התמחרות כונס נכסים


החלטה

מונחות בפני בקשותיהם של מר ג'ורג' זפיר ומר יגאל אפללו (להלן: "המבקשים") כי אחייב את כונס הנכסים של חברת מבנד פאנלים מבודדים לבניה (1990) בע"מ (להלן: "כונס נכסים") לערוך התמחרות כדין למכירת קו היצור הרציף של החברה. כמו כן, מונחת בפני בקשתו של כונס נכסים כי אאשר הסכם מכר בו התקשר עם חברת Metecno (להלן: "מטכנו"), וזאת בלא התמחרות.

לאחר שהונחו בפני הבקשות, התגובות להן וכן תגובות לתגובות, מצאתי כי נסיבות המקרה הולמות כי אעשה שימוש בסמכותי לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, ליתן החלטה שלא במעמד הצדדים - וכך אני עושה.

עובדות המקרה;

1. ביום 13.5.2001 מונה כונס הנכסים לתפקידו, הוחל מממש את נכסי החברה.

2. בין מר זפיר לכונס התנהל משא ומתן, אולם זה נקטע מסיבות הנטענות בידי זפיר כאי הבנה גרידא בין הצדדים.

3. ביום 12.9.01, התקיים מו"מ בין כונס נכסים לחברת מטכנו, אשר הציעה לרכוש את קו היצור במצבו הנוכחי בעד 295,000$, כאשר כל עלויות האריזה וההובלה יחולו עליה.
מטכנו התנתה את הצעתה בכך כי כונס נכסים לא ינהל מו"מ עם גורמים אחרים, עד למתן החלטה של בית המשפט בעניינה.

4. הערכת השמאי אותה מצטט כונס נכסים קובעת כי לאור מצב השוק, מכירת הקו בסכום של 250,000$ הינה ראויה וסבירה.


5. מאידך, התקבלו שלוש הצעות של מציעים אחרים לעניין קו היצור, אשר כל אחת מהן גבוהה יותר מהצעתה של מטכנו.


טענותיו של מר זפיר;



6. הסכום המוצע על ידו, בסך 350,000$, הינו גבוה יותר באופן ניכר מהצעתה של מטכנו, העומדת על 295,000$ בלבד.


7. הלכת ע"א 509/00 לוי נ' ברכה, המונעת במקרים מסוימים חזרה של פקיד בית המשפט מסיכום עם מציע בשל קבלת הצעה גבוהה יותר אינה חלה במקרה דנן, שכן בניגוד לאותה פרשה, לא ערך כונס נכסים דנן כל התמחרות בין המציעים, ואף לא פרסם בעיתונות הצעה להציע הצעות.


8. במקרה דנן, לא נתקבל להסכם לא אישור בית המשפט, ואף לא אישור אחד הנושים המובטחים או כונס הנכסים הרשמי.

טענות כונס הנכסים;

9. המבקש זפיר בא לבית המשפט בידיים "בלתי נקיות", לאחר שהסתיר את העובדה כי כבר ניהל משא ומתן עם כונס נכסים, ונקב בסכומים נמוכים יותר. די בעובדה כי כונס נכסים פנה אל זפיר טרם נחתם ההסכם, בכדי לקבוע כי זה מיצה את זכותו להתמחרות.


10. מאידך גיסא, חברת מטכנו הציעה הצעה ראויה, לה ערבה באמצעות מכתב אשראי בנקאי, וקיבלה את אישור הנושה המובטח, בעלי המניות של החברה וכן את אישור כונס הנכסים הרשמי. כמו כן, סבור כונס הנכסים כי יש לקבל את ההצעה מהטעמים הבאים:


א. על רקע המצב העולמי, קיים חשש סביר כי גורמים מחו"ל ימעטו להגיע לישראל להציע הצעות. גם בחודש לפני הצעת מטכנו לא פנו גורמים כאלו לכונס.


ב. מטכנו מעוניינת לסיים את העסקה בתוך פרק זמן קצר. זאת, כאשר המשך החיפוש מצריך עלויות החזקה בסך 12,000$ בחודש.


11. לאור התנאי שהתנתה מטכנו, מנוע כונס נכסים מלנהל מו"ם עם שני המציעים האחרים. בעניין זה, חלה גם הלכת ע"א 509/00 לוי נ' ברכה.


12. כונס נכסים מודה כי הצעות שני המציעים אחרים מהווים הצעות רציניות ומגובשות.


13. אין לגזור גזירה שווה בין נסיבות המקרה דנן לבין ע"א 9151/00 דוגז נ' להב, שם אושרה התמחרות מאוחרת. זאת, היות ובפרשת דוגז היה המחיר שהוצע קודם להתמחרות נמוך באופן משמעותי מהערכת השמאי. לא כך במקרה דנן.


14. קבלת הבקשה להתמחרות תפגע שלא כדין בצד ג' (קרי, מטכנו), אשר הצעתה נמוכה בסך הכל ב- 10% מהצעתו של זפיר.


תשובתו של זפיר;

15. הבקשה אינה בקשה לביטול חוזה חתום. זאת, שכן אישור בית המשפט הוא תנאי מתלה בלעדיו לא נכנס החוזה בין כונס נכסים ומטכנו לתוקף כלל ועיקר. קבלת טענת כונס נכסים כי מדובר בחוזה מחייב תהפוך את פיקוח בית המשפט על התקשרויות מסוג זה לפורמלית בלבד.


16. הליכי המכירה דנן לא מוצו באופן מספיק, דבר הפוגע בנושי החברה. כמו כן, אין להקיש מהלכת ע"א 509/00 לוי נ' ברכה, שכן העובדות שונות:
בע"א 509/00, בניגוד למקרה דנן, פורסמה הזמנה להציע הצעות, הנאמן קיים שתי התמחרויות, כך שההתמחרות נשוא הערעור היתה שלישית במניין. במקרה דנן, לא רק שלא התקיימה התמחרות, הרי שכונס נכסים התקשר עם מטכנו כעבור שלושה ימים בלבד (!) מהיום בו ניתן אישור בית המשפט להתחיל במשא ומתן. דבר זה מרמז על חיפזון לא ראוי. כמו כן, מצטט המבקש את דברי יו"ר הדירקטוריון של החברה, לאמור:

"עובד החברה הודיעני כי פנו אליו מספר גורמים שלדבריון נמנעים לנסות ולרכוש את הציוד, מאחר וקיימת המלצה למכור לפונה האיטלקי, וציינו שלו היו יודעים כי יתקיים הליך התמחרות, היו משתתפים בו"

(ההדגשות במקור - ו.א)".


17. בהלכת דוגז נקבע, כי כאשר קיימת אפשרות מעשית להשיג מחיר גבוה יותר, אין מניעה מלפתוח התמחרות מחדש. במקרה דנן, כשאין תחולה לנסיבות החריגות של ע"א 509/00, אין מניעה מללכת באותו כיוון של הלכת דוגז.


תגובתה של חברת מטכנו;



18. קיום חוזים הוא עקרון יסוד של השיטה המשפטית, גם בשל הצורך בודאות חוזית, וזאת, גם כאשר החוזים כפופים לפיקוח בית המשפט.


19. חובת כונס הנכסים להפיק מחיר מירבי עבור הנושים כפופה גם לעקרון שאין פוגעים בצדדים שלישיים תמי לב.


20. על אף שעובדות המקרה שונות מע"א 509/00, יש להחיל גזירה שווה על נסיבות המקרה דנן. זאת, שכן הלכת לוי נ' ברכה לא הוגבלה להתקשרויות הנעשות בצורת מכרז. כך נקבע מפורשות כי כאשר בוחר כונס נכסים להתקשר עם מציע אחד בלא הזמנת הצעות מהציבור, עדיין חלים עליו כללי המשפט הפרטי בדבר תום-לב בשלב הטרום חוזי.


21. במקרה דנן, בחן כונס נכסים את דרכי ההתקשרות האפשריות, ובחר להתקשר עם מטכנו כפי שנעשה בפועל. משכך, על בית המשפט לכבד דרך זו, אף אם היתה ההחלטה מוטעית ביסודה. זאת, שכן אין כל סיבה שצד ג' תם-לב יפגע מטעות זו.


22. המציעים "החדשים" הינם חסרי תום-לב. זאת, שכן הם ידעו על המשא ומתן עם מטכנו, ולו היו רוצים יכולים היו להציע הצעות כבר אז. אלא, שהם בחרו "לשבת על הגדר" ולהתערב רק כאשר ראו כי גורם מוביל בענף חתם על הסכם עם כונס נכסים.


תגובת כונס הנכסים הרשמי;

23. משלא נקט כונס נכסים בדרך של מכרז, אין תחולה להלכת ע"א 509/00.


24. אי לכך, חלה על כונס נכסים חובה למקסם את התמורה עבור המכר, וזאת לא רק לטובת הנושה המובטח אלא עבור כל ציבור הנושים.


עד כאן עובדות המקרה וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי:


המסגרת הנורמטיבית;

25. ס המחלוקת אשר מונחת בפני עומד איזון האינטרסים העדין והלא פשוט בין אינטרסים נוגדים המעורבים בהליך מכירת נכסיה של חברה בפירוק.


מחד גיסא, עומד האינטרס של צד ג', אשר מתקשר עם כונס הנכסים או המפרק של החברה. גורם זה מצפה, ככל צד סביר לחוזה, כי בעל התפקיד המתקשר עמו יהיה כבול להסכמות חוזיות אליהן נכנס מרצונו החופשי. לכך מצטרפים גם האינטרס הציבורי כבד המשקל בוודאות, סופיות וקיום חוזים.
מאידך גיסא, עומדים האינטרסים היחודיים של דיני הפירוק, אשר עיקרם השגת המחיר הגבוה ביותר עבור הנושים. אמנם, בכל חוזה עומד אינטרס של הצד, מוכר הנכס, למקסם את התמורה. אלא, שאינטרסים אלו לובשים צורה ומשקל מיוחדים בהליכי פירוק, וזאת ממשקלן המצטבר של כל הסיבות הבאות:


א. המפרק או כונס נכסים אינם צד חוזי רגיל העוסק במכירת נכסיו שלו. הם בעלי תפקיד העוסקים במכירת ציודה של חברה חדלת פרעון, קרי, תפקידם להשיג תמורה ראויה עבור ציבור גדול של נושים, אשר נקודת המוצא לגביו הינה כי גם אם ימכר הציוד כולו במחיר הוגן ומלא, לא יהיה בו די בכדי לכסות את מלוא חובם. במיוחד אמורים הדברים בנושים הבלתי מובטחים, שאת עניינם מייצג המפרק.


ב. לא זאת, אלא אף זאת; מן המפורסמות הוא כי מכירת ציוד של חברה חדלת פרעון, אך לעיתים רחוקות מגיעה לערכו האמיתי, כפי שיכול היה להתקבל במכירה בשוק החופשי על-ידי חברה סולבנטית, בלא לחץ של זמן. אין זה סוד, כי מחירי ציוד במימוש מהיר הינם באופן טבעי ירודים במידה ניכרת יותר מערכם האמיתי בשוק. דבר זה משוקלל בדרך-כלל בעצם הערכת השמאי שעל בסיסה נעשה מכר הציוד, כך שאין בהצעה המגיעה להערכה זו, או אף עוברת אותה בכדי להגיע לערכו האמיתי של הציוד. לא פעם, נתקל בית משפט בבעל תפקיד המגיש בקשות למכר ציוד במחירים נמוכים מאד, בטענה כי אין הוא מסוגל להשיג מחיר גבוה בשל אילוצים אלו. זאת, כאשר מנגד קובלים בעל החברה, או הנושים, על כך כי מדובר במחירי הפסד שאין בהם כדי לכסות ולו מעט מהחובות.


הבעיה מחריפה עוד יותר, כאשר מדובר בציוד יחודי, אשר נעשה בו שימוש במסגרת ענף ספציפי מאד, אשר העוסקים בו אינו רבים. לא פעם, נתקל בית המשפט בכונס נכסים או מפרק המביעים את חשדם, כי העוסקים בתחום הרחיקו לכת עד כדי הגעה להסכמה ביניהם להקפיד ולהציע מחירים נמוכים במיוחד, ולהפיק כך רווח בלתי הוגן על חשבון קופת הכינוס או הפירוק.


ג. מעצם היותם של המפרק וכונס נכסים בעלי תפקיד, אשר אינם מוכרים את רכושם שלהם, אלא רכוש של אחרים, עשויה להתעורר לעיתים מעין "בעית נציג", מהסוג המתעורר כאשר לאדם אחד ניתן לפעול בנכסיו של אחר. חיי המעשה מלמדים כי לא תמיד נעשה מצד המפרק וכונס נכסים מירב המאמץ למקסם את התמורה. במיוחד כאשר מדובר בהליכים מתמשכים ומתסכלים, ציוד ישן אשר קשה למצוא לו קונים. זאת בעיקר כאשר הנושה מכוחו התמנו כונס נכסים והמפרק לוחץ עליהם, במישרין או בעקיפין, לסיים את עבודתם במהירות.


ד. הבעיה מחריפה במיוחד כאשר בכונס נכסים המייצג נושה מובטח עסקינן. במקרה זה, יוצא לא פעם כי בעל תפקיד זה רואה עצמו, שלא כדין, כמייצג אך ורק או בעיקר את הנושה המובטח, על חשבון יתר הנושים. על רקע זה, באה לעולם ההחלטה בפש"ר 466/93 גרבש נ' שלף, אשר כפפה את כונס נכסים לחובות אמון מסויימות כלפי יתר הנושים.
עולה מכל זאת, כי כאשר בעסקה בין כונס נכסים לצד ג' עסקינן, על בית המשפט לבדוק בזהירות יתרה את התמורה, בכדי לשמור על אינטרס הנושים הבלתי מובטחים.


26. מכל זאת עולה בהכרח כי התקשרות עם מפרק או כונס נכסים לצורך רכישת ציוד של חברה חדלת-פרעון שונה באופן מהותי מהתקשרות חוזית רגילה. אחד מביטוייה החשובים של שונות זו, היא כי כונס נכסים או מפרק המבקשים למכור ציוד אינם רשאים לעשות זאת, בלא אישורם של כונס הנכסים הרשמי ובית המשפט של פירוק. אין מדובר אך ורק בפיקוח פורמלי, שאינו אלא מליצה בלבד, אלא בפיקוח מהותי אשר נועד להגן על אינטרס הנושים, בעיקר הנושים הבלתי מובטחים. קבלת אישורים אלו הינה בבחינת

תנאי מתלה, בלעדיו לא נכנס החוזה על תניותיו לתוקף כלל ועיקר. מסיבה זו, חובותיו של בעל התפקיד במהלך ניהול המשא ומתן לקוחות מחובת תום הלב הטרום-חוזית.


הרציונל ברור; כונס נכסים והמפרק מתקשרים למעשה בחוזה למכר נכסים אשר הדין רואה אותם כשייכים לנושי החברה. מאחר ומן המפורסמות הוא, כי רבים מהנושים דנן אינם מעורבים בהליך במידה מספקת כדי להשפיע על מהלך המכר, ואף אינם מסוגלים להיות מעורבים בצורה כזו, הרי שכונס הנכסים הרשמי ובית המשפט של פירוק נכנסים בנעליהם, והסכמתם למכר באה במקום הסכמת הבעלים על-פי דין של הנכסים. אין צורך להרבות במילים על כך כי חוזה למכר נכס אשר לא קיבל את הסכמת בעל הנכס הינו חסר תוקף, ואין לאיש את הזכות להסתמך עליו.


27. מכך נובע, כי הבא להתקשר בחוזה עם כונס נכסים או מפרק לעניין מכר נכסיה של חברה חדלת פרעון, מן הראוי כי יקח בחשבון מראש את מסכת הסיכויים והסיכונים המיוחדת הכרוכה בכך. מי שבא לרכוש נכסי חברה בפירוק, מתוך תקווה להנות מהיתרונות אשר צופן עבורו הליך זה (וביחוד אמורים הדברים למחירים, ולחולשתו היחסית של בעל התפקיד במשא ומתן, לעומת צד רגיל וסולבנטי באותו המצב), מן הראוי כי ידע שהתקשרות זו צופנת גם סיכונים מיוחדים, אשר אינם קיימים במכר רגיל. בין הסיכונים האלו מצוי גם הסיכון כי בית המשפט ימצא, בסופו של יום, כי בעל התפקיד לא עשה כל שלאל ידו בכדי למקסם את תמורת המכר, ויסרב לאשר את החוזה. אין צד אשר בא מרצונו למשא ומתן מסוג זה יכול להשמע בטענה כי הסתמך על סופיותן של הסכמות שהושגו במהלך המשא ומתן (להבדיל מהתמחרות אשר זכתה לאישור בית המשפט), כאילו לא ידע כי בחברה בפירוק או כינוס עסקינן.


28. אין חולק, כי חובות תום הלב הטרום-חוזי, המוקשות מסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) שרירות וקיימות, ומחייבות את המפרק וכונס הנכסים. אלא, מכיוון שאותם בעלי תפקיד אינם פועלים ברכושם שלהם, ומן המפורסמות הינו כי הם כפופים לאישור בית המשפט, הרי שאך לעיתים נדירות תיצור התנהגותם "מניעות" או "השתק" כלפי בית המשפט, אשר יחייבו אותו לתת ידו לפעולה שנעשתה שלא כדין. גם אם הוכח, כי בעל התפקיד פעל שלא כדין ובחוסר תום-לב, הרי התרופה לכך אינה פגיעה באינטרס הנושים, אשר לא השתתפו במשא ומתן זה, אלא הגשת תביעה מתאימה כנגד בעל התפקיד עצמו, לפי הסעיפים המתאימים בפקודת החברות.


29. אין חולק, כי על בית המשפט מוטלת החובה שלא להתערב בקלות ראש בשיקול דעתו של בעל תפקיד אשר התקשר בחוזה. זאת, גם בשל התחשבות, במקרים המתאימים, באינטרס ההסתמכות של צד ג' אשר התקשר באותו חוזה. אלא, שפיקוח קיים, וכפי שכבר נקבע קודם לכן, אין מדובר אך בפיקוח פורמלי. גם חריגים הקיימים בדין, לא הושמו שם בכדי שיתעלמו מהם, ויהפכו אותם לעניין תאורטי גרידא. כך, למשל, התייחסתי לעניין זה בהחלטתי בבש"א 15382/01 אפל נ' פריניר:


"מנגד, אין לשכוח את עקרון היסוד של השיטה המשפטית לפיו "אין המחוקק משחית מילותיו לריק". מחובתו של בית המשפט לכבד את החוק החרוט, ולא להפוך אותו לאות מתה על-דרך של פרשנות"



אותם דברים, אשר נאמרו באותו מקום על סמכות בית משפט לכפות על נושה פשרה בנוגע לחובו, קרי, להחלטה בנוגע לקניינו שלו, יפים במקרה דנן מכח קל וחומר, כאשר עסקינן בבעל תפקיד הפועל ברכוש זולתו, על רקע הנסיבות והשיקולים אשר תוארו בהרחבה בפתח החלטה זו.


30. כבר מדברים אלו עולה כי דין טענתה של מטכנו, לפיה הדין הראוי הוא כי אף אם נפל בשיקול דעתו של כונס הנכסים פגם היורד לשורשו של עניין, מחוייב בית המשפט לכבדו בכדי לא לפגוע בהסתמכותו של הרוכש, להדחות על פניה. קבלת גישה כזו היתה הופכת את פיקוחו של בית המשפט לכלי ריק מתוכן, תוך פגיעה בכל אותם ערכים חשובים עליהם נועד פיקוח זה להגן.


הלכת ע"א 509/00 ברכה נ' לוי והלכת דוגז;



31. אחת הנקודות השנויות במחלוקת בין הצדדים, היא תחולתה או אי תחולתה של הלכת ע"א 509/00, ברכה נ' לוי, על המחלוקת נשוא הבקשה דנן.


אלא, שעיון בנסיבות אותו מקרה מעיד כי העובדות שבבסיסו היו שונות לחלוטין. באותו מקרה, נערכו שתי התמחרויות אצל נאמן בפשיטת רגל, ולאחר שאלו נסתיימו ונקבע זוכה, הופיע מציע חדש, אשר הוליך להתמחרות שלישית בבית המשפט. התמחרות זו היתה נשוא הדיון בע"א 509/00.


יוצא, כי אין כל דמיון בין עובדות המקרה הנוכחי והלכת ע"א 509/00. זאת, שכן מרגע שנערכה התמחרות ואושרה כדין, גובר ביותר משקלו של עקרון הסופיות וההסתמכות של הרוכש, עד שהוא מתקרב, בנסיבות מסויימות, למשקלו במקרים של משא ומתן מסחרי רגיל. ביתר שאת, במיוחד אם כונס הנכסים הרשמי, ובמיוחד בית המשפט של פירוק נתנו את אישורם למכר ומבקשים לאחר מעשה לסגת מהסכמתם. לא כך הוא המקרה כאשר הסכמה זו לא ניתנה כלל ועיקר.


מעבר לזאת, שבה הלכת לוי נ' ברכה ומצהירה על חובות תום-הלב הטרום חוזי הרובצות על בעל התפקיד בהליכי פשיטת רגל או פירוק, ועל כך כי מקסום התועלת לנושים אינה חזות הכל. בכך, כמובן, אין כל חדש, שכן אין חולק על תחולת חובות אלו. אלא שעוצמתן והשפעתן בפועל משתנה לפי נסיבות המקרה. דומה, כי במקרה דנן לא חלות כלל ועיקר אותן נסיבות אשר הביאו לחיוב כונס נכסים, באותו מקרה, להתקשר בהצעה שאינה הגבוהה ביותר.


32. לא זאת, אלא אף זאת; במקרה דנן, מנסה מטכנו להביא לתוצאה, לפיה יאסר על כונס נכסים לערוך התמחרות כלל ועיקר. מן מהמפורסמות הוא כי האינטרס הציבורי הכללי שואף, עד כמה שרק ניתן, להעדפת הליכים דמויי מכרז, וזאת מכוחו של עקרון השיויון. אינטרס ציבורי זה, כאשר בכינוס או פירוק עסקינן, לובש גם פנים נוספות, מיוחדות ורבות משקל: היות ועסקינן בבעלי תפקיד אשר אינם פועלים בנכסיהם שלהם אלא בנכסי הזולת, הרי עריכת התמחרות עשויה להפיג חששות לעריכת מחטפים או מעשים שלא כדין, פועל יוצא של בעיית הנציג אשר תוארה לעיל.


מושכלה זו מקבלת משקל מיוחד כאשר עסקינן בכונס נכסים, אשר פועל בשם נושה מובטח, ובית המשפט מפקח עליו לבל יקפח את עניינם של יתר הנושים. זאת, גם מכוחה של הלכת פש"ר 466/93 גרבש נ' שלף.
אלא מאי? קבלת עמדה הכובלת את בית המשפט של פירוק להסכמות שהשיג כונס נכסים, גם אם אין הן ראויות, יוצרת "פרצה" אשר יש בה בכדי לחתור מתחת לעצם מהותה של ההחלטה בענין גרבש. אם עמדתה זו של מטכנו תהיה ההלכה הנוהגת, מה ימנע את כונס נכסים מלהגיע להסכמות לא ראויות עם רוכש, תוך מכר נכסי החברה בעד תמורה המקפחת את הנושים הבלתי מובטחים, כאשר הוא יודע כי "כיבוד הסתמכותו" של צד ג' ימנע את בית המשפט מלהתערב ולהפוך הסכמות מסוג זה?



33. בהחלטתי בענין פש"ר 1425/98, בש"א 24741/00 (להלן: "הלכת דוגז") הוכרה חשיבותו המכרעת של הצורך למקסם את התמורה עבור הנושים, גם על חשבון אינטרס הסופיות. באותו מקרה, פתח בית המשפט התמחרות אשר הסתיימה, וזאת משתי הסיבות העיקריות הבאות:


א. המחיר שהתקבל בהתמחרות היה נמוך באופן ניכר מחוות-דעת השמאי.
ב. ההצעה החדשה שהתקבלה היתה גבוהה באופן ניכר מהצעת הזוכה בהתמחרות.


34. בנסיבות חריגות וקיצוניות אלו, נקבע כי על עקרון הסופיות לסגת, וזאת בשל מאפייניו המיוחדים של מכר ציוד חברה בפירוק, השונים באופן מהותי מההליכים בהם עוסקים דיני המכרזים הרגילים. אלא, שאין באמור לעיל כדי להגביל את התערבות בית המשפט אך ורק לנסיבות אשר תוארו בפרשת דוגז. לכל היותר, ניתן לומר כי כאשר נערכה התמחרות סופית ונבחר זוכה, הרי בהעדר נסיבות קיצוניות מהסוג שהיו בפרשת דוגז, חלה הלכת ע"א 509/00, המחייבת את בית המשפט לקחת בחשבון גם את הסתמכות הרוכש.


מאידך גיסא, כאשר לא נערכה התמחרות, ולא ניתנה אף הסכמתו של כונס הנכסים הרשמי, הרי שעילות ההתערבות של בית המשפט הינן גמישות ו"נדיבות" הרבה יותר. זאת, באשר משקלו של אינטרס הסופיות וההסתמכות יורד, ומשקלו של האינטרס למקסם את התועלת לנושים גובר - באשר המאמצים אשר נעשו בכדי להגשימו פחותים בהרבה. קרי, משקלו הראוי של אינטרס המקסום טרם מוצה וקיבל את מקומו כדין.


ההכרעה בנסיבות המקרה דנן;

35. עיון בנסיבות המקרה דנן מראה כי התממשו בו כל החששות והסממנים, המביאים את בית המשפט שלא למהר ולתת את ברכתו להסכמות בין בעל התפקיד לרוכש, אלא לעמוד על קיומה של התמחרות.


אין חולק, כי במקרה דנן עסקינן בכונס נכסים הפועל מטעם נושים מובטחים. כונס הנכסים התקשר עם המשיבה, בתוך שלושה ימים (!) מהיום בו ניתן לו אישור בית המשפט לשאת ולתת לעניין מכר קו היצור. זאת, כאשר מנסיבות המקרה עולה כי היו מציעים רבים אחרים, אשר היו מוכנים להשתתף במשא ומתן, אך נמנעו מלעשות כן בנסיבות אשר טרם הובהרו די צרכן. אין חולק, כי אישור בית המשפט למכר לא ניתן, וכי כונס הנכסים הרשמי מתנגד לו.

36. לא זאת, אלא אף זאת; מנסיבות המקרה עולה כי מטכנו רחוקה עד מאד מלהיות צד ג' תם לב, אשר הסתמך בתמימות על ההתקשרות עם כונס הנכסים.
מנסיבות המקרה עולה כי מטכנו, אשר עמדה לא רק על קיום משא ומתן מהיר ביותר (דבר אשר הינו זכותה), אלא פעלה בכדי למנוע מכונס הנכסים משא ומתן כלשהו עם גורמים אחרים בו-זמנית, זאת באיום כי אם יעשה כן, תסיר לאלתר על הצעתה.


ספק גדול הוא, אם היה כונס הנכסים רשאי לקבל תנאי אשר כזה מלכתחילה, בלא נסיבות מיוחדות וחריגות המחייבות הסכמה כזו. זאת, גם ובעיקר על רקע חובתו למקסם את התמורה, לתועלת כל נושי החברה. אלא, שאין צורך להכריע בשאלה זו בנסיבות המקרה דנן. לשם הכרעה בבקשה המונחת בפני, די אם אקבע, כי משבחרה מטכנו לשאת ולתת עם כונס נכסים תוך נסיון לכבול את ידיו בדרך אשר כזו, אין היא יכולה להשמע כלל ועיקר בטענה כי הינה צד ג' תם-לב, אשר סירוב בית המשפט לאשר את המכר יפגע בו על לא עוול בכפו. נהפוך הוא. פסיקה אחרת היתה מניחה למטכנו להמצא נשכרת מעוולתה היא, וזאת על חשבון נושי החברה ועקרון השיוויון גם יחד.


37. אין כל צורך להדרש לשאלת תום-ליבם של המבקש והמציעים האחרים במסגרת הבקשה דנן, אשר עניינה באיזון בין אינטרס ההסתמכות לתועלת קופת הכינוס. אם סבורה מטכנו כי ברשותה טענות כנגד דרך התנהגותם, תתכבד ותגיש נגדם תביעה נזיקית. אפשרות זו, האחרונה, נידונה בהחלטתי בפרשת דו-גז, ואין צורך כי אחזור כאן על מה שכבר נאמר.

38. מכל האמור לעיל עולה, כי דין בקשתו של זפיר להתקבל במובן זה, כי תערך התמחרות כדין אצל כונס הנכסים, בלא שיהיה מחוייב להסכם המכר אליו הגיע עם חברת מטכנו. בנסיבות המקרה, תשא מטכנו בהוצאות המבקש בסך 10,000 ש"ח בצרוף מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון