רכבו, ובתוך הרכב העביר את היהלומים מגופו לתיק צד (סע' 25 לתצהירו; עמ' 331 לפרוטוקול התשאול המוקדם). גם בנקודה זו מסר תחילה לחוקר מונטלבנו כי עשה זאת בחדרו, אך מאוחר יותר חזר בו וביקש לתקן את גרסתו. בכך יש הפרה התובעת טוענת כי בכל מקרה אין כל רלוונטיות להפרות הנטענות, שכן כולן אירעו עוד לפני שצבאן יצא משדה התעופה לה גארדיה בדרכו אל יוסטון. מכל מקום, מאחר והאובדן אירע בנסיבות שאינן ידועות אין כל אפשרות לטעון, כי הפרה כלשהי, אם היתה, היא שגרמה לקרות האובדן. העיד על כך סמטנה, בעמ' 38 לפרוטוקול: "סליחה עם כל הכבוד, אתה לדעתי ממש מטעה. אני נפגשתי עם גברת עו"ד האוזנר, והיא אמרה לי שהיא יודעת שהם יודעים שהיו לו ארבעה פאוצ'ים עם יהלומים בשדה התעופה לה גארדיה כשהוא יצא ליוסטון". בעמ' 195 לפרוטוקול העיד צבאן כי גם ביציאה משדה התעופה בלה גארדיה שבניו יורק לטיסה ביוסטון הוא עדיין היה עם כל הארבעה פאוצ'ים: "ש: בשלב של שדה התעופה בלה גארדיה, אחרי שהעברתם אותם מהגוף לתיק. האם אתה יכול לאשר שראית את ארבעת הפאוצ'ים בתוך התיק לאחר שהעברת אותם מהגוף? ת: כן. ש: אתה יכול לאשר? ת: כן. ... ש: תסכים איתי שלגבי הפגישה אצל רייז, אתה ידעת להגיד שהיו ארבעה פאוצ'ים. אמרת את זה במפורש לחוקר. נכון? ת: כן. ש: גם כשהלכת ליניב שפירא, אישרת שעוד היו שם ארבעה פאוצ'ים, נכון? ת: כן. ש: גם כשהלכת למלון על מנת לשים את הפאוצ'ים על גופך בדרך לשדה התעופה, אישרת שהיו ארבעה פאוצ'ים, נכון? ת: כשהלכתי למלון לשים? שמתי את הפאוצ'ים אצל יניב. ש: סליחה, כשחזרת למלון לקחת את המזוודה, נדמה לי. ת: את המזוודה. ש: בשביל לנסוע לשדה התעופה. אישרת שהיו ארבעה פאוצ'ים? ת: כן... בבוקר זה הרגע הראשון שאני גיליתי שחסר פאוץ. כל הדרך אני מתאר לעצמי שהיו ארבעה פאוצ'ים, כי אם לא אז עוד פעם הייתי מגלה שחסר לי פאוץ'. הפעם הראשונה שראיתי שחסר פאוץ זה בבוקר. בהולידי אין צבאן לא יכול היה לומר בדיוק מתי נעלם הפאוץ'. לדבריו, ואני נותן בהם אמון, כל ארבעת הפאוצ'ים היו ברשותו שעה שהגיע לשדה התעופה לה גרדיה (עמ' 199 לפרוטוקול). מרגע זה ואילך הוא לא יכול לאשר כי כולם היו ברשותו. בתשאול המוקדם העלה את האפשרות כי הפאוץ' נפל בחדר השירותים בשדה התעופה (פרוטוקול התשאול, עמ' 404), וגם בעדותו בבית המשפט לא יכול היה לומר בוודאות שעלה לטיסה ליוסטון עם כל הפאוצ'ים מההשתלשלות האמורה עולה, כי הפאוץ' יכול היה ליפול ולהיעלם בשדה התעופה לה גרדיה, בטרם הכנסתו לתיק היד; אפשרות אחרת - בשדה התעופה ביוסטון, ובטרם כניסתו של צבאן לרכב שם, אז שם את היהלומים שוב על גופו (אם כי סביר יותר שהיה מגלה כבר אז שפאוץ' אחד חסר); ייתכן גם שהפאוץ' נשמט ברכב, ביציאה ממנו, בחניית המלון, בחדר במלון, בדרך לקבלה. אי הוודאות גוברת, גם מאחר והוברר שצבאן לא נשא את הפאוצ'ים בכיסים פנימיים של חגורת גוף או ווסט, כנדרש. הוא החזיק שני פאוצ'ים עם קליפסים בצד הקדמי של חגורת המותניים, את השלישי, ללא קליפס, בכיס מכנסיו, ואת הרביעי, הגדול יותר, מסביב למותניים באזור הגב (פרוטוקול התשאול, עמ' 143, 145, 156 - 157). הפאוץ' שאבד היה זה נטול הקליפס, שאותו נהג לשאת בכיס מכנסיו למרות היותה של ההיעלמות "מסתורית", יש להניח, שיתר תשומת לב, זהירות והקפדה בזמן ניוד הפאוץ' ממצב למצב, מצידו של צבאן, ייתכן והייתה מונעת את האובדן. ייתכן, שהרי אין ראיה חותכת לכך שהפאוץ' לא נעלם בכספת המלון הכרעת בית המשפט : דומני, כי במצב דברים זה לא יהא זה נכון וצודק לבחור בפתרון של "הכל או לא כלום"; פתרון כזה עשוי לראות את סעיף ההיעלמות המסתורית כעומד בפני עצמו וכמחייב כיסוי מלא, ללא קשר להתנהגותו של צבאן ותנאי הפוליסה; פתרון כזה עשוי גם לתת משקל מכריע, מאידך גיסא, להפרות משלב "חדר השירותים" ואילך ולהביא לדחיית התביעה. לא הייתי בוחר באף לא באחד משני קצוות אלו. החיים אינם "שחור או לבן" בהכרח, והם מלאים ב"עמימות עובדתית", במצבי ביניים, בתחום אפור. פתרון ביניים עשוי לשרת הן את ציפיות הצדדים והן את האינטרס הכללי של תוצאה צודקת ולא קיצונית. השאלות של אי הנוחות מפתרון של "הכל או לא כלום" ושל הפתרון המשפטי הצודק במקרים שונים של "עמימות עובדתית" ו"סיבתיות עמומה" עלו לאחרונה בהקשרים שונים, של ענף מקביל בדיני החיובים, הוא דיני הנזיקין. ראו והשוו: ע"א 7375/02 בית חולים כרמל נ' מלול, דינים עליון, עג', 711 (2005); ע"א 8279/02 גולן נ' עזבון המנוח דר ז"ל גם כשעסקינן ביחסים חוזיים, אין מניעה "לחלק את האשם", במקרה מתאים. פוליסת ביטוח היא חוזה, לכל דבר ועניין. הסוגיה של "אשם תורם" בדיני החוזים נבחנה לעומקה בע"א 3912/90 EXIMIN נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מז (4) 64 (1993), ואומצה שם. כב' הנשיא שמגר הצביע על שלוש דרכים אפשריות לעניין דרך חלוקת האחריות: חלוקה לפי השוואת מידת חוסר תום הלב, שדבק בכל אחד מהצדדים; חלוקה לפי השוואת התרומה הסיבתית של כל אחד מהצדדים לנזק; חלוקה תוך שילוב בין השתיים. וראו גם: פרופ' אריאל פורת, הגנת אשם תורם בדיני חוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי, 1997), בעיקר עמ' 203 - 204, 207 - 208. עקרון זה יושם גם בחוזה ביטוח (אם כי ישנן גם דיעות הפוכות). אפנה, למשל, לע"א (מחוזי ת"א) 3009/99 ש.א. סיגר טרייד בע"מ נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, דינים מחוזי, כרך לג (2), 265 (2001), שם התברר מקרה של תביעה בגין נזקי פריצה לעסק, ושל טענה בדבר אי התקנת אמצעי מיגון נדרשים ומסירת ידיעות כוזבות על היקף הנזק. נקבע, כי בנסיבות שבהן קיבל המבוטח לידיו דרישות לבצע מיגונים נוספים, אך לא הגיב על כך, ואילו המבטחת לא וידאה כנדרש שהדרישה אכן מולאה, יש לחלק את האחריות. פסק דין זה, שאינו מחייב אמנם אך בעל תוקף מנחה, מקובל עליי. ראו גם: ע"א (מחוזי חיפה) 1307/05 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פי.וי.בי הדבקות בע"מ . במצב הדברים המתעורר בפרשה זו, על הגלוי ועל הנסתר בה, אני רואה לנכון לתת תוקף לכיסוי הביטוחי, אך לנכות מסכום הביטוח "אשם תורם" בגין דרך הילוכו של צבאן, בשיעור של 20 אחוזים שערוך : הפוליסה המדוברת נקובה בדולרים לכל אורכה ורוחבה. תקרות הכיסוי, סכומי הפרמיה, סכומי ההשתתפות העצמית, בסיס חישוב הנזק - הכל בדולרים. הסיבה לכך היא ששוק היהלומים מתנהל במטבע חוץ. שעה שמדובר בחיוב לפי פוליסה כזו (פוליסה דולרית שאינה כפופה לחוק חוזה הביטוח), נפסק, כי החיוב יועמד על הסכום הדולרי, בצירוף ריבית בלבד מיום קרות הנזק; ההמרה לסכום שיקלי נעשית רק מרגע מתן פסק הדין (ע"א 126/80 גארדיאן איסטרן אינשורנס קומפני ל.ט.ד נ' א' רוסמן ושות' בע"מ, פ"ד לו (3) 295 (1982); ע"א 32/88 ביי שיפינג קורפוריישן נ' פירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ באשר לשיעור הריבית - תקנה 4 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך שיעורה), תשס"ג - 2003, קובעת כי הריבית על סכום שיש לשלמו במטבע חוץ או במטבע ישראלי צמוד למטבע חוץ תהיה בשיעור ריבית הליבור בתוספת 1 נקודת אחוז. תקנה זו באה בעקבות פסיקה, שביקרה את המצב הקודם, שבו נהגו לפסוק ריבית של 11% על חיוב במטבע חוץ, שיעור לא ריאלי ולא צודק. השיעור שנקבע לבסוף בתקנה הנ"ל נתפס כראוי וכסביר גם בנוגע לחיובים מן העבר, כל עוד לא נקבע מפורשות אחרת (ע"א (מחוזי ת"א) 2968/01 טוויג נ' קמוברליס, תק-מח 2006 (3), 6548; ת"א (מחוזי חיפה) 270/00 דיסקונט ליסינג בע"מ נ' סוכנויות פלתורס ביטוח בע"מ סוף דבר : אני מחייב את חברת הביטוח לשלם לתובעת את הסך של 276,743$, בניכוי 20% "אשם תורם", ובניכוי מלוא ההשתתפות העצמית, בתוספת ריבית בשיעור ריבית הליבור בתוספת 1 נקודת אחוז, מיום 27.8.02 עד היום. לסכום זה יתווספו שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% + מע"מ וכן הוצאות משפט (אגרות, שכר עדים, פרוטוקולים), כל הוצאה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתה. הסך כולו ישולם בשקלים. היה ולא ישולם הסך הנ"ל תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד ליום התשלוםפוליסהיהלומיםסוכן מכירות