עסקאות סיבוביות - תביעה של חברה על הונאה


פסק דין

מבוא

1. החברה-המשיבה הוקמה בשנת 1992, ועסקה בפיתוח, יצור ושיווק של מטוס מנהלים. בחלוף מספר שנים היא הגיעה כדי הפסד כספי של כ-152 מליון ₪. או אז נתמנו לה מפרקים, ובחקירותיהם הם העלו מעשה הונאה רחב היקף, שעשו רבים מבין אלה שעשו בחברה. כאן באה תביעת החברה, שכעת פעלה באמצעות מפרקיה, נגד כל אלה שהביאוה לאן שהביאוה. בין כל אלה מצויה המבקשת (נתבעת 6 בכתב התביעה).

המבקשת פנתה בבקשה לסלק את התביעה נגדה על הסף, משום כך שכתב התביעה אינו מגלה כל עילה כלפיה. עניינו של פסק דין זה – בקשתה זו של המבקשת לסלק את התביעה נגדה על הסף.

2. כתב התביעה מתאר את מעשה ההונאה שבו מואשמים מי מהנתבעים, ואשר הביאו את החברה המשיבה למצבה הכספי העגום, כטענת התביעה. כתב התביעה מתאר, תחילה, כיצד הוציאה החברה במרמה מן המדינה (מרכז ההשקעות) כספים רבים, על ידי הצגת מצגי שווא וביצוע עסקות סיבוביות, ואחר כך – כיצד הוצאו הכספים אל מחוץ לחברה, בדרכים מדרכים שונות, והועברו לידי מי שהמנהלים חפצו ביקרם (ומן הסתם – אצלם יש למנהלים אינטרס כלכלי או אחר).

הבקשה לסילוק על הסף

3. בבסיס בקשתה של המבקשת לסלק את התביעה נגדה על הסף עומדת הטענה, כי כתב התביעה אינו מגלה נגדה עילה. היא טוענת עוד, כי החברה-המשיבה לא עמדה בתנאים פרוצדורליים, ובהם דרישת תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, המחייבת פירוט רב כאשר כתב התביעה מיחס לנתבע מעשה מרמה, מצג שווא וגו'. לבסוף טוענת המבקשת, כי הנזק הנטען לא נגרם לחברה, כי אם למדינה (מרכז ההשקעות), ממנו נלקחו הכספים.


4. בפתח הדברים נציין, כי משעניין לנו בבקשה לסילוק על הסף, שומה עלינו כי נניח, כי כל האמור בכתב התביעה אמת הוא, ותחת הנחה זו אנו נבחן את קיומה של עילת תביעה. ואפילו יגלה כתב התביעה סיכוי קלוש של התובעת-המשיבה לזכות בתביעתה, יהא דינה של הבקשה לסילוק על הסף להידחות (ר' למשל ע"א 50/89 פרופ' רות לוטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה(4), 18).


תרמית

5. כתב התביעה מצייר תמונה של מעשה תרמית גדול, שעשו מי מבין הנתבעים, ושגרם לחברה המשיבה נזק כספי של 152 מליון דולר. סעיף 2.1 לתביעה נוקט בלשון המפורשת, "תרמית", שנעשתה כלפי החברה המשיבה. אלא שכתב התביעה אינו מתאר את חלקה של המבקשת במעשה התרמית הלזה. הוא אינו מסביר, מדוע מעשים שעשתה (או מחדלים שחדלה) המבקשת הביאו להפסד של 152 מליון שקל לחברה המשיבה. ודוק: תביעת המשיבה את המבקשת עומדת על סך של למעלה מ- 152 מליון שקל, זהו ההפסד הכספי שנגרם למשיבה לפי כתב התביעה, והכל – בשל מעשה התרמית הנטען.
6. סעיף 2.8 לתביעה טוען כלפי המבקשת, כי היא השקיעה 172,000 דולר ברכישת אחוז אחד ממניות החברה-המשיבה, והשקעה זו "אומרת דרשני" (כך התביעה), מה גם שהכספים הוחזרו לידי המבקשת בסמוך לאחר נתינתם לחברה, חלקם במזומן (סך 87,000 דולר) וחלקם על ידי כך שהמבקשת נטלה, מעת שהשקיעה בחברה, את תיק הביטוח שלה (של החברה). אנו נזכיר, כי עיסוקה של המבקשת הוא בביטוח.


7. באומרה כי מעשה ההשקעה של המבקשת אומר דרשני ביקשה המשיבה לרמוז, כי בהשקעתה ביקשה המבקשת ליטול לעצמה, במרמה, את שלא היתה זכאית לו. אלא שהדברים אינם ברורים כלל ועיקר. תחילה נזכיר, כי כספי ההשקעה (172,000 דולר) שולמו בפועל והועברו מידי המבקשת למשיבה, ועל כך אין חולק. המשיבה מכוונת דבריה לכך, שהמבקשת רכשה אחוז אחד של המניות בשווי של 172,000 דולר, ובכך לא היה כדי לשקף את השווי האמיתי של החברה, שהיה נמוך הרבה יותר. אלא שהדברים יכולים להצביע על טעות שטעתה המבקשת בכדאיות השקעתה, ולכל היותר על רצונה לזכות בתיק הביטוח של המשיבה בעקבות השקעתה. אין בכך כדי ללמד על מעשה תרמית, שהביא לחברה המשיבה הפסד כספי של 152 מליון שקל.


8. מכל מקום, מתוך עיון בכתב התביעה לא יכולנו למצוא כיצד מעשה זה של המבקשת, שרכשה מניות בכסף מלא, ואף שקיבלה את חלקו בחזרה, בין בצורה של דמי ביטוח (ואפילו מנופחים), ובין על ידי קבלת תיק הביטוח, משתלב במעשה המרמה הגדול שעשו הנתבעים האחרים, שעשו להוציא מהחברה המשיבה כספים בסכומי עתק, כספים שהוצאו במרמה ממרכז ההשקעות. הכיצד השקעתה של המבקשת במשיבה (בסך של 172,000 דולר), גם אם נסיבותיה של ההשקעה מפוקפקות (כך לפי הטענה), תרמה למעשה התרמית הגדול, שהביא את החברה כדי הפסד של 152 מליון ₪, זאת לא ידענו מעיון בכתב התביעה. כתב התביעה אינו מקשר את מעשיה של המבקשת, ברוכשה אחוז אחד מהמניות ובקבלת תיק הביטוח, למעשה המרמה שהוציא כספים בסכומי עתק מן החברה המשיבה.


9. בדיון שנתקיים בבקשה לסילוק על הסף טען ב"כ המבקשת, כי חברה אינה יכולה לחוב בעוולת התרמית. נציג המשיבה השיב על כך ברמז, כאילו אחריותה של המבקשת למעשה המרמה עשויה שתנבע ממעשה הרמאות של הנתבע 4, שהיה דירקטור בחברה המשיבה, לפי מינויה של המבקשת. טענה זו אינה יכולה לעמוד. ראשית, הדברים לא פורשו בכתב התביעה, והרי הם חייבים פירוש ופירוט. לא נאמר בכתב התביעה, כי אחריותה של המבקשת למעשה המרמה מיוחס לה בשל מעשיו של הדירקטור, הנתבע 4. כתב התביעה אינו מציין כלל, כי הנתבע 4 היה מינוי שמינתה המבקשת לדירקטוריון החברה-המשיבה. מכל מקום, לא נטען כלפיו, כי הוא היה שותף למעשה מרמה. כל שנטען כלפיו – כי התרשל, ועל רשלנותו ועל אחריותה של המבקשת לפי רשלנות זו נדון בהמשך הדברים. ואם הוא אינו שותף למעשה המרמה, כי אז גם המבקשת אינה יכולה לחוב במעשה המרמה, ככל שהוא מיוחס לה לפי המינוי שהיא מינתה את נתבע 4 לדירקטוריון החברה המשיבה.


10. את כל שאמרנו למעלה יש לבחון על רקע חובתה של המשיבה-התובעת ליתן בכתב תביעתה פרטים טובים ורבים, לרבות תאריכים ושאר עובדות, המבססים מעשה תרמית של המבקשת, כמצוות תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כה אומר כב' השופט דר. י. זוסמן בספרו סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ס' 111 ע' 135: -



"ביחוד מוטלת על התובע החובה להקפיד בתיאור העילה, כאשר תביעתו מבוססת על תרמית, הטעיה, רשלנות וכיוצא באלה. בטענות-עובדה כאלה נודעת משנה חשיבות לכלל, כי העילה צריכה להיות מתוארת בצורה כזאת, שלא יהא לנתבע ספק, מפני מה עליו להתגונן; התובע חייב לציין בפירוש, כי הוא מסתמך על טענה כזו, ותקנה 78 מחייבת אותו להמציא, בתוך כתב תביעתו, את פרטי הטענה ביחד עם כל התאריכים הרלבנטיים. טענה של תרמית, של מצג-שווא, או של הטעיה, שלא נטענה במפורש, בית המשפט לא ישעה אליה ולא ידון בה".
וראה ע"א 4600/91 דבורה מוסקוביץ נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מח(3), 455, עמ' 458-459, שאיזכר קטע זה מספרו של דר' זוסמן.


11. דומה שחובה זו לא נתקיימה בענייננו. ראינו, כי לא פורטו בו, בכתב התביעה, פרטים ראויים, המלמדים על מעשה המרמה המיוחס למבקשת, מעשה שגרם לכך, שהמשיבה הגיעה כדי הפסד של 152 מליון ₪. להוציא את השקעתה ברכישת אחוז אחד מן המניות ובקבלת חלק מן הכסף בחזרה בחלקו (כנטען), וקבלת תיק הביטוח של המשיבה, אין בכתב התביעה פירוט מפורש של המעשים שעשתה המבקשת, ושהביאו את החברה המשיבה להפסד של 152 מליון ₪. ואפילו תאמר, כי אין צורך בפירוט מדוקדק של המעשים, מקום שהתמונה הכוללת של מעשה המרמה הצטיירה בכתב התביעה, הרי שככל שהדברים נגעו למבקשת – כתב התביעה אינו קושר אותה למעשה התרמית, שהביא להפסד המיליונים. הרווח שהיא עשתה, אם עשתה, מתייחס לסכומי כסף קטנים הרבה יותר, והוא אינו מתקשר עם מעשה התרמית הגדול, שהוציא מן המדינה כספים רבים, ואחר כך – הוציאם אל מחוץ לחברה, לידיהם של הרמאים.


12. מכל אלה למדנו, כי ככל שהתרמית המתוארת בתביעה היא העומדת בבסיס התביעה נגד המבקשת, כי אז כתב התביעה אינו מגלה עילה נגדה.


רשלנות הדירקטור, נתבע 4

13. עילה אחרת הנזכרת בכתב התביעה נוגעת לרשלנות שהתרשלו הדירקטורים בחברה, אלה שאינם מנויים על הנתבעים (שבאופן פעיל פעלו את פעולת התרמית). כתב התביעה קובל על הדירקטורים הללו, שבחוסר מעשה איפשרו לנתבעים הרמאים לעשות בחברה את מעשה התרמית שעשו, והביאו את החברה לאן שבאה בסופו של יום.


אנו מביאים את הדברים הללו, מאחר ובדיון שנתקיים בבקשה לסילוק על הסף טענו נציגי המשיבה, כי עילת תביעה נגד המבקשת מתקיימת משום העובדה, כי היא מינתה דירקטור מטעמה לדירקטוריון החברה-המשיבה, ובכך היא התרשלה. הכוונה היא לנתבע מס' 4.


14. ובכן תחילה נציין, כי דבר מינויו של הנתבע 4 כדירקטור מטעם המבקשת לא עלה כלל בכתב התביעה. מכל מקום, לא צויין בכתב התביעה, כי אחריותה של המבקשת נובעת מכך, שהיא מינתה את הנתבע 4 כדירקטור מטעמה אצל החברה-המשיבה. כתב התביעה אינו מפרט האם במינויו של הנתבע 4 המבקשת התרשלה, ואם כן – מדוע התרשלה. הדברים חייבים היו בציון מפורש בכתב התביעה, על מנת שהמבקשת תדע כיצד להתגונן מפניה. הדברים לא נעשו, והם שומטים את הקרקע מתחת לתביעת המשיבה נגד המבקשת.


15. ואם אחריותה של המבקשת נעוצה באחריות שילוחית שלה למעשיו של הנתבע 4, גם דברים אלה היו צריכים בציון מפורש בכתב התביעה, ולא רק בציון עובדת השליחות, כי אם בציון מסכת העובדות הצריכה לעניין, על מנת שתקום חבות של המבקשת כלפי המשיבה על מעשיו של הנתבע 4. עובדות אלה לא פורטו בכתב התביעה, וממילא אין לנו לאמר, כי נתקיימו יחסי שליחות בין המבקשת לבין הנתבע 4, וממילא אין לנו לומר, מתוך האמור בכתב התביעה, ובהנחה שכל הנאמר בו אמת הוא, כי המבקשת אחראית כלפי המשיבה על נזקי המיליונים, משום אחריותה השילוחית כלפיה, משום מעשיו של שלוחה, הנתבע 4.


16. מכל אלה מצאנו, כי גם אם אחריותה של המבקשת מיוחסת לה בשל מעשיו (הרשלניים, כך נטען) של הדירקטור, הנתבע 4, הרי שהדברים לא פורשו בכתב התביעה, וככל שהם פורשו – הם אינם מגלים עילה כנגד המבקשת. גם בכך, אם כן, לא גילה כתב התביעה עילה נגד המבקשת.


סוף דבר

17. סוף דבר, תביעת המשיבה אינה מגלה כל עילה נגד המבקשת, ביחס לסעד המתבקש, משמע חיובה בסכום הנתבע. כתב התביעה אינו מראה את מעשה התרמית אותו עשתה המבקשת, הוא אינו מראה את השתלבותה במעשה התרמית שעשו נתבעים אחרים, כפי שפורט בכתב התביעה. כתב התביעה אינו נותן פרטים ראויים בעניין זה, כפי שצריך היה שיינתנו כשעניין לנו בתביעה הטוענת למרמה. תביעת המשיבה את המבקשת אינה יכולה לעמוד, גם אם היא נסמכת על אחריותו של הדירקטור הנתבע 4, בין משום שכתב התביעה גופו לא ציין, כי אחריותה של המבקשת היא אחריות שילוחית (כאחראית למעשיו של הנתבע 4), ובין משום שכתב התביעה לא פרס עובדות, המבססות אחריות שילוחית בנזיקין של המבקשת למעשיו של הדירקטור.
מכל אלה, דין התביעה, ככל שהיא מתייחסת למבקשת (הנתבעת 6), להימחק על הסף. אני מוחק, איפוא, את התביעה נגדה. אני מחייב את המשיבה לשלם למבקשת הוצאות ההליך בסך של 10,000 ₪ ומע"מ.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון