החלטה 1. המבקשים, 23 יחידים ועמותה אחת, הגישו עתירה מינהלית נגד ועדת המשנה להתנגדויות שליד הועדה המחוזית לתכון ולבניה מחוז חיפה וכנגד משרד התיירות, בענין החלטת ועדת המשנה להתנגדויות מיום 26.7.00 לגבי תכנית מתאר מקומית מספר ג- 712 ב', שינוי לתכנית מתאר מס ג/ 712 א', בתי קיט על שפת הים בדרום קיסריה. המבקשים עותרים בעיקרו כנגד סבירות ההחלטה בהתייחס לזכויותיהם הקניניות במקרקעין ולפגיעה בהן וכן בהתייחס למצב התכנוני שעל פי תכנית ג 712/ ותכנית ג/ 712א'. נטען כי המשיבה 1 דנה ב- 26.7.00 בהתנגדויות לתכנית והחליטה לאשר את תכנית המתאר המקומית מס' ג - 712ב' שנערכה על ידי המבקשים בכפוף לתיקון שעיקרו צמצום השטח המירבי של יחידות הקייט וביטול האפשרות להתקין בהן מרתפים. בעתירה התבקש בית המשפט לבטל את התיקון האמור ולהורות על אישור התכנית במתכונת בה הופקדה. 2. במסגרת דיון מוקדם שהתקיים בעתירה בקשה ב"כ העותרים לקבל לעיונה עותק מפרוטוקול הדיון הפנימי שהתקיים בועדה במועדים 28.7.99, 8.9.99 , ו- 26.7.00, ללא שמות, זאת, כדי לבסס טענתה בדבר חוסר סבירות ההחלטה לאור שינויים דרסטיים בעמדות הועדה. המשיבה 1 התנגדה לבקשה. במצב זה הגישו העותרים בקשה בכתב לגילוי הפרוטוקולים הפנימיים מדיוני המשיבה 1, היא הבקשה הנדונה בהחלטה זו. 3. טיעוני המבקשים בבקשתם טוענים העותרים כי ב- 28.7.99 הוחלט על הפקדת תכנית בה שטח הבניה העיקרי לכל יחידת נופש יהא בהיקף של 87 מ"ר בתוספת 7.5 מ"ר שטח שירות לממ"ד. מכתב ברוח זו מטעם ועדת המשנה צורף לעתירה ( ע8 ). נטען כי ב- 8.9.99 הוחלט להגדיל את השטח העיקרי האמור לכל יחידת נופש ל- 90 מ"ר בתוספת שטח שירות לממ"ד בהיקף של 7.5 ממ"ר וכן לאפשר בנית מרתף, אך כי ב- 26.7.00 הוחלט לאשר בינוי בהיקף מצומצם של 75 מ"ר בלבד, כאשר שטח זה כולל ממ"ד וללא אפשרות לבנית מרתף. המבקשים סבורים כי חשיפת הפרוטוקולים תפיץ אור על אופן הפעלת שיקול הדעת של הועדה ובין היתר ניתן יהיה לדעת האם משיבה 1 אימצה את עמדת משרד התיירות ללא כל סייג בלי ששקלה בעצמה את כל השיקולים הרלוונטיים והאם אמנם התעלמה מכל שיקול זר בענין הנדון. העותרים פנו ב- 4.9.00, 5.9.00 ו- 17.9.00 בבקשות בכתב לקבלת העתקי הפרוטוקולים של דיוניה הפנימיים של משיבה 1 . נמסר כי ב- 26.9.00 נשלח לב"כ העותרים מכתב תשובה אליו צורף חלק מפרוטוקול הדיון מיום 26.7.00 בו נרשמו הטיעונים מטעם העותרים. לא צורפו העתקי פרוטוקולים של הדיונים פנימיים לרבות הדיון בעקבותיו התקבלה ההחלטה ולא הוברר מדוע לא ניתן לקבל את העתקי הפרוטוקולים. במכתב לשכת התכנון המחוזית מ- 26.9.00 מצוין כי מצ"ב קטעי פרוטוקול מ- 28.7.99, 8.9.00 ו- 26.7.00 וכן תמליל דיון פומבי של מהלך הדיון מתאריך 26.7.00 והכותב מוסיף : "לא ניתן לקבל תמליל של הדיון הפומבי". נראה כי כוונתו היתה לתמליל הדיון הפנימי. 4. העותרים סבורים כי הן על פי הפסיקה שקדמה לחוק חופש המידע והן על פי חוק זה זכאים הם לקבל את תמלילי הדיונים הפנימיים לעיונם בנסיבות המקרה. העותרים סבורים כי להכרעה בעתירה תהא השפעה ישירה על זכות הקנין שלהם שהנה זכות יסוד, כי יש להקפיד על הזכות לאפשר דיון הוגן תוך חשיפת כל החומר הרלבנטי בפני היריב ובית המשפט, כי חשיפת הפרוטוקולים במקרה זה הנה הכרחית להבנת הנימוקים שעמדו ביסוד החלטותיה השונות של המשיבה 1 כאשר מנגד לא ניתן כל טעם ענינני לסירוב חשיפתם. 5. טיעוני המשיבה המשיבה מתנגדת עקרונית להצגת פרוטוקולים מדיונים פנימיים של ועדותיה השונות הן בכלל, והן במקרה זה. המשיבה טוענת כי אין בהחלטה מ- 26.7.00 משום שינוי עמדה מצד רשות התכנון שכן שתי ההחלטות הראשונות היו החלטות של ועדת המשנה לתכניות א של הועדה המחוזית, בה נדונה התכנית לקראת הפקדתה וכי מדובר בהליך מקדמי, בעוד הישיבה השלישית התקיימה בשלב הדיון בהתנגדויות, בישיבה של ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית. המשיבה מסכימה כי בהחלטה השלישית קבלה ועדת המשנה, שדנה בהתנגדויות השונות, באופן חלקי, את התנגדות משרד התיירות. מדובר, לגישת המשיבה, בהחלטות של גופי משנה שונים שניתנו למטרות שונות. נטען כי אין צורך בחשיפת הנימוקים שעמדו ביסוד השינויים בין שלוש החלטות שכן אין אלה שינויים בין החלטות של גוף אחד אלא בהחלטות של גופי משנה שונים שנעשו לצרכים שונים ולמטרות שונות. עוד נטען כי הנימוקים לשוני בין גודל יחידות הנופש על פי ההחלטה להפקדה לבין גודלה על פי ההחלטה בהתנגדות ניתנו בהחלטה עצמה. המשיבה מסבירה כי השוני נובע מקבלה באופן חלקי של התנגדות משרד התיירות ואימוץ הנימוקים שהוצגו על ידי משרד התיירות בנוגע למדיניותו בענין גודל יחידות קיט ונופש ובהתאם לתמ"א 13. נטען כי על פי חוק חופש המידע תשנ"ח - 1998, סעיף 9(ב)(4) אין רשות ציבורית חייבת למסור מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, לחבריהן, או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי וכן חוות דעת טיוטה עצה או המלצה שניתנו לצורך קבלת ההחלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין. המשיבה סבורה כי משניתן לרשות שיקול דעת באשר למסירת מידע בדבר דיונים פנימיים רשאית היא למסור ורשאית היא לסרב. נטען כי דיון פנימי הוא תהליך של חשיבה, של עבודה והחלפת דיעות לקראת גיבוש שיקול הדעת ולצורך מתן החלטה ואין כל פגם בסירובה של רשות לחשוף את התהליך. לגישת המשיבה, סבירות החלטת ועדת המשנה להתנגדויות היא ההחלטה נשוא העתירה מיום 26.7.00 תתברר מלשון ההחלטה ונימוקיה, שכן בהחלטה ובנימוקים התגבש שיקול הדעת שסבירותו תעמוד במבחן בית המשפט. נטען עוד כי השתתפות יועץ משפטי בישיבות הועדות ובדיונים הפנימיים משמעותה התייעצויות משפטיות, וככאלה הן חסויות. על כן, סבורה המשיבה כי יש לדחות הבקשה לחשיפת הפרוטוקולים של הדיון הפנימי של ישיבות ועדת המשנה לתכניות וועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית. 6. אקדים ואומר כי לדעתי דין הבקשה להתקבל ולהלן אסביר. 7. עוד טרם נחקק חוק חופש המידע, קבע בית המשפט העליון בענין רע"א 1412/94, הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' גלעד, פ"ד מט(2), 522, כי ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת וכי גילוי האמת משרת את אינטרס הציבור הכולל את אינטרס הפרט הנפגע. צויין, כי הדין מכיר במצבים של חסיון בהם נשלל מבעל דין השימוש בראיה שהיה בה כדי לסייע בגילוי האמת בתוקף אינטרסים שמן הראוי להגן גם עליהם, אך כי הגישה כלפי החסיון היא חשדנית וכי רק במקרים מיוחדים וחריגים יוכר החסיון. בית החולים באותו ענין ביקש להכיר בחסיון הלכתי לדוחות בדיקה רפואיים פנימיים הנערכים בבתי החולים, ובית המשפט, בקבלו כי מוסמך הוא להכיר בחסיון הלכתי ללא עיגון בחוק החרות, נדרש לאזן בין אינטרס הפרט והכלל בחשיפת האמת לבין אינטרס הפרט והכלל בהגנה על פרטיות, ושיקולים אחרים. בגדר האיזון נלקחו בחשבון חשיבותם היחסית של השיקולים הנוגדים, חיוניות המסמך לגילוי האמת, קיומן של ראיות חילופיות ומידת ההשפעה של הגילוי על אינטרסים ציבוריים שהחסיון מבקש להגן עליהם, כל זאת, תוך ציון כי אין להתיר חסיון מעבר לנדרש. בסופה של אותה פרשה מצא בית המשפט כי אין להכיר בחסיון המבוקש והעדיף את זכות החולה לקבל מידע על הטיפול הרפואי הנעשה בו, קרי, את גילוי האמת. בענין רע"א 4999/95 Alberici International ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נ(1), עמ' 39, ציין בית המשפט כי הגם שאין בישראל חוק המעניק זכות עיון בחומר המצוי בתיקם של גופים מינהליים, זכתה זכות העיון הפרטית לפירוש רחב על ידי בית המשפט, כאשר הכלל הוא כי מסמכים שנתקבלו על ידי רשות ציבורית, תוך כדי שימוש בסמכות שהוענקה לה על פי דין, צריכים להיות גלויים ופתוחים בפני הצד הנוגע בדבר. בית המשפט ציין, כי הכלל העולה מן הפסיקה הוא פועל יוצא מן הרלוונטיות של המסמכים להוכחת עניינו של הפרט, המבקש לתקוף את ההחלטה המינהלית, מן הקשר שבין זכות העיון לבין התדיינות משפטית בין הרשות לבין הפרט הנפגע, וכי זכות זו עצמה כפופה לחריגים, משמע חסיון מכוח הוראה חקוקה או חובת שמירת סוד. בית המשפט מסכם, כי שיקולים של יעילות, תקנת הציבור, מילוי תפקיד הרשות באופן תקין וכיוצא באלה, ראויים להישקל על ידי בית המשפט, הדן בבקשה לעיון במסמכי רשות (שם, עמ' 44 - 45). כפי שעולה מהאמור לעיל, כרוכים בסוגייה שבפניי שיקולים שונים הטעונים איזון. מחד, אינטרס הציבור בזכותו של הפרט לקבל מידע הקיים בידי הרשות ושימש אותה לצורך קבלת ההחלטה המינהלי, אינטרס שהוכר במשפטנו עוד טרם קבלת חוק חופש המידע, כפי שציין למשל כב' השופט חשין בעניין בעניין ע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ. חברת החשמל לישראל בע"מ פ"ד מח(3) עמ' 749 , בעמ' 796: "הנה הינה היא הדוקטרינה: מסמכי רשות הציבור פתוחים הם, כעיקרון, לפני הנוגע בדבר; וסירוב כי יישמע מפי רשות, לאפשר לאותו נוגע בדבר לעיין במסמכים - הן על דרך הכלל הן על דרך הפרט - הנטל הוא על הרשות לייסד סירובה..." לא לחינם מופיעה פסקה זו בספרות המשפט המינהלי שלנו אגב דיון בנושא הנדון (ראה זמיר, הסמכות המינהלית נבו הוצאה לאור תשנ"ו - 1996 כרך ב' עמ' 884 וכן בספרו של הר זהב המשפט המנהלי הישראלי, שנהב הוצאה לאור תשנ"ז - 1996 עמ' 422). מאידך, בצד אינטרס זה, קיים אינטרס הרשות לקיים דיונים וברורים לקראת קבלת החלטה ללא מורא. 8. מאז ניתנו פסקי הדין הנ"ל, נחקק חוק חופש המידע תשנ"ח - 1998, הקובע ומסדיר את זכותו של אזרח או תושב המדינה לקבלת מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראותיו. גם תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000, מפנות לחוק חופש המידע לענין מסירת מידע ומסמכים, הגם שאינן חלות על העתירה שבפניי, שהוגשה טרם תחילת תחולת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס - 2000 (ראה תקנה 47). בצד קביעת זכותו של כל אזרח או תושב ישראל לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק חופש המידע מפרט סעיף 9 לחוק עניינים שונים הכוללים, בלשונו של המחבר פרופ' זאב סגל בספרו "הזכות לדעת באור חוק חופש המידע" (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תש"ס - 2000, עמ' 173), ערכים "נוגדי מידע" העלולים להביא לאי גילוי מידע ציבורי או לגילוי מידע חלקי. בסעיף 9(א) לחוק, מפרט המחוקק עניינים בהם רשות ציבורית לא תמסור מידע. בסעיף 9(ב) מפרט המחוקק מקרים בהם רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע. בין העניינים המנויים בגדר מידע שהרשות אינה חייבת למסור על פי סעיף זה מופיע סעיף 9(ב)(4) המורה כדלקמן: "מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין;" על החלטת הרשות לדחות בקשה לקבל מידע על פי חוק זה, רשאי מבקש או צד שלישי להגיש עתירה לבית המשפט המחוזי, כהוראת סעיף 17 לחוק. סעיף 17(ד) לחוק מורה כדלקמן: "על אף הוראות סעיף 9, רשאי בית המשפט להורות על מתן מידע מבוקש, כולו או חלקו ובתנאים שיקבע, אם לדעתו העניין הציבורי בגילוי המידע, עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה, ובלבד שגילוי המידע אינו אסור על פי דין". היה והחליט בית המשפט כאמור בסעיף 17(ד) ירשום את הטעמים להחלטתו. הנה כי כן, גם סעיף 17(ד) לחוק מורה כי על בית המשפט לבצע איזון בין הענין הציבורי בגילוי המידע לבין הטעם לדחיית הבקשה לגילוי. 9. המשיבים מבקשים להסתמך על האמור בסעיף 9(ב)(4) לחוק, הכלול ברשימת העניינים בעניינם רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע. מובן, כי מקום שהרשות הציבורית אינה חייבת למסור מידע, מדובר בעניינים שמשקלם כערכים נוגדי מידע נמוך ממשקלם של אלה המנויים ברשימת העניינים לגביהם לא תמסור הרשות מידע. גם ביחס לאותם עניינים המנויים בסעיף 9(א) לחוק בעניינם לא תמסור הרשות מידע, כמו גם, מכוח קל וחומר, עניינים המנויים בסעיף 9(ב) בעניינם אין הרשות חייבת למסור מידע, מורה סעיף 17(ד) לחוק כי על אף הוראות סעיף 9 רשאי בית המשפט להורות על מתן מידע מבוקש, כולו או חלקו ובתנאים שיקבע, אם לדעתו הענין הציבורי בגילוי המידע עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה ובלבד שגילוי המידע אינו אסור על פי דין. במקרה בו החליט בית המשפט על גילוי, על פי סעיף ד', עליו לרשום הטעמים להחלטתו. מובן אם כן, כי גישת המשיבה לפיה, ככלל, מן הראוי לא לחייב רשות בחשיפת דיון פנימי, אינה מייצגת נכונה את הוראות החוק ותכליתו. 10. המשיבות לא העמידו לעיוני לצורך החלטה זו את המסמכים הנדונים, והסתפקו בהעלאת הטענות, שהובאו לעיל, ללא שתמכו את הבסיס העובדתי לטענות בתצהיר. בהקשר זה אציין עוד, כי למרות החלטה שניתנה עוד ב- 26.10.00, לפיה על המשיבים להגיש תשובה לעתירה תוך 30 יום, לא מצאתי בתיק תשובה כזו. 11. המשיבה סבורה כי ההנמקה המופיעה בהחלטה ולשון ההחלטה הן שתעמודנה לבחינת שאלת סבירות ההחלטה וכי די באלה. אביא להלן את סעיפים א' ו- ב' להחלטה מיום 26.7.00: "א. הוחלט לאשר את התכנית בתנאים הבאים: 1. התכנית תתוקן כך שגודל יחידה לא יעלה על 75 מ"ר כולל ממ"ד וללא מרתף. 2. תכנית הבנוי תתוקן בהתאם. ב. ועדת המשנה מצאה כי יש לאמץ את הנימוקים שהציג בפניה משרד התיירות בהתאם למכתבם מיום 14.6.00, שנשלח ליזמים המתייחס למדיניות משרד התיירות בענין גודל יחידות קייט בשטח שיעודו תיירות ונופרש בהתאם לתמ"א 13. כמו כן, מודיעה הועדה כי היא נמנעה מלהתייחס למכתבי מנהל התכנון וראה בו המלצה בלבד." לכאורה, אין בסעיף ב' להחלטה שהובאה לעיל הנמקה, אלא, הודעה על אימוץ נימוקי משרד התיירות. 12. הרשות סבורה כי בכך שמסור לה שיקול הדעת באשר למסירת מידע בדבר דיונים פנימיים, רשאית היא למסור, אך רשאית גם לסרב. הן הסכמה והן סירוב לבקשה לקבלת מידע, צריכים להינקט תוך הפעלת כללי שיקול הדעת הנוהגים במשפט המינהלי. לא רק שלא צורף תצהיר לתגובה ובו פירוט נימוקי הסירוב, אלא שבמכתב לשכת התכנון המחוזית מ- 26.9.00 לב"כ העותרים, בו סורבו העותרים, סירוב בגינו הוגשה הבקשה הנוכחית, לא פורט כל נימוק לסירוב להמצאת מלוא פרוטוקול הדיון הפנימי, כאשר כל שנאמר הוא "לא ניתן לקבל תמליל של הדיון הפומבי". גם בתגובת המשיבים לא מפורטים, למעשה, נימוקי הסירוב אלא מובאים טיעונים שלגישת המשיבים מצדיקים את הסירוב. בכך שבין יתר האינטרסים יש לשקול את אינטרס הרשות לקיים תהליך עבודה שלא ייפגע מלחצים חיצוניים, אין כדי לומר שזהו האינטרס היחיד אותו יש לשקול. בהעדר הנמקה בהחלטה, בהעדר תצהיר שיתמוך בטיעונים העובדתיים של המשיבים, קשה לקבל את עמדת המשיבים, לפיה על העותרים להסתפק בלשון ההחלטה ונימוקיה כדי לבסס טענתם בדבר אופן הפעלת שיקול דעתה של הרשות. 13. המשיבים ביקשו לטעון כי השוני בין שלוש ההחלטות מקורו בכך שמדובר בגופי משנה שונים, שנתנו החלטות למטרות שונות. לא מצאתי בחומר הנספח לעתירה את העתקי החלטות הועדות מ- 28.7.99 ו- 8.9.99, אך ממסמכים ע8/ ו- ע9/ עולה כי החלטות אלה הנתקבלו על ידי גוף ששמו ועדת המשנה לתוכניות א' של הועדה המחוזית. ההחלטה כנגדה הוגשה העתירה הנוכחית, היא החלטת ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית שהתקבלה ביום 26.7.00. בעוד ועדת משנה לשמיעת התנגדויות לתוכניות נזכרת מפורשות בסעיף 11(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, כועדה שעל הועדה המחוזית לבחור מבין חבריה, הרי, ועדת המשנה לתוכניות אינה נזכרת בחוק, ונראה כי הוקמה מכח סעיף 11 ב לחוק, המרשה לועדה המחוזית לבחור מבין חבריה, ועדות משנה נוספות ולאצול מהם מסמכויותיה. יש לדחות את טענת המשיבה לפיה אין רלוונטיות לדיונים פנימיים שקיימה ועדת המשנה לתוכניות בנימוק שמדובר בגוף שונה. שתי ועדות המשנה הינן ועדות אותן בוחרת הועדה המחוזית, ועדות אלה פועלות מכוחה של הועדה המחוזית ובשמה. בנקודה זו אציין, כי גם באמור בסעיף 107 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, לפיו שמיעת ההתנגדות תהיה בפומבי, אין כדי להצדיק גישה לפיה דיון פנימי לעולם לא יועמד לעיון הנוגעים בדבר, ענין העומד בסתירה להוראות חוק חופש המידע ותכליתו. 14. בטעונה כנגד הבקשה סברה ב"כ המשיבה גם כי מאחר והישיבות מ- 08.09.99, 20.07.00, (יתכן כי התאריך שגוי, והיה צריך להיות 26.07.00), התקיימו בנוכחות היועצת המשפטית של הועדה המחוזית, ודבריה נאמרו ונשמעו כחלק מהתייעצויות משפטיות בין חברי הועדות לבינה, הרי התייעצויות אלה הן חלק ממנגנון קבלת ההכרעה הנערך באופן פנימי בין חברי הועדות ויועציה, וככאלה, הן חסויות. לא נטען בענין זה לחסיון מכוח סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971, אלא נעשתה הפנייה לעמודים 46 ו - 47 לפסק הדין בענין רע"א 4999/95 אלבריצ'י נ. מדינת ישראל פדי' נ(1) עמ' 39. הטענה לפיה דברי היועצת נאמרו ונשמעו כחלק מהתייעצויות משפטיות, לא נתמכו בתצהיר. עיון בפרק הסיכום בתגובת המשיבים מראה כי החיסוי מתבקש ביחס ל"השתתפות יועץ משפטי בוועדות ובדיונים פנימיים". קשה לקבל כי עצם השתתפות יועץ משפטי בישיבה של ועדות ובדיונים פנימיים, תהפוך את הדיון להתייעצות משפטית, ולחסויה. מה קל מאשר לצרף יועץ משפטי לכל דיון שהוא, ובכך להשיג הכשר לחסיון. איני סבורה כי עצם ההשתתפות משמעה קיומה של התייעצות משפטית ולא הונחה תשתית ראייתית לטענה בענין זה. 15. עיקר טעמן של המשיבות בהתנגדותן לבקשה הוא החשש מפני חשיפת הליך גיבוש ההחלטה, כפי שהוא עשוי לבוא לידי ביטוי במהלך הדיון הפנימי. טעם זה הינו שיקול רלוונטי, שכן עניינו בתקינות עבודתה של הרשות שהינו אינטרס ציבורי מובהק, אלא, שמקום שהכלל הוא כי לפרט קיימת זכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות החוק והרשות אינה מנמקת את סירובה ואין לדעת האם שקלה את האינטרס בדבר תקינות עבודתה אל מול הזכות הבסיסית, בעוד העותר הוא נוגע בדבר, המבקש לממש זכותו לבסס את טענתו בדבר אי סבירות פעולת הרשות, הרי, במקרה זה, גובר אינטרס העותרים, ויש לקבל את הבקשה. 16. אשר על כן, אני מקבלת את הבקשה ומורה למשיבה 1 להעמיד לעיון העותרים את פרוטוקולי הדיונים הפנימיים שנערכו בישיבות מימים 28.7.99, 8.9.99 ו - 26.7.00 במלואם, למעט, שמות הדוברים אותם תוכל למחוק מנוסח הפרוטוקולים. לאור סמיכות הדיון הקבוע, יבוצע הנ"ל תוך שלושה ימים מיום קבלת ההחלטה. המשיבה 1 תישא בהוצאות המבקשים בהליך זה בסכום של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. תוכנית בניהבניהתכנית מתאר