בקשה לקיום צוואה מאוחרת - ביטול צוואה קודמת

פסק דין 1. בשעתו, הנפיקה כב' השופטת, רשמת (כתוארה אז), גב' בילהה גילאור צו קיום צוואת המנוחה מיום 24.05.78 (להלן: הצוואה הקודמת) בתיק ע.ז 2041/85. כל זאת, לבקשת המתנגד 1 כעבור שנים, ביום 28.11.99 הגיש המבקש בקשה לקיום צוואה מאוחרת (להלן: הצוואה ) של המנוחה מיום 19.01.80 (בתיק ע.ז. 1/00, שבשעתו הוגשה לקיום לרשם לענייני ירושה , ובית משפט לענייני משפחה בחיפה, והועברה לבימ"ש זה [לאור קיום הצוואה הקודמת]), שקוימה כאמור בבית משפט זה. בצמוד, הוגשה מטעם המבקש, בקשה לביטול צו קיום הצוואה הקודמת. אין חולק על כך כי אם תידחה הבקשה לקיום הצוואה , כי אז יש להשאיר בתוקף את הצוואה הקודמת. עוד אין חולק על כך, כי בהתחשב בסעיף 72 לחוק הירושה התשכ"ה - 1965 (להלן: חוק הירושה ), בנסיבות, לאחר שהתברר שהמבקש הוא נעדר, לא נשללה סמכות בימ"ש זה לבטל את הצוואה הקודמת ואת צו הקיום שלה, ולקיים את הצוואה אם אכן תהיה הצדקה לכך. 2. טענותיהם של המתנגדים נגד הצוואה כדלקמן: א. קיים פגם צורני בצוואה , בכך שלא נאמר במסגרת אישור עדי הצוואה של המנוחה כי היא אמרה להם שזאת צוואתה (סעיף 20 לחוק הירושה ). ב. לפיכך, חובת הראיה על המבקש להוכיח את אמיתותה של הצוואה . בנדוננו, להוכיח את צלילות דעתה של המצווה ולהבחין בטיבה של הצוואה עובר לעשיית הצוואה . 3. המתנגד 1, שהכיר יפה את המנוחה, ולדבריו היה כמו בנה, דאג לה והתעניין בגורלה (עמ' 6 לפרוטוקול) משוכנע שבעת שחתמה המנוחה על הצוואה , היא לא היתה צלולה כדבריו של המתנגד 1 "בעת שחתמה המנוחה על הצוואה .... היא לא שלטה ו/או לא שלטה חלקית בזמן ובמקום... פעמים רבות לא ידעה את אשר היא עושה, וגם פעלה והתייחסה למציאות דמיונית, בה ככל הנראה חיה. למנוחה לא היה הכושר הנפשי ו/או הרגשי לקבל החלטות כגון חתימה על צוואה , וכן לא היתה מסוגלת בעצמה לבצע דברים מאין אלה..."(ת1/). מאוחר יותר מונה ב- 14.12.81 המתנגד 1 כאפוטרופוס למנוחה, ביחד עם המתנגדת השניה (להלן: גב' קרני). לתיק הוגשה גם תעודה רפואית מיום 08.07.81, דהיינו מספר חודשים לאחר החתימה על הצוואה ובה מציינת רופאת קופ"ח: "כי מזה שנה הסבל הבולט של החולה (המנוחה), הופעה של פרנויה, ואפילו של דמנציה סנילית המתבטאת בהתנכרות לבתה, טוענת שאינה בתה, לפעמים אינה מבחינה בזמן ובמקום, חיה במקום אחר שבו ישנם דמויות שונות, שמופיעות ורוצות לקחת את כספה או אפילו רוצות להרביץ לה. נוהגת בזמן התקף לצאת לטייל בחוץ או לצלצל לאנשים...". בעדותו של המתנגד 1 תמכה חלקית גם אחות קופ"ח (העדה קופרברג) אשר ציינה כי היו זמנים שהמנוחה היתה שפויה, והיו זמנים שלא היתה שפויה (עמ' 9 לפרוטוקול). 4. כאן אזכיר את ההבדלים העיקריים בין הצוואה הקודמת לצוואה . בצוואה הקודמת, הנהנים בה היו בתה של המנוחה, ברברה הופשטטר, בחורה שסבלה מתסמונת דאון ונפטרה בינתיים (40%), וכן ציוותה המנוחה לברברה הנ"ל את חפציה, לרבות הדירה במושב "חרב לאת" (להלן: הדירה). חלקים אחרים מעזבונה של המנוחה, היא ציוותה בצוואתה הקודמת לאנשים שונים, וביניהם 10% לרב אופן ו- 10% לגב' קרני. עוד ציוותה המנוחה בצוואה הקודמת כי האפוטרופסים של ברברה הנ"ל (המתנגד 1 וגב' קרני), יהיו גם מנהלי עזבונה של המנוחה, וידאגו לרווחתה, כלכלתה, טיפוליה, וצרכיה הרפואיים של ברברה. לעומת זאת, בצוואה הנהנים, ברברה 80% מהכספים והפקדונות, ו- 20% למבקש הנעדר (כיום באמצעות האפוטרופוס הכללי), ואילו יתרת נכסיה של המנוחה, נקבע בצוואה שיועברו לברברה הנ"ל. אך, נקבע כי לאחר מותה של ברברה, תעבור יתרת העיזבון לנעדר (בנה של המנוחה). גם בצוואה זו, מונו המתנגד 1 וגב' קרני כמנהלי העיזבון. 5. הכלל הוא, כי בהיות פגם צורני בצוואה , עובר עול ההוכחה להראות שהצוואה אמיתית למבקש את קיומה. בנדוננו, החובה להוכיח שהמנוחה עשתה את הצוואה מתוך שפיות הדעת. דהיינו, שידעה להבחין בטיבה של הצוואה , היא, על המבקש לקיים את הצוואה (הנעדר על ידי האופוטרופוס הכללי) (ראובני נ. ינאי פד לט(2) 722,721). לבית המשפט הוגשה חוות דעתו הפסיכיאטרית של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר וייל (ב1/), אשר קבע כי לאור הנתונים שהוא מצא במסמכים הנוגעים למנוחה, אין הוא רואה בהם עדות להפרעות נפשיות בעת עריכת הצוואה , שפגעו בכשירותה של המנוחה לערוך את הצוואה ולהבין את תוקפה. ביחד עם זאת, יצויין כי ד"ר וייל לא הכיר את המנוחה, לא בדק אותה עובר לעשיית הצוואה , וכל שקבע היה על פי מסמכים רפואיים שנערכו בשעתו ושעל פיהם הוא העריך את מצבה הנפשי והשכלי של המנוחה, עובר לעשיית הצוואה . 6. מצד שני, יצויין כי עדי הצוואה שיכלו ל"שפוך אור" על מצבה של המנוחה עובר לעשיית הצוואה , לא זומנו כלל להעיד. אכן, עולה מתוך הצוואה , כי העדים הרשומים על גבה מעידים שהמנוחה הצהירה בפניהם כי הבינה את תוכן הצוואה , וחתמה עליה בפניהם מרצונה הטוב והחופשי. אך ביחד עם זאת, הם לא ציינו במסגרת אישור הצוואה כי המנוחה ידעה להבחין בטיבה של הצוואה . במילים אחרות, העדים מאשרים כי המנוחה הצהירה בפניהם שהבינה את הצוואה , אך לא הצהירו כי זו היתה התרשמותם. בנסיבות כאלה, כאשר מחד ישנה התרשמות המתנגד 1 שאומנם הוא אינטרסנט במידת מה, בקיומה של הצוואה הקודמת, אף כי התרשמתי שהוא אדם הגון, ולא פעל מתוך מניעים כספיים ואגואיסטים. וכן, נתמכת גירסתו, של המתנגד 1, על מצבה הנפשי והשכלי של המנוחה, עובר לעשיית הצוואה , בעדותה של האחות, גב' קופרברג (עמ' 10-9 לפרוטוקול), וכאשר אין חולק על כך, כי זמן לא רב אחרי עשיית הצוואה , היתה המנוחה במצב נפשי קשה מאוד, וכאשר מאידך עול ההוכחה להראות שהמנוחה ידעה להבחין בטיבה של הצוואה חל על המבקש, והוא השכיל להביא רק ראיה אחת (של המומחה ד"ר וייל), ואפילו לא הביא את עדיי הצוואה , נראה לי שהוא לא הצליח להרים את עול ההוכחה להראות כי המנוחה הבחינה בטיבה של הצוואה , וידעה את אשר היא מצווה. 7. לפיכך ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לבטול הצוואה הקודמת מיום 24.05.78, ושקויימה ביום 03.03.85 בתיק ע.ז. 2041/85, ואני מבטל את הצוואה המאוחרת מיום 19.01.80. בנסיבות, אין צו להוצאות. צוואהירושה