פסק דין 1. בתאריך 11.9.98 נפטר המנוח. בתאריך 17.9.98 פנה המשיב לרשמת לענייני ירושה בחיפה בבקשה לצו קיום צוואה של צוואת המנוח מיום 23.10.77 שהיא צוואה בעדים שנערכה במשרדו של ושעל פיה המשיב הוא הזוכה הבלעדי. 2. בתאריך 25.11.98 הוציאה הרשמת לענייני ירושה צו קיום צוואה כמבוקש (תיק 97/1 שהוא כיום תיק עז 750/98). 3. בתאריך 10.12.98 הגישה המבקשת לרשם לענייני ירושה בקשה לביטול צו קיום הצוואה , בטענה שהמנוח ערך צוואה מאוחרת יותר ביום 30.12.97, ולפיה המבקשת זוכה במחצית מעזבון המנוח. הרשמת המלומדת העבירה הדיון בתיקים לבית משפט זה מכח הוראות סעיף 72 לחוק הירושה . 4. בתחילת ישיבת ההוכחות הראשונה ביום 31.5.99 התקבלה בקשת המבקשת באופן שבתיק תלויות ועומדות שתי בקשות: האחת, לביטול צו קיום הצוואה מיום 23.10.77 שניתן ע"י הרשמת לענייני ירושה ביום 25.11.98. השניה, לקיום הצוואה מיום 30.12.97 אשר מולה קיימת התנגדות של המשיב. 5. מטעם המבקשת העידו 4 עדים ומטעם המשיב - הוא בעצמו. תמצית עדותה של המבקשת (עת1/): א. המבקשת נישאה למנוח כ3- חודשים לפני שנפטר (תעודת נישואין וכתובה - ת1/). המנוח ביקש לא לגלות לאחיו את ענין הנישואין. ב. המבקשת הוזמנה לגור עם המנוח ביוני 1997, ודאגה לטפל בו להכין לו אוכל. ג. המבקשת קנתה עבור המנוח (מכספו) עזרים אורתופדים. ד. המבקשת לא קיבלה מהמנוח מאומה למעט זכות מגורים בדירתו ומוצרי מזון ולבוש. ה. המנוח אמר למבקשת כי הוא מעוניין לרשום לזכותה בצוואתו את מחצית הדירה, ושלח אותה להביא אליו את עו"ד אלכסנדר רוטשילד. ו. המבקשת ביקשה שהצוואה תודפס ברומנית ובעברית וכך נעשה. ז. המבקשת הכחישה כי המנוח היה באותה תקופה מבולבל ולא משתף פעולה (נ1/ - נ2/) והסבירה כי לא שלט בסוגריו בלילות. ח. המבקשת דאגה להזמין את הרב מסדר הנישואין הביתה. ט. שכר טרחתו של עו"ד רוטשילד שולם ע"י המנוח, והוא זה שהורה לעו"ד רוטשילד מה לכתוב בצוואה . י. העד השני בצוואה היה שכן. יא. בעת החתימה על הצוואה לא היתה המבקשת נוכחת בחדר. 6. תמצית עדותו של עו"ד אלכסנדר רוטשילד (עת2/): א. העד הוזמן ע"י המבקשת לשם עריכת צוואה למנוח וביקר פעמיים בביתו ברח' הגיבורים 26 א' בחיפה. ב. העד סיפר כי המנוח ביקש שבצוואתו תימסר מחצית הדירה ותכולתה למבקשת, שאז לא היתה אשתו אלא רק לאחר מכן. ג. העד ביקש להמציא לו תעודת רופא בדבר מצבו הבריאותי של המנוח וקיבל את ת2/. ד. בעת עריכת הצוואה מצב רוחו של המנוח היה מרומם. הצוואה נכתבה בשתי שפות, רומנית ועברית (ת3/). ה. שכר טרחתו של העד שולם ע"י המבקשת וגם התעודה הרפואית נמסרה לו על ידה. 7. תמצית עדותו של מרק מכלין (עת3/): א. העד הוא שכן של המבקשת ברח' הירדן 9 בחיפה. ב. העד הכיר את המנוח קודם לחתימת הצוואה כאשר ביצע בדירתו שיפוצים קטנים על פי בקשת המבקשת, אך גם המנוח הזמין אותו קודם לכן. ג. המבקשת היא זו שהזמינה אותו להיות עד לצוואה . ד. במעמד החתימה על הצוואה לא היתה מבקשת נוכחת בחדר. 8. תמצית עדותו של ד"ר ז'אן גוטמן (עת4/): א. העד הוא הרופא שהוציא את התעודה הרפואית (ת2/). ב. הוא הוזמן אל המנוח ע"י שכן, בדק אותו ושוחח איתו וקיבל שכרו מן המבקשת. ג. העד הסביר כי המנוח היה בהכרה מלאה, התמצא בזמן ובמקום ושיתף פעולה. ד. העד סבור כי המנוח ידע שמטרת בואו של העד היא לבחון שהוא יודע שהוא חותם על העברת רכוש. 9. תמצית עדותו של המשיב: א. הוא אחיו של המנוח. ב. הוא הכיר את המבקשת כאשר היתה המטפלת אצל המנוח. ג. המנוח סיפר לו כי הוא משלם למבקשת 1,000 ש"ח לחודש. ד. המשיב נהג לבקר המנוח פעמיים בשבוע ודאג לגלח אותו. ה. המנוח נפל (בספטמבר 97) והמשיב הביא אותו לבית החולים (נ3/). זה היה בתקופה טרם בואה של המבקשת לביתו של המנוח. ו. מאז שהמנוח נפל ועד מועד פטירתו, היה במצב מבולבל ואף פעם לא אמר למשיב כי הוא מעוניין להשאיר רכוש למבקשת. ז. הוא לא ידע שהמנוח התחתן עם המבקשת. ח. למנוח לא היו ילדים וקרובים אחרים למעט המשיב ובן אחות. ט. המשיב לא ידע כי המנוח נתן לבן האחות סכום נכבד של כסף. הרושם הכללי מעדותו של המשיב הוא שהוא היה מרוחק מן המנוח ולא ידע את פרטי הפרטים הדרושים בנסיבות הענין. 10. המשיב פנה לבית הדין הרבני האזורי בחיפה בתביעה נגד המבקשת להורות על ביטול הקידושין והנישואין שנערכו בין המנוח לבין המבקשת. בבית הדין הרבני (החלטה מיום 5.3.00) נחלקו הדעות: כב' הרב שאר ישוב כהן, פסק כי לאור העובדות שנפרשו בפני בית הדין, לא היו כאן לא קידושין ולא נישואין, וכי המנוח היה "שבוי" בידיה של המבקשת ועשה כל מה שרצתה והורתה לו לעשות. כב' הרב יצחק הלוי אבירן פסק כי המבקשת היא כמקודשת ונשואה לכל דבר וענין. כב' הרב מרדכי אוריה פסק ביניהם, כי יש כאן קידושין ומגיעה לה הכתובה, אך אין כאן נישואין. עקב המחלוקת נפסק כפי שפסק כב' הרב אוריה. בהחלטת כב' הרב אוריה שנושאת תאריך 20.12.99 נכתב עוד כי: בית הדין אינו נותן את דעתו בנוגע לכשרות הצוואה היות ודבר זה נידון בערכאה אחרת". 11. על החלטת בית הדין הרבני האזורי הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול, ביום 23.3.00, וכמובן שערעור זה טרם נדון וטרם ניתן בו פסק דין. 12. דיון: אין בכוונתי להכנס לשאלות הנכבדות בהן דן ופסק בית הדין הרבני ואצטמצם רק בשאלה אחת עיקרית, והיא האם ה"צוואה " מיום 30.12.97 שהציגה המבקשת היא צוואה בת תוקף או שמא נגועה באי-חוקיות כאשר נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת ו/או מתוך לקיחת חלק בעריכתה מצד המבקשת ו/או מכל סיבה אחרת. 13. סעיף 20 לחוק הירושה קובע: "צוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על-פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור". לכאורה, מבחינה צורנית, אין בצוואת המנוח מיום 30.12.97 פגם ולכן נטל הראיה מוטל על פי ההלכה הפסוקה על כתפיו של המשיב (המתנגד לצוואה ). 14. סעיף 26 לחוק קובע כי צוואה "שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה פסולה". המשיב לא הרים את נטל הראיה בענין זה ולא הוכיח כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה . נהפוך הוא, עדויותיהם של עו"ד רוטשילד ושל ד"ר גוטמן עשו עלי רושם אמין ומהן עולה כי למרות מוגבלותו הפיזית הבין המנוח היטב מהי צוואה ולשם מה הוזמן לביתו עו"ד רוטשילד. 15. סעיף 30 (א) לחוק קובע: "הוראת-צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה". השאלה היא האם הפעילה המבקשת השפעה בלתי הוגנת על המנוח שהביאה אותו לעשות את צוואתו מיום 30.12.97. הבדל דק מאוד קיים מן השפעה המוגדרת בלתי הוגנת לבין השפעה המוגדרת לגיטימית. כך נפסק בעשרות פסקי דין של בית המשפט העליון וכאן יוזכרו אך כמה מהם: א. ע"א 5185/93 היועץ המשפטי נ' מרום, פ"ד מט(1), 318. ב. ע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת שם, פ"ד מט (2), 441. ג. דנ"א 1516/95, מרום נ' היועץ המשפטי, תקדין-עליון כרך 98 (2), 1831. ד. ע"א 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית, דינים-עליון, כרך מד, עמ' 203. ה. ע"א 1231/97 זברוסקי נ' כץ, דינים-עליון, כרך נד, עמ' 601. אין מחלוקת כי המנוח היה תלוי במבקשת בשל מגבלותיו הגופניות אך היא לא שלטה בכספים שלו למרות שקנתה בשמו מצרכים וציוד רפואי ואף הזמינה את השכן לצורך תיקונים ולעדות ואת עו"ד רוטשילד לשם עריכת הצוואה . למרות זאת, לא שלטה המבקשת בשכלו את המנוח שכן היא ביקשה לזכות בכל הדירה והוא העניק לה אך מחצית ולא הוכח כי היא היתה זו שהכתיבה את תוכן הצוואה . אני מאמין לעו"ד רוטשילד כי המנוח היה זה שהורה לו מה לכתוב בצוואה . 16. הוראת סעיף 35 לחוק אינה מתקיימת בנסיבות המקרה, דנן. הסעיף קובע: "הוראת-צוואה , פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת-צוואה המזכה בן זוגו של אחד מאלה - בטלה" המשיב לא הצליח להראות כי אחד מתנאי הסעיף הנ"ל התקיים במבקשת. היא לא ערכה את הצוואה , לא היתה עדה לעשייתה ולא לקחה חלק בעריכתה. יש לזכור, גם כי ההלכה הפסוקה הורתה לפרש סעיף זה על דרך הצמצום. 17. אכן קיימים מקרים בהם מוריש אדם את רכושו או חלק מרכושו לאיש או אנשים שהיו קרובים אליו בימיו האחרוים ואף טיפלו בו וסעדו אותו ברגעים קשים של מחלה וחולשה. ראה: ע"א 1099/90 שרוני נ' שרוני, פ"ד מז (4) 785, 794. תיק עז (בש) 499/95 עזבון מרטין ריסה, נ' יועץ המשפטי, דינים מחוזי, כרך כו (4) 293; תיק עז (י-ם) 422/94 עזבון עזרא כהן נ' זנגי, דינים-מחוזי, כרך כו (6), 883. זה היה גם המקרה כאן. שוכנעתי כי צוואתו של המנוח, לא זו בלבד שביטאה את רצונו האמיתי, בעת שידע להבחין בטיבה של צוואה , אלא גם כי רצונו זה היה רצונו העצמאי והחופשי, שלא נבע מהשפעה בלתי הוגנת של המבקשת עליו. כאמור לעיל, אין בהחלטה זו כל קשר להחלטת בית הדין הרבני בענין הנישואין. 18. תובענת המבקשת מתקבלת והתנגדותו של המשיב נדחית. אני מורה על ביטול צו קיום הצוואה שניתן בתאריך 25.11.98 ועל קיום הצוואה מיום 30.12.97 יחד עם הצוואה הקודמת באופן שהמבקשת תקבל את מה שהורה המנוח לזכותה ואילו המשיב יזכה ביתרת העזבון. ב"כ המבקשת ידאג להמציא נוסח צו פורמלי לחתימתי. אין צו להוצאות משפט בנסיבות הענין. צוואהירושהצו קיום צוואהצווים