פסק דין 1. זוהי בקשה למנות את ב"כ המבקש לכונס נכסים בעניין חתימת המשיבה על תוכניות המבקש שיוגשו לרשויות התכנון לבניית שתי קומות על גג בית הכנסת של המשיבה. המשיבה היא עמותה רשומה המנהלת את בית הכנסת ברח' יהושע בן נון 26 בירושלים, הרשום בחלקה 85 בגוש 30004 (להלן - המקרקעין). למשיבה הזכות להירשם כבעלת הזכויות בחלק מהמקרקעין הנ"ל מכוח הסכם מכר בין העמותה ובין מנהל מקרקעי ישראל מיום 16.9.88 (נספח ג' לכתב התביעה), (להלן - בית הכנסת). המבקש הוא אחד ממתפללי בית הכנסת (להלן - ימיני או המבקש). המשיבה הפורמלית מתגוררת בחלק מן המקרקעין הנ"ל, וגם לה זכויות להירשם כבעלת חלק מהמקרקעין הנ"ל מכוח הסכם מכר מיום 16.9.88 (מב/ 4) (להלן - גב' דניז). 2. המדובר בסכסוך מתמשך בן למעלה מ- 10 שנים. בין הצדדים התנהלו עד היום הליכים רבים בבית הדין הרבני, בבית משפט מחוזי ובבית משפט השלום. נשוא הסכסוך הוא המקרקעין דנן. הנכס במתכונתו כיום מורכב מיחידת מגורים אחת, בה מתגוררת גב' דניז ומבית כנסת המנוהל כאמור ע"י המשיבה. בנוסף, קיימת יחידה קטנה המשמשת כמתקן שירותים והשייכת לבית הכנסת. המבנה, הכולל כאמור יחידת מגורים ובית כנסת, מוקף חצר. בחצר מצוי גרם מדרגות שמיקומו בסמוך לכניסה לבית המגורים של גב' דניז. אותו גרם מדרגות הוא מושא עיקרי לסכסוך רב השנים. עד אמצע שנות השמונים, היו בית הכנסת וגב' דניז ומשפחתה במעמד של דיירים מוגנים בנכס. באמצע שנות ה- 80, קיבלו השניים הצעות מאת עמידר לרכוש את הזכויות במקרקעין הנ"ל. גב' דניז רכשה את הזכויות ביחידת הדיור שלה. בית הכנסת ביקש אף הוא לרכוש את הזכויות. עם זאת, הוא נתקל בקשיי מימון ולכן פנה למבקש, כדי שיסייע לו במימון אותה רכישה. בין המבקש ובין בית הכנסת הוסכם בעל פה, כי המבקש יממן את רכישת בית הכנסת ובתמורה יקבל את הזכות לנצל את אחוזי הבנייה. הצדדים חלוקים בשאלה, האם ניתנו לימיני זכויות בניה לגבי כל הנכס, לרבות בחצר. עם זאת, בית הכנסת אינו חולק על העובדה כי בתמורה לרכישת המבנה, הסכים בית הכנסת להעביר לימיני את זכויות הבנייה על הגג. הן ימיני והן גב' דניז ביקשו לממש את זכויות הבנייה שלהם על גג המבנה. ועם זאת, הדבר מתעכב מזה שנים. 3. המחלוקת הקשה שלפנינו נסובה על השאלה כיצד יעלה ימיני אל ביתו לכשיבנה על הגג. האם, כפי שטוען בית הכנסת, על ימיני לעשות שימוש במדרגות הקיימות בחצר, או שמא, כפי שטוענים ימיני וגב' דניז, על בית הכנסת להסכים לבניית גרם מדרגות נוסף שיוביל לבית המבקש לכשיבנה. המבקש טוען כי הכין תוכניות מפורטות לבניה על גג המבנה. התוכניות אותן הכין המבקש כוללות בניית גרם מדרגות נוסף בחצר. בית הכנסת ביקש לתקן תוכניות אלו, בטענה כי יש במיקום המדרגות החדשות כדי לפגוע באור השמש של בית הכנסת. לטענתו, תיקן המבקש את התוכניות לפי דרישת בית הכנסת. עם זאת, בית הכנסת מסרב גם לאחר אותם תיקונים לחתום התוכניות, ועומד על כך כי המבקש ינצל את גרם המדרגות הקיים כבר בחצר. לטענת המבקש התנגדות בית הכנסת מסכלת את מימוש הבנייה לפי ההסכם בין השניים. לטענתו, אין אפשרות לעשות שימוש בגרם המדרגות הקיים כבר בחצר, זאת לאור התנגדותה של גב' דניז לכך. לטענתו, גב' דניז הסכימה לבניה לפי התוכניות שלו, והיא מבקשת להתחיל בבנייה מעל הגג שלה ולא תוכל לעשות כן עד שהוא יתחיל בבניה. המבקש טוען גם כי נציגי בית הכנסת מסרבים לשתף עמו פעולה בהכנת התוכניות, ואינם מוכנים לנהל עמו דין ודברים בעניין. גב' דניז, המופיעה כמשיבה פורמלית בהליך זה, הגישה תצהיר לבית משפט זה וצירפה לו הסכם מיום 11.3.68 בין בעלה המנוח ובין נציגי בית הכנסת. מטרת אותו הסכם הייתה להפריד בין הכניסה לבית הכנסת ובין הכניסה לבית המגורים. לטענתה, גרם המדרגות מצוי בסמוך לשביל הגישה לביתה, במקום הנמצא בחזקתה הייחודית. לטענתה, שימוש במדרגות הקיימות ע"י המבקש יחייב כניסה דרך השטח בחזקתה הייחודית, ועל כן אין להתיר זאת. בית הכנסת טוען כי על המבקש לערוך תוכניות בניה תוך ניצול המדרגות החיצוניות הקיימות כבר בבניין. לטענתו, אין לאשר הקמת גרם מדרגות נוסף שיש בו כדי לפגוע בשימוש בחצר הבניין ובאיכות השימוש במבנה הקיים. בית הכנסת מפנה להליך קודם בבית משפט זה שהתנהל בפני כבוד השופטת נאור. במסגרת אותו הליך, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 8.5.91 (נספח ה' לתשובת הנתבעת). שם הצדדים הסכימו כי: "...שני הצדדים יפנו במשותף לרשויות התכנון והרישוי על מנת לקבל היתר בניה. תוך כדי ניצול המדרגות הקיימות לצורך העליה לדירות שתבננה. באם לאחר מיצוי כל ההליכים ברשויות אלה, לא יתאפשר לעשות שימוש במדרגות הקיימות תאפשר הנתבעת לתובע לבנות מדרגות בשטח אחר עפ"י תכנון אדריכל שיטפל בהליכים האמורים ותוך מגמה לצמצם עד כמה שאפשר את הפגיעה בשטח החצר". לטענת בית הכנסת, המבקש לא ניסה להגיש תוכניות המקובלות על בית הכנסת, תוך שימוש בגרם המדרגות הקיים. על פי הטענה, גרם המדרגות הקיים בחצר הוא רכוש משותף, ועל גב' דניז לאשר השימוש בו גם לצורך עלייתו של המבקש לביתו שיבנה בגג. אם היא מסרבת לעשות כן, בידי המבקש נתונה האפשרות לנקוט בהליך משפטי נגדה. עוד טוען בית הכנסת כי המבקש לא מילא את חובותיו בהתאם להסכם, ובכלל זה לא שילם מס רכישה, איחר בהחזר תשלומי הלוואה לעמותה ולא פרע את כל תשלומי ההלוואה לעמותה. לפיכך, טוען בית הכנסת, לא בשלה העת למימוש זכויות הבנייה של המבקש על גג הבניין. 4. ביום 29.4.99 ערך בית משפט זה ביקור במקום. בביקור זה עמד בית המשפט על הקשיים הפיסיים בבניה במקום, בית המשפט הציע לצדדים פשרה, שבמסגרתה יבנה גרם מדרגות נוסף בחלק הדרומי של המבנה, כך שגרם המדרגות יבנה על גבול חלקה של גב' דניז, ואף לתוך חלקה. הצעה זו לא התגבשה על ידי הצדדים, בסופו של דבר, לכלל הסכם פשרה. גם הליך פישור, אליו הועברו הצדדים, לא עלה יפה. 5. המבנה המדובר הוא בית שאינו רשום בפנקס הבתים המשותפים. עם זאת, גם עליו חלים דיני הבתים המשותפים לפי פרק ו'1 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969. בית זה מורכב משתי דירות. האחת של בית הכנסת ואחרת של גב' דניז. החצר המקיפה את הבית היא לכאורה רכוש משותף. חלקי החצר אינם מוצמדים באופן פורמלי לדירות, כיוון שכאמור, הבית אינו רשום כבית משותף. עם זאת, לפי המצב בשטח, ומן העדויות שלפנינו עולה כי למעשה, קיימת הפרדה פיסית בין שתי החלקות בחצר, כאשר בית הכנסת מחזיק באופן ייחודי בצד המערבי והצפון מערבי של החצר, ואילו גב' דניז מחזיקה בצד הדרומי והמזרחי של החצר. כבר בהסכם משנת 68, בין בעלה המנוח של גב' דניז ובין נציגי בית הכנסת, הוסכם על הפרדת הכניסות של בית הכנסת ושל הדירה. מחלוקה פיסית זו ניתן היה להתרשם גם בביקור במקום. גם נציג בית הכנסת, מר דוד חוברה, הודה בעדותו כי קיימת חלוקה מעשית בשטח: "...בית משפט. השאלה כדי להגיע למדרגות, איפה הוא צריך לעבור? ת. אומנם נכון הייתה חלוקה פיזית, בית הכנסת השתמש בצד אחד של החצר, והיא בצד אחר של החצר אבל זה לא הייתה חלוקה פורמלית ברורה. בית משפט. לכן שאלתי אותך האם החלוקה הזאת הפיזית בשטח בחצר, הייתה לפי ההסכם, או לא הייתה לפי ההסכם, ת. כן, מציאות, מציאות, בית משפט. לפי ההסכם, אז יש לה חלק מסוים, איך אתם יכולים לחייב אותו לעבור בשטח שאיננו תחת שליטתכם וחזקתכם, זאת השאלה שהיא שואלת, בצורה אחרת. ת. אין חלוקה, לכן אני אומר- נכון הוא שבמציאות השטח יש קטע שהוא נמצא בידי בית הכנסת, ושטח שנמצא בידי הגברת דניז, אבל אותו חדר מדרגות נמצא באותו, אין פורמלית זה לא נקבע שהשטח הוא שלה בלעדי, והשטח הוא של בית כנסת בלעדי, לא נקבע בשום מקום". (עמ' 63-64). ההדגשות לא במקור. כאשר מוצג בפני העד שרטוט של המקרקעין מש5/, הוא מודה שגרם המדרגות נמצא למעשה בשטח המוחזק באופן ייחודי ע"י גב' דניז: "...בית משפט. אני אשאל את השאלה הזאת, מה משמעות החלוקה הזאת, מה זאת אומרת החלוקה הזאת בשבילך? ת. משמעות השטח הזה? בית משפט. כן, ת. שבהחלט אנחנו משתמשים בזה, מציאות בית הכנסת משתמשת, נכון, בלעדית בשטח. ש. ונכון שגברת דניז משתמשת בלעדית בכל השטח שאני מסמן אותו עיגולים עם איקס בפנים, ת. כרגע כן, כן". (עמ' 96) ההדגשות לא במקור. יוצא אפוא, כי החצר מחולקת באופן כזה, שלבית הכנסת יש שטח בהחזקה ייחודית שלו, ולגב' דניז יש שטח בהחזקה ייחודית שלה. העד דוד חוברה הודה, כי כאשר ביקש בית הכנסת לרצף שביל לשירותים בשטח המצוי בחזקתו הייחודית, הוא לא ביקש את רשותה של גב' דניז (ר' בעמ' 128). עוד מתברר, כי גרם המדרגות הקיים מצוי למעשה בשטח המצוי בחזקתה הייחודית של גב' דניז. הסכמה בין בעלי דירות בבית משותף לשימוש ייחודי ברכוש המשותף, ע"י אחד מהם, אינה עסקה במקרקעין, הטעונה מסמך בכתב. לפיכך, גם הסכמה בעל פה בין הצדדים יכולה לעמוד. (ור' בעניין זה ע"א 188/76 רוזנוקס נ' הירשברג פ"ד לא(1) 382, וכן ע"א 815/81 כליפא נ' שאול פ"ד לו (3) 78). במקרה שלנו, כאמור, קיימת בין הצדדים הסכמה בהתנהגות על חלוקת החצר ביניהם. (והשווה לע"א 403/73 בצלאל נ' סימנטוב פ"ד כט (1) 41). 6. המבקש טוען כי שימוש בגרם המדרגות הקיים לצורך עלייה לביתו העתידי, הוא בלתי סביר לחלוטין. הדבר מחייב את המבקש לגשת לביתו דרך שטחה של גב' דניז. אכן, מביקור במקום עולה, כי גרם המדרגות "כלוא" למעשה בין מבנה המטבח של גב' דניז ובין החצר שלה. כמו כן, הגישה לביתו של המבקש, שיבנה מעל בית הכנסת, תהיה בלתי אפשרית, אם היא תעשה דרך אותו גרם מדרגות, כיוון שהמדרגות מובילות לחלק הגג הנמצא מעל לדירת גב' דניז, ועל כורחו, הוא חייב לעבור דרך שטחה של גב' דניז. בית הכנסת טוען בתגובה, כי יש לתכנן את בניית הגג באופן כזה, שבניית ביתו של המבקש וביתה של גב' דניז לא יחפפו את חלוקת המבנה הקיימת. באופן כזה, יכולה להיווצר גישה בין המדרגות הקיימות ובין ביתו של המבקש שיבנה על הגג. אין בידנו לקבל גישה זו. דרישתה של גב' דניז, כי הדירה שתיבנה על הגג תיבנה מעל דירתה שבקומת הקרקע, היא דרישה סבירה. ואף יותר מזה, אין היא מחויבת לתרום משטחה לגורם שאין לה אתו כל הסכם. זו הייתה גם נקודת המוצא של בית הכנסת, כשחיפש מקורות מימון לרכישת המקרקעין. נציג בית הכנסת, דוד חוברה, בסעיף 5 לתצהירו מיום 19.4.98 הודה כי בית הכנסת בחר להתקשר עם המבקש כיוון שהניח כי הוא יתחשב בצרכי בית הכנסת, וכך הוא ציין בתצהירו: "...בהיות התובע מבין מתפללי בית הכנסת, הנחנו כי יערוך תוכנית בניה על הגג תוך התחשבות מכסימלית בצורכי בית הכנסת (כגון: לא ימקם חדרי נוחיות מעל לארון קודש) וכך נוכל לסמוך עליו כי לא יהא חילול שבת בדירה שתיבנה מעל בית הכנסת". ההדגשה לא במקור. מכאן ניתן ללמוד, כי בית הכנסת הניח כי המבקש יבנה את ביתו מעל בית הכנסת ויתחשב בצרכיו הדתיים. הוא לא הניח כי על גג המבנה תהא חלוקה שונה מזו הקיימת במבנה התחתון. בית הכנסת טען כי יש בתוכניות בניית המדרגות, כפי שהוצגו לו (מש/ 2 א-ד), משום פגיעה באור השמש המגיע לבית הכנסת, ופגיעה בשביל המוביל כיום לשירותי בית הכנסת. עם זאת, בעדותו, לא סיפק נציג בית הכנסת כל טעם סביר להתנגדותו של בית הכנסת לתוכנית מב/ 1א שהוצגה ע"י המבקש. הוא לא הצליח להצביע על כל נזק ממשי שיגרם מבניית המדרגות לפי תוכניות זו. וכך ענה כשנשאל בנושא: "...ש. מה הפגיעה תתאר לי בבקשה מה הפגיעה. ... ת. הפגיעה הזאת, עצם העובדה שאדם מטפס עליך מעל, קהל המתפללים שעובר מתחתיו, יש בזה, יש עניין של היזק ראיה, היזק, כל זה אם יש לי שטח פרטי שלי...שאף אחד לא מעלי, אף אחד לא מתחתי, ברור שזה הרבה יותר נעים מאשר מטפסים מעליך במדרגות, המדרגות האלה בדיוק נמצאות - ... מעל חצר בית הכנסת, כניסה לבית הכנסת, אנשים מסתובבים פה, יש צניעות מסוימת, בדיוק עזרת הנשים פה, ברור שזה לא נעים - ש. אבל זה לא, הכניסה זה לא מעזרת נשים, היא מהצד. היא על עזרת נשים, זה בעיה של צניעות. לעבור על הגג של עזרת הנשים? .... הגרם המדרגות האלה המוצע, נכון שהוא לא סוגר חלונות והוא נמצא בשטח שהוא לא - בית משפט. בתוכנית הזאת אין סגירת חלונות, ת. אין סגירת חלונות, נכון בית משפט. ואין פגיעה בחצר, ואין פגיעה בשירותים, ת. יש, לא, יש פגיעה מסוימת, ש. אין חלוקה של השטח, ת. נכון, נכון, אבל יש כניסה לחצר בית הכנסת, זה גוזל חלק מהגינה של בית הכנסת, שם זה שטח גינה - בית משפט. זה אני רואה שזה פינתי כמעט, ת. זה צריך לראות בשטח, בכל השטח, זה גוזל שטח. דבר נוסף, הדבר הבעייתי שם העיקרי הוא כי פה, יש פה בדיוק כניסה לבית הכנסת, כניסה לעזרת נשים, זה לא נעים, לא נעים שמסתובבים מעליך אנשים". (עמ' 84-85). ההדגשה לא במקור. 7. ראוי להדגיש כי לבית הכנסת ולגב' דניז, אין עדיין זכות בעלות על המקרקעין, כיוון שזכויותיהם אינן רשומות. (ר' נסח רישום של המקרקעין שצורף כנספח א' לבקשה). נמצא אפוא, כי לבית הכנסת יש זכות אובליגטורית בלבד, להירשם כבעל הזכויות בנכס. כמו כן, בית הכנסת מודה כי הוא התקשר בהסכם עם המבקש, לפיו תמורת מימון רכישת חלק מהמקרקעין יקבל המבקש את זכויות הבנייה על הגג. נציגי בית הכנסת העלו טענה לפיה, בית הכנסת אינו מחויב לסייע בידו של המבקש במימוש אחוזי הבנייה, כיוון שהמבקש לא מילא את כל התחייבויותיו לפי ההסכם, בין השאר בתשלום מס רכישה. טענה זו הועלתה לראשונה בהליך זה, למרות שכאמור, בין הצדדים מתנהלים הליכים שונים מזה שנים. יש לדחות טענה זו. אין עדות לכך כי נציגי בית הכנסת פנו למבקש בבקשה לשלם את התשלומים, שלטענתם הוא חייב בגין הרכישה, מלבד עדות סתמית של מר חוברה. העלאת טענה זו בשלב הנוכחי, ולאחר מסכת ההליכים בין הצדדים, אינה יכולה להתקבל. אם לטענת בית הכנסת, המבקש הפר את ההסכם ביניהם, ניתן היה לנקוט בהליכים משפטיים נגדו. זה לא נעשה. במקום זאת, בית הכנסת מסרב לעמוד בהתחייבותו הוא לאפשר למבקש לנצל את אחוזי הבנייה המגיעים לו, גם אליבא דבית הכנסת, על גג הבניין. עוד מבקש בית הכנסת להיאחז בפסק דינה של כב' השופטת נאור שאכף הסכם פשרה בין הצדדים. פסק דין קבע, כי על המבקש ובית הכנסת לפעול בשיתוף פעולה להגשת תוכניות משותפות לרשויות התכנון, שבהן יעשה שימוש במדרגות הקיימות. עוד נקבע שם, כי במידה והדבר לא יצלח, יוכנו תוכניות אחרות, שלפיהן יוקם גרם מדרגות נוסף, שלא תהיה בו פגיעה בבית הכנסת. בית הכנסת טוען כי עדיין לא מוצתה האפשרות הראשונה, כיוון שלא הוגשו לרשויות התכנון תוכניות, העושות שימוש בגרם המדרגות הקיים. גם טענה זו ראויה להידחות. המציאות בשטח מחייבת את כל הצדדים להגיש תוכנית משותפת לתכנון הגג. על כך הורתה גם העירייה בדיון בעניין. (ר' מש/ 1). תוכנית משותפת כזו צריכה להתחשב באינטרסים של כל הצדדים, לרבות בית הכנסת, גב' דניז והמבקש. אין טעם בהגשת תוכנית לרשויות התכנון, כאשר ברור שאחד הצדדים יתנגד לאותה תוכנית, אם התנגדותו סבירה היא. התנגדותה של גב' דניז לשימוש במדרגות הקיימות היא התנגדות סבירה. היא עולה בקנה אחד עם המציאות שהתהוותה בשטח, שבה קיימת חלוקה למעשה בין חצר בית הכנסת ובין חצרה שלה. גרם המדרגות הקיים, נמצא בשטח, המצוי בשליטה ייחודית של גב' דניז, גם לשיטת בית הכנסת. במצב כזה, יהיה זה בלתי סביר לחייב את המבקש לעשות שימוש בגרם המדרגות הקיים. על בית הכנסת לעשות שימוש בזכותו במקרקעין בתום-לב. לבית הכנסת זכות אובליגטורית בלבד, עמידה דווקנית שלו על זכותו ברכוש המשותף, כאשר גם הנציג שלו מודה כי קיימת חלוקה בפועל של החצר, בין בית הכנסת ובין גב' דניז, וזאת, תוך אי קיום הסכם העברת אחוזי הבנייה למבקש, אינם עולים בקנה אחד עם עקרון תום הלב. 8. טוען בית הכנסת, כי יש מקום להכריע במסגרת תובענה זו גם בשאלת מעמדה הקנייני של החצר ובשאלה אם מדובר בהקדש. אין מקום להיעתר לבקשה זו. לפנינו בקשה למינוי כונס נכסים שהוגשה בהמרצת פתיחה. טענות בית הכנסת בעניינים הנוספים הועלו לראשונה בסיכומים מטעמו. הרחבת יריעה מסוג זה אינה ממין העניין. האינטרס של בית הכנסת להכריע, אחת ולתמיד, בשאלת מעמד החצר, מובן לי, אך אין זה המקום לעשות כן. בידי בית הכנסת הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה. בכל מקרה, אין לדבר השלכה לענייננו. 9. מכל האמור לעיל, נחה דעתי כי על המשיבה, עמותת בית כנסת ענף החיים, לקיים את ההסכם עליו היא חתומה ולהסכים להקמתו של גרם מדרגות אחר זולת הקיים בשטח. משקבענו כך, עולה שאלת מיקומו של אותו גרם מדרגות. הצעת הבנייה לפי מב1/א מקובלת על המבקש ועל גב' דניז. רשמנו לפנינו את הערתו של עו"ד מרדכי, בא כוחה של גב' דניז, כי השטח ש"ייגזל" לצורך בניית המדרגות יבוא על חשבון החלק של גב' דניז בשטח האחורי של הבית. כפי שראינו, גם נציג בית הכנסת לא הצביע על נזק מהותי שיגרם לבית הכנסת ממיקום זה. תוכנית זו גם דומה במהותה להצעת בית המשפט, כפי שהתבטאה בביקור במקום. עם זאת, בסיכומיו מבקש בית הכנסת לציין כי אם יוחלט על בניית גרם מדרגות נוסף, הוא מבקש כי גרם זה יבנה בחלק הצפוני של המבנה, בדומה לתוכנית המוצגת במש2/ד, ולא סמוך לכניסה לבית הכנסת, כמוצע במב 1/א. נציג בית הכנסת שלל נציג תוכנית זו, בטענה כי היא פוגעת באור השמש המגיע לחלונות בית הכנסת בצד זה. כמו כן, הוא ציין כי יש בתוכנית זו כדי להוות חלוקה נוספת של השטח שתנגוס בשטח החצר של בית הכנסת. גם גב' דניז הביעה בעדותה התנגדות לתוכנית זו, בטענה כי גרם המדרגות יחסום את אור השמש במטבחה. ברם, בסעיף 19 לסיכומיו, הסכים בא כוחה עו"ד מרדכי, גם לבניית המדרגות בחלק האחורי של הבית בשטח בית הכנסת. לאור כל האמור, הצדדים יגישו לרשויות התכנון, תוכנית משותפת לבנייה על הגג, במסגרתה יוקם גרם מדרגות נוסף, שישמש את המבקש. בפני הצדדים ישנן האפשרויות הבאות: להסכים לתוכנית מב1/א, או להסכים להצעת בית המשפט. אין בכך כדי למנוע הגשת כל תוכנית אחרת עליה יסכימו הצדדים. לא הסכימה המשיבה לאף אפשרות, תוגש התוכנית המקובלת על המבקש וגב' דניז. לצורך כך, ניתנת בזה אורכה של 60 יום להגשת התוכנית. אם לא תוגש תוכנית כאמור, תוך פרק הזמן האמור בגין התנגדות המשיבה, תהא בידי המבקש הזכות לבקש את מינויו של כונס נכסים לאותה מטרה. לאור התוצאה, תשלם המשיבה, עמותת בית כנסת ענף החיים למבקש ולגב' דניז, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ לכל אחד. בניהגג