ביטוח תאונות אישיות - פיצוי חד פעמי

פסק דין שתי תביעות לתגמולי ביטוח בגין "תאונות אישיות" שנדונו בצוותא חדא. התובע, יליד 12.12.57, נגר במקצועו וקבלן שפוצים בעיסוקו, נפגע ביום 4.10.94 בברכו הימנית. לטענת התובע הפגיעה הותירה בו נכות, וגרמה לאבדן כושרו לעבודה, באופן ובמידה המזכים אותו בתגמולי ביטוח, הכל לפי התנאים וסכומי התגמולים שנקבעו בפוליסות השונות, וכפי שיפורט להלן. הנתבעת בת.א. 1592/97 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ ("נ' 1") ביטחה את התובע בפוליסה לביטוח תאונות אישיות שהוציאה ביום 12.9.94 והתחייבה לשלם לו פצוי חד פעמי למקרה שבו תגרם לו "נכות תמידית" כתוצאה מתאונה, וכן התחייבה לשלם לו פיצוי שבועי (עד 104 שבועות) למקרה בו יגרם לו "אי כושר לעבודה גמור". הנתבעת בת.א. 1594/97 הדר חברה לביטוח בע"מ ("נ' 2") ביטחה את התובע בפוליסה לביטוח חיים שתחילת תוקפה ביום 1.12.89 ושכללה נספחים בהם התחייבה לשלם לתובע פיצוי חד פעמי למקרה שתגרם לו "נכות חלקית ותמידית", וכן "פיצוי חודשי באובדן כושר". כך מתאר התובע את הארוע: "במהלך העבודה [בשפוץ דירה- א.ש.ש.] נתפסה רגלי הימנית בערימת פסולת לבנים ניסיתי לחלץ את הרגל אך הרגל 'הסתובבה' ומיד הרגשתי כאב חד וחזק באיזור ברך ימין. הברך התנפחה." בעלי הדין הסכימו כי המקרה שקרה לתובע הוא "ארוע תאונתי" כמשמעות מונח זה בפוליסות הביטוח ("התאונה"). עובר לתאונה עבד התובע במשך מספר שנים כקבלן שיפוצים. לאחר התאונה שב התובע לביתו ולאחר 4 ימים פנה לחדר המיון לקבלת טיפול רפואי. במהלך החודשים והשנים שלאחר מכן טופל התובע ונותח בברכו הימנית, ולדבריו לא שב לעבוד מאז התאונה ועד היום. התובע מוסיף וטוען כי החבלה שנגרמה לו בתאונה הותירה בו נכות גבוהה, מונעת בעדו לחזור ולעבוד כקבלן שיפוצים, משפץ או נגר, וכי איבד את מלוא כושרו לעבוד בעבר ולעתיד. הנתבעות מודות בעריכת חוזי הביטוח, אך כופרות כמעט בכל טענותיו האחרות של התובע, לרבות טענותיו לגבי האופן בו קרתה התאונה, גובה הנכות, השפעת הפגיעה על כושר עבודתו בכוח ובפועל, ומשכה של תקופת אי הכושר לעבודה. נ' 1 מוסיפה וטוענת כי התובע מסר תשובות כוזבות בהצהרת בריאות שעשה לצורך הביטוח, בכך שלא גילה תאונות קודמות שארעו לו. נ' 1 גם הגישה תביעה שכנגד להחזר תשלומים ששילמה לתובע בגין אי כושרו לעבודה בתקופה הראשונה שלאחר התאונה, אך בסיכומי טענותיה זנחה תביעה זו. אלה הן הסוגיות המרכזיות העומדות לדיון: 1. שעור הנכות של התובע והקשר בינו לבין התאונה. 2. האם ובאיזו מידה איבד התובע מכושר עבודתו, וומשך התקופה בה היה מחוסר כושר לעבודה. 3. האם כיזב התובע בהצהרת הבריאות שמסר לנ' 1. גרסת התובע ואמינותה התובע הוא העד העיקרי, ובמרבית הסוגיות המצריכות הכרעה הוא גם העד היחיד מטעמו. אמנם לתמיכה מסויימת בגרסת התובע העידו שלושה עדים נוספים, אך עדויותיהם עסקו בהיבטים צרים ומצומצמים של אחת הסוגיות בלבד. אחיו של התובע, מר שלמה אבוטבול, העיד על השותפות בעסקי שיפוצים שהתקיימה בינו לבין התובע עד לתאונה, ואשר על פי גרסת שניהם הסתיימה סמוך לאחריה. שני העדים האחרים, יוסי ברוך ואביו סלומון ברוך, מנהלים עסק של סחר עץ ונגרות, והם זומנו על ידי התובע לעדות כדי להזים ולסתור את עדויות החוקרים מטעם הנתבעות, מהן עולה כי התובע שותף עימהם בעסק ועובד בו. לגרסתם של ה"ה ברוך, כמו לגרסת התובע, נוכחותו הנמרצת של התובע במקום העסק ופעילותו שם נעשים מטעמים חברתיים בלבד; אין התובע שותפם, ואין הוא מקבל מהם שכר כלשהו. ה"ה ברוך הגדירו את יחסי התובע עם יוסי ברוך "חברים מאד טובים, בהגדרתנו אנו 'אחים'" . ההכרעה בשאלות העובדתיות תלויה איפוא במידה רבה מאד בהערכת מהימנותם של העדים, וחשיבות ראשונה במעלה נודעת להערכת מידת המהימנות שניתן לרחוש לתובע, לעדותו ולגרסתו, כמו גם לסיוע המצוי להן בעדויות אחיו ומי שרואים עצמם כאחיו (ר' ס' 54 לפקודת הראיות). שאלת המהימנות מרחפת מעל כל אחת מהשאלות העובדתיות העומדות על הפרק, ובמידה רבה יש בתשובה לה כדי להכריע את גורל המשפט. במקרה דידן גם מצויות בפנינו ראיות ברורות לצורך ההכרעה בשאלה זו. בשל שיקולים אלה ראיתי לדון תחילה בשאלות המהימנות. להוכחת גרסתו העיד התובע כי נפגע קשות בתאונה, איננו מסוגל לעבוד בעבודות שפוצים ובעבודות אחרות המצריכות שימוש ברגליים, אינו עובד מאז התאונה ועד היום ואיננו מסוגל לעבוד. לתמיכה בגרסתו המציא התובע חוות דעת של מומחית, ד"ר הגר פטיש, שהעריכה את נכותו ב 42%, ואישורי מחלה בחתימת רופאים שבהם אושרה לו תקופה כוללת, אמנם לא רצופה, של 26 חודשים של אי כושר לעבודה. נ' 2 ביקשה לברר את גרסת התובע ופנתה לשם כך לחוקרים. החוקרים, מצאו כי התובע נוכח ועובד במקום העסק של ה"ה ברוך, שוחחו עמו בטלפון ופנים אל פנים, ושמעו ממנו דברים השומטים את הקרקע תחת גרסתו, ופוגעים קשות באמינותו. האזנה לדברים שאמר התובע באותן שיחות מגלה כי יש לו ידע רב, וכנראה גם נסיון, בהתחזות בפני רופאים כמי שסובל מפגיעות ומכאובים, ובהתחזות כמי שאין לו תעסוקה, והוא עושה כן במטרה להוציא ממבטחים כספים שאינו זכאי להם. הגיעו הדברים לידי כך שהתובע יעץ באופן מפורט לחוקרת, הגב' אילנית מנדלסון, כיצד לשקר לרופאים, לפרקליטים, למבטחים, ובסופה של הדרך גם לבית המשפט. שיחותיו של התובע עם גב' מנדלסון ועם החוקרים האחרים הוקלטו, ותצהירי החוקרים כעדות ראשית בצרוף הקלטות ותמלילי השיחות הוגשו בהסכמה לבית המשפט, מבלי שב"כ התובע ביקש לחקור את המצהירים על תוכן השיחות. אין טוב מלהביא דברים כהוויתם, ומפי אומרם, כפי שנשמעים הם בקלטות (נ/13) וכתובים בתמלולים. כך מתנהלת שיחה ביום 28.5.98 בין הגב' מנדלסון לבין התובע הסובר כי נפגעה בתאונה ויועץ לה עצות מומחה: "ח: אז מה ומה אני עושה הלאה ? ת: מה את עושה הלאה ? ממשיכה בלי להצהיר ח: כן ? ת: אבל כל הזמן להוציא אישורים זה את לא מפסיקה. ח: זה מה ? ת: זה את לא צריכה להפסיק לעשות. ח: כל הזמן להתלונן ת: פעם פעמיים בשבוע להכנס לרופא כואב לי. ח: כן ת: תן לי פיזיוטרפיה, תן לי כדורים אל תקחי אותם תקחי אותם מהזה, הרי תאונת דרכים לא משלמים על תרופות. ח: כן. ... ת: שירשום לך אופטלגין, מה הבעיה, הרי אלה הרופאים טיפשים הם עושים מה שאומרים להם. ח: כן. ת: את צריכה להתנהג בדרך הזו, תתחילי למשוך כמה שיותר את צריכה ... אנחנו צריכים לשבת. ח: אבל לעורך דין אני אומרת 'אמת אבל, נכון? ת: בסדר, מה זה ת'אמת? מה זה ת'אמת? מה אם לא כואב לך תגידי לו - לא כואב לך? לא! תשקרי גם עליו. ח: הלכתי לרופאים כבר עכשיו, הלכתי איזה פעמיים כבר ת: זה לא מספיק, תמשיכי תתלונני. טוב אני אדבר איתך כשאנחנו ניפגש. ת: לא זה את צריכה לרופאים לא לעורך זה. העורך דין ... על העורך דין לא משחקים משחקים על הרופאים. ת: כואב לך הצוואר, תלכי על נקודה או שתי נקודות או אזור. ח: כן. ת: או אזור שכואב לך למעשה, תרחיבי את הכאב. ח: תראה היום כבר לא ממש כואב לי, אמרתי לך אבל ת: איפה כואב לך ח: כן. ת: כואב, חד וחלק מה זה ח: בסדר ת: אני לא רופא ח: כן ת: אז כואב, פשוט כואב אין מה לעשות ח: והוא לא יכול לראות שאני... ת: כלום, צוואר הוא לא יכול לראות שום דבר ח: לא יכול לראות את זה? ת: כלום, ותעלי לכיוון הראש ח: מזה ז"א? ת: תתלונני יותר על כאב ראש בחלק האחורי של הראש ח: בעורף או בראש עצמו? ת: בראש עצמו אבל למעלה יותר ח: או קיי ת: הבנת? ח: כן ת: תתלונני גם על כאבים בראש ח: כן. ת: וצריך גם מדי פעם להתלונן על...יש לך בעיות גם באיזור יד? היה לך פעם? ח: עם יד? ת: כן ח: לא ת: לא היה לך הקרנה לשום יד ח: יש אבל לא ת: מה? מה? תגידי מה ח: זה...כן כמו שאתה אומר בדיוק הקרנה זה לא כאב שהוא ממוקד ת: מה את מרגישה נרדמת לך את מרגישה נמלים את מרגישה ח: נרדמת הרבה כן אבל אין קשר ת: למה ח: זה תמיד היה לי ת: זה לא. אל תזכירי ת'מילה הזאת. כלום לא היה לך ח: אה ת: היית בריאה כמו סוס ח: אוקיי ת: ותשתדלי להגיע למצב ח: אהה ת: את צריכה לטייל הרבה ח: מה לעשות ת: לטייל הרבה ח: ב... ת: בין לבין ח: הבנתי ת: בין הרופאים ח: הבנתי, עכשיו - זה גם דברים שאי אפשר לבדוק ת: אי אפשר אי אפשר זו בעיה. זה הכל כדורים וכדורים, ולא עוזר כלום ח: טוב אז אני כבר אלך, מחר אני אלך ת: תלכי תלכי תתחילי לרוץ ח: עכשיו הוא אמר לי למשל לעשות כל מיני סיבובים עם הראש ת: בסדר, בסדר, מה שהוא יגיד לך תגידי לו אני עושה ח: אני לא לעשות כאילו ש... ת: לא ח: שאני לא יכולה או משהו ת: לא לא מה זה לא, תנסי מה שהוא יגיד לך תנסי עם הצגות ח: אז מה לעשות כאילו לעשות שאני לא יכולה לסובב ת'ראש או איך ת: מה שהוא אומר לך תעצרי באיזושהי נקודה שהיא כואבת ח: אה הבנתי ת: אנחנו צריכים לשבת ולדבר על זה. ובשיחה מיום 20/05/98: "ת: את צריכה בשביל להכנס לתביעה את צריכה להיות שחקנית ח: מה זאת אומרת? ת: את צריכה להתלונן, ללכת לרופא הרבה אם לא זה לא שווה. התביעות האלה ... תלכי לרופא משפחה שלך והוא מפנה אותך לאורטופד ואחר כך את הולכת ישירות לאורטופד ח: אתה אלוף ת: אל תתחילי איתי אני שלוש וחצי שנים בסיפור הזה בשנת 91 עשיתי תאונת עבודה. אז לא ידעתי כלום לעשות מה לא ... כולם התחילו להסביר לי הרי כולם מומחים. כל מי שאת מדברת איתו אלוף, כשנפגעתי ברגל כבר ידעתי הרבה דברים ויש לי חבר שהוא בתוך זה כבר הרבה זמן תעשה ככה, הוא כמו מורה שלי...אז אני יכול להיות מורה שלך. היום אני יכול ח: נפתח בית ספר (צוחקת) ת: איך לרמות ביטוח לאומי, ביטוח חיים... ובשיחה נוספת ביום 2.6.98: ת: ומה היית בבית חולים ביום הראשון? ח: כן כן כן ת: אז זה חובה ח: כן ת: ואחריו כל הביקורים שלך אצל הרופא ח: כן ת: ואצל הרופאים למיניהם ח: הלכתי לרופאים כבר עכשיו, הלכתי איזה פעמיים כבר ת: זה לא מספיק, תמשיכי תתלונני. טוב אני אדבר איתך כשאנחנו ניפגש ח: תסביר ת: אני אסביר לך יותר ח: ומה אני אומרת לעורך דין ת: מה את אומרת ח: כן ת: בקשר ל... ח מה? יש משהו ספציפי ש... ת: אנחנו ניפגש ואני אגיד לך הכל ח: כן? ת: לא זה את צריכה לרופאים לא לעורך דין. העורך דין ... על העורך דין לא משחקים משחקים על הרופאים ... ח: ... אמרתי לו לרופא תשמע כואב לי וזה, הוא אמר לי ליישר פה ... שאל אותי כל מיני שאלות אני לא יודעת מה להגיד כדי להראות לו ש ... ... ת: תגידי שיש לך ת'תופעה הזו, יש לפגיעות בצוואר השלכות על הידיים ח: אוקיי ת: והשלכות על הראש ח: אה אה ת: עכשיו את יכולה פתאום, את יכולה להתפס על איזה יד, בדרך כלל זה הולך לשמאלית ח: כן ת: מה נרדמת לך יותר? ח: מה נרדמת לי? הימנית דווקא ת: אז תלכי על הימנית ח: לא עקרוני? ת: לא, לא, תלכי.. ח: אוקיי להגיד שהיא נרדמת הרבה ת: כן ח: טוב" בסיכומיו חלק ב"כ התובע על קבילותן של הקלטות בטענות שונות שאין בהן ולא כלום. הפרקליט והתובע הסכימו לקבל את תצהירי החוקרים ואת הקלטות ותמלילי השיחות ללא חקירה של המצהירים. ההסתייגות היחידה שהביע פרקליטו של התובע בקשר עם קבלת התמלילים עסקה ברצונו לוודא כי התמלילים אכן משקפים נכונה את תוכן השיחות, ולעשות כן בדרך של האזנה לקלטות. לאחר שהתאפשר לפרקליט להאזין לקלטות הוא לא השיג על נכונות התמלילים וטענתו הכוללנית כאילו דברים שצוטטו בתמלילים אינם נשמעים בהאזנה לקלטות איננה מפורטת דייה ואיננה נכונה. התובע שנשאל סדרה של שאלות באשר לדברים שאמר בשיחותיו לא הכחיש את עצם אמירתם, והוא אף הגיש תצהיר משלים שיש בו משום הודאה בנכונות הדברים. יש לדחות איפוא את טענת ב"כ התובע כאילו היה על הנתבעת להוכיח את אמינות ההקלטה. התובע מתרץ דברים שאמר בשיחותיו עם החוקרת בכך שרצונו היה להרשימה, כדי למצוא חן ו"כדי להפוך לאדם חשוב בעיניה", ו"כמובן שגם הייתי לה ליועץ מאוד מתוחכם". מהשיחות שצוטטו לעיל ברור כי אין בתרוץ זה ממש; אולי רצה התובע להרשים את החוקרת, אך הדברים שאמר לה מלמדים הרבה יותר מכך ואין צורך להאריך. עוד עולה מחומר הראיות שהציגו החוקרים כי אין ליתן אמון בגרסתו של התובע, ובגרסת העדים מטעמו, כאילו אינו עובד כלל, וכאילו מטרת ביקוריו הרבים במקום העסק היא חברתית בלבד. מסתבר מחומר הראיות שאספו החוקרים כי התובע הוא שותף פעיל בבית העסק "סחר עץ וחומרי נגרות" ועובד יחד עם ה"ה ברוך בעסק. ר' לדוגמא חילופי הדברים הבאים בין התובע לבין החוקר רן נוסבאום ביום 2.6.98: "ח: אני, ז"א אני נכנסתי לבית שהוא לא חדש ת: כן ח: לא מצא חן בעיני כל הבית, אני ככה צריך עבודה מלאה שמה, מטבח מלא. ת: כן ח: זה הכל. איך אנחנו עושים ביזניס ביחד, ארונות מטבח, כמו שצריך הכל, הכל הפלטפורמה, אתה יודע שיהיה ת: אין בעיה, אנחנו צריכים לקבוע איזה יום ח: כן ת: נבוא אליך ח: נו ת: ניקח מידות, נראה מה שצריך ונעשה מה הבעיה ח: וגם מחירים בלגאנים ת: הכל הכל תקבל במקום אל תדאג ח: על הכיפאק ת: היא דיברה איתי כבר ח: דיברה איתך? ת: כן ח: אני רוצה אבל עבודה טובה, אתה יודע, אני בבית הקודם שלי אני הייתי גר פעם באלפי מנשה נכוותי ת: אתה תבוא ח: אתה לא מאמין ת: אני אקח אותך לראות עבודה, אין בעיה בכלל ח: אתה בסדר ת: בסדר ח: אה..ת'כלס כמה זמן אתה אומר אפשר ככה ת: צריך לראות קודם כל מה..להגיד לך סתם על דבר שאני לא יודע? ח: אתה יכול גם לתכנן לי איך אתה יודע ת: נשב הכל במקום עם הכלים שלך, נתכנן את הכל ח: הבנתי ואני עובד מולך יענו, כי זה לא..אתה אומר נבוא אליך מה נביא ת: נבוא זה עם הנגר ביחד ח: הבנתי, אה, אתה לא הנגר? ת: אני גם נגר אבל אני לא עובד ח: הבנתי. בסדר, אתה, אז עם מי אני מדבר, יעני איתך, עם הנגר, עם מי אני קובע? ת: איתי, יש לך..אתה יכול פה לדבר עם 2 אבל דבר איתי, זו לא בעיה ח: אני מעדיף יענו לעבוד עם מישהו אחר, אני יודע שעובדים 2 אנשים זה אף פעם לא עובד ת: אין שום בעיה, או אני או השותף שלי ח: הבנתי, על הכיפאק, אז אני אדבר איתך, תן לי לסגור איתך דברים ת: כן ח: אתך אני גם אסגור ת'חשבון אילנה אמרה ת: כן ח: אתה יודע אני לא רוצה להשתולל בהוצאות ת: אין שום בעיה. הכל אנחנו נסגור איתך ביחד" לאמירות אלה מצטרפות אמירות רבות אחרות המופיעות בשיחות שניהלו החוקרים עם התובע (נ/13 ותמליליהן), תמונות בהן נראה התובע במקום העבודה (נ/1 - נ/7), וכן תמיהות וסתירות העולות מעדותו של התובע (והעדים מטעמו); כל אלה נדונו בסיכומיהם של פרקליטות הנתבעות ואין טעם לשוב ולפרטם. ער אני לכך שבאחת משיחותיו עם החוקרת אומר התובע כי הוא עובד בעסק מזה כשנה היינו מאמצע שנת 97. למרות זאת יש להניח כי התובע וה"ה ברוך החלו בשותפות ביניהם כבר בשנת 95', בסמוך לאחר שהתברר לתובע כי ברצונו לעסוק בעיסוק שונה מקבלנות השיפוצים בה עסק עד לתאונה. התובע מודה כי באותה שנה (או אולי בשנת 96'), בתקופה שבה היה ללא כושר עבודה וללא הכנסות, הלווה ליוסי ברוך 15,000 דולר. התובע לא הסביר מדוע הלווה סכום שכזה בתקופה שבה אין לו הכנסות, לאחר שאיבד את מקום עבודתו, ולשיטתו איננו מסוגל עוד לעבודה. יש להניח כי התובע שילם את הכסף ששילם כהשקעה בעסק ולצורך יסוד השותפות עם ה"ה ברוך. התובע טוען אמנם כי יוסי "החזיר לי הרבה כספים והוא חייב לי עוד קצת", אך בהעדר פרטים ותמיכה נוספת אינני מוכן לקבל דבריו אלה. בין אם החל התובע לעבוד עם ה"ה ברוך בשנת 95', ובין אם החל בכך בשנים 96' או 97', אין בדבריו לחוקרת או בבית המשפט כדי לשכנע שהיה מחוסר כושר עבודה עד למועד בו החל לעבוד שם. בסיכומי התשובה מתפלמס ב"כ התובע ומתפלפל עם דברים שאמר התובע בשיחות המוקלטות ועם הגיונם של אלה במטרה לשכנע כי כל מה שאמר התובע היה "גיבוב מילים חסרות ממשות", ואילו עדותו בבית המשפט תחת אזהרה היא היא האמת הצרופה. למרבה הצער אין הדברים משכנעים. המסקנה היא שאין ליתן כל אמון בגרסתו של התובע. אם אקבל פרט כלשהו מעדותו כנכון, יהיה זה רק אם תמצא לאותו פרט תמיכה ממשית בראיות אוביקטיביות, אמינות ובעלות משקל (כגון מסמכים בדבר טיפולים רפואיים וחוות דעת של מומחים, ולהבדיל מתעודות מחלה ועדויות מקורביו שביקשו לעזור לו). מכאן לדיון בסוגיות שבמחלוקת: שעור הנכות של התובע והקשר בינו לבין התאונה לאחר התאונה עבר התובע טפולים ממושכים לרבות שלושה נתוחי ארטרוסקופיה ונתוח נוסף בברכו. בעלי הדין הגישו חוות דעת רפואיות וביניהן חוות דעת של ד"ר ז'טלני מטעם נ' 1 שמצא כי נכותו של התובע מקורה בשינויים ניווניים, ואין היא נובעת מהתאונה, וחוות דעת של ד"ר רון ארבל מטעם נ' 2 שמצא כי נכותו של התובע נובעת מתאונת דרכים שארעה בשנת 79' ובה נפגע התובע באופן חזיתי באותה ברך. כן הוגשה מטעם נ' 2 חוות דעתו של ד"ר ניניו, מומחה לרפואה תעסוקתית לעניין מידת הפגיעה בכושר עבודתו של התובע. בעלי הדין קיבלו את הצעתי והסכימו למינוי מומחה רפואי בתחום הברכיים. המומחה פרופ' פינסטרבוש ערך חוות דעת מיום 27.8.00 ובה מצא כי שעור נכותו של התובע בברך ימין עומד על 20% שמתוכם 15% בגין הארוע התאונתי. את יתרת הנכות בשעור 5% ייחס המומחה לנטייה מולדת של התובע לוורוס בשתי הברכיים. המומחה שנתבקש לחוות דעתו גם בשאלת הנכות התפקודית העריך את שעורה ב-19%, ככל שמדובר בעיסוקו של התובע בשפוצים. בחוות דעתו סקר המומחה את חוות הדעת הרפואיות של המומחים מטעם הנתבעים וסתר את מסקנותיהן. המומחה גם השיב לשאלות הבהרה והעיד בבית המשפט. בתשובה לשאלות הפרקליטים הסביר פרופ' פינסטרבוש מדוע אין לקבל את חוות הדעת שהגישו הנתבעות, והסבריו שרירים וקיימים. לגבי חוות דעתו של ד"ר ז'טלני הסביר פרופ' פינסטרבוש כי אם אכן מקור הנכות בברך ימין היה אך ורק בשינויים ניווניים, הנובעים ממצב מולד, צריכים היו אותם שינויים להשפיע במידה דומה גם על ברך שמאל, והנה נמצא שוני משמעותי במצבן היחסי של שתי הברכיים, ובנכויות שיש לייחס לכל אחת מהן. אשר לחוות דעתו של ד"ר ארבל, שמצא כי מקורה של הנכות בחבלה משנת 79', הסביר פרופ' פינסטרבוש כי החבלה בשנת 79' הייתה קלה ולא לוותה בתלונות נוספות במשך כ 13 שנה, וזאת למרות עיסוקו של התובע אשר הצריך שימוש ניכר ברגליים. הסבריו אלה של פרופ' פינסטרבוש מדברים בעד עצמם ומסבירים את הקביעה לפיה אין לייחס את הנכות לשינויים הניווניים או לחבלה הקודמת. אין בפני תשובה של המומחים מטעם הנתבעות, ד"ר ז'טלני וד"ר ארבל, לנמוקיו ולהסבריו של פרופ' פינסטרבוש. יש לציין גם כי לכאורה חוות הדעת של המומחים מטעם הנתבעות אינן מתיישבות זו עם זו וכל אחד מהם תולה את נכותו של התובע בגורם אחר. לפיכך, אין לקבל את דרישתם של פרקליטי הנתבעות לקבל את חוות דעתם של ד"ר ז'טלני וד"ר ארבל, ולהעדיפן על זו של המומחה מטעם בית המשפט. בנסיבות העניין אין לזקוף לחובתו של התובע את הויתור שויתר פרקליטו על חקירתם של אותם מומחים כדי לייעל את הדיון ולא לדחותו. הפרקליט הצהיר במעמד הויתור על הנסיבות שהביאוהו לוותר על החקירה, ואין לפרש את ויתורו כהסכמה למסקנותיהם של אותם מומחים. המסקנה העולה מחוות דעתו ומחקירתו של המומחה היא שנכותו של התובע כתוצאה מהתאונה ועל פי תקנות המל"ל (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) עומדת על 15%. אין להביא בחשבון הנכות את התוספת בגין הפגיעה התפקודית, שכן תנאי הפוליסות עוסקים בנכות הרפואית הנקבעת לפי תקנות המל"ל ללא התוספת בגין שמאפשרת תקנה 15 ("בלא התייחסות למקצוע של המבוטח" כאמור בפוליסה שעשתה נ' 1). אין גם מקום לקבל את טענת התובע לפיה יש לייחס את מלוא הנכות הרפואית והתפקודית בשתי הרגליים למקרה הביטוח. אין בפני כל ראייה למסקנה שכזו ואדרבא, הראיות מצביעות על נכות קודמת שהייתה לתובע בשתי רגליו, שהנכות מהמקרה הנוכחי מצטרפת אליהן. שתי הפוליסות לא קבעו שעורי נכות מדוייקים לנכות כגון זו שנגרמה לתובע, ושתיהן קובעות כי במקרה שכזה יש לערוך חשבון יחסי של אחוזי הנכות על יסוד הנכות הקבועה בפוליסה ל"אובדן גמור ומוחלט של רגל אחת", לעומת אחוזי הנכות שקובעות תקנות המל"ל לאובדן דומה. תקנות המל"ל מעמידות את שעור הנכות במקרה קטיעה מלאה של הרגל על 80% (ס' 47[6] לתוספת לתקנות), ואת שעור הנכות בגין אובדן הרגל מתחת לברך מעמידות הן על 55% (ס' 47[7] לתוספת האמורה). בפוליסה שעשתה נ' 1 נקבע שעור נכות של 60% למקרה "אובדן גמור ומוחלט של רגל אחת מתחת לברך ומעל הקרסול", שעל כן הנכות בשעור 15% שקבע המומחה נותררת על כנה ובמלואה. בפוליסה שהוציאה נ' 2 נקבעה טבלת נכויות שלפיה "אובדן מוחלט וגמור של רגל אחת" מקנה נכות בשעור של 40%. על פי החישוב היחסי דלעיל וכאשר תקנות המל"ל מעניקות לאובדן שכזה שעור נכות של 80%, יש להעמיד את שעור נכותו של התובע לפי הפוליסה על 7.5%. פצוי בגין אי כושר לעבודה - משך התקופה בה היה התובע מחוסר כושר לעבודה בפוליסה שהוציאה נ' 1 היא התחייבה לפצות את התובע בפיצוי שבועי בסכום של 1,200 ₪ לתקופה בה יימצא - "אי כושר לעבודה גמור, זמני או תמידי לעסוק במקצועו או במשלח ידו להתמסר להם בצורה כלשהי ... ובתנאי שהתקופה עבורה ישולמו הפיצויים ... לא תעלה על 104 שבועות רצופים מיום קרות מקרה הביטוח". בתביעה נגד נ' 1, שהוגשה ביום 17.9.97, כשלוש שנים לאחר קרות מקרה הביטוח, עתר התובע לפצותו בגין תקופת אי כושר שנמשכה 52 שבועות בלבד. במהלך המשפט הסכימו הצדדים לראות את כתב התביעה כמתוקן באופן שהתביעה לפיו תהיה לפצוי עבור 104 שבועות. נ' 2 התחייבה בפוליסה שעשתה - "לשלם לתובע פיצויים חודשיים ושחרור מתשלום פרמייה ... במקרה של נכות הגורמת לאובדן מוחלט של כושר העבודה של המבוטח ... " סכום הפיצוי החודשי נקבע ל- 1,800 ₪ צמוד למדד מיום תחילת הביטוח. וכך מוגדר בפוליסה צרוף המלים "אי כושר עבודה מוחלט": "המבוטח ייחשב כבלתי כשר מוחלט לעבודה ... אם עקב מחלה או תאונה, נשלל ממנו בשעור של 75% לפחות הכושר להמשיך במקצוע או בעיסוק שבו עסק כמפורט בהצעה עד אותה מחלה או תאונה ושבעקבותיהן נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים להשכלתו ולהכשרתו ..." מקצועו של התובע נרשם על ידו בהצעה לביטוח כ"נגר", ועיסוקו בפועל כ"קבלן בניין כולל עובד + שיפוצים" בתביעה נגד נ' 2 עותר התובע לחייב בתשלום פיצויים חודשים לכל תקופת העבר וכן להצהיר כי נ' 2 חייבת גם בתשלומים חודשיים לעתיד וכל זאת בטענה כי איבד לחלוטין את כושר עבודתו. לא אפרט את טענותיו של התובע באשר לאי יכולתו לעבוד, שהרי דבריו מדברים בעד עצמם, ואם לקבל ראיות מפיו יש להאזין לדברים שאמר כמשיח לפי תומו, לחוקרת גב' מנדלסון, כאשר הודה במפורש שהוא שותף של ה"ה ברוך ועובד בעסק אך עליו להסתיר זאת ממפחד המבטחות: "ח: השקעת שם אתה ? ת: כן. אמרתי לך אני שותף סמוי. תכל'ס אסור לי לעבוד, אני גם לא ... משתדל לא להראות בעבודה. ח: אבל מה זה קשור ? ת: זה קשור בגלל שאני בתביעות נגד הביטוח אני גם בתביעה וגם בטיפולים במקביל, אני לא יכול להכנס לעבודה. אסור לי להיות בעבודה ... אם לדוגמא הייתי שותף רשום שמה אסור היה לי בכלל להכנס למקום ... הבנת ? אבל עכשיו כשאני לא רשום אף אחד לא יכול להגיד לי אל תלך לחבר שלך, את מבינה ? אף אחד לא יודע מה ת'כלס אני עושה שם. ח: כמה זמן אתה עם יוסי ? ת: כמעט שנה. אבל זה סודי מאוד אף אחד לא יודע." להוכחת אבדן כושר העבודה מסתמך התובע גם על חוות דעתו של ד"ר ניניו, מומחה לרפואה תעסוקתית. חוות הדעת הוגשה על ידי נ' 2 והמומחה התייצב לחקירה לפי דרישת ב"כ התובע. לכשהתייצב המומחה ויתר ב"כ התובע על חקירתו, ויש להבין את הויתור, ואת טעוניו של הפרקליט על יסוד חוות הדעת, כהסכמה לתוכנה. זו הערכתו של ד"ר ניניו "לגבי כושרו [של התובע] לעבוד": "1. מסוגל לעבוד כקבלן שיפוצים בתחום של ניהול העסק, השגחה ופיקוח על עובדים, קבלת עבודה מלקוחות, הזמנת חומרי בנין וגביית כספים, תוך הימנעות מעיסוקים הדורשים עליה על סולמות, כיפופים מרובים והליכה ממושכת. 2. כמו כן, מסוגל לעבוד בעיסוק סביר אחר כגון: סוכן או יעוץ למוצרי אינסטלציה, מוצרי בנייה וצבעים. 3. בסיכום, הנבדק לא איבד 75% ומעלה מכושרו לעבודה". ב"כ התובע מתדיין ומתפלמס עם חוות הדעת, ומבקש לשלול את מסקנותיה הברורות, בדרך של מתן פרשנות למונחים שונים שבפוליסה שעשתה נ' 2, כגון מהו "קבלן" ומה משמעות יש לייחס לכל אחד מהמונחים שבצרוף המלים "קבלן בנין כולל עובד + שיפוצים". הפרקליט חולק על כישוריו של התובע לעבוד בנושאים המפורטים בס' 1 ו-2 למסקנותיו של המומחה, וטוען כי לא היו בפני המומחה מידע וראיות בדבר כישורים הקיימים אצל התובע לעבוד בעבודות אלה. בטעוניו מסתמך הפרקליט על גרסת התובע, כפי שהובאה מפיו ומפי אחיו, בכל הנוגע לעיסוקיו הספציפיים עובר לתאונה, וכבר אמרתי כי עדויות אלה אינן יכולות לשמש כתשתית לקביעות או להנחות עובדתיות. ייתכן וביום התאונה עבד התובע בשפוץ במו ידיו, אך אין בפני ראייה משכנעת כי עבודת כפיים הייתה עיקר עיסוקו. התובע העיד כי בשנים שקדמו לתאונה העסיקו הוא ואחיו כ-15 פועלים, ויש להניח שבמצב דברים זה ניהל התובע את עסקי השיפוץ, ואולי גם את העבודה במקומות השיפוץ, אך לא יותר מכך. עולה בברור מחוות דעתו של ד"ר ניניו, שהתקבלה גם על דעתו של פרופ' פינסטרבוש, שהתובע יכול להמשיך בעבודתו כקבלן שיפוצים, גם אם מוגבל הוא מלעבוד בעבודות מסויימות שעובד בהן פועל שיפוצים (להבדיל מקבלן). וודאי שאין להסיק מדברי המומחה כי התובע איבד 75% מכושרו לעבוד כקבלן שיפוצים, אלא דווקא את המסקנה ההפוכה. בוודאי שהתובע לא איבד את כושרו לעבוד במקצועו כנגר או בכל "עיסוק סביר אחר". גם הראיות מוכיחות שהתובע עובד בעסקי סחר בעץ ובנגרות, ולא השתכנעתי כי התובע איננו כשר לעבודות שפוצים מסויימות שאינן כרוכות דווקא בטיפוס על סולמות ובכפיפות מרובות. לשמע העצות הרבות שמשפיע התובע על החוקרת מנדלסון לא אתפלא אם הצליח ליצור רושם מוטעה על המומחים, הן על פרופ' פינסטרבוש והן על ד"ר ניניו, וייתכן מאד כי מסוגל הוא לעסוק במגוון רחב של עבודות שפוץ. לפיכך אין לקבל את הטענה כי התובע איבד את כושר עבודתו בשעור העולה על שעור הנכות שמצא פרופ' פינסטרבוש, ובוודאי שלא איבד את כושר עבודתו כמשמעות הדברים בפוליסה שעשתה נ' 2. תקופות אי כושר בעבר: להוכחת משך התקופות בעבר שבהן היה מחוסר כושר לעבודה מסתמך התובע על תעודות אי כושר שניתנו לו על ידי הרופאים המטפלים. בתעודות אלה אושר לכאורה כי התובע היה מחוסר כושר עבודה באופן מוחלט במשך 15 חודשים לאחר התאונה ובמשך 11 חודשים נוספים בתקופות מאוחרות יותר. התובע לא העיד את הרופאים שערכו את אישורי אי הכושר, והסתפק לעניין זה בתשובות המומחה לשאלת הבהרה, ובדברי המומחה בחקירתו בבית המשפט. כך אמר המומחה בתשובה לשאלת הבהרה: "למרות שאישורי אי הכושר לאחר הארטרוסקופיה היו הרבה מעל המצופה לאחר ניתוח מסוג זה, איני יכול לא לקבל את הערכת הרופאים המומחים שטיפלו [בתובע] וראו את המצב בזמן-אמת בשטח. לכן אני מאשר את תעודות אי הכושר כנכות 100%." וכך הוסיף בעדותו: "ש. לגבי תקופת אי הכושר, השבת על שאלות הבהרה ואמרת שאתה חושב שהתקופה שאושרה לו היא מעבר למה שצריך ? ת. נכון. נראה לי שהתקופה התארכה מעבר למצופה, אך מאחר שהתובע היה במעקב של אנשים אני לא יכול להתכחש לקביעתם בדיעבד. ש. מה המצופה ? ת. אין לי מושג. יש לי פציינטים שעברו ארטוסקופיות ולמחרת הלכו לעבודה ויש כאלה שמספר חודשים לא עבדו. ש. מצאת לנכון לציין זאת ? ת. התקופות שניתנו היו על הצד הארוך של מתן תעודות לאחר התערבויות." המומחה ראה לכבד את תעודות הרופאים, אם מסיבות קולגיאליות ואם מחמת שלא היה בפניו חומר ראייתי לסתור; התובע כאמור לא העיד את אותם רופאים. בנסיבות דנן איני מוכן לקבל את תעודות אי הכושר כראייה שאכן התובע היה מחוסר כושר עבודה בתקופות הארוכות המפורטות בהן. בין השיקולים המובילים למסקנה זו: חוסר מהימנותו של התובע, הידע שהפגין באשר להוצאת אישורים רפואיים כוזבים (ור' גם להלן בקשר עם תקופות אי כושר שאושרו לתובע בגין תאונות שקדמו לתאונה הנדונה כאן), ועבודתו יחד עם משפחת ברוך - עבודה בה החל ככל הנראה כבר בשנת 95'. בהעדר ראיות משכנעות לתקופת אי הכושר ולרציפותה (לגבי נ' 1), וכאשר ימי האשפוז היו בודדים, לא הוכיח התובע את משכה או משכן של התקופות בהן היה מחוסר כושר עבודה. אם צריך אני לאמוד תקופות אלה הייתי אומר כי סמוך לאחר התאונה היה התובע מחוסר כושר עבודה במשך 3 שבועות, ולאחר מכן במועדים שונים לא היה מסוגל לעבודה במשך תקופה כוללת שלא עלתה על 5 שבועות נוספים; מקווה אני כי באומדן זה לא קפחתי את הנתבעות. האם כיזב התובע בהצהרת הבריאות (במסגרת ההצעה לביטוח) שמסר לנ' 1 ? בהצעה לביטוח (נ/9) נשאל התובע אם הייתה לו פעם תאונה והשיב בשלילה. הוא נשאל גם אם הגיש בעבר תביעות נגד מבטח בקשר עם תאונות שהיו לו והשיב כי אכן הגיש תביעה בשל תאונה מחודש נובמבר 92'. מסתבר כי בחודש מאי 91' ארעה לתובע תאונה אחרת: הוא הרים משא כבד וקיבל מכה בגבו (נ/8). התובע מעיד כי אותה תאונה "הייתה תאונה רצינית והמשמעותית בחיי ... ישבתי כחצי שנה בבית", והוא אף הגיש בגינה תביעה לתגמולי ביטוח. משנשאל התובע מדוע לא איזכר את אותה תאונה, ואת התביעה בגינה, בתשובה לשתי השאלות שבהצעה לביטוח, השיב: "אמרתי במפורש" לסוכן הביטוח את דבר התאונה, אך זה החליט שלא לרשום את הדברים בהצעה.גם בתצהירו העלה התובע טענות כלפי סוכן הביטוח והאופן בו שאל את השאלות המופיעות בהצעה לביטוח. התובע לא טרח להעיד את סוכן הביטוח בשאלה זו, ויש להעמיד את הסוכן בחזקתו כי מילא את טופס ההצעה בהתאם לתשובותיו של התובע, ואת התובע בחזקתו כי קרא והבין את המסמך עליו חתם. בהעדר הסבר משכנע מדוע לא השיב התובע נכונה לשאלות שבהצעה לביטוח, וכאשר הוא עצמו מעיד כי זכר את התאונה ומסר עליה לחוקר, יש להניח כי העלים את דבר התאונה הנ"ל במתכוון. לתובע ארעה תאונה נוספת בשנת 81' עת נחתך מפרופיל אלומיניום ונזקק לניתוח (נ/10). בקשר עם אותה תאונה אושרו לתובע 9 חודשים של חופשת מחלה. לשאלה מדוע לא הזכיר תאונה זו השיב התובע "בגוף שלי זה לא משמעותי, זה איפשר לי לעבוד ולעשות כל מה שעשיתי קודם". התובע לא ידע לאמר אם סיפר על התאונה לסוכן הביטוח, וסבור הוא שהסוכן היה צריך לדעת עליה מתוקף חברותו עמו. יש לציין כי התובע לא הזכיר את שתי התאונות הללו גם לאחר מעשה היינו בטופס התביעה שהגיש לנ' 1 ביום 7.11.94 (נ/11). במחדל זה מזכיר לנו התובע כי סוף מעשה במחשבה תחילה. הגב' תקוה שאול חתמת ביטוח שהעידה מטעם נ'1 הצהירה כי "לו ידעה החברה אודות הפגיעות הקודמות האמורות במועד הוצאת הפוליסה... מתקבל על הדעת שלא היתה מסכימה לבטחו ... מכל מקום ... הייתה החברה אוספת חומר רפואי ומתייעצת עם רופא לפני קבלתו לביטוח. ... גם אם הייתה מסכימה החברה לבטח את המבוטח, הייתה מחריגה במפורש את אותם חלקי גוף ששנפגעו באירועים לפני מועד החתימה על הצעת הביטוח ולרבות הפגיעה בברכו הימנית". צודקת ב"כ נ' 1 כי משהעידה העדה את הדברים דלעיל ולא נחקרה עליהם כלל יש לקבלם בדרך כלל כפי שהם. דא עקא, דברי העדה מנוסחים באופן המותיר מקום לספק אם אכן הייתה התובעת מחריגה במפורש את הברך שלא נפגעה בשתי התאונות שנדונו לעיל. הפגיעה הקודמת בברך ארעה כ-13 שנים קודם לחתימת ההצעה לביטוח, ואין בפנינו ראייה לכך שאכן הייתה משמעותית דייה כדי שהתובע יזכור אותה. מכל מקום לא השתכנעתי כי התובע הסתיר את אותה תאונה בכוונת מרמה, ואין בפני ראיות באשר לדמי הביטוח שהייתה נ' 1 גובה אילו ידעה על אותה תאונה או על התאונות האחרות באופן שניתן היה להפחית את גובה תגמולי הביטוח באופן יחסי (ס' 8 לחוק חוזה הביטוח). לפיכך ראיתי לדחות את הטענה בדבר אי גילוי. לסיכום לפני נעילה ראוי להסתייג מלשונו הבוטה של ב"כ התובע הקובל נגד הנתבעות בשל התנהגותן כלפי התובע, כגון על כך ש"בתעוזתם כי רבה ובמהימנותם כי רפה מקיימים הם את המשפט - 'תפסת מרובה לא תפסת' ". ראוי היה כי הפרקליט ייעץ למרשו ליטול קורה מבין עיניו, ולמצער לקיים אחר הדיבר התשיעי. לא מצאתי פסול בהתנהגות הנתבעות שזכאיות ואף חייבות היו לנהוג כפי שנהגו, ולטעון את הטענות שטענו. תמהני על התובע (ועל בא כוחו) שלא קיבל הצעות לפשרה שהנתבעות היו נכונות להן, ובמיוחד על כי דחה הצעות אלה לאחר שקלונו נחשף וכאשר הנתבעות בהגינותן עדיין מוכנות היו שלא לעמוד על הדין. פסיקתא: ת.א. 1592/97 - התביעה נגד נ' 1 נכותו של התובע עומדת על 15% וסכום הביטוח הוא 200,000 ש"ח. התובע זכאי איפוא לתשלום בגין נכותו בסכום של 30,000 ₪. התובע זכאי גם לפצוי שבועי בגין אי כושר לעבודה בסך של 1,200 ₪ למשך 2 שבועות (לפי תנאי הפוליסה אין התובע זכאי לפצוי בגין השבוע הראשון של העדר כושר עבודה). התובע זכאי איפוא לסכום של 2,400 ₪. מסכומים אלה יש לנכות תשלומים שקיבל התובע מהנ' 1 בסך כולל של 20,057 ₪ במהלך תקופת אי הכושר. נוצרה איפוא יתרה לחובת התובע בסכום של (17,657-) ₪. סה"כ זכאי התובע לסכום של 12,343 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה מיום התאונה (4.10.94), והנני מחייב את נ' 1 בתשלום סכום זה. ת.א. 1594/97 - התביעה נגד נ' 2 נכותו של התובע עומדת על 7.5% וסכום הביטוח הוא 90,000 ₪. התובע זכאי איפוא לתשלום בגין נכותו בסכום של 6,750 ₪. התובע זכאי גם לפצוי חודשי בגין אבדן כושר עבודה בסך של 1,800 ₪ לפי 2 חודשים דהיינו 3,600 ₪. סה"כ זכאי התובע לסכום של 8,550 ₪, בצרוף הצמדה למדד מיום הוצאת הפוליסה (1.12.89), והנני מחייב את נ' 2 בתשלום סכום זה. הוצאות תביעתו של התובע נתקבלה בחלקה ונדחתה בעיקרה. בנסיבות העניין שבפנינו לא אעשה צו להוצאות לטובת התובע אלא לטובת הנתבעות. כך גם לא ראיתי לזכות את התובע בריבית והסתפקתי בהצמדת הסכומים המגיעים לו לפי פסק הדין. התובע יישא בהוצאות הנתבעות וישלם להן את הוצאותיהן בניהול המשפט (לרבות הוצאותיהן לחקירות) וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 7,500 ₪ לכל אחת מהן. פיצוייםביטוח תאונות אישיות