פסק דין הצהרתי של אלמנה - זכויות רכוש

החלטה 1. בעלי-הדין הם אלמנתו וילדיו של המנוח שהלך לבית עולמו (להלן: "המנוח"). 2. האלמנה, (המשיבה 1), הגישה תובענה לפסק-דין הצהרתי, שיכריז, כי, מכוח הלכת השיתוף בנכסים בין בני-זוג, זכאית היא למחצית מהזכויות שהיו רשומות על-שם המנוח בעת פטירתו (תמ"ש 46170/00). 3. בתובענה נוספת (תמ"ש 46171/00), עתרו שלושה מילדיו של המנוח, (המבקשים 1-3), כנגד אמם וכנגד אחיהם הנוסף, (המשיב 2), למתן צו מניעה, שיאסור על אלה האחרונים לעשות כל דיספוזיציה בנכסים ובזכויות השייכים לעזבון המנוח. 4. יחד עם תובענתם, ביקשו המבקשים ליתן צווים זמניים, עד למתן צו הירושה וחלוקת נכסי העזבון של המנוח, ואשר לפיהם: א. ימונה מנהל מיוחד מטעם בית-המשפט לניהול המסעדה, (להלן: "המסעדה"), לרבות ענייני הכספים של המסעדה; ב. ימונה מנהל חשבונות מטעם בית-המשפט לבקר את הנהלת החשבונות של המסעדה. 5. כיום, מנהל את המסעדה מר יצחק קטר. לטענת המבקשים, משתף הלה פעולה עם המשיבים בקנוניה, במטרה לנשלם מכל נכסי העזבון בכלל, ומהמסעדה והכנסותיה, בפרט. כלפי מר קטר מופנות טענות חמורות על היותו, כנטען, יועץ למשיבים נגד המבקשים, ומי שחותר כנגד זכויות המבקשים, תוך הסתת המשיבים כנגד המבקשים. המבקשים גורסים, כי המשיב 2 הוא הרוח החיה, שמנסה להשתלט על המסעדה, בה בעת שאמו, המשיבה 1, חוששת ממנו ונאלצת לשתף עמו פעולה, בניגוד לרצונה. 6. כיוצא-בכך, נטען, כי דחיפות הבקשה נובעת גם מהעובדות הבאות: א. חשבונות הבנק של המנוח הוקפאו, עם פטירתו, והבנק אינו מאשר כל פעולה שהיא בחשבונות הללו, אלא בהסכמת כל היורשים; ב. המשיבים, או מי מטעמם, פתחו חשבון בנק נפרד, על שמם, שאליו הם מפקידים את פדיון המסעדה; ג. המדובר בעסק משגשג וברמת פדיון המגיעה לעשרות אלפי שקלים ביום, כשחלק גדול מכך הינו במזומן. מכאן, עותרים המבקשים למנות, כאמור, מנהל בלתי-תלוי למסעדה; וכן, מנהל חשבונות שיפקח על תנועות הכספים. 7. המשיבים הגיבו לבקשה, והם דורשים לסלקה, על הסף, בנימוקים הבאים: א. המסעדה היא עסק מוגן, על-פי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב - 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר"). לפי סעיף 23 (א) לחוק הגנת הדייר: "דייר בית עסק שנפטר, יהיה בן-זוגו לדייר, ובלבד שהשניים היו בני-זוג לפחות 6 חודשים סמוך לפטירת הדייר והיו מתגוררים יחד תקופה זו". לכן - כך לשיטתם של המשיבים - זכאית המשיבה 1, אלמנתו של המנוח, שהיתה נשואה לו למעלה מיובל שנים (משנת 1949 ועד לפטירתו בשנת 2000), למלוא הזכויות המוגנות במסעדה; ב. אין שחר לטענת המבקשים, כאילו המשיבה 1 חוששת מבנה, המשיב 2. לטענת המשיבים, הם פועלים במשותף ומתוך רצון חופשי; ג. המבקשים היו אלה שנהגו בצורה מבישה כלפי אביהם, המנוח, במהלך חייו, בעוד המשיבים היו אלו היחידים שטיפלו בו והיו לצידו, כל השנים; ד. המבקשים לא עבדו, מעולם, במסעדה, מאחר שהיה זה גם רצונו של המנוח; בשנים האחרונות הופעלה המסעדה ע"י המשיב 2 וע"י מר קטר, המוצג כ"נאמנו ויד-ימינו של המנוח"; ה. במידה שתתקבלנה עתירות המבקשים, עלול הדבר לטרפד את המשך הפעלת המסעדה, עד כדי התמוטטותה הכלכלית. 8. המבקשים לא ציינו בכתב-תביעתם למתן צו-המניעה, כמו גם בבקשתם זו לסעד הזמני, כי המדובר, לכאורה, בבית עסק מוגן. טענה זו עלתה, לראשונה, מתגובתם של המשיבים. 9. מכוח סעיפים 23(א) ו- 26 לחוק הגנת הדייר נלמד, כי בן זוג של דייר שנפטר יורש את בית-העסק המוגן, אך כל זאת בתנאי שלאחר תום ימי האבל ימשיך לנהל את אותו העסק במקום, בין בעצמו ובין ע"י אחרים, ולא השכירו, כולו או מקצתו. בע"א 765/87 צ'סלר נ' עזבון המנוח אופל מנדל ישראל ז"ל, ואח', פ"ד מג (3) 81, נפסק, כי זכות הדיירות המוגנת אינה חלק מנכסי העזבון, והיא עוברת אך ורק על-פי התנאים הקבועים בחוק הגנת הדייר [וראה בעמ' 86, מול האות ג; ועיין גם: ע"א 645/69 רוסו נ' רוסו, פ"ד כד (1) 657; ע"א 88/81 אלסחורי, ואח' נ' מזרחי, פ"ד לז (3) 309]. 10. בקשה למינוי מנהל מיוחד מטעם בית-המשפט לניהול בית-עסק - דומה, במהותה, למינוי כונס נכסים. ולעניין זה, נפסק, כי הבקשה לכינוס נכסים צריכה, בדרך כלל, להתייחס לנכס אשר לתובע זיקה אליו, ולא לנכסים אחרים של הנתבע. וראה: ע"א 132/77 גניש נ' פלמר להשקעות, פ"ד לב (2) 64. 11. בפני בית-המשפט הוצג חוזה שכירות משנת 1971 (מועד החתימה המדוייק אינו ברור), שצורף לתגובתם של המשיבים לבקשה. המבקשים מנסים לחלוק, בסיכומיהם, על הטענה, כאילו מדובר בחוזה שכירות מוגנת, וכאילו המנוח היה דייר מוגן במסעדה. המשיבים הודפים טענה זו; ואכן, סבורני שהצדק והדין עמם. הגם שלא הוצג בפני בית-המשפט המסמך המקורי, לא נטען ע"י המשיבים, כאילו מדובר במסמך מזוייף או בלתי שלם. עיון בתנאי החוזה מלמד, בלא צל של ספק, כי המדובר בחוזה של שכירות מוגנת. כך, בסעיף ט (4) לתנאי החוזה, נאמר, כי "... מותר לשוכר להעביר את השכירות ... בתנאי שישלם למשכירה דמי מפתח בסך 7,500 ל"י ...". ובסעיף יב לתנאי החוזה, נאמר, כי "המשכירה מאשרת כי השוכר שילם דמי מפתח לה וכן לדיירים שהיו בנכס ויצאו, וכן הוציאו הוצאות גדולות מכיסו לשיפוץ הבית". למעשה, גם מחקירתו הנגדית של המבקש 1 (וראה עמ' 4 לפרוטוקול), לא יכול היה להוותר ספק: "ש. אתה יודע ש'פונדק שאול' הוא בדמי מפתח? ת. כן". ובמענה לשאלת בית-המשפט, השיב המבקש 1, שם: "היה ידוע לי מאז ומתמיד, שהזכויות של אבי במסעדה, הן זכויות מוגנות. אבי תמיד הדגיש שהזכויות הן זכויות חזקות ...". גם באת-כוח המבקשים, עת חקרה את המשיבה 1, בחקירה נגדית, יצאה, בשאלתה, מנקודת מוצא זו (וראה עמ' 7 לפרוטוקול): "כתוב ששולם דמי מפתח. את יודעת כמה שולם, ומתי שולם?". 12. אין מקום גם לטענה, כאילו המשיבה 1 אינה מעורבת, או שלא היתה מעורבת, בתפעול המסעדה, כנלמד מחקירתה הנגדית. זאת, מן הטעם שחוק הגנת הדייר, אשר לסעיפיו הרלבנטיים הפנינו לעיל, אינו דורש שבן הזוג של דייר שנפטר ינהל את העסק בעצמו, בהכרח, אלא יכול הוא לעשות כן באמצעות אחרים [וראה: ע"א 416/86 דנוך נ' עמר, ואח', פ"ד מ (3) 775]. 13. באת-כוח המבקשים טענה, בסיכומיה, כאילו "אין המסעדה והחזקה בה עולה בגדר הגדרות חוק הגנת הדייר במובנן הצר והמובהק". ואולם, הנסיון לבחון את הסייגים וההיתרים שנקבעו בחוזה השכירות המוגנת - אינו במקומו. המבקשים אינם צד לאותו חוזה, וחופש החוזים התיר למנוח ולמשכירה לקבוע תנאים כאלה ואחרים, שאין בהם לשנות, כהוא זה, מהעובדה שהנכס הינו נכס מוגן. ובפארפרזה על אמירה ספרותית ידועה, ייאמר, כי נכס מוגן הוא נכס מוגן הוא נכס מוגן. כנלמד מפסיקת בית-המשפט העליון, שהובאה לעיל, אין הדיירות המוגנת באה בגדרם של נכסי העזבון, וניתן להעבירה רק בתנאים שקובע חוק הגנת הדייר. 14. הנה כי כן, המסקנה המתבקשת היא, שאין בידי המבקשים כל עילת תובענה בקשר למסעדה; ומשכך, גם בקשתם למתן סעד זמני - דינה להמחק, על הסף. די היה בכך כדי לסיים דיוננו זה. 15. יחד עם זאת, כדי להפיס דעתם של המבקשים, ולמעלה מן הצורך, יצויין, גם, שהמבקשים - אף שטענו הם טענות קשות כלפי מר קטר, המנהל כיום את המסעדה - לא טרחו, כלל, לצרפו כמשיב לבקשה. הלה לא התבקש להגיב לתובענה ולבקשה. צירופו של בעל דין נדרש הינו אפשרי, הן מכוח סעיף 6 (ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה - 1995, והן מכוח תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. ובעניין זה, ראה גם: בר"ע (ת"א) 68/97 צובארי, ואח' נ' אלפסי, ואח' (לא פורסם; ההחלטה ניתנה מפי כב' סגן הנשיא, השופט ח' פורת). קבלת עתירותיהם של המבקשים, ובמיוחד העתירה הנוגעת למינוי מנהל מיוחד שינהל את המסעדה, במקומו של מר קטר - עלולה היתה להביא להפסקת עבודתו של מר קטר במקום, ואולי אף לאובדן מוחלט של מטה לחמו. יש בדבר כדי פגיעה, לכאורה, בעקרונות יסוד חוקתיים. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מגן על כבודו של אדם, באשר הוא אדם, ואוסר על פגיעה בקניינו. "הקניין שבחוק היסוד מתפרש אף על זכויות שאינן זכויות קניין במובן הקלאסי ... הדגש הוא, כאמור, על התכלית, והיא בעיקרה מניעת שלילתה של מה שיש לאדם; זאת הפגיעה שחוק היסוד מבקש למנוע ..." [ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט (4) 221]. וברוח זו, בא חוק יסוד: חופש העיסוק, ומגן על זכותו של כל אזרח או תושב של המדינה לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד. 16. וייאמר עוד, כי - לגוף הבקשה - נמצא שטענותיהם של המבקשים הינן כלליות ביותר, שלא לומר - טענות בעלמא. אין הם מצביעים על ראשית ראיה, ואין הם מצרפים כל אסמכתא, שיהא בהן להעיד, ולו לכאורה, כי המשיבים, ביחד עם מר קטר, רקחו "קנונייה" נגדם (ראה סעיף 5 לבקשה), או שפעלו פעולות בניגוד לחוק. כך גם, לא יהיה זה לנכון למנות מנהל חשבונות, אשר יבקר את הנהלת החשבונות של המסעדה. בפני בית-המשפט לא הונחה כל תשתית ראייתית, אף לא ראשונית, לכך שהנהלת החשבונות של המסעדה אינה סדירה. 17. מורם מאמור לעיל, זו התוצאה: א. דין הבקשה להדחות, על שתי עתירותיה; ב. כל אחד משלושת המבקשים ישלם לכל אחד משני המשיבים, לחוד, את הוצאותיהם ושכר טרחת עורך-דינם, בסך 1,250 ש"ח, בצירוף מע"מ, נושא הפרשי הצמדה וריבית מירביים, על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961, מהיום ועד התשלום המלא, בפועל; ג. ישיבת קדם-משפט נוספת בתובענה בתמ"ש 46170/00 ובתמ"ש 46171/00, תערך ביום 14/1/2001 בשעה 11:30. 18. בשולי הדברים, שב בית-המשפט וקורא לצדדים לעשות כל מאמץ, כן ואמיתי, לנסות להשכיל ולפתור את הסכסוך המר והעגום ביניהם, מחוץ לכותלי בית-המשפט, לכבודם הם ולכבודו של אבי המשפחה, המנוח. אלמנות / אלמניםפסק דין הצהרתי