פסק דין א. רקע וכתבי טענות 1. עניינו של פסק דין זה הוא תובענה שהגיש התובע כנגד הנתבעת לקבלת תגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו. 2. בהתאם לנטען בכתב התביעה, ביטח התובע את רכבו, מסוג דייהו נובירה מ.ר. 16-594-94 (להלן: "הרכב"), אצל הנתבעת, בביטוח מקיף, בפוליסה לביטוח רכב שמספרה 5-2674055-169-04 (להלן: "הפוליסה") לתקופה שמיום 1/3/99 - 29/2/00, מפני כל נזק שייגרם לרכב, לרבות נזקים שייגרמו כתוצאה מגניבה. 2.1 צילום הרשימה הנספחת לפוליסה צורף לכתב התביעה. 2.2 עפ"י הפוליסה, זכאי המבוטח לפיצויים בגובה מלוא שוויו של הרכב, אם נגרם לו "אבדן שלם", בין היתר, כאשר הרכב נגנב ולא נמצא בתוך 45 ימים. 3. ביום 2/9/99 נגנב הרכב אשר חנה ברח' רמב"ם 1, בסמוך לשוק העירוני בבאר-שבע והודעה על כך נמסרה למשטרה ולסוכן הביטוח. 4. משלא נמצא הרכב במשך 45 ימים, פנה התובע אל הנתבעת בדרישה לפצותו, אולם הנתבעת נמנעה מלשלם לו את תגמולי הביטוח, תוך שהיא מתנה תנאים בלתי סבירים בטרם תשלם את שווי ערך הפוליסה. 5. בהתאם לנטען בכתב התביעה, שווי הרכב למועד גניבתו הוא בסך 68,900 ₪ ושוויו של הרדיוטייפ שהיה מותקן בו - 1,000 ₪. 6. לטענת התובע, חייבת הנתבעת לפצותו בגין נזקיו, כתוצאה מאירוע גניבת הרכב, מכוח חבותה עפ"י הפוליסה וחוק חוזה הביטוח. 7. לטענת הנתבעת, בכתב ההגנה, המדובר בתביעה קנטרנית, טורדנית וחסרת יסוד והיא באה בבחינת מצב, שאין לתובע מה להפסיד. 8. בהתאם לנטען בכתב ההגנה, אין ליתן אמון בגירסת התובע בדבר גניבת הרכב כביכול וכי לתובע מניע להעלמת הרכב והוא מנסה להוציא מן הנתבעת תגמולי ביטוח שאינם מגיעים לו. 8.1 על כן, בנסיבות העניין, אין כל חבות על הנתבעת לפצות את התובע. 9. במסגרת ההליכים המקדמיים הודיע ב"כ התובע, כי מרשו הסכים לעבור בדיקת פוליגרף שתכריע את התיק, אולם הוא, בא כוחו, יעץ לו שלא לעשות כן. 10. מאחר ודגש רב מושם בתיק זה על שאלת האמינות, לא ניתן צו להכין עדויות ראשיות בתצהירים. ב. מסכת הראיות 1. בישיבת קדם המשפט הראשונה מיום 21/9/00, להערת בית המשפט לגבי כוללניותו של כתב ההגנה ולשאלה, האם עמדת הנתבעת מבוססת על מידע מפורט וספציפי, השיב ב"כ הנתבעת ש"עמדתנו מבוססת על עובדות נסיבתיות שאיני רוצה לפרטן בשלב זה. עמדתנו מבוססת על ממצאי חקירה" (עמ' 1 לפרוטוקול, ש': 15-16). 2. לשאלה מדוע נטען, בכתב ההגנה, כי התובע פועל בניגוד לתנאי הפוליסה וחוק חוזה הביטוח השיב ב"כ הנתבעת , כי ישנו ספק לגבי המיגון שהיה מצוי ברכב, שנדרש עפ"י הפוליסה ולגבי הפעלתו של המיגון הזה. "אני מבהיר: אין ספק לגבי קיומם של המיגונים, אולם יש ספק האם הם הופעלו עובר למקרה הביטוח." 2.1 עוד הוסיף ב"כ הנתבעת, כי הוא נמנע מלמסור פרטים שיפריעו לו להמשך ניהול התיק אבל בידי הנתבעת מידע שהנחה אותה לדחות את התביעה (מעמ' 1 לפרוטוקול ש': 19 עד עמ' 2 ש': 4). 3. בדיון מיום 29/11/00 ציין ב"כ הנתבעת, שהם בחנו את עמדתם בתיק והם עומדים על כך שזה תיק לראיות. 3.1 "אנו סבורים שנצליח לקעקע את הנקודה הזאת על סמך מידע שמצוי ברשותנו" - הסביר ב"כ הנתבעת. 3.2 בנסיבות אלו הוא עתר להשמיע את הראיות ללא תצהירי עדות ראשית. 4. בית המשפט נעתר לבקשת ב"כ הנתבעות והעדויות הראשיות נשמעו, אף הן, במסגרת המשפט, אולם בסופו של דבר, בתום פרשת התביעה, נמנעה ההגנה מלהציג ראיותיה והצהירה, כי לא תביא עדים מטעמה. 5. בנסיבות אלו עומדות בפני בית המשפט עדותו של השמאי מטעם התובע, מר ויקטור עידן ועדותו של התובע עצמו. 6. השמאי תיאר את הנסיבות שבהן נכתבה חוות דעתו ת/1 וציין, כי היא נתבקשה כאשר הרכב לא היה כבר בנמצא. 6.1 מדברי השמאי במסגרת חקירתו הנגדית, הוא ביסס את האמור בחוות דעתו, על מחירון כלי הרכב של השמאי יצחק לוי, על רשיון הרכב, דפי ההיסטוריה של הרכב וחוות הדעת השמאית מטעם הנתבעת לגבי תאונה קודמת שאירעה לרכב כדי לראות אילו חלקים הוחלפו בו. 6.2 לא הוצגה חוות דעת שמאית נגדית מטעם הנתבעת. 7. התובע העיד, בין היתר, לגבי נסיבות אירוע הגניבה, ביום 2/9/99. 7.1 לדבריו, הוא נסע, כהרגלו, לשוק בבאר-שבע, ממקום מגוריו בשדרות והחנה את הרכב בחניה שבסמוך לשוק העירוני. 7.2 לדבריו, נעל את הרכב והפעיל את מערכת האזעקה. 7.3 במהלך הקניות, חזר לרכב והניח בו מצרכים שונים שרכש עד לאותו זמן, נעל שוב את הרכב, הפעיל את האזעקה וחזר לבצע קניות נוספות. 7.4 בתום פרשת הקניות השניה, כשחזר למקום החניה, לא מצא את הרכב. 7.5 לאחר חיפושים במקום, פנה לתחנת המשטרה והגיש תלונה על הגניבה (ת/7). 7.6 לדברי התובע, הוא הודיע על הגניבה לסוכן הביטוח וזה אמר לו, כי באם לא יימצא הרכב בתוך 30 יום, הוא יקבל את תגמולי הביטוח. 8. לצורך הוכחת שווי הרכב סיפר התובע בעדותו, כי רכש את הרכב כשהוא חדש מסוכנות דייהו באשדוד ושילם תמורתו סך של 73,000 ₪. 8.1 בנוסף, שילם גם עבור תוספות, אזעקה, מיגון - עוד כ - 2,000 ₪ (עמ' 11 לפרוט' ש': 11 - 18). 9. כמו כן, הגיש התובע את דפי ההיסטוריה של הרכב ת/6, ואת רשיון הרכב ת/2 ו - ת/5. 10. עוד הוצגה חוות דעתו של השמאי עידן ויקטור, מיום 21/3/01, לצורך הוכחת שווי הרכב ליום הגניבה. 10.1 השמאי העריך את שווי הרכב, עובר למקרה הביטוח ב - 68,900 ₪ ₪ וניכה מסך זה 10% בגין ירידת ערך משוערת בעקבות התאונה הקודמת. 10.2 ערך הרכב לאחר ניכוי ירידת הערך - 62,010 ₪. 10.3 השמאי הבהיר, כי אין לקזז מערך הרכב את עלות ירידת הערך במידה והתובע לא פוצה בגין ירידת ערך זו וציין, כי בדו"ח השמאי מטעם חברת הביטוח לגבי אותה תאונה, אין כל התייחסות לירידת ערך הרכב. 11. מצילום ספח השיק ששולם לחברת המימון בגין התאונה הקודמת - ת/5, עולה, כי הפיצוי ניתן בגין מלוא סכום חוות הדעת ת/4 (בניכוי השתתפות עצמית וכינון) ואין בה, אכן, כל התייחסות לירידת ערך. 12. עדותו של התובע הייתה שוטפת וניכרו ממנה אותות האמת. 13. התובע נחקר ארוכות בחקירה נגדית, אולם גירסתו לא הופרכה. נהפוך הוא. 14. המסמכים מדברים בעד עצמם. 15. לא הוצגו כל מוצגים מטעם הנתבעת. ג. דיון 1. הביטוח שנערך לרכבו של התובע איננו מפני "כל הסיכונים", אלא ביטוח מפני סיכונים מוגדרים: 1.1 סעיף 1 בפרק 1 לפוליסה קובע, כי הנתבעת תשפה את המבוטח על אובדנו או הינזקותו של הרכב המבוטח ו/או על אבדנם או הינזקותם של אביזריו הצמודים אליו או הנמצאים בו מכוח דין בשעת הימצאם עליו, שייגרמו תוך תקופת הביטוח, בין השאר בגין גניבה וכל נזק עקב גניבה, אך למעט גניבה ע"י בן משפחתו של המבוטח. 1.2 בסעיף 6(ג) לפוליסה מוגדר "אבדן שלם" של רכב כמקרה בו "הרכב נגנב ולא נמצא תוך 30 יום". 1.3 ברשימה הנספחת לפוליסה נערך ביטוח רדיו/רדיו טייפ בסך 1,000 ₪ בכפוף להשתתפות עצמית. 2. חובתו של מבטח, עפ"י פוליסת ביטוח, מצוינת בסעיף 1 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981, כדלהלן: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב". 3. הכלל לעניין נטל הראייה בתביעות לנזקי ביטוח רכוש הוא, שעל המבוטח להוכיח, כי "מקרה הביטוח התרחש, בעוד שעל חברת הביטוח , הטוענת לפטור מאחריות על פי איזה מן הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, מוטל להוכיח, כי המקרה נושא תביעתו של המבוטח, נכנס לגדרו של אותו סייג" (ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חב' לביטוח בע"מ, פד"י מ"ג (4) 177, 184). 4. לעניין החשד בדבר מעורבות מבוטח בביצוע מעשים פליליים קובעת ההלכה, כי "אף שגם בגין טענות כאלו אין הטוען נדרש לרמת הוכחה מוגברת, אלא די לו בהטיית מאזן ההסתברות לטובת גירסתו, דין הוא, כי איננו יוצא ידי החובה הנדרשת הימנו, אלא אם כמות הראיות שהביא יש בה כדי לספק את המצופה ממנו, לפי נסיבותיו של המקרה ולפי מהותן של טענותיו ומידת חומרתן" (פס"ד חניפס הנ"ל, שם, מול האותיות ו' ו - ז'). 5. אכן, במקרה של "כפות מאזניים מעויינות" - תידחה התביעה (ע"א 391/98 ויסנר נ' אריה חב' לביטוח בע"מ ואח', פד"י מ"ז (1) 837, 843 - מול האות "ו"). 6. יחד עם זאת, "הנטל על המבוטח הטוען לגניבה ופריצה אינו כבד מנשוא. מבוטח תמים ונקי כפיים לא יתקשה בדרך כלל להרימו. כשמדובר בפריצה הקושי כרגיל הוא לאתר את הפורץ או הגנב, לא את העובדות המצביעות על הפריצה והגניבה, שהן ברוב רובם של המקרים בידיעת המבוטח. די לו למבוטח להוכיח את העובדות הנחזות ולשלול בעדותו כי ידו היתה באירוען, כדי שחובת הראיות תעבור אל המבטחת. המבטחת היא שתתקשה בדרך כלל, מטבע הדברים, להוכיח אחרת. אך אם תצליח להעלות עובדות מחשידות, יהיה על המבוטח להתמודד איתן וספק, אם יישאר, יפעל נגדו" (ע"א 391/89 א. וייסנר ואח' נ' אריה חברה לביטוח בע"מ ואח' הנ"ל בעמ' 851 מול האותיות "ד" ו - "ה"). 7. בענייננו הייתה עדותו של התובע אמינה ונתתי בה אמון מלא. 7.1 לא ברור מנין שאובה מסקנתו של ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כאילו נבעה הצעת בית המשפט להכריע את גורל התובענה באמצעות בדיקת פוליגרף מחוסר אמון בגירסתו של התובע. 7.2 אכן, במאמץ ובכשרון רב הצליח ב"כ הנתבעת להוציא, מידי פעם, את התובע מגדרו במהלך חקירתו הנגדית ומידי פעם גם להצביע על אי דיוקים כאלו או אחרים, בדבריו, אולם כל אי הדיוקים אינם יורדים לשרשו של עניין ואינם חורגים מתחומי הסביר במסגרת עדות אמת. 8. מאידך, לא הביאה הנתבעת ראיות כלשהן להוכחת טענותיה בכתב ההגנה - לא לעניין אירוע הגניבה, לא לעניין הפעולה של התובע בניגוד לתנאי הפוליסה או לחוק חוזה הביטוח ולא לעניין החשד למעורבות של התובע בהעלמת רכבו או לפברוק מקרה הביטוח בצורה אחרת כלשהי והסתפקה בהפנייה למצבו החומרי, לסבירות שבאחזקת שני כלי רכב בנסיבותיה המיוחדות של המשפחה וכיו"ב רמיזות בלתי מבוססות על תשתית ראייתית כלשהי, בדבר מניע שהיה לתובע להעלים את הרכב. 8.1 לעניין המיגונים שהותקנו ברכב, הצהיר ב"כ התובע, בדיון מיום 21/9/00, כי אין ספק בקיומם של המיגונים, אך יש ספק באם הם פעלו עובר למקרה הביטוח. 8.2 למותר לציין, כי גם בנושא זה לא הובאו כל ראיות מטעם הנתבעת. 9. אכן, צודק ב"כ הנתבעת, בסיכומיו, כי המדובר בעדות יחידה ובהתאם להוראת סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971, כשהמדובר בעדות של בעל דין ואדם המעוניין בתוצאת המשפט, על בית המשפט לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו, באין לה סיוע. 10. יחד עם זאת, נראה כי די לעמידה בחובת ההנמקה בהצבעה על קיומה של "תוספת ראייתית" שאיננה מגיעה לרמת "סיוע" (כב' השופט יעקב קדמי, על הראיות, מהדורת 1999, חלק שלישי, בעמ' 1038). 11. יתרה מכך, קובע כב' השופט קדמי בספרו הנ"ל, כי יש בסיס לטענה, כי מקום שבית המשפט נותן אמון מלא באמיתותה של העדות היחידה כי אז יהיה בכך משום הנמקה מספקת לביסוס חיוב על עדות יחידה זו. (שם, בעמ' 1042) וזאת בניגוד לציטוט המובא בסיכומי ב"כ התובעת מע"א 761/79 פינקל נ' הדר בע"מ, פד"י ל"ה (2) 48, מדברי כב' המשנה לנשיא (כתוארו אז) כב' השופט חיים כהן. 12. במקרה הנוכחי, לא היה צורך להסתמך בהנמקה של מתן האמון הבלתי מסוייג בעדותו של התובע וזאת לנוכח התוספת הראייתית המצויה בהימנעות הנתבעת מהצגת הראיות שברשותה כפי שהצהיר בא כוחה הן בפתיחת המשפט בדיון מיום 21/9/00 ומיום 29/11/00. 12.1 ההלכה היא, כי באם נמנע צד מלהציג את ראיותיו במהלך המשפט, המסקנה היא שאם היה מציג אותן, הן לא היו מחזקות את גירסתו אלא דווקא את גירסת הצד שכנגד. 13. לא מצאתי כל פסול באי זימונם לעדות של הבת או החתן, כמו גם של הקרוב המתגורר בבאר שבע, מאחר ועדויותיהם לא יכולות היו לסייע לבירור הנסיבות הקשורות בקרות אירוע הביטוח או הפעלת המיגונים עובר לאותו אירוע, שכן, לטענת התובע, שלא הייתה כל סיבה לפקפק בה, הוא היה העד היחיד לאירועים. 14. בנסיבות אלו, הובאה בפני בית המשפט עדות אמינה של התובע, הן לגבי אירוע הגניבה, הן לגבי הפעלת המיגונים עובר לאירוע הגניבה כשאף לא נשאל בחקירתו הנגדית שאלה ישירה לגבי מעורבות שלו בקרות הגניבה ומנגד - לא הובאה כל ראיה לאי הפעלת המיגונים או למעורבות כלשהי של התובע בקרות אירוע הביטוח. 15. אשר לגובה הנזק, העיד התובע כאמור, כי רכש את הרכב כשהוא חדש, מסוכנות דייהו ושילם בעבורו סך של 73,000 ₪ ללא תוספות והוסיף לרכב תוספות בעלות של כ - 2,000 ₪ (עמ' 11 לפרוטוקול - ש': 17-18). 16. מדפי ההיסטוריה של הרכב ת/6, עולה, כי הרכב טופל במוסך מורשה של היבואן באשדוד. 17. לצורך הוכחת שווי הרכב הוגשה, כאמור, חוות דעתו של מר עידן, אשר העריכה את שוויו, ליום הגניבה, בסך של 68,900 ₪. 17.1 בהעדר התייחסות לירידת ערך בחוות הדעת מטעם הנתבעת ביחס לתאונה הקודמת, למרות שהפוליסה מכסה נזק כאמור [דף 4 לרשימה ת/3 (ב) ופרק 2 לפוליסה ת/3 (א)], המסקנה היא שלא נגרמה לרכב ירידת ערך באותה תאונה. 18. מן הרשימה הנספחת לפוליסה [ת/3 (ב) ] עולה, כי הרדיו ברכב בוטח בסך של 1,000 ₪. 19. לאור כל האמור המסקנה היא, כי התובע הוכיח את קרות מקרה הביטוח וכן את גובה הנזק שנגרם לו. 20. בנסיבות אלו הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 69,900 ₪ בניכוי סכום ההשתתפות העצמית בפוליסה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התובענה, 28/12/99, ועד ליום התשלום בפועל. 21. בנוסף, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאת המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 22. זכות ערעור - כחוק. רכבשאלות משפטיותביטוח רכבפוליסה